עורך דין דוד סנדובסקי דן בנושא חשוב מאין כמוהו – מוסדות שתפקידם לשמר ולהנגיש מידע עבור הקהל הרחב – ברשימה שהיא הראשונה בסדרת כתבות שיקדיש "יקום תרבות" לנושא זה
מאת עו"ד דוד סנדובסקי
ארכיונים, ספריות, מוזיאונים ואקדמיות הם גופים של ידע שנוצר ונצבר בהם. דבר זה עומד בבסיס הזיכרון ההיסטורי-אנושי. מוסדות אלה הופכים לרב-משימתיים, ועוסקים באופן אינטנסיבי בדיגיטציה שמעלה לאינטרנט את אוצרותיהם. הדבר מנגיש כמויות ידע ומידע עצומות לציבור הרחב.
השקיפות מזכה את הציבור בנגישות לתכני התרבות שהופכים לנחלת הכלל.
תמונה של ארכיב האקאשה הקוסמי
מבוא
האדם, בניגוד ליצורים אחרים, פיתח שפות דיבור, המאפשרות לו להגדיר ולצבור ידע שהוא הבסיס לתקשורת עם בני אדם אחרים. פיתוח שפת דיבור הוא הבסיס לתקשורת בין אנשים. דבר זה איפשר ליצור את הבסיס לתרבות, לידע ולמידע. השפות הן רבות ומגוונות, והן נמצאות בתהליכי התפתחות טבעיים ואבולוציוניים תוך יחסי גומלין עם שפות אחרות. השפות התפתחו באופן תהליכי-אבולוציוני על בסיס טריטוריאלי אזורי. פרופ' אהרן דולגופולסקי ז"ל, שחי בשכונת בת-גלים בחיפה במשך 50 שנה, פעל באוניברסיטאות מוסקבה וחיפה. פרופ' דולגופולסקי ז"ל גילה מקור ארכיטיפי משותף לכל השפות, שאותו כינה נסטורטיקה. הוא הוציא את מילון השפה הנסטוראטית בן 4000 העמודים. גישות דיסציפלינאריות בלשניות שהינן שמרניות ודוגמטיות אינן סובלניות לכך. הן מתייחסות לזה כאל גישה חתרנית אאוטסיידרית.
בעבר הרחוק עברו הידע והמידע מפה לאוזן, ומדור לדור מאב לבן. המידע תועד גם בציורים, רישומים וסימנים על סלעים, משטחים טבעיים, במערות, וכדומה.
כיום אחראיות אקדמיות לאומיות-ממלכתיות לשפות ולשונות על התפתחותן האבולוציונית, בזיקה לתהליכים תרבותיים וחברתיים אנושיים.
בהמשך, עם הופעת והתפתחות הכתב – החל המין האנושי בתיעוד הידע, המידע, ההיסטוריה, והזיכרון. זה נעשה במגוון דרכים: על משטחי לוחות, על קירות מתכת, אבן ושיש, וכן על אובליסקים, אבני דרך, ופפירוסים.
המצאת הנייר והדפוס העלו את המין האנושי למדרגה גבוהה יותר. התכנים שנוצרו החלו להישמר במגילות, בתיקים, במסמכים, בספרים, בעיתונים וכיו"ב. זה הביא להתפתחות ארכיונים, ספריות, ומוזיאונים.
בהמשך ההיסטוריה התפתחו שידורי הרדיו הקולי והטלוויזיה בקול ובתמונה, המשמרים בארכיוני ארגוני התקשורת את תהליכי התפתחות התרבות, הידע, והמידע במדינות השונות. קפיצת מדרגה עצומה באה לידי ביטוי עם תהליך המחשוב הגובר והדיגיטציה, ובעיקר עם הופעת האינטרנט הגלובלי והאינטר-אקטיבי ברשתות החברתיות,שכולל אינסוף אתרים ורשתות חברתיות.
כל זה מביא ליצירת מאסה אדירה ומשתמרת של תכני מידע ותיעוד גם בסייבר, בקיברנטיקה, במולטימדיה, וב"ענן". זה כולל טקסטים בתוספת צליל, קול, ותמונה. הכול בשילוב ובשיזור.
