ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של “יקום תרבות”, ממליץ על

הספר “העשב” של קלוד סימון בהוצאת “עם עובד” (תרגמו והוסיפו אחרית דבר: לילך נתנאל ועילי ראונר)

“העשב” נכתב בשנת 1958, ותורגם השנה לעברית. זהו ספרו השישי של הסופר הצרפתי, אבל השני המתורגם לעברית. קדם לו “דרך פלנדריה” (בתרגומו של עידו בסוק). קצת חבל, כי אחרי הכול  קלוד סימון הוא חתן פרס נובל לספרות לשנת 1985, וישנה ציפייה לתרגומים נוספים של ספרים שלו. הספר מסמן את ההתקרבות של קלוד סימון לזרם “הרומן החדש” בספרות הצרפתית, לצד סמואל בקט ואחרים, והוא נחשב לקלאסי מכל כותבי “הרומן החדש” בצרפת. הוא משמר בכתיבתו מרכיבים מסורתיים, כמו דרמה משפחתית בלזאקית רבת משתתפים, עם חדשנות בסגנון ובכתיבה, למשל הקפיצה בזמנים, הרצון לכאוס במשפטים הארוכים והמסורבלים, ובכלל אי הרצון בסדר כלשהו.
במובן הזה, הספר הוא לא פשוט לקריאה ומצריך ריכוז רב מאוד. אין בספר חלוקה לפרקים, והוא נקרא כמסה של מלל לעיתים, ללא נקודות כלל, ועם משפטים ארוכים ומייגעים. בספר יש המון תיאורים מדויקים ומפורטים מאוד, מתוך האמונה שהמציאות וההיסטוריה נמצאים בפרטים הקטנים, כמו שהספר מעיד בעמוד 28: “ההיסטוריה איננה סדרה מקוטעת של תאריכים, בריתות, וקרבות מרהיבים ומצלצלים… אלא להפך, היא חסרת גבולות, לא רק מבחינת הזמן… אלא גם מבחינת התוצאות, ללא כל הבחנה בין המשתתפים בה…”, כך שיש המון קפיצות בזמן בספר, קפיצה מנושא לנושא, והמון סוגריים שבהם יש הרהורים וירידה לפרטים.
במרכז הספר עומדות שלוש נשים. לואיז הצעירה, מארי השוכבת על ערש דווי, וסאבין המסרבת להזדקן. ברקע מהדהדים האירועים ההיסטוריים בצרפת, ובראשם קטל ההמונים של מלחמת העולם הראשונה, והתבוסה לגרמנים במלחמת העולם השנייה. הספר מסופר דרך התודעה של לואיז. היא עצובה בחייה. היא חיה בביתה עם אנשים שאינה רוצה בחברתם, לא עם בעלה, חקלאי כושל, לא עם הוריו, המסוכסכים בגלל הניאופים של האב, ולא עם דודתו, סאבין, שגוססת מעבר לקיר. ללואיז יש מאהב שבשיחה איתו מתחיל סיפורנו להתרקם. במחיצתו היא מרגישה חיה ונאהבת. היא מתוודה לפניו על העייפות שלה, על חוסר האונים והאומללות שלה, ועל רצונה לעזוב ולברוח. האם היא תברח איתו ותתחיל מחדש? אם אתם רוצים לדעת לכו לקרוא את הספר.

חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, ממליצה על

סרט, “המוזיאון

רן טל הוא יוצר קולנוע, המתמקד בסרטים תיעודיים. סרטו “ילדי השמש” (2007), שזכה בפרסים רבים בארץ ובחו”ל, תיעד את הדור הראשון של ילדי החינוך המשותף בקיבוצים. הסרט התיעודי “גן עדן” (2012) אמנם עוסק בנעשה בגן השלושה (הסחנה), אך משלב רכיבים של פנטזיה.

סרטו החדש של רן טל – “המוזיאון” – הוא פרי צילומים במוזיאון ישראל בירושלים בשנים 2015 – 2016, שכללו גם חגיגות 50 שנה למוזיאון. המוזיאון נוסד ע”י ראש הממשלה לוי אשכול וע”י טדי קולק, מנכ”ל משרד ראש הממשלה דאז ולימים ראש עיריית ירושלים, ונפתח בטקס חגיגי ב-11 במאי 1965.

לקראת סוף נובמבר 2017 תחל הקרנת הסרט ברשת קולנוע לב. ביום שישי 10.11.2017 בקולנוע עממי בחיפה, במסגרת סדרת אירועי “תרבות+” התקיימה טרום בכורה של הסרט בנוכחות היוצר רן טל, שסיפר על תקופת הצילומים של שנה וחצי, ועל עבודת העריכה אותה עשה יחד עם נילי פלר.

בשיחתו עם הקהל, סיפר רן על אחת התמונות החשובות במוזיאון – ציור מאת פאול קלה “אנגלוס נובוס” (“מלאך חדש”) משנת 1920, שנרכש בשנת 1921 ע”י פילוסוף התרבות היהודי-גרמני ולטר בנימין. בנימין ראה במלאך בציור מעין “מלאך ההיסטוריה”, הזוכר את העבר וחרד מעתידו של הגזע האנושי. לאחר מותו של ולטר בנימין עבר הציור לפרופסור למיסטיקה יהודית גרשם שלום, ולאחר מותו נמסר למוזיאון ישראל.

