חגית בת-אליעזר, שגרירת ‘יקום תרבות’ לאירועים, ממליצה על

באדיבות להקת ‘בת־שבע’

עבודת המחול ‘ניב מצהיב 3’

יצירת אומנות – אל לה להתקבל באדישות. היא כן יכולה לעורר רגשות גועל ודחייה.
‘ניב מצהיב 3’ – עבודת המחול שיצרה הכוריאוגרפית הפורטוגזית מרלן מונטרו פריטאס עם להקת ‘בת־שבע’ הוצגה לראשונה בפסטיבל ישראל במאי 2018, והיא מעוררת חלחלה.

על הבמה שבעה־עשר נשים וגברים לבושים באחידות, בחליפות מקטיפה שחורה, חולצה עם מספר 3 על הגב, ומכנסיים עד לברכיים, גרביים לבנים, וכפפות לטקס כחולות. על הקיר בעומק הבמה תצוגה של ניקוד עם הכותרות GUEST ו־HOME, כמו במשחקי ספורט, ושעון שניות רץ. אבל לא הייתה חלוקה של הרקדנים לשתי קבוצות: הם היו לבושים באותם מדים וביצעו תפקידים דומים.

הרקדנים עשו תנועות רובוטיות – חדות, זוויתיות – שהגיעו לשיא הניכור בריקוד לנעימת הנושא של ‘אגם הברבורים’. נוסף לתנועות גוף מוזרות, הם התגרדו, ירקו, הזילו ליחה, עוותו את פניהם, השמיעו קולות צורמים, דיברו ואף שרו בהברות קטועות. הגועל היה עילאי.

התפעלתי מהיצירתיות של הכוריאוגרפית ומהביצועים של הרקדנים. בחוויית המחול המודרני הזאת אפשר להתנסות בחודש יולי 2018.

חגית ממליצה גם על

צילם: רון כצנלסון

סרט ‘הדרך לבאבי יאר’

לרגל ציון 77 שנים לפתיחת מבצע ‘ברברוסה‘ – פלישת גרמניה הנאצית לברה”מ ב־22 ביוני 1941 – יוקרן ב־22 ביוני 2018 בסינמטק תל אביב הסרט התיעודי ‘הדרך לבאבי יאר‘ של היוצר בוריס מפציר.

בנוסף,  ב־21 ביוני 2018 תתקיים הקרנה של הסרט ב’יד ושם‘ במעמד נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין.

הצבא הגרמני, שפלש למערב אוקראינה הגובל בפולין, לא נתקל בכל התנגדות כי הצבא האדום הלא־מוכן למלחמה נסוג במהירות, והפקיר את האוכלוסייה האזרחית של מערב אוקראינה, ובעיקר את היהודים, שנרצחו בהמוניהם בשדות הפוריים המוארים, הקיציים – ב”בתי המטבחיים הירוקים”, כפי שאמר אחד מידידיי המשוררים, אשר משפחת אביו נרצחה בלוצק.

הסרט עובר ממעשי הרצח הראשונים בעיירת הגבול טרנופול ב־2 ביולי 1941 עד לטבח בקייב, בירת אוקראינה, ב־29 בספטמבר 1941. עיני הצופים רואות ערים משגשגות, כבישים רחבים, ושדות חיטה פוריים, אך אוזניהם שומעות ניתוחים מלומדים של היסטוריונים ותיאורים מצמררים של עדי ראייה. תחושת הזוועה מתעצמת מעיירה לעיירה ומגיעה לשיאה בקייב, אשר רבים מתושביה היהודים – ובהם הוריי בהיותם ילדים עם אימהותיהם – הספיקו לברוח לעורף העצום של בריה”מ, אך לא כולם. הנותרים, אשר עוד האמינו בנאורות הגרמנית, שחוסלה ע”י הנאצים, וביניהם סבא, סבתא ודודה של אבי, נטבחו מעל לגיא טבעי, אשר שמו ידוע מאז ברבים – ‘באבי יאר‘.

למעוניינים, העורך (א.ס.) מוסיף המלצה על הספר באבי יאר של אנטולי קוזנצוב, שתורגם לעברית.

Image result for ‫באבי יאר אנטולי קוזנצוב‬‎

טרנופול

2 תגובות

  1. הסרט מהווה מסמך מצמרר על מכונת ההשמדה הנאצית שידעה להמציא שיטות חדשות של רצח המונים בכל סיטואציה.
    הגרמנים הם עם-שטן שידע לעורר את השטניות בהרבה עמים כבושים על ידם מרצון.
    יש שביב תקווה בכך שלא כל העמים שיתפו פעולה, והגרועים ביותר היו המדינות הבלטיות הזעירות, אוקראינים קרואטים. יש לציין את היוגוסלבים והרוסים שהיו בין המעטים שנתנו פייט רציני בנאצים.
    תודה לחגית על המאמר המעניין!

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × שלוש =