סיפורו של תומר שריג השמיים בוכים זכה בפרס הראשון בתחרות הסיפור ההומוריסטי הקצר על שם אפרים קישון שנוהלה בידי יקום תרבות בבית יד לבנים ברמת השרון. לתחרות נשלחו כמאה סיפורים, וסיפורו של תומר שריג נבחר כטוב מכולם
והינה דברי צוות השופטים על הסיפור של שריג:
תומר שריג, סופר, כתב ספרי ילדים רבים עם נגיעות הומור, מחזאי ותסריטאי, בפרט בשנת 2016 כתב פרק לסדרה הדוקומנטרית קישון עבור ערוץ הוט 8. סרט אנימציה באורך מלא, פרי עטו, אמור לעלות לאקרנים במהלך שנת 2020. חי ויוצר בתל אביב.
עיקרי העלילה: יום חורף שגרתי עם רצון להישאר בבית גורם לרצף אירועים קפקאי מצד אחד ומזכיר את סרטיו של לואי דה פינס מצד שני. הסיפור לבוֹס על סבתא שנפטרה כתירוץ לא להגיע לעבודה מתגלגל בחן אל הלוויה סוריאליסטית בבית העלמין בחולון, ולמוסר השכל ברור למחרת. 'לשקר אין רגליים' והבדייה מתנפצת בפניו של הגיבור שהרג בהבל פיו את סבתו.
הסיפור קולח עם תפניות, עם רגעי הומור. רצף של האירועים נשמע פנטסטי בטעם טוב. הקורא מחבב את הגיבור, אך גם שמח לאידו, כאוֹמר: 'אכלת אותה', מגיע לך.
ולהלן ריאיון עם תומר שריג שנערך בידי אלי אשד:
אלי: האם אתה אוהב את סיפורי קישון?
תומר: בטח. גדלתי על ספרי הילדים שלו, מסטיק עם פסים והגביע הוא שלנו, ואני זוכר שכילד הם ממש הילכו עליי קסם. קישון הוא בהחלט אחד מאבותיי הספרותיים. סגנון ההומור שלו והשימוש הייחודי שהוא עושה בשפה מדברים אליי מאוד. כמובן שבמשך השנים, ככל שנחשפתי אליו יותר – לא רק בסיפורים אלא גם במערכונים ובסרטים – החיבור שלי אל היצירה שלו הלך והעמיק.
אלי: איזה סיפורים שלו אהובים עליך במיוחד?
תומר: וואו, יש הרבה. ספר משפחתי רצוף כולו בסיפורים נפלאים, שכל אחד מהם הוא מקור השראה בפני עצמו. אהובים עליי במיוחד הסיפור על רחוב הלסינגפורס, שבו הוא מנסה לעשות לעצמו סימנים כדי לזכור את שם הרחוב ובסוף זוכר אותו כאוסלוגפינף, וגם הסיפור על הבונבוניירה שבמשך שנים עוברת כמתנה מיד ליד, עד שאפרים ואשתו פותחים אותה ברגע של חולשה ומגלים שהיא מכילה אבנים ולא שוקולד.
אלי: האם עסקת בכתיבת הומור בעבר?
תומר: סגנון הכתיבה שלי הוא הומוריסטי במהותו. זה פחות התבטא עד היום בסיפורים, ויותר בשירים הומוריסטיים שפרסמתי או בתסריטים שאני כותב, אבל אולי בעקבות הזכייה בתחרות אתחיל לכתוב גם פרוזה. זה בהחלט נותן מוטיבציה לנסות ולפתח גם את הכיוון הזה.
אלי: איך נולד הרעיון לסיפור הנוכחי?
תומר: לפני מספר שנים עבדתי באיזשהו משרד, ויום אחד סבתא שלי נפטרה. הודעתי לבוס שאני צריך לצאת מוקדם, והוא התחיל להמטיר עליי שאלות חקרניות בקשר למועד הלוויה והמיקום של השבעה. הוא ממש ביקש את הכתובת המדויקת. כמובן שהוא לא באמת הגיע, אבל זה עורר בי את המחשבה מה היה קורה אם הייתי בודה את זה רק כדי להרוויח יום חופש. הפלגתי עם זה בדמיון, ומשם התגלגל הרעיון לכתיבת הסיפור.
אלי: עד כמה הסיפורים של קישון נתנו לך השראה בסיפור שכתבת?
תומר: אין ספק שהרוח הקישונית בהחלט השפיעה עליי. אני חושב שזה מתבטא פחות בסגנון הכתיבה, כי אף אחד לא יכול לכתוב ממש כמו קישון – וגם לא צריך לנסות לחקות אותו. אבל המהות הסיפורית, התפיסה הקומית-אבסורדית, עם אירוע שמתחיל שגרתי לכאורה ועד מהרה מביא את הגיבור להסתבכות מביכה וחסרת מוצא, זה משהו שאני מאוד מתחבר אליו.
קראו את הסיפור הזוכה בפרס ראשון בתחרות הסיפורים על שם אפרים קישון:
קראו עוד על הזוכים בתחרות הסיפור ההומוריסטי הקצר על שם אפרים קישון שערך יקום תרבות