הסרט “עיניים שלי” כטרגדיה יוונית, ותובנות נוספות

צפו במקדימון לסרט “עיניים שלי”

בקיצור נמרץ, הסרט (ישראל 2019, תסריט ובימוי: ירון שני) מתאר את קורותיו של קצין המשטרה רפי מלכה, המכונה “רשי”, וכך יכונה גם במאמר זה. במסגרת משימה שהוטלה עליו ועל שוטר נוסף לגשת לפארק עקב מידע על חבורת נערים החשודים בהחזקת סמים, ניגשו רשי והשוטר לפארק, והבחינו בשישה נערים היושבים על הדשא, ורשי התחיל לתחקר אותם.

אחד מהנערים סיפר לו שנער אחר בחבורה הוא בנו של בכיר בשב”כ, אך רשי התעלם מדבריו ולא נרתע. בהמשך ההתרחשות לקחו רשי והשוטר את הנערים למבנה כלשהו, שבהמשך העלילה יסתבר שלא היה מתקן משטרתי כנדרש בנהלי המשטרה, וערכו בדיקה גופנית לנערים. אנו, הצופים, רואים שרשי עורך חיפוש גופני בשני נערים מתוך השישה, תוך דרישה מהם להתפשט כליל, על מנת לוודא שאינם מחביאים סמים במקומות מוצנעים בגופם. הם מנסים לסרב, אך עקב דרישתו התקיפה הם נאלצים לציית. מכאן ואילך, הפכו חייו של רשי לסיוט מתמשך. שני הנערים התלוננו נגדו על הטרדה מינית, בטענה כי נגע באיבריהם המוצנעים. מח”ש, המחלקה לחקירת שוטרים שבמשרד המשפטים, נכנסה לפעולה כבר למחרת היום בבוקר. חוקרת וחוקר ממח”ש הגיעו לביתו, הזדהו כחוקרי מח”ש, ולעיני אשתו אביגיל ובתה יסמין, הוא, קצין המשטרה, הושפל בחשד לעבירת מין. החוקרים עשו חיפוש בביתו אחר חומרים פדופיליים במדף של קלטות סרטים שהוחזקו בכוננית, והחרימו את המחשב שלו, והוא נאלץ להסביר לאשתו, כאשר בתה מאזינה מחדרה, שהחוקרים מתכוונים לחפש במחשבו חומרים פדופיליים. הוא הוזמן לחקירה מידית, הושעה מעבודתו לאלתר, ובהמשך העלילה מתברר שדרג בכיר מאד במשטרה מעורב מאחורי הקלעים, ללא ספק עקב פנייה אליו מצד הבכיר בשב”כ, אביו של אחד הנערים. תשובת מח”ש על תוצאות החקירה השתהתה ימים רבים, ותוך כדי כך התגלו והחריפו בעיות בחייו המשפחתיים של רשי, וחוסנו הנפשי התדרדר והלך, עד לסוף הטראגי: רשי רצח את אשתו והתאבד.

הסרט בנוי במתכונת של טרגדיה יוונית, בין אם התכוון לכך או היה מודע לכך התסריטאי, ובין אם לאו: רשי, הגיבור הראשי, עשה טעות גדולה, טעות גורלית, הגם שהוא מילא בכך נאמנה את תפקידו כקצין משטרה, בכך שלא נרתע מחקירת בנו של הבכיר בשב”כ, לרבות ובמיוחד החיפוש הגופני בעירום מלא, כנדרש במקרים של חשד להחזקת סמים. מאותה שעה נחרץ גורלו, וכוחות חזקים מכפי יכולתו להתמודד נגדם הובילו את מהלך חייו מדחי אל דחי, עד לסוף הטראגי, מבלי שתהיה לו יכולת לשנות את מסלול גורלו הטראגי, כל זאת כמו בטרגדיות היווניות.

גורלו הטראגי של רשי, עונשו הנורא על הטעות שעשה, אינו עומד בפרופורציה לחומרת טעותו, שבוודאי אינה מצדיקה עונש כה נורא. דבר זה, חוסר הפרופורציה בין הטעות לעונש, הינו יסוד מרכזי בטרגדיות היווניות, והוא זה שמעורר את תחושתם של הצופים בסרט כי נגרם אי-צדק משווע ועוול נורא לרשי, ומעורר בצופים את רגשות החרדה לגורלו ואת רגשות החמלה כלפיו, הכול כמו בטרגדיות היווניות.