בתהליך ההתפתחות האבולוציונית האנושית, מתפתחת היום גם בינה מלאכותית, שצריך לדאוג באמצעות רגולציות מתאימות שלא תצא משליטה. באמצעות הבינה המלאכותית נוצרים תכנים באמצעות שפות אלגוריתמיות שלא על ידי בני אנוש. נוסף על כך מתפתח מחשוב המדפסות התלת ממדיות
– דבר שמייצר כר פעילות נוסף בלתי נדלה, הצפוי לשנות סדרי בראשית. נוסף על זאת הולך ונצבר ידע אנושי עצום בקנה מידה חסר תקדים ב"ענני הסייבר" הווירטואליים העכשוויים.
כדאי לציין שאפילו בתקשורים עם ישויות "חוצניות", שכביכול עומדים בבסיס תודעת זרם התודעה הקוסמית, למשל בתובנות הניו אייג' של לי קרול – שהוגשו לכאורה בידי הישות הקוסמית "קריון" – מוזכרות ה"רשומות-האקשיות"- היקומיות. אלו, שניתן לראות בהן כמקבילות לענן הסייבר.
הספרייה הקיסרית של כוכב הלכת טרנטור, בירת הקיסרות הגלקטית בסיפורי המדע הבדיוני של אייזיק אסימוב
כל האמור לעיל הביא לשינוי בפונקציות, בתפקידים, ובתכליות של המוסדות שהם ליבות ועוגני הידע, המידע, ושימור הזיכרון. זה מתבטא במעבר מגישות שמרניות, מתובנתות, ופרדיגמליות-סטגנטיות בהתייחס לידע – לגישות הפוכות, המבוססות על זרימה תהליכית דו-כיוונית של ידע מונגש, מתעדכן בהתמדה, וזמין סימולטנית בזמן אמיתי. הידע בתקופתנו נתפס כהטרוגני וכפלורליסטי. אנו חיים בתקופת הפוסט מודרנה במדע ובאקדמיה. במקום דיסציפלינות ודוגמות ידע נוקשות, קשוחות, והומוגניות, מתקיימים נאראטיבים מקבילים. נוסף על זאת מתפתחת גישת "האמיתות-המומצאות"- (ה-fake-news). גם "חוכמת-ההמונים" המתפתחת, בסייבר בכלל, וברשתות החברתיות בפרט, מוגדרת כפקטור וכממד חדש בהתפתחות התודעה האנושית, שהידע והמידע עומדים בבסיס היווצרותה התהליכית-האבולוציונית.
קצב יצירת וצבירת הידע, המידע, והזיכרון האנושי, המצוי בתאוצה ספירלית מתמירה ואבולוציונית עצומה – מחייב לשמר את בסיסי הידע וליבותיו במוסדות יציבים. גם מוסדות אלה עוברים תהליכי שינוי והתאמה בלתי פוסקים למציאות המשתנה בקצב מסחרר. שינויים אלו נגרמים עקב התפתחות טכנולוגית מואצת, וכוללים שינויי הגדרות, פונקציות, תכליות, ומשימות. התודעה האנושית מתפתחת ומתעדכנת כל הזמן. כל זאת, על בסיס הידע והמידע המשתנים והמתעדכנים העומדים לרשותה.
(
מוסדות שימור הידע, המורשת והתרבות בישראל
1. בעולם הגלובלי ההולך ומתפתח למצב אינטגרטיבי – מתפתחת המודעות לשימור המורשת האודיו-ויזואלית בדיגיטציה עדכנית ומאחזרת בכל אחת מהמדינות המפותחות וכמובן גם במדינת ישראל.
בשנת 2007 הכריז ארגון יונסק"ו לתרבות של האו"ם על הצורך לפעול לשימור המורשת האודיו-ויזואלית (בקול, בצליל, במלל ובתמונה). גם ברמות הלוקליות- מדינתיות וגם ברמה הגלובלית.
