חגית בת־אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, אינה ממליצה על
הסרט אישה עובדת
אישה-בעל-בוס. הינה משולש סטנדרטי, צפוי לגמרי, שיהפוך לרומנטי. לירון בן שלוש בתפקיד אורנה, אושרי כהן בתפקיד עופר, בעלה המסעדן, מנשה נוי בתפקיד בני, מנהל חברת נדל”ן. אורנה מתחילה לעבוד עם בני כאשת מכירת דירות בפרויקט הבנייה שלו בראשון לציון. בני ואורנה נמצאים הרבה יחד – בדרכם לאתר הבנייה, בהכנות לקראת הפגישות עם לקוחות. אורנה אישה צעירה ויפה. לא פלא שבני הבוס נמשך אליה: הוא מגניב מבטים, זורק הערות בדבר הלבוש, ממליץ לה לפזר את שערה. לצופים הכול ברור, אבל אורנה לא מבחינה בדבר. היא מופתעת כשבני מנשק אותה על פיה, ומתרעמת על הנשיקה. בני מתנצל ומבטיח שזה לא יקרה יותר. ברור כשמש שאין כל ערך להבטחה הזאת. היצר גובר על גבר ולא להפך. אורנה עושה טעות ודאית בכך שהיא נוסעת עם הבוס החרמן שלה לפריז.
לבני הזוג אורנה ועופר חיי נישואין טובים, הם אוהבים ומטפלים בילדים. מצוקה כלכלית קלה מעיבם על אושרם – עופר פתח מסעדה שנראית מפוארת, אך משום מה אינה רווחית.
כשאורנה מספרת לעופר על כך שהבוס כפה את עצמו עליה בחדר מלון פריזאי כשהיא עם הגב לקיר בחליפת חצאית – שזרקה לאחר המעשה בהפגנתיות לפח, עופר כועס – הוא גוער בה בטיפשות: “למה לא התנגדת, למה לא נתת לו ‘בוקס’?”, ומתוך מחאה או עלבון הולך לישון במסעדה.
דמויות שני הגברים שגורות, צפויות, לא מעניינות. דמויות המשנה – אמא של אורנה ו-3 ילדים (אחד היה מספיק בהחלט) – לא מפותחות. אורנה מוצלחת מדי בעבודתה – כל מילה שלה שווה זהב או לפחות מכירת דירת פאר.
הפתרון קל. אורנה מתפטרת – הרי יחסי עבודה אינם נישואין קתוליים – ובתכסיס מוצלח היא מחתימה את הבוס-לשעבר על המלצה מחמיאה שתסלול לה את הדרך למשרתה הבאה בתחום הנדל”ן.
הסרט חסר מעוף, העלילה שגרתית, ללא בעיות מעניינות, ללא פתרונות מקוריים.