ואף זאת – רשי עשה טעויות קשות גם ביחסיו עם יסמין ועם אשתו:

יסמין, בתה של אשתו מנישואיה הקודמים, החיה עמם, נערה בת שלוש עשרה, גילתה התנהגות שאינה מתאימה לגילה. היא נעדרה רבות מהבית, ורשי חשש שהיא עלולה להתדרדר לשתיית אלכוהול, לשימוש בסמים, וליצירת קשרים עם בחורים מבוגרים ממנה. באחת מהסצנות המשמעותיות בעלילה, איתר רשי את יסמין בפארק, בשעת לילה מאוחרת, בחברת נערות בוגרות ממנה ובחורים מבוגרים ממנה בשנים רבות, סביב שולחן שעליו מונחים בקבוקי משקה, ורשי זיהה ביניהם בקבוקי ווֹדְקָה ובירה. הוא דרש מיסמין לבוא אתו, ולאחר שהיא סירבה, הוא גרר אותה למכוניתו והחזירה לביתם, על אף התנגדותה הקולנית, ובעקבות זאת יחסיו עמה, שגם קודם לכן לא היו טובים, החמירו. אשתו שאלה אותו מה הסיבה לכך שהוא גורר את יסמין אל הבית תוך כדי התנגדותה הקולנית, ורשי לא השיב לה תשובה עניינית, ובכך איבד את האפשרות שאשתו תבין ותצדיק את התנהגותו זו, והעכיר את מערכת יחסיו עמה, דבר שאף הוא גרם להחלטתה, מאוחר יותר, להיפרד ממנו.

באותו מעמד הוא אף נקלע לוויכוח קשה עם אשתו באשר לחינוכה של יסמין, וטען כלפיה שהיא אינה מחנכת את בתה באופן נכון. אשתו ביקשה ממנו כי יעזוב את הבית ליומיים, כדי שהיא תהיה לבדה עם בתה, ורשי נענה לבקשתה. לאחר יומיים היא ביקשה ממנו, או נכון יותר לומר – התחננה בפניו, כי יניח לה להיות לבדה עם בתה עוד ימים אחדים, שבהם היא תמשיך לבנות מערכת יחסים טובה עם בתה, ועל-ידי כך תוכל להשפיע עליה לטובה, אך רשי סירב לבקשתה, בגילוי קשה של קשיחות שאינה במקומה.

הדבר הביא לקרע בינה לבינו, שבסופו, כעבור כמה ימים קשים נוספים, היא דרשה ממנו להיפרד ממנה. הוא, מבחינה נפשית, לא היה מוכן לכך, ואף חשד בה שרצונה להיפרד ממנו נובע מקשר שיצרה עם גבר אחר, ולמרות הכחשתה הוא ירה בה למוות והתאבד. עוד קודם לכן, בסצנה משמעותית נוספת, ביקשה ממנו יסמין כי יאפשר לה להצטלם באולפן, ורשי ליווה אותה. היא הביאה אתה אלבום של תמונות שליקטה, שבהן צולמו נשים צעירות בבגדים חושפניים, מתוך כוונה ברורה להצטלם כמותן, ובלשונה, כאשר רשי דפדף באלבום וראה את התמונות – מתוך כוונה שהתמונות ישמשו השראה לצילומיה שלה. עקב גילוי התמונות החושפניות וכוונתה של יסמין להצטלם בהשראתן, דרש ממנה רשי לעזוב את האולפן ולחזור לביתם. יסמין התחננה בפניו כי ירשה לה להצטלם, והבטיחה שהצילומים יהיו רק בלבוש מלא ושהוא יוכל לפקח על כך, אך רשי, בגילוי קשה של קשיחות שאינה במקומה גם במקרה זה, לא היה מוכן לכך, ואף דבר זה גרם להחמרת יחסיו עמה, והקרין לרעה על הקשר שלו עם אשתו. בתגובותיו באירועים הללו – תשובתו הלא עניינית לאשתו, סירובו לבקשת אשתו, וסירובו לתחנוניה של יסמין – עשה רשי טעויות קשות, בנוסף לטעותו הגדולה, הגורלית, שהייתה הגורם הראשון והמרכזי שהוביל לגורלו הטראגי המתמשך. טעויות אלו גרמו להחמרה נוספת בגורלו הטראגי, לפגיעות נוספות בחוסנו הנפשי, ולהחלטתו, בסופו של דבר, בהיותו נואש מתקווה, חסר אונים מול צרותיו, המקצועיות והמשפחתיות, שתכפו עליו בזה אחר זה, מושפל עד עפר, וחלש מבחינת החוסן הנפשי, לרצוח את אשתו ולהתאבד.

