רשימה של אבי גולדברג על הספר ‘כלבם של בני בסקרוויל’ מאת ארתור קונן דויל 

סיפור “גותי” באופיו ששמע ארתור קונן דויל מידיד הפך במהרה לספר בלשי מהידועים והנקראים ביותר מאז. הספר נכתב לאחר שלכאורה הסתיימו עלילות הבלש שרלוק הולמס שהתפרסמו בעשרות סיפורים קצרים, והביא לשיא חדש באהדת הקוראים את הבלש שרלוק הולמס, שהפך להיות לסמל נוסף באימפריה הבריטית שעמדה אז בראשית המאה העשרים בשיא תפארתה.

אחת התוצאות לפופולריות של הבלש מעשן המקטרת היא ריבוי המחקרים וניתוח העלילה, זמנה, גיבוריה והמניעים של הסופר לעצב אותה כפי שעיצב. בעיקר יש הסכמה בין חוקרי הסוגה לכך שהסיפור יותר מכול משקף את העימות בין שתי נטיותיו של ארתור קונאן דויל: מחד גיסא, נטייתו למדע ולהיגיון המעשי – אותה מימש בהיותו רופא ומאידך גיסא משיכתו לעל־טבעי והשתייכותו לזרם הספיריטואליסטי שעשה לו קהל באנגליה באותה תקופה.

את דבקותו במדע ובהיגיון הצרוף והמאבק באמונות טפלות ייצגו היטב שרלוק הולמס וידידו הרופא ווטסון – בן דמותו של הסופר גם בספר זה – ואת העל־טבעי, הקמאי, המסתורי הותיר הסופר לשלל דמויות אחרות המאכלסות את עלילותיו. ביתר שאת ניכר הקונפליקט בין פרקטיקת חייו כאיש רפואה ובין אמונתו בגלגול נשמות ובקיום ממד מטפיזי שהתרוצצו באישיותו של קונן דויל בהעמדת הדמויות ובעצם סיפור המעשה בכלבם של בני בסקרוויל

כלב מסתורי מפלצתי העולה מסיפור בלהות ומהתרחשות אכזרית במאה השמונה עשרה ממשיך להטיל חיתתו על משפחת אצילים כפריים באזור נידח בדרום מערב אנגליה שבו אירעו האירועים המצמררים ובהם היה הכלב האימתני הציר המרכזי.

עד לפתרון מקרי הרצח המתרחשים באזור הכפרי הנידח ומיוחסים לאותו כלב מפלצתי שעלה מן השאול ועצם קיומו נוגד את חוקי הטבע, מחזיקים תושבי האזור באמונה כי אכן מדובר בקללה מסתורית, ולאמונה זו מצטרפים גם ברי דעת מלומדים, או לפחות הם מפקפקים בסדר העולם המוכח שעליו חונכו ונוטים לקבל את המסקנה כי אכן מדובר בכלב מן השאול (ד”ר מורטימר).

בקריאה נוספת של הספר אפשר לגלות בו גם ממד שהוזנח משום מה בידי החוקרים והקוראים שהתמקדו בעלילה המצמררת ובדמויות (התמיד חשודות עד להתרת העלילה) ובמעקב אחר הכלב המפלצתי שחרדה מפני הופעתו הצפויה מרכזת את תשומת ליבו של הקורא.

באופן לא מפתיע ממוקמת העלילה מחוץ ללונדון וגם מחוץ לאזורי הכפר הנוחים, החביבים על האצולה האנגלית – היא ממוקמת בדבונשייר הרחק מכל מרכז עירוני, בחבל ארץ שבו האוחזים באדמה הם מעטים המתגוררים במרחק רב איש מרעהו.

מתחילת הספר ועד סופו משמש נוף הארץ והטבע את העלילה. לקראת כתיבת הספר ביקר קונן דויל בעצמו בחבל הארץ הפראי וצעד בו עשרות קילומטרים כדי למקם את ההתרחשויות. טירת בני בסקרוויל היא פרי דמיונו, אבל תיאורי הטבע האכזר באו כהתרשמות אישית מהסיורים שערך באזור.

השחקן בזיל רטבורן כשרלוק הולמס. לקוח מוויקידפיה

מדובר באזור המשתרע כמישור שממנו מתרוממות גבעות שחלקן נחתכות על ידי צוקים תלולים או גבעות שנבקעו כתוצאה מעבודות כרייה קדומות. במישור מפוזרים סלעי גרניט ובמרכזו ביצה טובענית. את העלילה של קללת הכלב האימתני מיקם קונן דויל במרכז תמונת הטבע הזועף המשתף פעולה עם האימה שמטיל הכלב המסתתר בערבה (moor) ובחולות הטובעניים שבמרכזה.

