ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות, ממליץ על
הספר 'איש בגן החיות' של דיויד גארנט בהוצאת תשע נשמות. תרגום מאנגלית: יותם בנשלום
זהו ספרו השני של הסופר בהוצאת תשע נשמות, ועבור מי שקרא את ספרו הקודם מאישה לשועלה, הספר הזה הוא ממש חגיגה. חיכיתי לספר נוסף של גארנט כי הספר הקודם היה סנסציה בתעוזה ובתוכן של הסיפור. האלגוריה והמקוריות עשו את שלהן ומהר מאוד הספר הפך לרב מכר ולשם דבר בישראל, ואף נלמד בתיכונים בארץ. ואכן גם הספר הזה הוא ספר מקורי ומעולה, שבאותה טכניקה כמעט, של אלגוריה, שוב דן במהות של מה קורה לאדם מסוים בסיטואציה רגשית מסוימת שהופכת אותו לחיה. במין טרנספורמציה או מטאמורפוזה גופנית שעובר האדם כאשר משהו רגשי עז מטלטל אותו. במקרה, בשני הספרים, מדובר ברגש העז ביותר: אהבה.
אז מה מסופר פה? לפנינו דמות ושמה קרומרטי, צעיר שבעקבות ייסורי אהבה כולא את עצמו מרצונו מאחורי סורג ובריח בכלוב בגן החיות של לונדון. קרומרטי מציג את עצמו לראווה: הינה, אדם! והוא נהפך לאטרקציה הגדולה של המקום. בגן החיות חווה קרומרטי את טשטוש ההבדל בין האדם ליתר היצורים בממלכת החי. הוא נחשף למציצנות ולסקרנות, לאהבה ולכבוד, לקנאה, לרוע לב ולחמדנות. דווקא היחשפותו של קרומרטי לעיני גדודי המבקרים בגן החיות הצובאים עליו נעול בכלוב – היא-היא המאפשרת את שחרורו האישי. קרומרטי לומד על עצמו דרך החיות, אך מי יותר אנושי? האדם או החיה? גארנט חושף, בין היתר, את אופיין של החיות כ"אדם נטול מסכות", אופי אשר בניגוד לבני האנוש, אינו משנה את צורתו באופן מאולץ. החיות נשארות "אנושיות" ונאמנות לעצמן תמיד. והאדם? וסיפור האהבה?
כמו תמיד, גארנט פורש את עלילתו בכתיבה מזהירה, מלאת רגש וחמלה, ובכישרון נדיר לומר את דבריו בפשטות מושלמת. "במקרה של גארנט העלילה פחות מכרעת והדרך היא החשובה – הצורה, המילים והמהלך ההרמוני בין האקורדים שבונים אותה", אמר עליו חורחה לואיס בורחס.
אל תחמיצו.
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
ההצגה 'לא לריב'
גור קורן המחזאי, וגלעד קמחי הבמאי, מניבים הצגות לאורך השנים: המוגבלים, השחקנית, בבית ליסין, רומיאו ואמא, ולאחרונה – לא לריב, בתיאטרון הקאמרי. בכל ההצגות היה רכיב קומי, והוא מודגש בלא לריב, שאף מוגדרת כקומדיה.
שלושה אחים בוגרים נפגשים במשרד עורכי דין לפתיחת צוואת אביהם. סלע, האח הבכור בגילומו של דביר בנדק, הוא טיפוס "בטלן", שחזר מסדנת חיבוקים באקוודור. איילת, בגילומה של עירית קפלן, היא גרושה, אם לשניים. המחזאי גור קורן נכנס לדמותו של גור, האח הצעיר, שמתפרנס בכבוד ממשחק בהצגות לילדים, העשיר משני אחיו ודי קמצן.
שמו של משרד עורכי הדין 'אדלשטיין־פרלשטיין־ביטון' מעלה חיוך ומטרים את הנושא העדתי הישראלי כל כך. ייאמר לזכותו של המחזה שהוא מטפל בנושא הזה בצורה חיננית, מתונה, מחויכת. ביטון, המומחה לפתיחת צוואות, הוא זה שנפגש עם האחים. נדב אסולין, הקומיקאי, עושה תפקיד נהדר בתור עורך הדין ביטון. הוא לוקה בדלקות שונות ומאחר למשרד לפגישות עם האחים בגלל ביקוריו אצל רופאים. ביטון רציני-מתבדח בנושא המחלות שלו ומפגין פגיעות בגלל מזרחיותו, אך שולט בצד המשפטי של הצוואה ומתעתע באחים, המתוחים לדעת איך האב חילק את הונו ביניהם.
מסתבר שיש עוד יורשת, שלא מהמשפחה – יפית אטיאס, והיא זאת שזוכה בדירת 4 חדרים – הנכס העיקרי של האב. האחים נפגשים עם יפית, בגילומה של ירדן ניקפהמה, ומתעמתים-מתפייסים איתה במהלך ההצגה. יש עוד דמות, ובעצם דמות כפולה: שתי תאומות זהות רווית ורונית, המזכירות במשרד עורכי הדין. כשאחת מהן במשרד והשנייה מעברו השני של קו הטלפון בשיחת רכילות משפחתית תוססת בין האחיות. את תפקיד התאומות עושות כנרת לימוני ואסנת בן יהודה ברוטציה (דאבל קאסט). אני ראיתי את אסנת – הייתה רהוטה ומצחיקה.
ההצגה שופעת תפניות והפתעות, המשחק אמין ונמרץ. מחלת הסרטן וסכנת המוות המרחפות מעל איילת נראות לי מיותרות. אומנם הן יכולות להסביר את להיטותה של איילת לזכות בנתח הירושה כדי שיהיה לה מה להוריש לילדיה ויוצרות מכנה משותף עם יפית אטיאס, שחלתה והבריאה, אך הכובד הזה לא מתיישב עם האווירה הכללית הקומית של המחזה. אפשר לצחוק על דלקת גרון של ביטון, ואפילו על דלקת דרכי השתן שלו, אך מחלת הסרטן היא ליגה אחרת ולא נכון ללגלג על הלוקים בה.
גור קורן משחק כמעט את עצמו. זה מעניין ומזכיר שצ'רלי צ'אפלין השתתף בתחרות בין הכפילים שלו. ההצגה מטפלת באופן אוהד ומתון בסוגיות ישראליות טעונות של מתחים בין עדות וחשבונות בין אחים, ומשכנעת את כולם "לא לריב".
תודה ניסים על סקירתך המקיפה. כקורא נלהב של ספרים בהוצאת תשע נשמות, אקרא בהמלצתך את הספר.
תודה חגית לא אריב איתך ואלך לראות את ההצגה לא לריב.
שנה טובה לכם. תודבה שאתם מעשירים אותנו בנכסי תרבות ספרות ואומנות.