התסריט והבימוי נבונים. לדוגמא, אנו צופים באירוע התפשטות הנערים בפני רשי, ורואים בבירור שהוא לא נגע באיבריהם המוצנעים. דבר זה מבהיר לנו באופן מידי ובזמן אמת, שהנערים העלילו עליו עלילת שווא. כמובן שזה גורם לנו, הצופים, לתחושת התקוממות על העוול הנורא שנגרם לו, עקב רצון הנערים לנקום בו על שגרם להם להתפשט בפניו, וככל שהעלילה מתקדמת, ומצבו מתדרדר והולך, כן תחושת ההתקוממות שהתעוררה בנו גוברת והולכת.

התסריט והבימוי הנבונים מתגלים גם בסצנות רבות נוספות:

למשל, באחת הסצנות רשי נמצא לבדו בבית מלון, לאחר ימים קשים ומשפילים של חקירות שנחקר על-ידי החוקרת והחוקר ממח”ש, ושל בעיות משפחתיות חמורות, שחלקן פורטו לעיל. הוא יושב עירום על המיטה במלון (איבריו המוצנעים אינם חשופים, אך מתנועת המצלמה על גופו ברור לנו שהוא עירום לחלוטין), בישיבה רופסת שאף מבליטה את משמני בטנו בשעה שבהיותו לבוש במדיו כקצין משטרה, הוא נראה גבר חסון. הוא מנסה להתקשר שוב לאשתו, לאחר ניסיונות רבים קודמים להתקשר אליה, שלא נענו, אך, שוב, היא אינה עונה. עירום זה מסמל, לדעתי, את מצבו הנפשי המתדרדר של רשי – הוא עירום מכבודו המקצועי, לאחר החשד החמור והמשפיל שהוטל בו, הוא עירום מיחסים טובים ותקינים עם אשתו ועם יסמין, והוא עירום מחוסנו הנפשי. התרכזות המצלמה בגופו הרופס ו”השוקע”, ובמשמני בטנו, בסצנה זו, והשתהותה הארוכה, מלמדות שלא מדובר בצילום אקראי, אלא בכוונת מכוון של הבמאי להראות את רפיסוּת ו”שקיעת” הגוף כמייצגות את שקיעת הנפש, לקראת קריסתה המוחלטת בסוף הסרט, בסצנה שבה מודיעה לו אשתו על רצונה להיפרד ממנו.

כך גם בכמה סצנות שבהן אנו רואים את רשי מוציא מהכספת את אקדחו, כדי לקחת אותו אתו לצורכי עבודתו, שהן, לדעתי, רמזים מקדימים לסצנת הסיום של הסרט, שבה אנו רואים אותו מוציא את האקדח מהכספת פעם נוספת, והפעם כדי לירות באשתו ולהתאבד. לפנינו מקרה של המחשה ממשית וספציפית, מתוך השפעה מודעת או לא מודעת, של אמרתו הידועה של צ’כוב, שאקדח הנראה במערכה הראשונה בהצגה, צריך לירות במערכה האחרונה, כלומר שכל פרט בעלילה צריך להיות מוצדק ובעל משמעות ואינו יכול להיות סתמי. כתבתי “לדעתי”, אך, למעשה, אני משוכנע בכך שמדובר ברמזים מקדימים לסצנת הסיום, שכן בכל הסצנות הנ”ל, פרט לסצנת הסיום, לא היה כל הכרח מבחינת העלילה השוטפת להראות שרשי מוציא, שוב ושוב ושוב, את אקדחו מהכספת.

