בימים אלו הכריז “יקום תרבות” על הזוכים בתחרות הסיפור ההומוריסטי השנייה על שם אפרים קישון.
לרגל זה הנה דבריו של מארגן התחרות, הסופר ועורך הדין אבי גולדברג, על אפרים קישון, מהתחרות הראשונה. הדברים הושמעו בערב הוקרה לאפרים קישון שבו הוכרזו זוכי התחרות הראשונה על שם אפרים קישון מטעם “יקום תרבות”, בבית יד לבנים רמת השרון ב-29 למאי 2019.
תוכלו גם לצפות בהרצאה כאן:
צפו בחלק ראשון בהרצאתו של אבי גולדברג
צפו בחלק השני בהרצאתו של אבי גולדברג
צפו בחלק השלישי בהרצאתו של אבי גולדברג
הסגנון הספרותי של אפרים קישון, אבי גולדברג:
שיתוף הפעולה בין הספרייה של רמת השרון, מחלקת התרבות של עירית רמת השרון, ויד לבנים, סייעו לנו לקיים את אירוע ההוקרה לאפרים קישון הערב, ובמסגרתו את תחרות הסיפור ההומוריסטי הקצר. עמותת יקום תרבות היא גוף ללא מטרות רווח שיסד אלי אשד וחברים לפני מספר שנים, במטרה לקדם תרבות פופולרית, ספרות מתח, מדע בדיוני, הומורסקות, קומיקס, וכל אותן יצירות אומנות שלא תמיד זוכות למקום המגיע להן בהיררכיה התרבותית, ובמיוחד לא באקדמיה, שעוסקת בספרות בצורה הרחוקה מלב הקוראים.
במציאות שבה פרסום כתבי יד מוכתב על ידי קומץ הוצאות לאור, ועל ידי שתי רשתות ספרים, מחד, ועל ידי קובעי טעם מהאקדמיה מאידך, נותר חרך צר אליו פלשו “יקום תרבות” ואתרי ספרות מקוונים נוספים, המביאים לקורא הישראלי מיטב מיצירות כותבים.
לפני כשלוש שנים יזמנו את הכנס הראשון לספרות מתח, פנינו לרשת הספריות העירוניות ברמת השרון, וקבלנו את התמיכה והסיוע לקיים כנס ספרותי ראשון שעסק בספרות המתח הישראלית, בהשתתפות מיטב סופרי המתח הישראלים.
יקום תרבות קיימה גם תחרות כתיבת סיפור מתח קצר לפני שנתיים, ולפני שנה קיימה יקום תרבות כנס סופרי ריגול ישראלים בסינמטק תל אביב.
פעילות ספרותית, תמיכה בכותבים, והעתקת זירת הספרות אל מעבר למדפי רשתות שיווק הספרים, חשובה לכולנו, ככותבים וכקוראים.
זירות מפגשים בין קוראים לכותבים, החלפת דעות, והקשבה לקולות שאינם ב”מיין סטרים”, ושאינם בהכרח מוכתבים, הייתה תמיד חלק מחיי ספרות תוססים.
לתחרות כתיבת הסיפור ההומוריסטי הוגשו כמאה סיפורים הומוריסטיים קצרים, שעל פי תקנון התחרות הועברו אנונימית ללקטורים לקריאה ולהערכה.
אני מודה ללקטורים שעשו מלאכתם אך ורק לשם תרבות, וללא תמורה אחרת, מתוך אהבת הספרות העברית.
בראש צוות השיפוט עמד גזבר העמותה, ד”ר אמנון סטופ, ממייסדי המגזין הספרותי המקוון יקום תרבות.
אלי אשד, יו”ר ומייסד יקום תרבות.
מרים בורג, עיתונאית.
ארווין קליין, סופר הומוריסטי.
חגית בת אליעזר, משוררת.
ד”ר יצחק גולדברג.
בנוסף ברצוני להודות לתורמי פרסי העידוד, לכל כותבי הסיפורים שהשתתפו בתחרות, ולכותבים הזוכים בתחרות כפי שייחשפו בשעה הקרובה.
תודות לרוני טבק, שתרם את פרס העידוד השלישי, המוקדש לזכר אחיו אורי טבק ז”ל.
