Image result for ‫אין בבעלותי דבר מלבד החלומות‬‎

מאת אלי אשד

עד לשנת 2014 כמעט לא היה שמם של היזידים, קהילה פגאנית החיה מזה אלפי שנים בלב עיראק, ידוע – בישראל או בשאר העולם. בציבור הרחב הם היו ידועים בעיקר מספרי ההרפתקאות של קרל מאי, הסופר החשוב היחיד שכתב עליהם אי פעם יצירות ספרות.

ליודעי דבר הם היו מוכרים כמי ששימשו מקור השראה למיסטיקן גורדייף ולמכשף אליסטיר קראולי. בעברית פורסם עליהם  מאמר אחד של ד”ר אילן פפה. וזהו.

סביר להניח שהם היו ממשיכים להתקיים באלמוניות מבחינת רוב העולם, אלא שב-2014 אירע הטבח האיום של היזידים בידי ארגון הטרור דאע”ש, שראה בהם פגאטנים עובדי שטן. נכתבו אף כמה מאמרים בידי עידן  בריר, שהפך לנציגם ולדוברם של היזידים בישראל. הוא גם ערך את האנתולוגיה של שירתם בעברית, “אין בבעלותי דבר מלבד החלומות”, שהיא תרגום ראשון מסוגו של היצירה היזידית.

לפניכם ריאיון שערכתי עם  עידן בריר.

אלי: כיצד הגעת לחקר היזידים, קבוצה לא ידועה לחלוטין בישראל? האם קראת עליהם פעם משהו בילדות? מה היה הטריגר הספציפי שעורך בך עניין בהם? ומתי? Image result for ‫עידן בריר‬‎ עידן בריר. צילם: תומר אפלבאום בריר

בריר: האמת היא שהתשובה פחות פרוזאית ממה שניתן אולי לדמיין. כאשר חשבתי על נושא לכתיבת עבודת המחקר שלי לתואר השני, חיפשתי נושא “עיראקי”, רצוי בנושא המיעוטים במדינה, וחשוב מכל, שיהיה משהו שלא נחקר כלל או כמעט בכלל עד אותה העת. חיפשתי לא מעט זמן נושאים שילהיבו אותי, וקראתי המון חומרים על קבוצות מיעוט שונות ומשונות בעיראק.

בשלב כלשהו, נכנסתי במקרה גמור לאחד הפורומים של הקהילה היזידית, שבו מתפרסמים טורים ומאמרים הנוגעים לענייני הקהילה, זהותה ומעמדה הפוליטי בכורדיסטאן, ומהר מאוד היה לי ברור שזה הנושא שעליו ארצה לכתוב. גיליתי קהילה שציר הזהות המרכזי שלה מבוסס על זיכרון הטראומה ההיסטורית, או נכון יותר יהיה לומר הטראומות ההיסטוריות, שניחתו במשך ההיסטוריה על העם היזידי.

באופן טבעי, כיהודי שנולד בישראל, היה לי קל וטבעי מאוד להתחבר לנרטיב שעיקרו “בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו”, וחשבתי שיהיה מאוד מעניין לכתוב על התפתחות הזיכרון הטראומטי הזה, הקשר שלו לאירועים שאירעו בהיסטוריה והפיכתו למחולל הזהות הראשי של הקהילה היזידית, הרבה לפני הנרטיבים הלאומיים או המדינתיים שניסו לעצב מחדש את דמותה של הקהילה ואת זהותה.

Image result for yazidis book cover

עד אותה העת, כל המחקרים שנכתבו על היזידים התרכזו בעיקר בסוגיות דתיות, במסורות שבעל-פה (עניין מהותי ומרתק בדת ובחברה שאין להם ספר קדוש, אלא מערכת של מזמורים ומסורות מושרות המועברות על-פה מדור לדור) ובעניינים שוליים יחסית של מנהגים ואמונות. להוציא מחקר אחד מעניין על הדור השני למהגרים יזידים בגרמניה, לא נכתב כל מחקר על סוגיות חברתיות ותרבותיות הנוגעות לקהילה היזידית עצמה ולא לאקזוטיקה של הדת היזידית, שמאז ימי הביניים הייתה אפופה במסתורין, באמונות תפלות, בפרכות ובגוזמאות עבור אנשי המערב והערבים כאחד, שלא הצליחו לפענח בכלים המונותאיסטיים שעמדו לרשותם את הדת היזידית שהיא בפירוש לא דת מונותאיסטית במובן המקובל של המילה.