גם בישראל החלו בהתארגנויות תהליכיות תוך יצירת מודעויות. הכול למען הגברת שיעורי שמירת ושימור אוצרות התרבות והמורשות התרבותיות שהצטברו, בין השאר, בצילומים, הקלטות, פילמים, וידיאו, אשר לא עברו דיגיטציה (אלא הופקו בטכנולוגיות עבר אנלוגיות מיושנות שאותן יש לאחזר לדיגיטליות).
הוקם פורום ישראלי שהולך ומתפתח ומתמסד בתהליכיות – לעיסוק ולטיפול בנושאים אלה. הוא קיים מ-2008, ופועל לקידום הסדרה תקינה וחקיקה בכל מה שקשור בשילובי: שימור, צבירה, תיעוד, פרמוט ואחזור הנכסים האודיו- ויזואליים של מדינת ישראל. הכול, תוך העלאת מודעות הציבור לכך.
הדבר אמור להיעשות בתהליך של הקמת רשות ישראלית על פי חוק לשימור המורשת האודיו ויזואלית של ישראל. תהליך זה קורה גם במדינות מפותחות אחרות בעולם הגלובלי. רשות כזאת שתפעל לפי חוק, תתוקצב ותמומן מכספי ציבור מפוקחים. החוק יקבע חובות הפקדת תכנים וחומרים לצורך איחזור דיגיטלי עדכני שיועלה לסייבר וייצבר בו. זה יהיה אמור להתבצע בארכיונים מקצועיים מוסמכים ומפוקחים ברגולציות שיאפשרו נגישות וגישה לחומרים לציבור הרחב לפי הסדרים שייקבעו.
הפורום האמור כבר משתף פעולה בין היתר עם הארכיון הישראלי לסרטים בסינמטק ירושלים. וכן עם ארגון מפיקי רדיו וטלוויזיה בישראל, יד ושם, ויד בו צבי.
סיוע כספי ניתן ממשרד התרבות והספורט, מפעל הפייס ותורמים פרטיים ומוסדיים. בעתיד ניתן יהיה לקבל מענקים מהאו"ם באמצעות יונסק"ו וכן מהאיחוד האירופאי וגורמים וקרנות בינלאומיים. זה מותנה במעמד מדינת ישראל בעולם בהתייחס להתקדמות בטיפול בפתרון הבעייה הפלסטינית.
נושא חשוב שמקבל תאוצה בשל פעילות פורום השימור הוא פרויקט דיגיטציית הצליל, המוזיקה, הזמר והסאונד הישראלים- העבריים לשם שימורם והנגשתם לציבור בסייבר.
ההנגשה היא גם בארכיון הלאומי לנושאים אלה בבית הספרים הלאומי בירושליים וכן בספריית המוזיקה במדיטק חולון.
פ
בית הספרים הלאומי (הספריה הלאומית) והספריות הציבוריות
ב-2007 נחקק חוק הספריה הלאומית. החוק קובע את מעמד הספריה בכל הנוגע למעמדה כמשמרת ידע, מידע, מורשת וזכרון לאומי. מעמדה שונה לחברה לתועלת הציבור. הבעלות בידי הממשלה(חצי), האוניברסיטה העברית (רבע) והרבע הנוסף יימסר לגופים שייקבעו. הספריה תעבור מקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם למבנה ייעודי חדש,שהולך ונבנה עבורה בקריית הלאום בגבעת רם בירושליים. זה נבנה על מגרש שהקצתה המדינה. מדובר במבנה גדול יעודי וייחודי, שישמש כאחד האייקונים של העוגנים התרבותיים של מדינת ישראל. "קרן –הנדיב (רוטשילד) תממן את הקמת מבנה הספרייה בעלות חצי מיליארד ₪. בספרייה כחמישה מליון פריטי ספרים, מסמכים ואוספים רבים. אלה יאוחסנו בספרייה ובמרתפיה המוגנים מכל פגע. חומרי התוכן בספרייה יעברו תהליכי דיגיטציה לסייבר והנגשה לציבור הרחב. הדבר יימשך שנים רבות. צריך להדגיש שכל מו"ל חייב להפקיד בספרייה הלאומית שני עותקים של כל ספר חדש שיוצא לאור בישראל.