לד”ר מאיר גרינפלד, חובב השפה העברית, שתרם את פרס העידוד השני.
ולמשפחת אפרים קישון שתעניק את הפרס לזוכה בפרס הראשון.
אחרון אחרון חביב ברצוני להודות להוצאת הספרים המקוונת ‘עברית’, על שהסכימה לפרסם אנתולוגיה של מיטב הסיפורים שהוגשו בתחרות זו בהוצאת יקום תרבות.
אוסיף סיפור אישי – אני אוהב לצחצח נעלים. כך קורה שמתוך הרגל, נעלי, ברגע שהן חולפות על פני מצחצח נעלים, מיד הן מטפסות על הכורסא וממתינות לצחצוח, ללא ששאלו לדעתי. ובכן, בבית הכל-בו הידוע בברלין, קה.דה.וו, ניצבת כורסא מוגבהת, והרים (הא צרויה) ברלינאים עולים אל כיסא הכבוד בכדי לכבד את נעליהם המוכתמות בבוץ. . נקריתי למקום, ומיד תפסתי מקומי על הכורסא, והמתנתי. למרגלותיי ישב גחון על שרפרף המצחצח, שקוע בקריאת ספר. בעודי מיטיב את גרבי לא התיק הלה את עיניו מהספר שקרא, ומדי פעם פלט פרצי צחוק אותם ניסה להחניק. כשסיים פנה אלי במחווה נדיר בברלין: בחיוך, ואמר לי “אנשולדינגונג קראתי סיפור של אפרים קישון!”. זהו אירוע אמיתי ולא מומצא לצורך הערב הקישוני הזה.
על הכתיבה המהירה הגולמית, העוברת לדפוס לפעמים באיבה, כפי שנעשתה בטורים היומיים של אפרים קישון, כתב הסופר האנגלי ג.ק. צ’סטרטון, שהתפרסם בזכות דמות הכומר הבלש שלו “האב בראון”, בהקדמה לספר המסות שלו all things considered : “אינני יכול להבין את אלה המתייחסים לספרות ברצינות, אבל אני יכול לאהוב אותם. ומתוך אהבתי להם אני מזהיר אותם להתרחק מספר זה.”
אינני בטוח שאפרים קישון זכה לקרוא דברים אלה שנכתבו על ידי הסופר האנגלי, אך באותה רוח קונדסית כתב על עצמו: “אזרח צנוע נחבא אל כלי המטבח”.
אם היה נוכח עתה בקהל היה בוודאי כותב על מעמד זה: “שהינו בבית הקפה בחברת אמנים, סופרים צעירים, ושכבה דקה של אינטלקטואלים.” או מתייחס לדברי אלה: “הוא מדבר אל הקהל בשפה הפטיפונית בזו הלשון”. בלקסיקון שלו כתב רוביק רוזנטל: “אפרים קישון יצר שפה ‘שבה זלג ההומור ההונגרי המעודן לשפה העברית”. את ההומור של הבורגר האוסטרו הונגרי השתיל קישון בלוונט.
“חיבתו” של קישון לממסד הסוציאליסטי ידועה. הוא יצר את דמות הפקיד ההסתדרותי שטוקס, המגיב למשמע הידיעה על פיצוץ בית ועד הפועל: “אמור לי פוקס מה אתה כ”כ שמח שפוצצו את בניין ההסתדרות? מה טוב בזה? שהראנו להם! למי? להסתדרותניקים, אתה מבין? שלא כולם נכנעים להם שיש עוד רוח חלוצית בישוב”.
את דמותו של העסקן הסוציאליסטי האמיץ דולינקר תיאר כאיש מזדקן גרוטסקי: “אינני פוליטיקאי,” לחש דולינקר, “הנני מדינאי.”
בשנים בהן עוצבה דמותו של סאלח שבתי, מתארת הסופרת שולמית הר אבן את מסעודה, בת לעולים מעדות המזרח, כך: “לקחה אמה של מסעודה את הסדינים והטליתם לתוך גיגית רותחין, מרתיחה שעה שולקת שעתיים”.
לעומתה שם קישון בפיו של סלאח שבתי את המשפטים הללו:
- זה מקצוע יפה זה…?
- מה, מה יש פה מה?
- בן שיהיה, את שומעת? בן!