Image result for yazidis book cover

בקיצור, עבודת המאסטר שלי  שהוגשה בשנת 2009, הרבה לפני האירועים בסינג’אר, שנקראה “זה הסיפור שלנו”, התרכזה בהיבטים זהותיים של הקהילה היזידית ושמה דגש מיוחד על ההתנגשות בין הזהות היזידית ה”חדשה” לבין הזהות הכורדית והנרטיב הלאומי הכורדי, העומד כמעט בסתירה (בוודאי בעיניה של התנועה הלאומית הכורדית) לאותה זהות יזידית חדשה, נפרדת ובדלנית. היום אני מסתכל לאחור, על העבודה ההיא ועל דברים שכתבתי ואמרתי לאחריה, ובמרירות לא קטנה אני נאלץ לומר שאמנם לא תמיד ידעתי לנסח את הדברים במלים ברורות (אם כי גם זאת עשיתי) אבל הכתובת מבחינת הקהילה היזידית הייתה על הקיר לפחות בעשור או בעשור וחצי שקדמו לאירועים בקיץ 2014.

אלא שהקהילה עצמה העדיפה לחיות את הרגע, ליהנות מן הפירורים – הפוליטיים והכלכליים – שרשויות החבל הכורדי בצפון עיראק הותירו לה, ובעיקר לנהל מאבקים פנימיים אדירים שהסיטו את תשומת הלב מן הסכנות הברורות שארבו לקהילה – הן עלייתם של הארגונים הג’יהדיסטיים ששמו מטרה על הקהילה היזידית, שבה הם רואים “עובדי שטן” והן המערכת הפוליטית הכורדית שאינה מהווה, כמובן, סכנה לפרט היזידי, אך משך השנים האחרונות עושה מאמצים כבירים לפורר ולפרום את המרקם החברתי של הקהילה היזידית ולעקר את אותה זהות בדלנית שהתפתחה בה, עד כדי נישול היזידים מזהותם והפיכתם ל”כורדים בני הדת היזידית”.

Related image


אלי: האם אתה החוקר היחיד שעוסק בהם כיום בארץ או שמא יש נוספים?

בריר: לצערי הרב (אם כי במובנים מסוימים גם לשמחתי הרבה), נדמה לי שאני  החוקר היחיד בישראל שעוסק בקהילה היזידית באופן רציני. מצד אחד זה מאוד נחמד והזירה כולה פתוחה בפניי. מצד שני, זה אומר שהנושא עדיין נמצא עמוק עמוק בשוליים ושרמת העניין שאפשר לייצר עבורו היא במקרה הטוב מוגבלת ולרוב ממוקדת על הקטסטרופות שניחתות מעת לעת על הקהילה.

הדבר הורגש לי באופן בולט מאוד בשנה הראשונה לאחר האירועים, כאשר ניסיתי לרתום סיוע ישראלי רשמי או רשמי למחצה ליזידים הנצורים על ההר ולאחר מכן משוועים לעזרה ממחנות העקורים. איש במערכת הפוליטית בישראל לא ידע דבר וחצי דבר על היזידים ופעמים רבות נפנפו אותי בטענות שמדובר במוסלמים או בערבים או סתם מתוך חוסר עניין משווע. כבר אחרי כמה חודשים היה לי ברור מאוד שעוד לפני ניסיונות – צודקים ככל שיהיו בעיניי – לעשות נפשות ליזידים בישראל ולרתום את ישראל לסיוע, עליי לתקן את המצב שלפיו איש לא יודע דבר על היזידים, על דתם ועל קהילתם. ברור לי שמדובר בנושא שולי שיתויג תמיד כאקזוטיקה ואזוטריה, אבל אני בהחלט חושב שהתפקיד החשוב ביותר שיש לי כעת הוא לבנות גוף ידע רציני ומעמיק על היזידים, בעברית. אני רואה בכך שליחות חיים שחלק ממנה הוא גם לתת ליזידים לספר את הסיפור שלהם עצמם, במינימום תיווך. כך נהגתי בקובץ השירה וכך אני מתכוון לנהוג בכל הפרויקטים העתידיים שאפרסם על היזידים. Image result for ‫יזידים‬‎

אלי: היזידים ברובם המכריע דוברים ניב כורדי. האם אתה דובר שפה כורדית?

