חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, ממליצה על
הכפיל של טראמפ, יצירה של אליסון ג׳קסון
התערוכה ״אנונימי X: סוף עידן הפרטיות״
מוזיאון חיפה לאמנות התחדש בפברואר 2017 באשכול של אחת-עשרה תערוכות תחת השם הקליט “אנונימיX: סוף עידן הפרטיות”. התערוכות עוסקות בטשטוש הגבול בין המרחב הציבורי לבין זה הפרטי. אוצרת האשכול היא סבטלנה ריינגולד, ונעילת התערוכות תתבצע ב-19 באוגוסט 2017. כל המוצגים בתערוכות הם צילומים – תמונות או סרטונים של מיטב האמנים מהארץ ומהעולם, כולל העבודות של האמנית הבריטית אליסון ג’קסון, שהתחילה את דרכה כפסלת ואז עברה לצילום, והיא ידועה בכל העולם בצילומי כפילי ידוענים מבוימים, ובפרט של בני משפחת המלוכה הבריטית.
המוזיאון פתוח בכל ימי השבוע, ובשבתות מתקיימות הדרכות בתערוכות, שבהן מקבלים מידע רחב על האמנים, על הצילומים המוצגים, ומתעוררים דיונים שונים, כולל בנושא של השמירה על הפרטיות לעומת יצר הפרסום ברשתות החברתיות.
ביום שבת, 25 במרץ, הרצתה אליסון ג’קסון על אמנותה באולם המוזיאון, הרצאה שלוותה במצגת מרהיבה. בצילומי כפילי הידוענים היא בוחנת את גבולות אמנות הצילום, ואת יצר הסקרנות של הקהל כלפי הסלבריטאים, שגורם לו להתלהב גם מהכפילים. האמנית סיפרה, ששנה לפני היבחרו של דונלד טראמפ לנשיאות, היא חזתה את הדבר, וחיפשה בכל אירופה אחר הכפיל שישחק אותו. היא הקרינה צילומי טראמפ (הכפיל) מתגפף עם נשים בביקיני בכניסה למגדלי טראמפ בניו יורק, שאותם צילמה בקיץ 2016, עוד לפני הבחירות, והם נועזים עד כדי כך, שאין מוזיאון שמסכים להציג אותם.
בחול המועד פסח מוזיאון חיפה לאמנות יהיה פתוח לקהל בחינם ויתקיימו בו הדרכות מיוחדות.
חגית ממליצה גם על
המחזה ״נפילים״
ועוד בנושא ידוענים, והפעם הישראלים. הזירה הבין-תחומית מציגה בתיאטרון הקאמרי את המחזה “נפילים”, בבימוים של יונתן לוי ובועז לביא, ובו שלושה חלקים: מנחם בגין על הבופור בשנות ה-80, ג’ודוקא ישראלי בהתמודדותו על מדליה בתורכמניסטן בשנות ה-90, ובר רפאלי מדגמנת משקפי שמש בימינו אנו.
בחלק הראשון ראש הממשלה מנחם בגין מבקר בבופור אחרי כיבושו על ידי צה״ל במלחמת שלום הגליל, ומקבל הסברים משר הביטחון אריאל שרון ועדות מחייל, שהשתתף בקרב. הדכדוך של בגין מטריד ונתפס כמוקצן, ואז לאחר סיום הסצנה מוקרן על המסך התיעוד המצולם בשחור-לבן של המעמד ההיסטורי ששודר בזמנו במהדורת חדשות, והקהל מופתע לשמוע את אותם המשפטים, שנאמרו קודם על ידי השחקנים.
דבר נוסף ראוי לציון: את ראש הממשלה מנחם בגין מגלם מנכ”ל הקאמרי נעם סמל, שמופיע בדמותו ולא מחקה את חזותו של בגין. נוסף על המלל של קטע התיעוד, הוא אומר “אני רואה מנכ”ל תיאטרון מגלם ראש ממשלה מת רוקד”.
