ד״ר ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה של “יקום תרבות”, ממליץ על

הסרט “להתראות שם למעלה“, סרטו של הבמאי והתסריטאי הצרפתי אלבר דופונטל

זהו ללא ספק אחד הסרטים הטובים ביותר שצפיתי בהם השנה. דרמה צבעונית, עשירה, ומעולה, שזכתה בחמישה פרסי הסזאר (האוסקר הצרפתי), מתוך 13 מועמדויות, על הבימוי, הצילום, התסריט המעובד, עיצוב התלבושות, ועל העיצוב האמנותי. הסרט נוגע בשלל תמות כמו מוסר וצבא, יחסים בין אב לבן, אמונה באמנות מול מסחור באמנות, נקמה ומצפון אישי. הלכתי לסרט הזה עם ידידה, שהעידה בפניי שהמון שנים לא בכתה בסרט, אבל הסרט הזה הצליח להוריד לה דמעה ולרגש אותה.
“להתראות שם למעלה” מספר את סיפורם של אדואר פריקור, אמן מחונן, וחברו, מנהל החשבונות, אלבר מילאר בגילומו של דופונטל. הם מכירים בשדה הקרב בשנת 1918 בתוך התופת של הקרבות בין צרפת לגרמניה. רגע לפני הפסקת האש של המלחמה אנו מתוודעים למפקד הכוח תאב הדם והכוח, שמקבל מברק שהמלחמה מסתיימת, ובכל זאת מחליט לשלוח את הלוחמים למתקפה אחרונה חסרת תכלית, וגורם למותם של רבים. אדואר נפצע קשה במתקפה הזו, ונשאר משותק בפיו, דבר שחייב אותו לשים מסכה על פניו.
לפני כמה ימים כתבתי (בפייסבוק) נגד אולמרט, ששלח למוות 33 חיילים עבור תמונת ניצחון במלחמת לבנון השנייה, מה שיכונה בהמשך “הקרב על הסלוקי”, אף על פי שידע שיש הפסקת אש, וקיימת החלטה של מועצת הביטחון שמספרה 1701. אותו מפקד, בגלל התפתחות הסרט, הזכיר לי מאוד את אולמרט ומעלליו. אותו מפקד בהמשך חובר לכוחות כלכליים גדולים, והופך להיות הדמון בסרט, כשהוא בעתיד מתחבר לאבא של אדואר (שיש לו יחסים בעיתיים עמו), ורוצה להתחתן עם אחותו של אדואר. אלבר נשאר נאמן לאדואר, ובאקט של הישרדות ונקמה כנגד מפקדם לשעבר, תאב הכוח והבצע, הם מתכננים תרמית מונומנטלית משל עצמם שתפתיע את כולם. הספר “להתראות שם למעלה”, מתורגם בימים אלה לעברית על ידי המתרגמת דורית שילה, ויצא לאור בקרוב בהוצאת בבל.
בראיון איתו אמר דופונטאל: “אף שעלילת ׳להתראות שם למעלה׳ מתרחשת לפני כתשעים שנה, הסוגיה אקטואלית ביותר. דבר אחד לא השתנה מאז מלחמת העולם הראשונה ועד ימינו, וזה שמלחמה היא תמיד אינטרס של בעלי הון. אפילו אייזנהאואר, שהיה איש צבא בעצמו, הודה כי הכלכלה האמריקאית מרוויחה מן המצב המלחמתי, ולכן שמחה לשמר אותו. המלחמה היא תעשייה ככל התעשיות, רק פרוורטית, צינית, ואכזרית במיוחד. ההיסטוריה מראה לנו שהמלחמה אף פעם לא הגיעה מהשטח, מן העם ומן החיילים עצמם, אלא הוכתבה מלמעלה. בדרך כלל מה שקורה זה שיש איזושהי תנועה עממית, ואז הממסד מפחד שהיא תאיים על ההגמוניה שלו ותוביל לחלוקה שוויונית של המשאבים, אז הוא יוצר מצב מלחמה, ומאחד את העם כולו נגד אויב משותף. כך היה לפני מאה שנה, וכך זה גם בימינו – בצרפת, בישראל, ובכל מקום. זה מה שקורה כשהכוח נמצא תמיד בידיים של מעטים, ואלה עושים קנוניות על גבם של כל השאר”.

לכו לראות.

חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” לאירועים, ממליצה על

ציוריה של זואי סבר בגלריה ג’ינא

גלריה ג’ינא לאמנות נאיבית בינלאומית – gina – gallery of international naive art (דיזנגוף 255, תל אביב) היא הגלריה היחידה בעולם, והראשונה בהיסטוריה של האמנות, המתמחה באמנות נאיבית בינלאומית. בגלריה מוצגים ציורים של למעלה מ-200 אמנים מ-37 מדינות בעולם. הגלריה היא ביוזמתו ובבעלותו של דן טשיל (Chill) – אספן אמנות נאיבית נלהב, אשר גילה את הז’אנר במהלך נסיעות עסקים כעורך דין מסחרי. אמנות נאיבית מתאפיינת בתמימות מרעננת, ובשימוש בצבעים עזים, ומתארת בפירוט רב ובאופן אידילי, סצנות מחיי היום יום. הגלריה משתרעת על פני שתי קומות ומציגה תערוכות מתחלפות עם מעל 100 יצירות אומנות בכל אחת, למשך כשמונה שבועות.

לרגל 70 שנה למדינת ישראל, גלריה ג’ינא תציג את התערוכה “ארצנו הקטנטונת“, שכולה עבודות של אמנים נאיביים ישראלים, בין התאריכים 20 במרץ 2018  – 4 במאי 2018. בקומה התחתונה של הגלריה מוצגים הציורים של שלומי אשר, יצחק בוברמן, דבורה גוטמן, רחל קנופ, נאוה גוטרמן, חיים חרבון, יהונתן כיס-לב, שלמה כ”ץ, נירה לב, אביבה סונסינו, טובה צביק, אברהם קאן, תרזה חורין קרגולה, גליה רון, שרה רז. נוסף על כך, מוקדשת כל קומת הכניסה לציוריה של זואי סבר.

רחוב דיזנגוף הוא בהחלט מקום אופטימי, אך מי שנכנס אל החלל המואר של גלריה ג’ינא, כשעל קירותיו ציוריה המרהיבים, הצוהלים, של זואי סבר – נמלא אושר פתאומי. זואי סבר היא אמנית מצליחה שעבודותיה מוצגות בתערוכות בארץ ובבירות העולם. ומעל ומעבר לכל המקומות הרשמיים האלה, אני יכולה להבין עד כמה היא משמחת אדם פרטי, שתלה ציור שלה על קיר דירתו וממהר הביתה כדי להביט עוד ועוד בפלא הצבעוני, שמקפיץ את מצב הרוח לגבהים מסחררים.

זואי סבר אומרת “ART IS FUN” ומפרטת: “נושא אהבתי הוא הנופים הישראלים, אורבאניים או פסטוראליים, הם מהווים פסיפס צבעוני ומרתק עבור המשחקים שלי. הארץ שלנו היא שילוב של הרים, עמקים, חולות, ונווה מדבר, והמבט לעומק מגלה בליל מדהים של צבעים, קולות, סגנונות, קונטרסטים של ים ויבשה, עיר וטבע, מזרח ומערב, חולות ויערות. תל אביב בעיני היא התגלמות הקליידוסקופ.”

הביקור בגלריה ג’ינא היא חגיגת 70 השנים שעברו, שתיחרת בזיכרון, ואפשר גם לאמץ מתוכה ציור של זואי סבר שיפאר את השנים הבאות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ארבע × שתיים =