בריר: למדתי בכמה סיבובים את הדיאלקט הצפוני של הכורדית (“קורמאנג’י”), ואני מסוגל לנהל בו שיחה בסיסית ולקרוא טקסטים בסיסיים, אלא שבמקרה היזידי אין צורך רב בכורדית. אמנם שפת אמה של הקהילה היזידית היא כורדית בדיאלקט קורמאנג’י, אך מכיוון שמשך שנים הם חיו תחת מרות הרשויות בבגדאד ותחת חינוך החובה הממלכתי העיראקי, שפת התרבות שלהם ושפת הכתיבה שלהם היא ערבית. עבור רוב גדול של היזידים, הערבית היא גם שפת דיבור שווה במעמדה לכורדית, ופעמים רבות הם עצמם מעדיפים להתבטא בערבית ולא בשפת האם, כיוון שהערבית, העשירה יותר, מאפשרת להם אפשרויות ביטוי רחבות יותר. נדיר מאוד למצוא כיום יזידים כותבים כורדית ורוב מכריע של הכתיבה והדיון באתרים ובפורומים היזידיים נעשה אך ורק בערבית, כך שהשליטה שלי בערבית הייתה מספיקה כדי לחקור את הנושא וכדי לשמור על קשר עם החברים היזידים. Image result for ‫יזידים‬‎

איש דאע”ש עם שפחות יזידיות

אלי: נכון להיום, ספטמבר 2017, כמה יזידים נהרגו בג’נוסייד (אגב הוא מוכר ככזה כרשמית בידי האו”ם)? כמה יזידיות נחטפו לעבדות? כמה הוחזרו עד היום?

בריר: האירוע שהיזידים פועלים כיום במוסדות הבינלאומיים לקבל הכרה עבורו כג’נוסייד, נמשך בסך הכל כשלושה שבועות, החל ב-3 באוגוסט 2014 ועד לסוף חודש אוגוסט. במהלך השבועות הללו פשטו לוחמי דאעש על כל אזור סינג’אר וביצעו אקציות – אין לי מילה אחרת לכך – בתושבים יזידים שלא עלה בידם להימלט לחבל הכורדי או להר סינג’אר. גברים הופרדו מן הנשים והילדים ונורו בבורות הריגה. הנשים נחטפו על-ידי אנשי דאעש ועל-ידי רבים מן השכנים המוסלמים בסינג’אר ששיתפו פעולה עם הפולשים, ונמכרו בשווקי עבדים בערי הח’ליפות של דאעש כשפחות מין וכעובדות משק בית.

הילדים נלקחו למחנות אימון של דאעש, במסגרות מיוחדות לילדים ונערים שנקראו “כפירי הח’ליפות”. רק לפני כשלושה חודשים שוחררו כל השטחים שנותרו בידי דאעש בדרום סינג’אר (אחרי שצפון סינג’אר שוחרר במלואו כבר בנובמבר 2015) ואין בידינו עד כה נתונים וודאיים באשר למספר ההרוגים הכללי בשלושת השבועות של הג’נוסייד. עד כה נחפרו כ-6000 קורבנות מבורות הריגה שכבר אותרו בצפון סינג’אר ועל הר סינג’אר. ניתן להעריך שהמספר בבורות ההריגה שיימצאו בדרום סינג’אר לא יהיה נמוך יותר, היות ופלישת דאעש החלה מדרום, כך שלתושבים היה הרבה פחות זמן להיערך ולהימלט וגם הלחימה שם הייתה קשה במיוחד.

אני מעריך, אם כן, שמספר ההרוגים הכללי, לאחר שיימצאו לפחות רוב הקורבנות, יעמוד על לא פחות מ-10,000 אישה ואיש. אשר לנשים והילדים שנחטפו – המספרים הרשמיים שפירסמו הרשויות הכורדיות (והמקובלים על היזידים) מדברים על מעט יותר מ-7000 נשים וילדים שנחטפו ושהו בשבי דאעש. עד כה שבו מן השבי כמחצית המספר הזה ובכל מבצע לשחרור עיר כזו או אחרת מידי דאעש נתלו ציפיות גדולות שבין המשוחררים תהיינה גם נשים יזידיות שנחטפו, אלא שהציפיות הללו נתבדו לחלוטין עד כה, כולל המבצעים הגדולים לשחרור מוסול ותלעפר, שבשתיהן גם יחד שוחררו לא יותר מכמה עשרות נשים וילדים בודדים.