על ד”ר ווטסון ושרלוק להיזהר מסכנות הטבע במהלך חשיפת התעלומה כפי שעליהם להישמר על נפשם כשהם נתקלים במעט הדמויות המאכלסות את האזור הפראי והבלתי נושב. הסכנה היא בעצם ההמצאות וההליכה על קרקע טובענית, אדמה בוגדנית הבולעת אל תוכה בעלי חיים ובני אדם ומרתיעה את התושבים מלהלך בקרבה.

את שתי הדמויות המרכזיות בעלילה בחר הסופר לתאר כחובבי טבע שבחרו להתגורר באזור הפראי הזה מתוך עניין וחקירת הטבע והאנתרופולוגיה של האזור שבו אפשר עדיין למצוא ליד בורות פעורים של מכרות קדומים מתקופת הברזל הקדומה מבני אבן ומערות שאכלסו אותם הקדמונים. ציפורים ופרפרים נדירים נמצאים בלב הערבה והביצה הטובענית שגם אותם אפשר ללקט ללא מפריע, וכך נמצאים ד”ר מורטימר הרופא האנתרופולוג וסטפלטון צייד הפרפרים תושבי המקום בקשר הדוק עם הטבע המוזר. קונן דויל מדגיש את הטבע כבעל עוצמה מסתורית קמאית ומאיימת: “‘מקום נפלא הערבה,’ אמר חוקר הטבע כשהוא מתבונן סביב סביב בגבעות הגליות –נחשולים ארוכים וירוקים שפסגות גרניט טרשיות שלהן קופצות מתנשאות מעלה במשברים נוראי הוד. לעולם אין אדם מתייגע מן הערבה. לא תוכל לשער אילו סודות מופלאים היא טומנת בחובה. כה שוממת וכה מסתורית הינה.” (בתרגומה של רותי שמעוני)

תוך כדי השיחה על אודות הטבע האכזרי בין סטפלטון חוקר הטבע לד”ר ווטסון מתרחש אירוע שגורם לווטסון לקפוא, וכתיאורו: “מרוב פלצות קפא גופי כקרח” הוא חזה בסוס שחצה את הערבה ונשאב אל תוך הביצה הטובענית. “הביצה בלעה אותו, שני סוסים בשני ימים, ורבים עוד יבואו בעקבותיהם… עד שהביצה לופתת אותם במלתעותיה זהו מקום צופן רשע – ביצת גרימפן הגדולה.”

בפני ד”ר ווטסון ניצב אויב נוסף לכלב האימתני “כלבם של בני בסקרוויל” – טבע המשתתף כמסייע לכלב המסתתר במעמקי הביצה הטובענית ומונע מפני החוקרים להתחקות אחרי דרכיו.

גם במשך היום ולצד תמונת סוסים הנבלעים במעבה הביצה, משמיע הטבע צלילים מפחידים. “גניחה ארוכה ורפה, ספוגת עצבות אין קץ, התפשטה על פני הערבה. חלל האוויר כולו היה מלא אותה. ממלמול עמום גאתה האנקה והתעצמה עד שהיתה לשאגה עזה.”

מזג האוויר שאופף את הטבע, מקום התרחשות העלילה “משתף פעולה עמו”. “בכל דקה ודקה הלך אותו משטח צמרירי לבן שכיסה את מחצית הערבה ונסחף קרוב יותר ויותר אל הבית… בתוך חצי שעה לא נוכל שוב לראות את ידינו כאשר נקרב אותן למול עינינו”.

כך הולמס בעת המעקב הסופי לגילוי הרוצח והכלב המסתורי. הטבע מחביא את הכלב ואת הרוצח בערפילים כבדים המונעים משרלוק הולמס לעקוב אחריו בבטחה.

כדאי לקרוא שוב את יצירת המופת המכוננת הזו כדי לגלות בה פנים נוספות.

Image result for strand magazine hound of baskerville

קראו עוד על הבלש הגדול שרלוק הולמס ביקום תרבות:

מרק טויין נגד שרלוק הולמס

שרלוק הולמס תחת זכוכית מגדלת

שרלוק הולמס ופרשת התרופה להארכת החיים

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

5 + שבע עשרה =