הליהוק של מנכ”ל תיאטרון הקאמרי נועם סמל הוא סמלי: גם ראש ממשלה הוא מנכ”ל תיאטרון.
בחלק השני ג’ודוקא ישראלי (ניר שאולוף) ומאמנו (מנשה נוי) מתכוננים לתחרות. שני השחקנים קיבלו הדרכה מערן רחמני ממרכז הג’ודו הישראלי, ועושים סצנה מציאותית-דמיונית מעולה, קומית בטעם טוב, שבה אפשר לצחוק מכל הלב.
החלק השלישי מבוסס על שלטי החוצות שבהם בר רפאלי מדגמנת משקפי שמש של המותג CAROLINA LEMKE. שם המותג מוקרן על המסך ומתבצע משחק של אותיות, ובפרט מקריאת המילה CAROLINA מימין לשמאל, שבו מתקבל הביטוי: “אני לא רק”. בדומה, מאותיות השם “בר רפאלי” מורכבים זוגות של מילים שונות, לאו דווקא בעלות משמעות בשפה, כמו “איבר רפל” או “פרר באלי”. משחק האותיות הזה אולי משעשע, אך הוא טכני, ללא עומק דרמטי, ולכן הסצנה הזאת חלשה משני החלקים הראשונים של הטרילוגיה. יתרה מזאת, השחקנית סמדר יערון עושה דמות נלעגת, מעוותת עד כדי גרוטסקית של הידוענית וזה צורם, כי בר רפאלי לא נתפסת כעלובה או כמנוצלת על ידי הפרסומאים – היא אישה מצליחה ולא רק בתחום הדוגמנות. היא אינטליגנטית ומנהלת חיי משפחה תקינים.
המחזה מלווה במוזיקה חיה ובשירה של המוזיקאים אדם שפלן, אריאלי ארמוני, ונועם ענבר המלחין, והדבר מעשיר את החוויה.
המחזה ייחודי ומסקרן. מועדי הצגתו הבאים הם: 14 ו-15 במאי.
חגית ממליצה גם על
הסרט ״הרוח במעטפת״
זהו תרגום עברי די מגושם של שם הסרט החדש ghost in the shell.
מדובר בסרט מדע בדיוני, שבו השחקנים מושבחים באמצעות אפקטים ממוחשבים, ועלילתו מבוססת על סרט אנימה יפני באותו השם משנת 1995. הסרט נעים לצפייה, למרות ההרס והרצח, בזכות השחקנית הראשית – סקרלט ג’והנסון – שנראית נהדר בתספורת קצרה שחרחרה עם גבות וריסים שחורים, שעושים את עיניה הכחולות לקצת יפניות. היא משחקת סייבורגית משוכללת: מוח אנושי שקיבל הזדמנות שנייה אחרי מות הגוף, בתוך מבנה רובוטי בעל מעטפת כמו-אנושית אסתטית, עם תנועות חינניות, רובוטיות אך במקצת, והבעות פנים שפורצות את מעטה האיפוק.
עם זאת, נוצרת ההרגשה של ילדותיות, חוסר בגרות, כי היצורים ההיברידיים המהונדסים האלה – הם מנוטרלים מינית. גם לא מתרבים בדרך הטבע, וגם נטולי איברי מין. הם בובות-על-חוט-חשמל, רוצחים שכירים, המשרתים את מפעיליהם – ממש סריסים מודרניים. פעילותם היא ההפך הגמור מהציווי “עשו אהבה ולא מלחמה”. ועכשיו אני מבינה למה כל זה עתידני היום, כמו שהיה עתידני לפי עשרות שנים: זה פשוט לא יקרה! לעולם אנשים יעדיפו מוות על פני הזדמנות שנייה מסורסת-מעוקרת. מחוץ לסרטים הוליוודיים, המתחנפים לפוריטניות שקרית, שולט יצר המין הקדום והטוב.