Y
תיקון לחוק הספריות הציבוריות מ- 1975
0
התיקון מ-2007 לחוק הספריות הציבוריות-שדרג ושפר את מצבן באופן הדרגתי עד 2013 ע"י גידול תהליכי בתיקצובן הממשלתי והמוניציפלי. זה הפך את הספריות לנגישות לקהל הרחב בשל ביטול דמי המינוי שנגבו מהקוראים בספריות. הדבר הביא לרנסנס ספרייתי בישראל, שהביא להפיכת הספריות המשתדרגות למרכזי תרבות, אוריינות ותרבות רב תכליתיים לילדים ולמבוגרים. כל זאת, תוך קבלת מימון ממקורות מגוונים, כולל מתורמים מחו"ל – יהודים ולא יהודים, וכן ממקורות בינלאומיים וישראלים אחרים. בישראל כ-1000 ספריות ציבוריות, שבהן מיליון קוראים רשומים-פעילים. כן הן מאכלסות כשנים עשר מיליון ספרים. הספריות מאוגדות בכ-200 התארגנויות מנהליות, והן הולכות ומשתכללות והופכות לשחקן חברתי-קהילתי מתעצם, ששירותיו מבוקשים על ידי יותר ויותר ישראלים בכל הגילים.
האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
מקבילה ישראלית למוסדות מחקר מדעי בסיסי אינטר דיסציפלינרי (משולב) בתחומי מדעי הטבע-המשפט-החברה והרוח ודיסציפלינות נוספות. האקדמיה העוברת אבולוציה של היפתחות והנגשה תוך יציאה ממגדלי השן – אמורה להעביר ידע ומידע בדיגיטציה לסייבר.
חזקה על פרופ' נילי כהן, כלת ישראל למשפט לשנת 2017 – שהיא הנשיאה החדשה של האקדמיה, שתפעל בכיוון זה. האקדמיה ממוקמת בצמוד למכון ואן ליר (פולנסקי), שאיתו היא משתפת פעולה, וכן בצמוד למועצה להשכלה גבוהה בשכונת רחביה-טלביה בירושלים. האקדמיה פועלת לפי חוק מ-1961 ומתוקצבת בכספי ציבור. חברים בה 115 פרופסורים אמריטוסים – מדענים, חוקרים ומלומדים ישראליים. בשנים האחרונות היא נפתחת יותר לציבור הרחב כחלק מתהליכי פופולריזציה ודמוקרטיזציה של הידע – הגורם לפתיחת צוהר במגדלי השן. האקדמיה מקיימת מפגשים לציבור בנושאי פעילותה בסדרות כמו "מהגרים" ו"מהפכות". האקדמיה מקיימת קשרים עם גופים מקבילים במדינות העולם. היא מייצגת את המדע הישראלי בפורומים, מוסדות וכנסי מדע בינלאומיים – תוך תיאום עם מוסדות המדינה. האקדמיה שהיא מוסד ציבורי מתוקצב חייבת להנגיש את תוצריה לציבור בדיגיטציה בסייבר.
האקדמיה ללשון העברית
ב-1953 נחקק חוק "המוסד העליון לשפה העברית – האקדמיה ללשון העברית".תפקיד האקדמיה, הממוקמת מ- 1959 בתוך קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת-רם בירושלים, הוא לכנוס ולחקור את אוצר הלשון העברית לתקופותיה ושכבותיה, וכן לכוון את דרכי התפתחות השפה העברית לפי מורשתה, טבעה, צרכיה, עדכוניה ואפשרויותיה-נגזרותיה. הדבר צריך להתבצע בכל תחומי העיון והמעשה וכן באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב, בתעתוק ובשעתוק.
האקדמיה, כמו גופי ועוגני תרבות אחרים עוברת תהליכי דיגיטציה והנגשה לציבור הרחב באינטרנט.
הממשלה החליטה ב- 2012 להפוך את האקדמיה לגוף עצמאי ולהקים עבורה מבנה רב-תכליתי מתאים בקריה חדשה לאקדמיה שתמוקם בקריית הלאום, כמו הספרייה הלאומית. מתחם זה יכלול גם מוזיאון לשפה העברית, מכוני מחקר וספרייה.
