ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של "יקום תרבות", ממליץ על
הספר "הקונפורמיסט", מאת אלברטו מורביה בהוצאת פן וידיעות ספרים (מאיטלקית: עתליה זילבר)
תרגום מחודש ושני לספרו המדובר והחשוב של הסופר המפורסם, החצי יהודי, אלברטו מורביה, שהיה מהסופרים הבולטים ביותר במאה ה-20 בתקופת פוסט-מלחמת העולם השנייה. קודם כל תשבוחות לתרגום המשובח והקולח של הספר, ותשבוחות להוצאה המחודשת. לא עליתי עדיין על שאלת העיתוי של ההוצאה המחודשת, אבל אני תמיד בעד תרגומים חוזרים של ספרי מופת המבטאים את רוח התקופה החדשה דרך התרגום המחודש.
"הקונפורמיסט" הוא למעשה "הפאשיסט" (או איך נולד פאשיסט בתקופת מוסוליני). לספר ארבעה חלקים שונים, וכל חלק מתאר צד מיוחד בסיפורו האישי של הפאשיסט, ומגלה צד מיוחד של אישיות הפאשיסט. הספר מספר את סיפורו של מרצ'לו קליריצ'י, דוקטור לפילוסופיה, שיש לו אישה שאוהבת אותו, ועמיתים שמעריכים אותו, אך בתוך תוכו חבויה אישיות חשאית וכוח שגורם לו להוציא שדים אלימים וכוחניים. השדים הללו מתחברים, ומעצבים את הנפש הפשיסטית. כוח זה ואישיות חבויה זו מובילים אותו לעבודה סודית עבור המשטרה החשאית באיטליה. הוא מקבל משימה שמטרתה להוכיח את נאמנותו למשטר – להרוג את מי שהיה הפרופסור שלו, פרופסור קואדרי, שנמצא כעת בגלות. בהמשך הוא מתאהב באשתו הצעירה, ומוביל לסוף טרגי גם שלה.
צריך כאן להגיד שהספר לדידי הוא לא שיפוטי יתר על המידה, ולמעשה יש בו א-שיפוטיות דרך הדואליות של יצירת הגיבור והסיפור שלו, וכאן גדולתו של מורביה. הכוח המשחית של הדוקטור מרצ'לו מתפרץ בכל חלק מחלקיו השונים, אך תמיד אפשר למצוא צידוק שיפוטי מוסרי כלשהו באישיותו. במובן הזה הספר הוא יותר פסיכולוגי מאשר פוליטי. למשל, בחלק הראשון שבו הוא ילד, ובו מתוארת חיבתו לסאדיזם, אבל בעת ובעונה אחת הוא גם קורבן, של הוריו, של החברים שלו שחושבים שהוא הומוסקסואל ומתעללים בו, וגם קורבן של תקיפה מינית. למעשה, הספר מרמז שהאישיות הפשיסטית היא אישיות מורכבת, ואפילו הכותרת מרמזת על זה – הפאשיסט הוא קונפורמיסט שמתבלבל בין הנורמליות, שהוא כל כך שואף אליה (וקשה לו להגיע אליה), לקונפורמיזם והתקבלות חברתית קיצונית, ובכך המורכבות שלו. זהו ספר מרתק, חכם וחשוב. לכו לקרוא.
חגית בת-אליעזר, שגרירת "יקום תרבות" באירועים, ממליצה על
צילם: גל מוסנזון
"ילד עם ציפור", מופע אוטוביוגרפי
"פואטרי סלאם" – המתכונת התחרותית של אמנות "ספוקן וורד" – מצמיחה מופעי יחיד של האמנים המובילים בתחום, דוגמת "ביטמילה", חגיגת שירה מדוברת מוזיקלית-קצבית של אריק אבר, ממייסדי "פואטרי סלאם ישראל".
