1. “סמוך עלי” \ מריו לבררו בהוצאת “תשע נשמות” (מספרדית: ארז וולק). כתבו על הספר שהוא אחד מהספרים הללו שכאילו בא לעולם לגרום לנו אושר ולרומם את רוחנו, ואכן אני מסכים עם כל מילה. ספר על ספרות וסופרים שהוא גם הרפתקה שנונה ואירונית על סופרים. הספר נקרא כמו צ’ייסר ודקה קרה.
2. “למען איזבל” \ אנטוניו טאבוקי בהוצאת “אבן חושן” (מאיטלקית: אלון אלטרס). זהו ספר מיוחד במינו. הוא בנוי כמנדלה קיומית שמעגליה חובקים אליו. ספר על תרבויות וארצות שונות. גיבור הספר מחפש את איזבל המסתורית ומנסה לדעת מה עלה בגורלה ואם היא חיה, ותוך כדי כך שואל שאלות על האמנות ועל מוות ועל זיכרונות.
3. “ילדי פושקין” \ ליאוניד לוינזון בהוצאת “כתב” (מרוסית: דינה מרקון). הספר זכה בפרס הרומן הטוב ביותר שנכתב בשפה הרוסית מחוץ לגבולות רוסיה, ופורש את העולם של חבורת סופרים ומשוררים הכותבים רוסית בישראל של שנות התשעים. ספר מעולה עמוס בדימויים ובמטאפורות מפתיעים, באילוזיות ספרותיות.
4. “המאהב החשאי” \ איזבל איינדה בהוצאת “ידיעות ספרים” (מספרדית: סוניה ברשילון). הספר מספר שלושה סיפורים עיקריים השזורים זה בזה. כל אחד מהסיפורים הוא סיפור של הגירה, השלדים והסודות שלה, ולמרות המפריד לכאורה בין הסיפורים יש ביניהם הרבה מן המשותף.
5. “אלו הם מים” \ דיוויד פוסטר וואלס בהוצאת “ספריית פועלים” (מאנגלית: אסף גברון). אני משוחד משום שאני אוהב כל מה שוואלס כתב. הספר הוא נאום שהרצה בטקס הסיום של בוגרי קולג’ קניון, מחזור 2005, על נושא לפי בחירתו. ההרצאה היחידה מסוגה שנתן אי פעם. ספר שנון קטן עם ים תובנות.
6. “הפרטים שהושמטו” \ תומס ה’ אוגדן בהוצאת “עם עובד” (מאנגלית: יואב כ”ץ). הפסיכואנליטיקאי הנודע טווה בספרו הבחנות נוקבות לב בדבר חולשת אנוש העשויות להתגלות בנסיבות בלתי צפויות, דרך סיפורה של משפחת ברופמן, מגדלי תבואה בקנזס המאובקת. זהו סיפור על דורות ועל בריחה מגורל.
7. “לחשוב, להתבטל, לטייל” \ קרול, סטיבנסון, דיקנס והזליט בהוצאת “תשע נשמות”(מאנגלית: יהונתן דיין). יש כאן מפגש של ארבעה סופרים ענקיים הנושאים נאומים חכמים וחוצבי לב בדבר השבח של הפעולות היום יומיות. אותן הפעילויות הנחשבות לשרירותיות ובזבזניות בעולם המערבי הקפיטליסטי שמעריך ניצול יעיל של זמן, התקדמות אישית בכל מחיר, ומתנגד לערכים בלתי שימושיים.
8. “הזיות של מטייל בודד” \ ז’אן-ז’אק רוסו בהוצאת “כרמל” (מצרפתית: אירית יעקובי). בספר אנו פוגשים את ז’אן-ז’אק רוסו, הפילוסוף והסופר הצרפתי החשוב של המאה ה-18, בסוף ימיו. הוא מדוכא, מיואש מהחברה הצרפתית שבה הוא חי ושנידתה אותו, ובעיקר מעדיף להתבודד ולהיות עם עצמו. זהו חיבור אוטוביוגרפי ופילוסופי בן עשרה פרקים, פרק לכל טיול, ובו רוסו מהרהר בחייו, ומצדיק בלהט ובפאתוס רומנטי מאוד את מעשיו, דעותיו, וכתביו השונים.
9. “תגידי שאת אחת מהם” \ אואם אקפן בהוצאת “עם עובד” (מאנגלית: אמיר צוקרמן). בספר ישנם חמישה סיפורים מופלאים המזמינים את הקורא לעולם כואב, לעולם של שברון לב, ונסיבות חיים לא אנושיות. אפריקה ההרוסה משתקפת מתוך מבט של ילדים שהם הקורבנות של הרעב, העוני, מלחמות הדת בין נוצרים למוסלמים, וגם קורבנותיהם של הבוגרים ושל וקבוצת השווים שלהם. ילדים אלו נאלצים להפוך מהר מאוד למבוגרים, והם נאלצים לגלות תושייה, תבונה, ויכולת הישרדות גבוהה.
10. “היום שבו היא אהבה אותי” \ יוסף חרמוני בהוצאת “אחוזת בית ספרים”. רומן אוטוביוגרפי מרשים ויוצא דופן הכתוב כולו כמכתב ארוך (ואני אוהב ספרי מכתבים) לאישה בלתי מושגת, אהובה שכבר איננה בין החיים. ספר כואב, רגיש אבל גם מלא אהבה לחיים ולמצבים של רגעי אושר קטנים.
ועוד שני ספרי עיון לקינוח:
1. “דברי הבודהה – תרגומים מתוך הכתבים הבודהיסטים המוקדמים” \ קרן ארבל. ספר שצריך לקרוא לאט לאט. הספר מסביר איך משתחררים מהסבל המנטלי שכרוך בקיום האנושי דרך דרשות הבודהה, כפי שהשתמרו במסורות הבודהיסטיות. ספר חכם ונפלא.
2. “אנטי נאורות- מהמאה ה-18 עד המלחמה הקרה” \ זאב שטרנהל בהוצאת “עם עובד”. שטרנהל, שיש לו שם עולמי של חוקר פאשיזם, מעמיק בספר הזה את חיפושו אחר המגמה שבסופו של דבר ערערה את יסודות הדמוקרטיה והעלתה את הלאומנות הרדיקלית.
