מאת גליה אבן-חן
סקירת הספר “תשאלי” \ לאה איני (“דביר”, 2017)
על הנושא המרכזי של הספר, חורבן הבית במובן המטפורי של חורבן הארץ, כתבה בהרחבה המבקרת דורית שילה בכתב העת “המוסך”, ולפיכך אתן קישור למאמרה ולא אעסוק בנושא זה.
הספר מתאר זוג נשוי מתקופת מלחמת המפרץ ועד ימינו, זמן התמודדות מארין לה פן בבחירות לנשיאות צרפת.
היא חוקרת בתחום הביולוגיה והוא ראש צוות מחקר בבית חולים העובד בשלוש משרות. גיל של שני בני הזוג נע בין שנות ה-30 לחייהם ועד שנות ה-50 המאוחרות. הזוג עובר להתגורר ב”על מקום”, יישוב בשם “חורש הצעירה” עם בתם היחידה, עקב רצונם להרחיב את המשפחה.
הסיפור הוא סיפורה של הגיבורה חסרת השם בזמן שבעלה ובתה ניצבים ברקע, אבל הבעל מעודכן תמיד במתרחש ויש לו דעה בכל נושא. מהבעלים האלו שיגידו לך תמיד מה צריך לעשות במקום לעשות בעצמם. נו, טוב, אפשר להבין, הבן-אדם עובד בשלוש משרות כדי לממן את הוצאות הדיור והתחבורה הבלתי נסבלים של בני המשפחה.
הערות הילדה המציצות אלינו מדי פעם מהכתוב תמיד חינניות ומשעשעות.
הגיבורה חסרת השם של “תשאלי” לא מפסיקה לשאול, ושום דבר אינו מובן לה מאליו. היא רואה בעין ביקורתית את אלו המקבלים את הדין, את אלו של ה”מה זה משנה?…” “יהיה בסדר…” וכדומה. הגיבורה קוראת גם לנו הקוראים, ובראש ובראשונה לבתה, לשאול.
הספר הפותח במכונת כביסה מקולקלת ומסתיים במכונת כביסה תקינה עוסק בעוד נושא מרכזי אחד לפחות, והוא נושא הסודות והסקרנות האנושית לגלות את סודותיו של האחר. כלומר, בנושא הפרטיות עוד בטרם תקופת הפייסבוק.
כשם שלכולנו יש סודות, למשל רבים ורבות מאיתנו מסתירים את גילם/ן, כך גם לזוג שלפנינו יש סודות שעליהם הם שומרים בחירוף נפש.
הסוד הראשון הוא הסיבה לכך שיש להם משפחה גרעינית קטנה, כלומר הסיבה לכך שיש להם ילדה אחת בלבד. בהמשך הקריאה אנחנו מבינים שהדבר קשור בהריונות מרובים וכושלים המסתיימים בהפלות חוזרות ונשנות.
הסוד הנוסף הוא שהמשפחה המורחבת אף היא קטנה, ועם זו הקיימת ניתק הקשר.
פצע הסודות נפתח כאשר הבת צריכה לכתוב עבודת שורשים ועליה למלא בטופס את מספר האחים שיש לה. תשובתה האמיתית לא נכנסת לאף משבצת בטופס.
כחלק מעיסוקיי מזדמן לי להסתובב בהתנדבות בסניפי אנוש בארץ ולדבר שם על כתיבתי ועל החיים. בהרבה מקרים אנשים שם שואלים אותי את השאלה הבאה: “כשאני יוצאת לבלינדייט עם אדם רגיל האם לספר לו בפגישה ראשונה על הבעיה שלי?” והתשובה שלי היא תמיד אותה תשובה: אין צורך לספר בפגישה ראשונה, באיזשהו שלב תצטרכי לספר כדי לא לחיות בשקר, אבל כשתספרי, תגלי שגם לפרטנר שמולך יש סודות, ושגם לו יש דברים שלא סיפר קודם. כן גם לחזקים יש סודות, וגם הגיבורים בספר זה נחשבים לחזקים בחברה. במהלך הקריאה נבין עד כמה חלשים הם.
אל שני הסודות שציינתי מצטרף לקראת סוף הספר סוד שלישי נוסף שלא אגלה מה הוא, רק אומר שעקב המריבה הסוערת והקולנית בין שני בני הזוג כל קורא יבין בקלות באיזה סוד מדובר. אבל כיוון שהמריבה הקולנית נערכת בצרפת בעברית, הן השכנים הצרפתים והן השכנים הישראלים שבארץ לעולם לא ידעו דבר וחצי דבר גם בנוגע לסוד זה.
הספר נקרא “תשאלי” מסיבה נוספת. על אף שלגיבורה אין כל רצון לחשוף את סודותיה ולפגוע בפרטיותה, כלומר להיחשף בפני הממסד באמצעות מילוי טפסים מעצבנים ולהיחשף בפני שכניה החטטנים, אלו השואלים “מה נשמע?!” ולא באמת מתעניינים, וכל רצונם הוא לספק לעצמם נושאים חדשים לרכילות. מובן מאליו שלגיבורה זו יש רצון עז לחשוף את הסודות והסיבות להם בפני בתה. ולשם כך הבת תצטרך לשאול.
“תשאלי” הוא ספר שאין מתנה נפלאה ממנו לשבוע הספר לעצמכם ולאנשים שאתם אוהבים.