אלי: נעבור לפרויקט השירה אנתולוגיה של שירת היזידים שאתה האחראי לה. על פי אילו קריטריונים ביצעת סלקציה של שירים מהאלפים שמן הסתם עמדו לרשותך?

בריר: בסך הכל קראתי עד כה מאות רבות ואולי כמה אלפי שירים שכתבו כמה עשרות משוררים ומשוררות יזידים שאני מכיר באופן אישי. מתוך כלל השירים הללו, אני מעריך שתרגמתי כ-200-150. התרגום שימש לי מעין טיפול עצמי בתקופות של העבודה המתישה והסיזיפית בניסיון לסייע לקהילה בשנתיים שלאחר האירועים וכלל לא היה ברור לי מההתחלה שיצא מכל התרגומים הללו ספר.

רק בהמשך, כאשר חברים אמרו לי שיש לכל השירים הללו, שפרסמתי מההתחלה בעיקר בפייסבוק (ומעט גם בעיתון הארץ), היה ברור שיהיה צורך לעשות סלקציה בין התרגומים. בשלב הזה התחלתי לחשוב פחות כמתרגם שחושב על מה שיפה ואיכותי והתחלתי לחשוב יותר כחוקר הקהילה שחושב מה חשוב ומספר את הסיפור. היה לי ברור שקובץ שיציג באמצעות שירים את הלך הרוח היזידי לאחר הג’נוסייד חייב להיות מייצג ולא בהכרח מוכוון איכות. משום כך נאלצתי לעשות לא מעט פשרות, על מנת לפרוש את היריעה הרחבה ביותר שיכולתי לפרוס ותוך פגיעה מינימלית ככל הניתן באיכות השירים.

רציתי שייכללו בקובץ משוררים ותיקים ומנוסים לצד צעירים שלהם זו התנסות ראשונה בכתיבת שירה, לא כל שכן בפרסום יצירותיהם; משוררות נשים לצד משוררים גברים; משוררים מכל האזורים, כולל מן הגלויות האירופיות ולאו דווקא רק קורבנות ישירים של הג’נוסייד בסינג’אר, וזאת מתוך הבנה שהקהילה היזידית היא רקמה אחת שקשה מאוד להפרידה לפרודות על בסיס גיאוגרפי. היה ברור לי שהתובנה שממנה אני מבקש לצאת היא שהסיפור היזידי לא יוכל להיות שלם אם לא היזידים עצמם יספרו אותו, אך לצד זאת, הוא לא יוכל גם להיות שלם אם יסופר רק על ידי חלקים מובחנים מאוד של הקהילה – משוררים ותיקים ומוכרים, גברים ברובם הגדול, שיבטיחו, אמנם רמה גבוהה של שירה, אך יחמיצו את הפנים השונות והמגוונות של הקהילה היזידית כולה.

בסופו של דבר, עשיתי פשרות לא מעטות הן ברמת השירים בחלק מן המקומות והן מספר השירים שאוכל להכניס לכל משורר או משוררת ואני מעריך שזה מורגש בהחלט במקומות כאלה ואחרים בקובץ. מצד שני, אני מסתכל על הקובץ הזה הרבה יותר כעל תעודה היסטורית מאשר כעל קובץ שירה “רגיל” וכתעודה היסטורית, אין לי כל ספק שהפשרות הללו, גם אם פגעו ברמת השירה, יצרו פנורמה מלאה ועשירה מאוד של העצב, הכאב, החרדות אך גם התקוות והחלומות של בנות ובני העם היזידי, קורבנות אך גם גיבורים.

אלי: האם ידוע לך על איזו יצירה יזידית קודמת שתורגמה אי פעם לעברית?

