המלצות סוף השבוע (22-21 באפריל, 2017) מאת עורכי "יקום תרבות"

ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות, ממליץ על

הסרט "פטרסון" של ג'ים ג'רמוש

זהו סרט מדויק מאוד, מיוחד מאוד, יפה מאוד, עדין מאוד, חכם מאוד, לירי מאוד, או בקיצור סרט ג'ים ג'רמושי טיפוסי. הסרט הטוב ביותר של הבמאי מאז "גוסט דוג". אני אוהב את ג'ים ג'רמוש כי הוא הבמאי העצמאי הטוב ביותר לדידי. הן בגלל שיש לו סגנון ייחודי ומופלא, והן בגלל האיכויות הקולנועיות שלו, שמראות שקולנוע יכול להיות אנטי כל מה שאנו מכירים בקולנוע. ואכן הסרט הזה הוא סרט לא שגרתי שנוגע בשגרה (כך שאם אתם אוהבי סרטי הוליווד קלאסיים זה לא הסרט עבורכם).

הסרט מספר את סיפורו של פטרסון (אדם דרייבר), שהוא נהג אוטובוס בעיר שקוראים לה גם פטרסון בניו ג'רזי. פטרסון הוא משורר חובב שכותב בספרון קטן שירים שהוא הוגה במהלך יומו, וכותב אותם בתחילת המשמרת שלו או בזמן ההפסקות הקבועות שלו. הסרט בנוי תמיד סביב אותה שגרה יום יומית, ומחולק לימי השבוע, אבל רק לכאורה, כי כל יום אנו למדים משהו נוסף על הגיבור, עד בעצם להמרה ולהתרה של הסיפור (כמו שאמרתי, זהו סגנון ג'ים ג'רמושי טיפוסי). הסרט הוא הרהור ארוך על השגרה והמורכבות שלה, הן מבחינת התסריט והן מבחינת החומרים שפטרסון יוצק בשיריו (למשל יש לו שיר על קופסת גפרורים). מנגד, לאורה, אשתו של פטרסון, היא ההפך המושלם מהשגרה. היא אישה של חלומות – ואלו מתחלפים חדשות לבקרים, והיא במידה מסוימת האנטי-תזה שלו (למרות שהיא אוהבת צבעי שחור לבן, רמז לאהבתה אליו ולשגרה שלו). יום אחד היא מתמסרת לאפיית עוגות, וביום האחר היא גיטריסטית. התלבושת שלה תמיד תתאים לעיצוב הבית, אותו היא משנה מדי יום. הוא כמובן תומך בחלומותיה באהבה גדולה, בעוד היא מנסה לשכנעו לקדם את שיריו, ושניהם דואגים לכלבה נלי, המקבלת את שניהם בסבלנות.

זהו סרט על אמנות, יצירה, וכיצד תמונות הופכות למילים – וההפך. מי שאוהב שירה, או שהוא משורר בעצמו, חייב לראות את הסרט הזה. הסרט נבחר לאחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה על ידי מבקרי הקולנוע של בוסטון, ונבחר לסרט השנה על ידי מבקרי הקולנוע של אייווה. אדם דרייבר נבחר לשחקן הטוב ביותר של השנה על ידי מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס, ועל ידי מבקר הקולנוע של טורונטו. אדם דרייבר זכה בפרס השחקן בסרט זר בפרסי סנט ג'ורדי ספרד, במקום השני ברשימת השחקנים הטובים של הווילג' ווייס, במקום השלישי ברשימת השחקנים הטובים ברשימת איגוד המבקרים של ארצות הברית, ובמקום השני ברשימת מבקרי הקולנוע העצמאיים.

חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות באירועים, ממליצה על

פרויקט סקס של אנסמבל "כאן" חלק I – "אחד על אחד"

אנסמבל כאן לתיאטרון, השם דגש על עבודת גוף ותנועה, הוקם בשנת 2009 ע"י שלמה פלסנר –  שחקן, רקדן, ובמאי – המשמש כמנהל האמנותי של האנסמבל, ועידו בורשטיין – מחזאי, מורה לכתיבה, ודרמטורג. אחת העבודות המרכזיות של האנסמבל היא "פרויקט סקס" – טרילוגיה על סקס ישראלי. כל אחת משלוש ההצגות עומדת בפני עצמה.
חלק I  –  "אחד על אחד" –  נכתב ע"י עידו בורשטיין על בסיס ראיונות עם אנשים פרטיים. המחזה הוצג לראשונה לפני ארבע שנים באולם תיאטרון הקובייה בגן מאיר בתל אביב, בו עלה ביום חמישי 20.4.2017 בפעם האחרונה, החגיגית. לאחר ההצגה דיברו השחקנים על התפתחות המחזה לאורך השנים, על החוויות שלהם במהלך העבודה, הודו ליוצרים עידו בורשטיין ושלמה פלסנר, ולמיכל – מנהלת האנסמבל.
שישה שחקנים – שלוש נשים ושלושה גברים – מציגים את פניה השונים של המיניות. המאופקת, המתפרצת, סטרייטית, קווירית, הכמיהה לשלב בין סקס לאהבה, מצבים מונוגמיים ופוליאמוריים. השחקנים מגלמים טיפוסים שונים המבלים בארץ ובמועדונים בברלין. הדיאלוגים בין בני זוג נאמרים עם הפנים לקהל, ומגיעים ממנו לנמען, ובכך הקהל מרגיש מעורב ומרותק להתרחשות הבימתית.

חגית ממליצה גם על

פרויקט סקס של אנסמבל "כאן" חלק III – "מלחמה – סיפורי אהבה תחת אש"

הפקת המחזה החלה כעבודה משותפת בין השחקנים, הכותב, הבמאי, והמוזיקאי קובי ויטמן. היוצרים נפגשו במשך שלושה חודשים בחדר החזרות, וחיפשו דרך לבטא את חווית הקיום הישראלית המורכבת, המערבת מיניות, צבא, ומלחמה. בשלב הבא החומרים שנאספו עובדו למחזה, העומד על הקשר בין מרכזיות הצבא בהוויה הישראלית, והיכולת לייצר אינטימיות.
המחזה הוא תלוי מקום, מוצג במועדון לבונטין 7 ברחבת ההופעות במרתף, בפאב בקומת הכניסה, ומסתיים על המדרכה מחוץ למועדון.
המחצית הראשונה של המחזה מתרחשת במרתף, בתוך הקהל היושב בתפזורת. נעשה שימוש מעניין בפנסים, שאותם השחקנים מפנים לעבר הדובר באותו הרגע. בנוסף למוזיקת רקע, קובי ויטמן מלווה את ההתרחשות בנגינה בגיטרה. השחקנים מבצעים שירי זמר ישראלים ידועים, דוגמת השיר "גבעת התחמושת". תנועת השחקנים במרחב מגוונת, משוחררת, ומציגה את היכולות הגופניות המרשימות שלהם.