לרגל יום הכיפורים, מאמר של איש התקשורת המנוח אורי אבנרי שבו הוא חוזה הווה טוב יותר – אילו…
לו היו הדברים מתנהלים אחרת ב־1948 וב־1967, מערכת החיים המסוכסכת בין הישראלים והפלסטינים הייתה טובה יותר כיום, כך סבר אורי אבנרי, איש התקשורת המנוח.
העיתונאי ועורך ‘העולם הזה’ אורי אבנרי, שנפטר לאחרונה, נודע כדוגל בשלום וביחסי שכנות טובים בין ישראלים ופלסטינים, והיה – לכאורה לפחות – אופטימי מאוד באשר לעתידם המשותף כשיהיו ששתי מדינות עצמאיות החיות זו לצד זו. אלא שלמרבית הצער נראה כיום במזרח התיכון השסוע והמסוכסך שהוא טעה באופטימיות שלו.
אבנרי נודע כמי שכתב סיפורי אימים עתידניים ב’העולם הזה’ ובהם תיאר הפיכות מגוונות במדינת ישראל, אבל הוא כתב גם מאמר שבו פירט שני חלופות שונות עם תוצאות מדהימות שבהן חזונו התגשם.
האם אומנם כך היה יכול להיות? לכאורה המצב במזרח התיכון מראה שלחזון זה היו סיכויים קלושים אבל אורי אבנרי הגדיר את עצמו תמיד כאופטימי – שם שגם נתן לשני הכרכים הענקיים של האוטוביוגרפיה שלו.
לפניכם שני חזיונות של השתלשלות העניינים החלופית – אחד בשנת 1948 והשני בשנת 1967 – כפי שכתב אורי אבנרי והופיעו בגיליון מיוחד של המגזין ‘פוליטיקה – עיתון פוליטי ישראלי’ מספר 20. הגיליון יצא ב־1988, לפני 30 שנה, ועסק בהיסטוריות חלופיות.
ראו עוד מאמר של היסטוריה חלופית מגליון “כותרת ראשית “:
“האילו של החס וחלילה” מאת ס. יזהר
גדול העיתונאים ואנשי התקשורת של ישראל :אלי אשד מדבר על אורי אבנרי עם מיכל דורון
אלי אשד על מדינות ישראל החלופיות
מענין לחשוב על מה היה קורה אילו, אבל רצוי גם להיות מפוכח. ספרים של היסטוריה חלופית הם תמיד בעייתיים, גם כי ההיסטוריה האמיתית מפתיעה אותנו ומוכיחה כל פעם מחדש שאנחנו לא כל כל חכמים ולא יודעים לחזות מה יקרה. אבל גם בהיסטוריה חלופית יש תרחישים שנראים יותר סבירים ופחות סבירים. ועל אף מה שכתבתי הרגע בענין ההפתעות של המציאות, יש דברים שנראים לגמרי לא מציאותיים. למשל קבלת הצעת החלוקה ב 1948. היה בכלל מנהיג ערבי שהציע את זה? וגם ב 67, למרבה הצער, לא נראה שהדברים כל כך היו פשוטים. ב 48 בכלל זה לא היה תלוי בנו (כזכור ישראל קיבלה את הצעת החלוקה), וב 67, אף שלכאורה הדברים היו יותר תלויים בנו, האמנם התרחיש המתואר אפשרי? שוב למרבה הצער, כיום אנחנו חכמים יותר מאשר ב 1988, ואנחנו יכולים להסתמך על מה שקרה כאשר בהסכמי אוסלו הפלסטינאים קיבלו שלטון חלקי. האם מופרך להניח שגם ב 67 היו מתחילים פיגועים, אולי לא פיגועי התאבדות, אולי פחות ״מתוחכמים״ מאשר 26 שנה אחר כך, אבל גם אמצעי הנגד היו פחות מפותחים ומתוחכמים וכזכור היו פיגועים בשנות ה 70. אכן חבל על הזדמנויות שהוחמצו, אבל באוסלו דווקא ניסינו – והיו אלו הפלסטינאים שהכשילו את הנסיון. הם היו מכשילים גם נסיונות קודמים, לדעתי.