או, למשל, בסצנות שבהן, לעתים באופן יזום ולעתים כביכול במקרה, רשי מסתכל בתמונות מן העבר, שבהן הוא נראה כילד מאושר, וכן הוא נראה עם אשתו ביום חתונתם. או בתמונות נפרדות שלהם בצעירותם, לרבות תמונה של אשתו בצעירותה, שעליה כתב “עיניים שלי”. הוא, במצבו הקשה מכל הבחינות, מבקש למצוא נחמה בתמונות אלה, אך מבוקשו לא ניתן לו, והמציאות בהווה טופחת על פניו באכזריות שוב ושוב. התמונות המאושרות הללו מימי ילדותו ומימי האהבה שהייתה בינו לבין אשתו, יוצרות הנגדה, ונועדו לעורר בנו, הצופים, ביתר שאת חמלה כלפיו, ביודענו עד כמה אומלל הוא בהווה. כאן המקום לציין, שהשם שניתן לסרט, כינוי המביע את האהבה ששררה בינו לבין אשתו בצעירותם, מהווה אירוניה טראגית, ביודענו כיצד הסתיימה אהבה זו. אף יסוד זה בעלילה, המעבר מחיים מאושרים לחיים טרגיים, הינו ממאפייני הטרגדיה היוונית, כפי שמציין אריסטו בפרק י”ג ב”פואטיקה” וכפי שמציינת ד”ר הלפרין (עמ’ 13-14).

דוגמא נוספת היא, שבאחת מההודעות שהוא משאיר לאשתו בתא הקולי של הטלפון הנייד שלה, כאשר שוב ושוב הוא לא מצליח להשיגה, הוא אומר שהוא אינו יכול לחיות בלעדיה. בדיעבד מתברר שהיא לא לקחה אתה את הטלפון בצאתה מביתה לכמה ימים, וגם זהו יסוד טראגי מובהק בעלילה: שִׁכחה של הטלפון הנייד של אשתו מקבלת משמעויות קשות בעיני רשי, שאינו יודע שמדובר בכך שאשתו שכחה את הטלפון בביתם, והוא סבור שאשתו אינה עונה לו במתכוון. בעת הצפייה בסצנה זו, אנו עלולים לחשוב שמדובר בדברי אהבה מקובלים גרידא, בבחינת מה שניתן לכנות “מצוות אוהבים מלומדה”, שלעתים זוג אוהבים אומרים זה לזו כי נדמה להם שכך ראוי לומר, ובוודאי שאיננו מעלים על דעתנו שהם מרמזים על סוף טראגי. אך הסוף הטראגי, שבו הוא הורג את אשתו עקב רצונה להיפרד ממנו ומתאבד, מלמדים שדבריו אלה היו רמז מקדים, ושדבריו בהודעה הקולית נאמרו כאמירה אמתית ומשמעותית ולא כ”אמירת אוהבים” גרידא. בדיעבד, לאחר הרצח וההתאבדות, אמירתו זו גם מוכיחה, לדעתי, שהוא היה מתאבד גם רק מחמת רצונה של אשתו להיפרד ממנו, ורציחתה נבעה מחשדו כי רצונה לעוזבו נובעת מכך שמצאה גבר אחר בחייה. סברתי זו מסבירה מדוע הוא לא “רק” התאבד, אלא גם רצח את אשתו.