רועי בירן – שחקן-יוצר של תיאטרון המילה השוכן בקיבוץ הרדוף בגליל התחתון – גילה את במת פואטרי סלאם לפני כשנתיים, ומהשירים אותם ביצע בה התהווה המופע האוטוביוגרפי "ילד עם ציפור". רועי בירן מביא את המופע למקומות שונים בארץ, ובפרט לאולם שדלובסקי האינטימי במוזיאון תל אביב, בו ראיתיו ביום שלישי 7.2.2017. רועי מקדם את הבאים בכניסה לאולם בפנים מאירות ובצלילי אקורדיון משמחים, ואז במהלך המופע, מטיח בקהל את האירוע המכונן של חייו – מות האב, כשהוא כבן שש, הילד הרביעי במשפחה, שנולד להוריו בתחילת שנות הארבעים לחייהם. היתמות מתהווה באולם, מוחשית ומוחצת, והקהל רואה אותה ואת רועי הילד עם ציפור ילדותו הפצועה, איתו משוחח רועי הבוגר – האח הטוב, האב המסור, הבעל האוהב, אך תמיד יתום.
הדיקציה של רועי צלולה, הטקסט מעניין, עם חריזה מקורית. רועי שר ומנגן באקורדיון, בגיטרה, משמיע הקלטות, קורא מכתבים של בני משפחתו, ויוצר קרבה, כמעט שותפות-גורל, עם הקהל, עד כדי העברת תצלומים ישנים מצהיבים בין הצופים.
רועי ממשיך להופיע ב"פואטרי סלאם". את הקטע האופטימי "אני אוהב אותך" מתוך המופע הוא מתכוון להגיש בהופעתו הבאה בסינקופה בחיפה ב-27.2.2017. הילד עם ציפור יחזור לאולם שדלובסקי במוזיאון תל-אביב בתאריכים שקל לזכור: 4.4 ו-6.6 במופע החי המתהווה והמתחדש.
רועי ממשיך להופיע ב"פואטרי סלאם". את הקטע האופטימי "אני אוהב אותך" מתוך המופע הוא מתכוון להגיש בהופעתו הבאה בסינקופה בחיפה ב-27.2.2017. הילד עם ציפור יחזור לאולם שדלובסקי במוזיאון תל-אביב בתאריכים שקל לזכור: 4.4 ו-6.6 במופע החי המתהווה והמתחדש.
חגית ממליצה גם על
ההצגה "הכיסאות" בתיאטרון "תמונע"
מיכאל טפליצקי, המנהל האמנותי של "מלנקי", עיבד, ביים את המחזה, ומשחק בתפקיד הראשי בו.
הדמויות במחזה האבסורד הן זוג זקנים שמדברים-הוזים על עברם, ומקבלים לביתם המבודד אורחים מדומיינים.
הפרשנות של "מלנקי" היא מרעננת ונעימה הרבה יותר: במקביל לזקנים העלובים דיים, השחקנים הראשיים הם זוג צעיר יחסית בדיאלוג נמרץ, לעתים לא מתואם וסותר, אך שומר על דינמיקה מרתקת ורגשנות בגבולות הטעם הטוב. הכל בא בזוגות: הקשישים, הצעירים והכיסאות, אשר בנסיעתם ובסחרורם ממלאים את הבמה. הזוגיות הגורפת הזאת מעודדת: אף אחד לא נשאר בודד.
בתום ההצגה, מיכאל טפליצקי הודה לקהל שמילא את האולם, וביקש ממנו להמליץ למכרים, והנה אני עושה זאת. לגבי המועדים הבאים של "הכיסאות" אפשר להתעדכן בדף ההצגה באתר תיאטרון "תמונע".
הדמויות במחזה האבסורד הן זוג זקנים שמדברים-הוזים על עברם, ומקבלים לביתם המבודד אורחים מדומיינים.
הפרשנות של "מלנקי" היא מרעננת ונעימה הרבה יותר: במקביל לזקנים העלובים דיים, השחקנים הראשיים הם זוג צעיר יחסית בדיאלוג נמרץ, לעתים לא מתואם וסותר, אך שומר על דינמיקה מרתקת ורגשנות בגבולות הטעם הטוב. הכל בא בזוגות: הקשישים, הצעירים והכיסאות, אשר בנסיעתם ובסחרורם ממלאים את הבמה. הזוגיות הגורפת הזאת מעודדת: אף אחד לא נשאר בודד.
בתום ההצגה, מיכאל טפליצקי הודה לקהל שמילא את האולם, וביקש ממנו להמליץ למכרים, והנה אני עושה זאת. לגבי המועדים הבאים של "הכיסאות" אפשר להתעדכן בדף ההצגה באתר תיאטרון "תמונע".
תודה לניסים ולחגית ול'יקום תרבות' על ההמלצות המעניינות.