האקדמיה היא אייקון תרבות ישראלי שנוסד עוד בימי אליעזר בן יהודה-מזיה וילין. היא משמרת, מפתחת, משדרגת, באופן תהליכי את השפה העברית כשפת מורשת וכשפה חיה- מתעדכנת ומשתדרגת. זה חיוני לפיתוח החברה, התרבות, הכלכלה, הטכנולוגיה ושאר תחומי החיים במדינת ישראל המודרנית.
האקדמיה הוציאה לאור כ- 150 מילונים מקצועיים. היא מוציאה כתבי עת בנושאי השפה העברית. כל אדם רשאי להגיש לאקדמיה שאלה, שאילתה או לבקש בירור בנושאי השפה העברית – ולקבל תשובה רשמית.
חוד החנית של פעילות האקדמיה היא עריכת והכנת המילון ההיסטורי ללשון העברית – פרויקט עתיר מידע כרכים ודיגיטציה שיימשך עוד שנים רבות מאד. תוצרי הפרויקט יועמדו לרשות הציבור, בהיותם אוצר תרבותי לאומי – בדיגיטציה בסייבר.
השפה היא כלי מרכזי לצורך איסוף, צבירת ושימור הידע והנגשתו לציבור. כל זאת תוך שימוש בלשון העברית המתעדכנת באופן מתמיד ברבדיה השונים .זאת כמכנה משותף תקשורתי מנגיש ידע מובן לכולם. השפה צריכה להיות :רב-שכבתית, רב-ממדית, רשתית חיה, תוססת, המתכתבת עם מציאות וזרימת החיים האמיתיים. עדכון ושדרוג מתמיד של השפה הוא כלי מרכזי בהאצת תהליכי פיתוח כלכלי-חברתי ותרבותי. זה כולל את שפות הסלנג, הצומחות משורשי נפש ונשמת העמים, ובהמשך משתלבות בשפות התקניות בזרם המרכזי או בז'אנרים שונים בשפות ובתרבויות. גם שפות האייקונים וסימני מנעד הרגשות כמו אימוג'ים משתלבות באופן תהליכי כממדים חדשים בשפות רשמיות.
ארכיון (גנזך) המדינה וארכיונים אחרים
בראש ארכיון המדינה עומד ה"גנזך", אשר מחזיק בסמכויות גם בהתייחס לארכיונים ציבוריים וממשלתיים אחרים. נושא גנזך המדינה המרכזי וארכיונים ציבוריים אחרים מתנהל לפי חוק מיושן מ-1955.דרושה חקיקה מודרנית נפרדת, ממלכתית וייחודית לגנזך המדינה, כפי שנעשה לספרייה הלאומית. בשני המקרים מדובר במוסדות תרבות ליבתיים-מהותיים של היישות הישראלית, ולכן אלה צריכים להיות ממוקמים בקריית הלאום. לגבי התנהלות ארכיונים ממשלתיים-עירוניים-ציבוריים אחרים (כולל ארכיונים פרטיים ותאגידיים במגזרים העסקי והשלישי) יש צורך בחקיקה עדכנית נפרדת. זאת צריכה לקבוע ולהגדיר את רמות השימור, החשיפה, הנגישות,שיעורי הסודיות, השקיפות וחופש המידע העדכניים לזמנינו, הנחוצים להתנהלותם התקינה. גם בארכיונים יש לבצע דיגיטציה סלקטיבית עם חלוף תקופות ההתיישנות. זאת, לפי קריטריונים מקצועיים-חוקיים שייקבעו בחקיקה ראשית ומשנית ובהוראות מינהל. נקודת המוצא צריכה להיות שעל החומר בגנזכים להיחשף בדיגיטציה בסייבר לפי חוק חופש המידע ועל רצפי זמן. זאת, אם אינו מנוגד להגנת פרטיותו של מאן-דהוא ובהתחשב בצורכי ביטחון לאומי. תפקיד ההסדרה החקיקתית והמינהלית הוא למנוע אי בהירות ומצבי נפילה בין הכיסאות – עקב אי בהירות מטשטשת.
