מארק טוויין נגד שרלוק הולמס או איך הפך מארק טוויין את שרלוק הולמס לדמות פתטית במערב הפרוע
מאת אבי גולדברג
הנובלה ‘סיפור הבלש כפול הקנה’ של מארק טוויין נכתבה ב־1902 באחרית ימיו, כשההצלחה כבר מאחוריו. יש בה משהו המזכיר את התערובת הנהדרת של ‘אוכפים לוהטים’, הסרט של מל ברוקס מ־1974. עלילת הסרט מתרחשת כמו הנובלה של טוויין במערב “הפרוע” של ארה”ב, במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה. בעוד מל ברוקס מאתגר את ז’אנר המערבונים ההוליוודיים המאצ’ואיסטי בעזרת ההומור המטורף שלו, והופך אותו לחוכא ואטלולא – שריף שחור, אינדיאנים דוברי יידיש – משתמש מארק טוויין בעטו המחודד כדי להוציא את האוויר החם מדמותו של הבלש הספרותי שרלוק הולמס – הלונדוני בעל המוח האנליטי, העילוי שאין תעלומה שתעמוד בפניו ולא תגיע לפתרונה.
עלילת הסיפור המורכב ‘סיפור הבלש כפול הקנה’ Double-barreled detective story נעה בשני צירים מרכזיים, עד שנדמה שטוויין איבד את הקשר ביניהם במהלך הסיפור. בנוסף משתמש טוויין בטכניקה המוכרת מעולם הבמה, של ניהול דיאלוג בין הקהל לשחקנים. הוא מנהל התכתבות עם עורך העיתון ועם קוראים המגיבים על פרסום פרקי סיפורו בעיתון.
בעת פרסום ‘סיפור הבלש כפול הקנה’ הייתה סוגת הסיפור הבלשי בפריחתה. סיפורי שרלוק הולמס נפוצו בעולם והאגדות על אודות הבלש התערבבו בדמיון הקוראים עם המציאות.
סוגת הבלש החלה להיכתב כמה עשרות שנים קודם לכן, והסיפורים הראשונים נכתבו בידי א.ת.א הופמן הגרמני. אדגר אלאן פו עיצב את הסוגה הייחודית באמצעות הבלש החובב אוגוסט דופן, פרי רוחו. הדפוס שנקבע בשלושת סיפוריו, שהידוע בהם הוא ‘רציחות ברחוב מורג’ מצא לו ממשיך בעלילותיו של שרלוק הולמס שנכתבו בידי הד”ר ארתור קונאן דויל. לבלש דופן יש תניא דמסייע, הוא המספר ידידו חסר השם (המייצג לכאורה את הסופר אדגר אלן פו עצמו), כך גם לשרלוק יש ידיד המסייע בידו: ד”ר ווטסון.
אוגוסט דופן מחפש את “המכתב שנעלם”
דופן נקרא לפענוח תעלומות פשע בפריז בידי מפקח המשטרה ג’, וכך גם שרלוק הולמס נקרא לפענח מסתורין מדירתו ברחוב בייקר בלונדון על ידי המפקח ג’ לסטרנד, ואחרים מהסקוטלנד יארד המסתייעים במוחו החד כתער.
המבנה של הסיפור הבלשי המודרני נקרא “החדר הסגור”, כלומר תעלומה שכל פעולת חקירה פיזית –דיבוב, מעקב, או לחץ על חשודים – לא תסייע בפתרונה. התעלומה תיפתר אך ורק בעזרת הניתוח האנליטי וההיקש של דופן או שרלוק, ללא צורך לקום מהכורסה.
ההתפתחות הטכנולוגית של התקשורת סייעה להפצת הסוגה במהירות. הסיפורים התפרסמו בעיתונות בהמשכים, ובשל עלותו המזערית של העיתון הייתה הנגישות לספרות הבלש רבה.
כאמור, הסיפור של מרק טוויין מתנהל בשני צירים, ואחד מהם מתרחש במחנה כורים נידח בהרים במחוז אסמרלדה בנוואדה בעת ששרלוק הולמס מגיע לשם לבקר את בן משפחתו הצעיר, העובד במכרות הכסף. בעת שהותו של הבלש המפורסם באכסניה שבעיירת הכורים מתרחש במקום רצח באמצעות פיצוץ דינמיט.
סיפורי שרלוק הולמס בסטרנד הלונדוני
אל מול הבלש המפורסם מעמיד טוויין את הבלש הספרותי שלו, צעיר הניחן בחושים של כלב דם. כלומר אל מול המוח האנליטי של הגאון מלונדון ניצב צעיר בעל חושים חייתיים כמעט, ובעזרתם הוא מפענח את התעלומה. אותו ציר סיפור שבו שרלוק הולמס לוקח חלק הופך לסאטירה מהנה על סיפורי הבלש המהולל, ודרכי פעולתו מוצגים באור מגוחך. אל מול דמויות הכורים הארציים בעלי השמות המקוריים כמו הם סנדוויץ’ או וולס פרגו, ניצב האיש המחויט מלונדון, ומציע פתרון שגוי לתעלומת הרצח באמצעות היסקים מופרכים לחלוטין: “עכשיו, זה נראה כאילו יהיה בנוכחותו די כדי לעצור את סדר היום הרצחני של פטלוק, אבל הוא (הרוצח) מחליט כי הדרך הטובה ביותר להוריד בלש מן המסלול היא לקחת אותו יחד אתך כאשר אתה מכין את הפשע.”
פטלוק ג’ונס, האחיין של שרלוק הולמס, יודע שדודו הבלש המפורסם מגיע לפתרון התעלומות בכך שהוא נותן דעתו על רמזים, ומקיש מסקנות הגיוניות, שהן קצת יותר מדי מושלמות. כך, למשל, הוא אומר “כל מי שמכיר אותו כמוני יודע כי הוא אינו יכול לזהות פשע, אלא אם הוא, שרלוק, מתכנן את כל הפרטים מראש, ומסדר את הרמזים ושוכר מישהו שיבצע זאת לפי ההוראות” (תרגום שלי, א.ג.).
אם לא די בכישלון המחפיר של שרלוק בפתרון תעלומת הרצח, הוא מצליח לעורר את זעם המון הכורים, המחליטים לבצע בו לינץ’ בו במקום. כאן סגן השריף של מחוז אסמרלדה נוואדה מעלה המון הצעות כיצד להרוג את הבלש, והן מלאות הומור טווייני. לא בתלייה ולא בטביעה, רק בשריפת גופו, כי הבלש עדיין בעל כמה נשמות, ואם גופו לא יישרף הוא יחזור מן המתים. סופו של דבר מגיע השריף האמיץ על סוסו האציל ומציל את שרלוק מזעם ההמון.