- איפה יש בית, איפה?
- איך אני נראה איך?
- הכל באמת הכל זיפת, הכל. (מתוך הלקסיקון שערך רוביק רוזנטל)
משלבי לשון שהפכו לקלסיקה עברית כמו “באחד האמשים”, או “פארטצ’יה”, “נעלם באפלת הצהריים”, או הפועל הנפלא “לגמוז”, השתוו ללקסיקון של דימון ראניון האמריקאי, שבתרגום הנפלא לעברית של אותן שנים הביא לנו הקוראים את עולמם של ה”ברנשים וחתיכות” מניו יורק.
קישון העניק לארץ הצעירה את שם החיבה העוקצני “פארטצ’יה אהובתי”. מארק טווין, שטייל בארץ הקודש עשרות שנים לפני קישון, מסיים את ביקורו בארץ ישראל באנחת רווחה ובנימה דומה: “לא היה אכפת לנו כעת לאן הספינה תישא אותנו, ובלבד שתרחק מהר ככל האפשר מתחום הראייה של היבשה”.
קישון ממשיך אחריו, ומזהה את “מדינת תל אביב”, ה”עיר ללא הפסקה”. הנה מה שהוא כותב:
“פרטאצ’יה ללא הפסקה, בקצה המזרחי של אגן הים-התיכון, באזור רחוב דיזנגוף, משתרעת רפובליקה קטנה אבל גדולה: פרטאצ’יה-עילית”.
חיציו של קישון כוונו גם אל חיי האזרח, המוקף במאעכרים ובעלי מקצוע “חכמולוגים” – עורכי דין, אינסטלטורים, קבלני שיפוצים, חשמלאים, נהגי מוניות. רשימה חלקית.
הוא כתב אודות תלאות ”הברז המטפטף”, מכונת הכביסה הרוקדת, המזגן והאזעקה המרעישים, כל אותן טרדות יום יום קטנות שאיש לא מצא לנכון להתייחס אליהן, למרות שהן היו שם כיתוש טרדני, והדירו את מנוחת האזרח, לא פחות מסוגיות הרכבת הממשלה או המצב הביטחוני המתוח תמיד.
קישון כידוע נאלץ לקחת לעצמו שם עברי עם עלייתו לארץ. אבל בכתיבתו עסק בשימור השמות המרכז אירופאים.
אַרְבִּינְקָא או ארבינקא, הדמות שאולי הייתה הקישון התת מודע, הפרוע. השם בעל הניחוח המוזר “ארווין +קה”, דמות ממזרית שיודעת להסתדר בנבכי הביורוקרטיה הפרטצ’ית שעל גדת הים התיכון.
או השם שולטהייס, האם על שם הבירה הברלינאית המחזיקה בשם זה מאמצע המאה ה 19? “שולטהייס יחזקאל”, ואילנית הבלונדינית מזכירתו. הניגוד בין השם שולטהייס לשם העברי אילנית מעורר את בלוטות הצחוק
קישון משמר את קונשטטר, שטוכס האינסטלטור, המהנדס גליק, וציגלר הפובליציסט. ולמשוגע שהורס את רחוב אלנבי קרא קאזימיר בלאומילך. “בלאומילך” בגרמנית פירושו “חלב כחול”.
יש גם שגיבוריו מקבלים שמות עבריים, אבל עם קריצה, כמו מר כלניות, או זקוף סומק, וד”ר בר ביצוע. או השילוב הנהדר בין עברית לגרמנית “בר-הוניג הצייר”.
גם למכונות הוא מעניק שמות: לעומת הסוסיתא הישראלית הגאה בחר קישון לקרוא למכונית הרנו דופין שלו “מדמואזל”, ולטוסטוס “דוקטור קלטנברונר”.
לסיום, יש הרואים בשמו של סאלח שבתי שם המרמז בהומור קישוני לביטוי “סליחה שבאתי”, כדוגמת הביטוי “סליחה שניצחנו”, המאוחר יותר.
כאן הגיע הזמן לסיים ולהיעלם באפלת הצהריים כפי שהמליץ קישון.
תודה רבה
ראו גם :
הזוכים בתחרות הסיפורים ההומוריסטיים הראשונה על שם אפרים קישון