בפועל, ארכיון המדינה הוא מעין יחידת סמך במשרד ראש הממשלה, המפוזר במיקומים שונים בירושלים (מקור-ברוך והר-חוצבים). אתר גניזה לאומי נמצא בתהליך הקמה בעיר ערד. יש צורך להגדיר את ארכיון המדינה בחקיקה כרשות אוטונומית סטטוטורית מקצועית מתוקצבת במלואה על ידי המדינה. כל זאת, עם סמכויות ואחריויות כפי שייקבעו בחוק שיקים אותה. העובדים צריכים להיות עובדי ציבור קבועים, שחלה עליהם חובת שמירת "סודות-רשמיים" וצווי חיסיון ממשלתיים לפי חוק העונשין, וכן כללי אבטחת מידע הנוגע לפרטיות האזרחים. זאת, עקב רגישות החומרים בארכיון המדינה. רצוי מאוד לא להעסיק עובדים בהעסקה בלתי ישירה. להימנע מהפרטת פונקציות ומשאבי אנוש באופן מקסימלי. יש לשחרר את גנזך המדינה מהחיבוק החונק של משרד ראש הממשלה. נוסף על כך, יש צורך במבנה גדול חדש, שישרת את כל הפונקציות של ארכיון המדינה. זה אמור להתמקם בקריית הלאום בגבעת רם בירושלים, ולהיות אחד מסמלי הריבונות הישראלית. במבנה החדש יוצגו לציבור תצוגות קבע ומתחלפות – מסמכי יסוד מורשתיים, שישקפו את תולדות וציוני הדרך של ישות-הריבונות הישראלית.
כיום שולט ראש הממשלה שליטת יתר בארכיון המדינה ללא מספיק איזונים ובלמים ממשליים-מינהליים-ממלכתיים. בגנזך המדינה תכנים חשובים ביותר שהם מנופים חשובים ביותר לתהליך השליטה במדינה. לכן הטיפול בתכנים חייב להיות זהיר, מקצועי ובלתי תלוי. כל זאת בהתחשב בהצלבת אינטרסים מנוגדים של בטחון לאומי מול חופש הביטוי והמידע, ו"זכות הציבור לדעת".
צריך לציין שבתקופת כהונת יצחק רבין כראש ממשלה, האיש המקורב אליו ביותר כאיש סוד היה הסמנכ"ל לתפקידים מיוחדים במשרד ראש הממשלה – אלי מזרחי, שצמח בארכיון. איש זה שלט בכל רזי הארכיון והמציא לרבין באופן מידי חומרים חשובים לביצוע מלאכת השלטון בשל ה"זיכרון הארגוני" המוטבע בהם. הרגישויות בתכנים גורמות לאי חשיפתם במשך תקופות ארוכות וגם ארוכות יותר לפי החלטות ממשלה. נושא רגיש מסוג זה הוא פרשת "ילדי תימן", שחשיפות חלקיות של המסמכים הרלוונטיים הנוגעים אליה, נעשות כיום לפני המועד המתוכנן ובמשורה כתוצאה מלחצים ציבוריים, שמביאים לשינויים בהחלטות הממשלה בכל הנוגע לשיעורי החיסיון ואורכו בזמן. גם פרקים רגישים וקריטיים בדו"ח אגרנט על מחדל מלחמת יום הכיפורים ב-1973 נשארו חסויים עד היום. חוקרים אקדמיים יכולים לקבל אישורי נגישות לחומר היסטורי חסוי בארכיון המדינה או בארכיון צה"ל ו/או משרד הביטחון בתנאים ובנסיבות מיוחדות. כדי לפרסם ספרים ומחקרים על סמך חומר ותכנים כאלה –יש צורך באישור ועדת שרים המונה שלושה שרים, שכל אחד מחווה דעתו ויכול לקבוע מגבלות תוכניות בכל הנוגע לפרסום הספר/המחקר.
הידע והמידע האגורים והצבורים בגנזך המדינה הם הקניין הרוחני של ישות מדינת ישראל הריבונית. הגנזך צריך להיחשב לנאמן ממלכתי, מקצועי וענייני של הציבור, והאינטרס הציבורי של אזרחי ישראל מול מערכת הממשל הישראלי. זאת, כדי לשמור על איזונים ובלמים כפי שתואר במאמר זה לעיל.