הסרט מראה את ההווי של המוזיאון: את ההכנה של המוצגים, את עיצוב התערוכות, וכן מתעד את שגרת יומם של עובדיו הרבים, ואף משמיע את סיפוריהם האישיים של כמה מהם. אחד העובדים הוא מוזיקאי, שעלה לארץ ממדינות חבר העמים אחרי התפרקות ברית המועצות, והתפרצות מעשי האיבה על רקע לאומני. בנוסף לעבודתו בהכנת תערוכות, הוא משמש כמנהל המוזיקלי של להקת חובבים.

עובדת שעלתה מאיטליה מספרת, ששמחה לראות בין המוצגים את בית הכנסת של סבתה שהועבר למוזיאון מעיירת הולדתה.

המוזיאון מארח סיורים מודרכים של חיילים ושל תלמידי בתי ספר, יהודים וערבים. המגילות הגנוזות המוצגות בהיכל הספר זכו לסקירה נרחבת כולל הסבריה המלומדים של מדריכה-חיילת.

במהלך ביקור קבוצתי לקויי ראיה הודרכו לגעת במספר פסלים, ולחוש את הצורה והמרקם. באחת הסצנות אישה שהתעוורה בנעוריה הקשיבה לתיאור של תמונה מפיו של מדריך, ודיברה בצורה מודעת ומעמיקה על תפקידו של המספר במסירת הסיפור. בעצם כולנו מקבלים מידע באמצעות מתווכים.

סצנת חגיגות היובל למוזיאון כללה הרקדה ברחבת המוזיאון במעמד שמעון פרס –  הנשיא דאז, וקטע קצר של ישיבת הממשלה בראשותו של בנימין נתניהו, שהתקיימה במקום. מתוך עניין בטבע והמשיכה לאוטופיה, כדבריו, הוא שתל צביים מנוקדים וטווס כחול הצוואר בצמחייה שבמתחם המוזיאון. קריצות ההומור בין צילומי הפריטים המוצגים והמאוכסנים זכו לצחוק אוהד של הצופים.

הסרט מתבונן, חוקר, ומהרהר על מוזיאון ישראל – מוסד התרבות החשוב בישראל, מציג באמצעות יצירות האמנות את ההיבטים ההיסטוריים, הארכיאולוגים, והאתנוגרפיים של מדינת ישראל, וחושף את המורכבות, היופי והסתירות.

חגית ממליצה גם על

אבי נשר

סדרת ההרצאות, ״מאחורי המסכים״

נוסף על הצגות, תיאטרון חיפה מארח בבמותיו סדרות של הרצאות בנושאים מגוונים. ביום רביעי 15.11.2017 התחילה הסדרה החדשה “מאחורי המסכים”, שתתקיים בימי רביעי אחת לחודש, ובה יתארחו יוצרי קולנוע וטלוויזיה ישראלים, בהנחייתה של אורי אגוז – במאית, מחזאית, ותסריטאית.

האורח הראשון בסדרה היה אבי נשר – במאי, תסריטאי, ומפיק קולנוע ישראלי פורה, שיצר קרוב ל-20 סרטים, ומוכר בזכות הסרטים שוברי הקופות “הלהקה” ו”דיזנגוף 99″ משנות השבעים של המאה העשרים, ו”סוף העולם שמאלה”, “פעם הייתי” ו”החטאים” של שנות האלפיים. קטעים מהסרטים הוקרנו במהלך האירוע.

אבי נשר סיפר, שהוא מלהק את שחקניו בקפידה, ואז נותן להם מידה רבה של חופש אמנותי, מאפשר להם לבנות את הדמות, ומוכן לשינויים בתסריט לפי בקשתם. הוא גם משתף פעולה עם תסריטאים אחרים. כך “פעם הייתי” נכתב בשיתוף עם אמיר גוטפרוינד, ובכתיבת התסריט של “פלאות” השתתף שאנן סטריט – סולן להקת “הדג נחש”.

אבי נשר נוהג לכתוב תסריטים על פי סיפורים אמיתיים. כך הסרט “החטאים” מבוסס על חייהן של האחיות שוש אביגל ואלה מילך-שריף. אבי נשר שואף לאמת במשחק. ג’וי ריגר שרה ב”החטאים” בצורה אופראית תובענית, לאחר 10 חדשים של שיעורים בפיתוח קול. ב”פעם הייתי” הוא חיפש בכל רחבי הארץ ומצא שבעה גמדים לתפקידים של בני משפחת הגמדים אוביץ, שהפעילה בית קולנוע בעיר התחתית בחיפה. אבי נשר כינה את חיפה בצורה קולעת “עיר אנכית לגמרי” כי היא מטפסת מהים במעלה הר כרמל התלול, והגובה הגיאוגרפי על ההר מעל לים הגדיר, לפחות פעם, את המקום בסולם החברתי.

אורי אגוז, שיוצרת בתחומי התיאטרון והטלוויזיה, ועשתה בעברה קריירה בתחום המשפט הפלילי והדין הבינלאומי, ניהלה שיחה רהוטה ושנונה, והיה תענוג להקשיב לה. היא תנחה גם את המפגש הבא בסדרה, שיתקיים ב-6.12.2017 עם הקומיקאי טל פרידמן.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

14 − שתים עשרה =