חגית בת־אליעזר הייתה בכנס ‘אמת ושקר’ שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב, וכתבה את רשמיה
בתאריכים 26–27 בנובמבר 2018 התקיים באוניברסיטת תל אביב הכנס השנתי השני בנושא ‘אמת ושקר בספרות ובפסיכותרפיה’. מושב הפתיחה נערך בבניין הפקולטה לאמנויות ע”ש מכסיקו. אולם פאסטליכט המואר עם המושבים היפים, המשלבים ריפוד בכחול עסיסי עם משענות עץ בהיר, עלה על גדותיו. ד”ר בועז שלגי, מהתכנית לפסיכותרפיה, ופרופ’ איריס מילנר, מהחוג לספרות, נשאו דברי ברכה בפתח הכנס הבין־תחומי.
ההרצאה הראשונה הייתה מפי ד”ר מיכל בן נפתלי, אשר ספרה ‘המורָה’ זכה בפרס ספיר בשנת 2016, בכותרת ‘מוטב שנאמר דיבור של אמת’ – שורה מתוך השיר של דליה רביקוביץ ‘האהבה האמיתית אינה כפי שהיא נראית’. תענוג להקשיב למיכל בן נפתלי. דבריה יותר ממשכנעים – הם מכשפים – בשפתם המדייקת, במעברים הלוגיים, בציטוטים מדבריהם של סופרים והוגים, ובפרט אלה של הסופרת רונית מטלון ושל חוקר הספרות רולאן בארת.
ניסיתי לתפוס את המושגים המחכימים, שנישאו בחלל האולם, ולהקליד אותם בנייד המושתק: עיצוב מציאות מלאה; בדייה פולשת לחיים; עובדה מול דעה; בדיון אוטוביוגרפי; ריאליזם מיקרוסקופי; פרוזה בדיונית: רצף אירועים פוטנציאלי.
מיכל בן נפתלי התייחסה בהרחבה ליצירות ספרות: לשיר של דליה רביקוביץ ‘האהבה האמיתית אינה כפי שהיא נראית’, שהוקרן על המסך, ולרומן הטרי של ניר ברעם ‘יקיצה’.
מרבים לצטט את דבריה של המשוררת ויסלבה שימבורסקה, שכותבת מתוך אי־ידיעה: “אבל מה זאת בעצם שירה / … / ואני אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה / כבמעקה גואל.” כד”ר לספרות, מיכל בן נפתלי בהחלט יודעת מה זאת סיפורת, ועם זאת מטיבה לכתוב, וזוכה להערכה ולפרסים.
בהרצאות על פסיכותרפיה התרשמתי עמוקות מקיומו של המצב שבו כל מה שמטפל מקבל הוא מידע שקרי, כי הרי ישנם שקרנים תמידיים ועל המטפל להקשיב לאמת שלהם – שהיא שקר.