המועצה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה (הוקמה בחקיקה ב-1986)
פעולות הנצחת המורשת של האישים כוללות פעולות הסברה, אירועים, והקמת ותחזוק מוזיאונים, ספריות וארכיונים כולל הפצת תכנים בדיגיטציה בסייבר לשם חשיפה ושיקוף לצורך נגישות הציבור המעוניין. למועצה תקציב לביצוע פעולות הנצחה. מה שקובע את סדרי העדיפויות מושפע מיוזמות הנצחה של המונצחים עוד בחייהם, או לאחר פטירתם על ידי קרובי ומקורבי המונצחים. בפועל קיימת עדיפות למאגמי משאבי הנצחה לא רק מתקציב מועצת ההנצחה. שמעון פרס הנציח עצמו עוד בחייו ב"מרכז פרס לשלום", ביפו.
קיימים נשיאים וראשי ממשלה מנוחים המונצחים באמצעות ארגוני הנצחה ושימור זיכרון תאגידיים במגזר השלישי או בחקיקה ייחודית. אלה מתקיימים בסדרי גודל רציניים ,כי הם מאגמים משאבים רבים ממגוון מקורות. מדובר בעיקר במוסדות הנצחה המכילים ומשלבים ריבוי פונקציות כמו שימור מורשת, מחקר, הוראה והדרכה והוצאה לאור. מדובר בהנצחות יצחק בן צבי, דוד בו גוריון, חיים ויצמן, יצחק רבין, מנחם בגין וחיים הרצוג.
לעומת זאת, ישנם כאלה שהנצחתם דלה, והעמותות שמטפלות בכך לא מתוקצבות בסבירות הנדרשת מכספי המדינה על ידי המועצה. מדובר בין היתר על משה שרת (שהשאיר כתבים רבים של מורשתו הענפה), גולדה מאיר, לוי אשכול, עזר ויצמן ויצחק שמיר.
יש לציין שבארה"ב מנציח כל נשיא פורש את מורשתו בספרייה המוקמת באותה עיר במדינה בארה"ב שממנה בא.
דו"חות מבקר המדינה
אלה מכילים כמויות מידע עצומות – בכל תחומי החיים בישראל, מאז הקמת המדינה. יש להנגיש מידע זה בדיגיטציה בסייבר – במיון וקטלוג נוחים למשתמשים.
מוזיאון הכנסת החדש (בהקמה)
מוזיאון הכנסת הולך ומוקם בבנין הכנסת הישנה במרכז ירושלים. זה יתעד את היסטוריית ומורשת הכנסת – שהיא סמל הריבונות של העם הישראלי ואת התהליכים שעברו עליו בחקיקה-בפוליטיקה, בחברה, בכלכלה, במדיניות ובתרבות. מדובר במוזיאון-ארכיון-ספרייה. התכנים המתחדשים יופצו בהנגשה בסייבר. יש להניח שגם חומרים שנצברו ב"מרכז המידע" של הכנסת יוכנסו לסייבר בדיגיטציה. וכן "דברי הכנסת" – שהם הפרוטוקולים של ישיבות הכנסת.כן נצבר מידע חקיקתי ב"רשומות".
מוזיאון ישראל
ממוקם בגבעת רם בירושלים. מאושיות שימור התרבות הישראלית והזיכרון הלאומי וההיסטורי בישראל. מתחדש ומשתדרג בדרכי הצגת מוצגים בתערוכות ושימוש משולב בטכנולוגיות מולטי-מדיה להמחשות. אמור לכלול גם שימור בדיגיטציה בסייבר.
מוזיאון התפוצות ומוזיאון "יד ושם"
שני המוסדות בתל אביב ובירושלים עוסקים בשימור ותיעוד במלל ובצילום – בכתב, במולטימדיה ובדיגיטציה ובסייבר – את השואה היהודית במלחמת העולם השנייה ואת תוצאותיה בפרספקטיבה היסטורית. התכנים והחומרים המונגשים בסייבר מסייעים למעוניינים להתחבר לעברם, ומעודדים אנשים למסור תכנים וחומרים מגוונים שבידיהם כדי להנגישם בסייבר לציבור הרחב.