בריר: ככל הידוע לי, מעולם לא תורגמו יצירות של יזידים, לא שירה ולא פרוזה, לשום שפה. נדמה לי שהקובץ הנוכחי הוא פרסום ראשון של מכלול יצירה יזידית בשפה כלשהי. אני שמח מאוד שבמהלך העבודה על הקובץ, הזדמן לי לתרגם ולפרסם כמה משירי הקובץ גם באנגלית ונדמה לי שזה היה פרסום ראשון של יצירות יזידיות גם בשפה זו. התוכנית כעת היא להוציא את הקובץ כולו באנגלית ואני מקווה שאוכל להתפנות למלאכה זו במהלך השנה הקרובה.

Image result for yazidis book cover

אלי: כיצד אתה רואה את היזידים היום כעם שבור לחלוטין ממה שחווה או שעצם המכה נותנת להם כוחות לחיים חדשים?

בריר: כל אסון הוא גם התחלה חדשה ואינספור הזדמנויות חדשות. רצח העם היזידי פגע בקהילה פגיעה אנושה, והקורבנות שנהרגו בסינג’אר לעולם יוותרו פצע פעור שאין לו מזור. היחס האכזרי והשרירותי שזכו לו היזידים מן הרשויות הכורדיות לאחר הג’נוסייד, כעקורים במחנות, הוסיף רבות למצבה הקשה של הקהילה היום.

ובכל זאת, האסון הגדול מאלץ את היזידים להתמודד ברצינות – אולי לראשונה בתולדותיהם – עם זהותם המורכבת ועם מקומם בתוך התנועה הלאומית הכורדית, החבל הכורדי וגם המדינה העיראקית ולגבש מסגרות הזדהות חדשות תוך דיאלוג פנימי מתמיד, שהוא בגדר הבלתי-נתפס כמעט בקהילה היזידית. ההתעללויות הקשות שחוו נשים בשבי דאעש והסיפורים קורעי הלב שעמם חזרו מן השבי, אילצו את הקהילה היזידית ובעיקר את אנשי-הדת היזידים, באופן טבעי הקבוצה השמרנית והחרדה ביותר משינויים בחברה, לערוך שינויים מרחיקי לכת בתוך הדת היזידית ובחברה היזידית ולקלוט לחיק הקהילה את הנשים שנאנסו בשבי ולעתים הרו לשוביהן.

דבר אחרון – שאני אחד היחידים, אולי, ששמחים ממנו – הוא שחלק גדול מן היזידים הבינו שאין להם עתיד בעיראק או בחבל הכורדי וכי ממשיכה להתקיים במדינות הללו אותה אווירה ציבורית ודתית שהולידה את הרדיפות והשנאה ליזידים ובסופו של דבר גם את הג’נוסייד. הבנה זו משמעותית מאוד בעיניי כיוון שהיא הובילה רבים מן היזידים להגר החוצה מעיראק. היזידים חרדים היום שההגירה היא סופה של הקהילה היזידית, שהם רגילים לזהות כקהילה דתית הנטועה באזור גיאוגרפי מובחן, בקרבת המקומות הקדושים בעיראק, אלא שאני סבור שגם אם ההגירה תיצור קשיים רבים לקהילה בטווח הקצר והארוך ותגרום לפיצולה של הקהילה בין קהילות הגלות השונות, דווקא ההגירה יכולה להבטיח את קיומה של הקהילה היזידית בטווח הארוך כקהילת גלות מנותקת ממקומותיה הקדושים ושאין בבעלותה דבר מלבד החלומות על שיבה למולדת הישנה – אם מותר לי לעשות פרפראזה על שם הקובץ. שהרי בעיראק ובכורדיסטאן הקהילה לא תפסיק להירדף וגורלה צפוי להיות רק רע ומר. בגלות, לעומת זאתהקהילה תוכל להתארגן מחדש ולשמור על חיותה לאורך זמן, בדומה לקהילות הגלות היהודיות ששמרו על הקיום היהודי למרות הפיצול והפיזור.

Image result for ‫יזידים‬‎

הכתבה הראשונה בעברית על היזידים ,מ”הארץ שלנו ” 1952

ראו גם:

ספר איכה היזידי :אלי אשד על היזידים ושירתם

דף הפייסבוק של עידן בריר

יזידים חשש מהשמדת עם

ערב השקה לאנתולוגיה על היזידים

עידן בריר מדבר בערב ההשקה

Image result for kara ben nemsi yazidis


השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש × שתיים =