וכן למשל בסצנה, שבה כאשר אשתו של רשי אומרת לו שברצונה להיפרד ממנו, הוא שואל אותה האם יש לה גבר אחר. הבעת פניה המופתעת והאמינה בעת מתן תשובתה השלילית, מלמדת שאכן דבריה אמת, אך הבמאי, בבימוי מבריק, מראה לנו שרשי אינו מביט בפניה של אשתו בעת שהשיבה את תשובתה, ולכן לא יכול היה להתרשם מכך שדבריה היו דברי אמת, וחשדו בה לא סר מלבו, ועקב כך החליט לרוצחה. לבנו כצופים נחמץ. אנו, שראינו את הבעת פניה המופתעת והאמינה, ברור לנו שרשי רצח את אשתו על לא עוול בכפה. במצבו הנפשי הרגיש, בעקבות דרישתה להיפרד ממנו, הוא מפרש תספורת קצרה שעשתה לשׂערהּ כראייה לכך שיש לה גבר אחר בחייה, שבעיניו, כביכול, היא ביקשה למצוא חן. לנוכח מצוקותיו הרבות שתכפו עליו זו אחר זו, הוא אינו רואה טעם לחייו, וגם מבקש לנקום בה על בגידתה כביכול, ונוטל את חייה וכן את חייו. יצוין, שסצנה זו מזכירה במידה מסוימת את פרשת רציחתה של דזדמונה על-ידי אותלו במחזה “אותלו”, עקב חשד שווא כי בגדה בו, והתאבדותו לאחר שנודע לו שיאגו העליל עליה עלילת שווא, ושהוא רצח אותה על לא עוול בכפה (בסרט רשי מתאבד מיד לאחר הרצח).

או, דוגמא אחרת, בסצנה שבה רשי גורר את יסמין מהשולחן שבפארק, קלטו עיניי, בין בקבוקי המשקה, גם בקבוקים קטנים של שתיה קלה, שהיו ליד יסמין והנערות הנוספות שישבו סביב השולחן. זו דוגמא נוספת לתחכום ולתבונה של התסריטאי, היוצרים מורכבות: יסמין, וכמוה כנראה גם יתר הנערות, אף שהן נראות בוגרות ממנה בשנים אחדות, הִנָּה בסך-הכל נערה בת שלוש עשרה. היא לא קנתה בירה או וודקה, אלא בקבוק של שתיה קלה. היא לא התכוונה להשתכר ולהתהולל, ואינה מודעת לסכנה שבהתחברות עם בחורים מבוגרים ממנה בשנים רבות. היא בסך-הכל רצתה לצאת מביתה ולבלות, כפי שאמרה לאמה ולרשי בהיותה בביתה, והלכה לתומה לפארק, רק מתוך כוונה לבלות. לכן אינה מבינה מדוע רשי דורש ממנה להסתלק מהשולחן ולבוא אתו לביתם, ומתנגדת לדרישתו באופן נחרץ וקולני. לעומתה, רשי, המודע לסכנות שאליהן עלולה יסמין להיקלע בהתחברותה לבחורים מבוגרים ממנה בשנים רבות, רואה דברים לאור חששותיו – הוא רואה את בקבוקי הבירה והוודקה וזאת הוא מספר מאוחר יותר לאשתו. אף שללא הֶקשר, בלי לספר לה על ישיבתה של יסמין בפארק בחברת שלושה בחורים המבוגרים ממנה בשנים רבות בשעת הלילה המאוחרת. זאת ועוד, לא בכדי מראה לנו התסריטאי ששלושת הבחורים באים בטענות כנגד רשי על שהוא לוקח את יסמין אל מכוניתו, ומהסיטואציה ברור שרק בזכות היותו גדל-גוף וחסון, וחששם מנחת זרועו הם אינם מנסים למנוע ממנו בכוח לקחת את “בתו”, כפי שהם סבורים שהיא – התסריטאי מבקש לומר לנו שאכן חששותיו של רשי מוצדקים. שלושת הבחורים מתנהגים כזאבים שאינם מוכנים לוותר בקלות על ה”טרף” שנקלע לקרבתם. גם הסתובבותם סביב רשי ומכוניתו, שאליה הכניס את יסמין, מעוררת, בי לפחות, אסוציאציה לעדת זאבים הסובבת סביב טרפהּ. אלמלא בא רשי ולקח את יסמין, היו “טורפים” אותה באותו לילה, ללא ספק.    

הסרט מעלה בפנינו באמצעות מקרים פרטיים בעיות כלליות שקיימות או שעלולות להתקיים בחברה הישראלית:

יכולתו של הבכיר בשב”כ, באמצעות גורם בכיר מאד במשטרה, להשפיע לרעה על גורלו של קצין משטרה. יכולתו זו של הבכיר בשב”כ נרמזת לקראת סיום הסרט, כאשר מפקד תחנת המשטרה, הרוצה בטובתו של רשי, מודיע לו שאמנם מח”ש החליטו, לאחר חקירה של ימים רבים, כי הוא יכול לחזור לעבודתו, אך גורם בכיר מאד במשטרה מונע זאת. יכולת זאת חושפת מצב מדאיג ובעייתי מאד, שעלול להתרחש, ואולי אף מתרחש. ואם על גורלו של קצין משטרה מוערך הוא יכול להשפיע, צא ולמד עד כמה יכול בכיר בשב”כ להשפיע לרעה על גורלו של אזרח רגיל. יצוין גם, שלדעתי, הסרט מעלה אפשרות למעורבות מאחורי הקלעים של הבכיר בשב”כ גם במח”ש, ואולי אף במשרד המשפטים, האחראי על מח”ש – החקירה כנגד רשי נפתחת במהירות מרבית, כבר בבוקרו של יום המחרת של יום ההתרחשות עם ששת הנערים, אך ימים רבים חולפים מיום שחקירתו מסתיימת עד שמתקבלת תשובת מח”ש כי הוא רשאי לחזור לעבודתו. התסריטאי כמו אומר לנו: הבכיר בשב”כ אינו יכול להביא להרשעת אדם חף מפשע על-ידי עלילת השווא של הנערים, עד לכדי כך טרם הגענו, אך הוא יכול לגרום להשהיה ממושכת מאד במתן התשובה ולעינוי דין נורא, שבסופו של דבר גם תרם תרומה ניכרת לסוף הטראגי, לקצין המשטרה המושעה, ודבר זה מדאיג דיו.

בעיה אחרת מודגמת על ידי יסמין, הנערה בת השלוש עשרה, המתחברת עם בחורים מבוגרים ממנה בשנים רבות, ויושבת עמם בפארק בשעת לילה מאוחרת סביב שולחן שעליו מונחים גם בקבוקי ווֹדְקָה ובירה, דבר המייצג תופעה שלילית שקיימת בחברת הצעירים בישראל.

ושוב יסמין, החולמת להפוך לדוגמנית, ולשם כך אף יוזמת צילום בבגדים חושפניים בעודה בת שלוש עשרה שנים בלבד, מייצגת את חלומן של נערות רבות בישראל להפוך לדוגמניות. הדוגמנות, שאינה מצטיינת בערכים רוחניים גבוהים, אלא, בסופו של דבר, היא אמצעי לפרסום ולשיווק מוצרים שונים, בעיקר מוצרי אופנה או מוצרים שימושיים שונים, הפכה בעיני יסמין ובעיני אותן נערות למשאת נפש עליונה. דבר זה נחשב בעיני רבים כמייצג את ירידת הערכים של רבים מבני הנוער בימינו.

העימותים שבין רשי לבין אשתו, ובין רשי לבין יסמין, מבוימים היטב ומשוחקים בכישרון דרמטי. השחקנית סתיו אלמגור, המגלמת את דמותה של האישה, השחקנית סתיו פטאי, המגלמת את דמותה של יסמין, וערן נעים, המגלם את דמותו של רשי, כולם משחקים מצוין.

התסריט אינטליגנטי, מורכב, ומתוחכם. הוא מחייב את הצופה לחשוב, ואינו מגיש לו הכול “בכפית לפה”. כך גם, למשל, רשי, המסרב לדרישת חוקרי מח”ש לעבור בדיקת פוליגרף של המשטרה, אינו מנמק את סירובו בפני  החוקרים, ודורש שיאשרו לו בדיקת פוליגרף שתֵעשה על-ידי גוף חיצוני. הצופה אמור להבין שסירובו לעבור בדיקת פוליגרף של המשטרה נובע מחששו שהבכיר בשב”כ ימשיך בהתערבותו בנעשה נגדו במשטרה, וידאג לכך שתוצאות הפוליגרף יוטו נגדו. יחד עם זאת, התחכום של התסריט מתבטא בכך שכבר בתחילת החקירה מטיח רשי בפני חוקריו כי אביו של אחד הנערים הינו בכיר בשב”כ, ובכך מבקש לרמוז להם שהבכיר בשב”כ מתערב לרעתו בצמרת המשטרה. אך הוא אינו מעלה את חששו כאשר הוא נדרש לעבור חקירה בפוליגרף של המשטרה, כנראה מאחר שהוא חושש שהעלאת החשש במפורש תעורר את חמתם של החוקרים, שכן חשש זה יתפרש בעיני החוקרים כהטלת ספק באמינות המשטרה. הצופה אמור להבין שרשי מניח שדבריו בתחילת החקירה, שאביו של אחד הנערים הוא בכיר בשב”כ, יחלחלו אל מוחם של החוקרים גם לעניין סיבת סירובו להיבדק בפוליגרף המשטרתי. יחד עם זאת, מן הראוי לציין, שבהמשך העלילה יש אי בהירות בנושא בדיקת הפוליגרף. מסתבר, שבסופו של דבר עבר רשי בדיקת פוליגרף, לא נאמר האם היה זה בפוליגרף של המשטרה או בפוליגרף של גוף חיצוני, אך התוצאה לא הייתה טובה. הסברו של רשי לאשתו כי הסיבה לתוצאה הלא טובה היא שמכשיר הפוליגרף מתקלקל לפעמים אינו משכנע, בלשון המעטה, ואף מעורר חשד כבד מאד לגבי אמינות הסברו זה, והתסריטאי, למעשה, דורש מהצופה לפרש בעצמו את פשר הדבר. וכאן מתגלה לנו שוב עד כמה התסריט מורכב.

בתחילת הסרט עוד לפני פרשת חקירת הנערים, מוצגת בפנינו סצנה, שבה רשי ושוטר נוסף מוזעקים לבית, שמתקבל דיווח לגביו כי יש בו התעללות קשה של אב בשני ילדיו. רשי והשוטר הנוסף משחררים אחד משני הילדים, הילד הבוגר יותר, שנכלא בחדר השירותים, ולאחר מכן, אנו רואים שרשי מלטף את פניו ואת ראשו של הילד הקטן יותר, הממרר בבכי. בזמן אמת, הצופה מבין ליטוף זה כהבעת אהדה לילד הסובל מאב מתעלל, אך בדיעבד, בעקבות תוצאת הפוליגרף הלא טובה, מתעורר בצופה (לפחות בי) החשד שלרשי אכן יש נטיות פדופיליות (או הומוסקסואליות), שבגללן הוא ליטף את פניו ואת ראשו של הילד, ובגללן הוא התעקש לערוך חיפוש גופני בעירום מלא לשני הנערים שלא במתקן משטרתי בניגוד לנהלים. נראה שבפוליגרף הוא נשאל, בין היתר, האם יש לו נטייה פדופילית או הומוסקסואלית, ובשאלה זו הוא נכשל, למרות שלגבי שני הנערים, כפי שראינו במו עינינו, הוא לא נגע באיבריהם המוצנעים. חיזוק להשערה זו ניתן לראות בדברי חוקרת מח”ש לרשי כי עוד מתקופת היותו קצין נוער היו לגביו שמועות מסוג זה. חיזוק נוסף להשערה ניתן לראות בשיחת הטלפון האנונימית שקיבל רשי בהמשך העלילה, שבה מטיח בפניו נער, כנראה אחד משני הנערים, או חבר של אחד מהם, ואולי, מי יודע, נער אחר שבו פגע, אולי, פגיעה הומוסקסואלית מסוג זה, כי הוא “הומו”. מתעורר החשד שרשי סבר שלא יורשה לו, במקרה זה, לערוך את הבדיקה במתקן משטרתי באופן שבו ביצע אותה, כלומר בדרישה לעירום מלא של הנערים, ושהיה לו עניין פדופילי (או הומוסקסואלי) בדרישתו זו.

התחכום והתבונה של התסריט באים לביטוי גם בכך שיסמין, ברצונה לבלות, הולכת אל הפארק, כאשר בתחילת הסרט היינו עדים לכך שרשי ושוטר נוסף נשלחו לפארק כדי לתפוס בו חשודים בהחזקת סמים, ומצאו שם את ששת הנערים. התסריטאי יצר כאן מעין הקבלה בין סצנת יסמין בפארק לבין סצנת ששת הנערים בפארק, ומבהיר לנו מה מקור חששותיו של רשי, שמא יסמין תיגרר גם לשימוש בסמים, בנוסף לסכנת האלכוהול והניצול המיני על-ידי הבחורים, למרות שאינו אומר זאת במפורש. יצוין גם, שאין זה מקרה, מבחינת העלילה, שרשי מחפש את יסמין דווקא בפארק.

כאן ראוי לציין שהפארק בסרט זה ממלא את תפקיד היער ביצירות כמו סיפורי הילדים “כיפה אדומה”, “עמי ותמי”, ובסרט “מעיין הבתולים” של אינגמר ברגמן. היער ביצירות אלה הוא מקום מסוכן. ב”כיפה אדומה”, אורבות סכנות לילדה הנשלחת על-ידי אמה אל סבתה החולה, והיא אכן נתקלת בזאב. ב”עמי ותמי” אורבות סכנות מן הזקנה המכשפה. וביער, ב”מעיין הבתולים”, נאנסת ונרצחת הנערה קארין על-ידי שני הרועים, בדרכה מכפרה לכנסייה בכפר אחר. כך גם הפארק בסרט זהו ה”יער” המסוכן בחברה העירונית המודרנית, בו אורבות הסכנות לנערה בת שלוש עשרה מצד בחורים מבוגרים ממנה בשנים רבות, ובו נמצאו הנערים הנחשדים בהחזקת סמים.

יתכן שהתחכום של התסריט מתגלה גם בכך שבתחילת הסרט, באחד משני האירועים שאליהם נשלח רשי, אנו רואים שלוש גופות מוטלות על המדרכה, של גבר ושל שני ילדים קטנים, שלושתם שוכבים כשפניהם אל המדרכה וסביב גופותיהם שלוליות דם, ומסתבר שמדובר באב שהשליך מחלון ביתו את שני ילדיו וקפץ אל מותו. יתכן שאירוע זה נכתב על-ידי התסריטאי כרמז מקדים לסוף הסרט, שבו רשי רוצח את אשתו ומתאבד. יתכן גם שהעובדה שאירוע זה והאירוע שבו שחרר רשי את הילד מחדר השירותים עוסקים בילדים, מהווה מעין רמז מקדים לקשיים שנראה בהמשך הסרט ביחסיו של רשי עם יסמין.  

לסיכום: לפנינו סרט מצוין, המבוסס על תסריט נבון, מורכב, ומתוחכם, המבוים בתבונה, והמשוחק בכישרון. הסרט מתאר כיצד קצין משטרה מוערך, הגון, ישר, נאמן, גבר שבגברים, גדל גוף, חסון, קשוח, נחוש, ובעל בטחון עצמי רב בעת ביצוע משימותיו, נחלש והולך מבחינת חוסנו הנפשי, עקב שרשרת אירועים קשים, שנוחתים עליו בזה אחר זה, הן בחייו המקצועיים והן בחייו המשפחתיים, והוא עומד בפניהם חסר אונים. וכיצד מתוך תחושת חוסר האונים ותחושת העוול הקשה הנגרמת לו מחמת עלילת השווא, הוא נחלש והולך מבחינת חוסנו הנפשי. שוב ושוב אנו רואים כיצד הוא בוכה, בניגוד גמור לגבריותו ולקשיחותו כפי שראינו בעת שמילא את משימותיו בתחילת הסרט, ובעת מפגש עם שניים מחבריו במשטרה, המבקשים לעודדו ולחזקו ולהראות לו שהם תומכים בו על אף החשד שהוטל בו, הוא אף מתמוטט לפתע, במה שנראה כהתקף לב. עד שכוחו אינו עומד לו יותר, וכאשר אשתו מודיעה לו על רצונה להיפרד ממנו, זהו “הקש ששבר את גב הגמל”, ומתוך חולשתו הנפשית באותה עת, הוא מחליט להרוג אותה ולהתאבד. הסרט מלמד, שכל אדם, אף אם הוא בעל חוסן נפשי, עלול, בנסיבות חיים קשות, כאשר צרות ומשברים נופלים ותוכפים עליו בזה אחר זה, לאבד את חוסנו הנפשי, ולהישבר, הגם כמובן, שרק במקרים נדירים הדבר יסתיים ברצח ובהתאבדות.