הארכיון הציוני
מתעד את תולדות התפתחות היישות הציונית בארץ ישראל, כולל דיגיטציה בסייבר.
מטה הסייבר הלאומי
ממוקם במשרד ראש הממשלה. אמור ליצור שליטה וניתור מוצלבים במידע האינטגרטיבי בסייבר במדינת ישראל. זאת, כדי לאתר מידע רלוונטי בזמן אמיתי, לצורכי תחזוק הביטחון הלאומי בישראל.
פורטלי על (מגה) ממלכתיים – ממשלתיים בישראל
כלים עוצמתיים אינטר-אקטיביים (דו-כיווניים) לשאיבת והעברת ידע ומידע מהציבור ואליו, תוך עשיית שימוש בסייבר ובדיגיטציה.
רשות השידור
בארכיוני רשות השידור – הטלוויזיה וקול-ישראל, משומרות מורשות תוכניות בקלטות קול ותמונה ובטכנולוגיות אנלוגיות שיש לאחזר ובדיגיטציה. זה מתעד את תולדות מדינת ישראל בכל תחומי החיים מזה כ-80 שנה. עם פירוק רשות השידור עלולה ללכת לאיבוד מורשת האודיו-וויז'ואל שהצטברה שם בארכיונים. זאת, תוך חשש לאי השארת מורשת זו בדיגיטציה בסייבר.
מוזיאון הפלמ"ח בתל-אביב
מוזיאון מולטי-מדיה חדשני לתולדות הפלמ"ח, שהביא בנחישותו לניצחון ישראל במלחמת הקוממיות.
ארכיונים במערכות העיתונים המתעדים את תהליך התפתחות המדינה בשלל היבטים
מדובר במאגרים גדולים ב"הארץ", "ידיעות אחרונות" (שבו כלול גם ארכיון השבועון "העולם הזה" של אורי אבנרי) ועיתונים היסטוריים נוספים.
ארכיון הסרטים הישראליים בסינמטק ירושלים
משמר את הסרטים הישראלים. משמש הצבר סרטים להעלאה בדיגיטציה לסייבר לצורך הנגשה לכול.
הוצאות ספרים המחזיקות זכויות יוצרים וקניין רוחני אדיר, שנשאר קניינן עד שבעים שנה מפטירת היוצר
מוזיאון צה"ל ביפו
קמפוס חדש שבו פעילויות רב-שכבתיות רב-ממדיות ורשתיות – כולל דיגיטציה מונגשת בסייבר – לא קם עד היום.
האקדמיה – אוניברסיטאות, מוסדות מחקר ומכללות שבהם תכנים מתועדים רבים בכתב במולטימדיה ובאודיו ויז'ואל
נמצאים בשלבי העלאה לסייבר בדיגיטציה.
מוזיאון צנוע לתולדות בתי המשפט והרשות השופטת במדינת ישראל
ממוקם בבית המשפט העליון ההיסטורי. אמור להיבנות מוזיאון מורחב שיכלול ארכיון לתיעוד היסטורי, שישמש בסיס להנגשת מידע היסטורי ועכשווי בדיגיטציה בסייבר.
בנק ישראל
נתוני שערי מט"ח יציגים ושיעורי ריבית מתעדכנים על רצפי זמן בסייבר.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
מדדים עדכניים מגוונים מתפרסמים על רצפי זמן בסייבר: מדד יוקר המחיה, מדד תשומות הבניה, מדד המחירים לצרכן.
תפקיד כל המוסדות האלו תפקידם לשמר ולהנגיש לציבור הרחב את המידע הקיים בתחומיהם השונים בישראל. תפקיד זה הוא חשוב ביותר, שכן אין לסמוך על רשת האינטרנט שתעשה זאת כהלכה או בכלל. לפיכך, מן הראוי שכל המוסדות האלו יתוקצבו כהלכה, כדי שיוכלו למלא את תפקידיהם החשובים כהלכה – למען הדורות הבאים.
ספריית העתיד
ראו גם:
