הרצח המסתורי

ב-1931 יצא לאור הסיפור הבלשי הראשון בעברית, “הרצח המסתורי”, בחוברת עשוייה נייר בסדרת  “ספריית הבלש”. הסיפור מתאר את עלילות הבלש (האמיתי מאוד) “דוד תדהר”.

חוברת זאת אזלה לפני שנים רבות מאוד, ואיתה כל החוברות האחרות בסדרה, חוברות שיצאו לאור אחריה, היו לרבי מכר והתפוררו ונעלמו.

85 שנים מאוחר יותר, לרגל כנס ספרות הבלשים והמסתורין הראשון בישראל שאותו ערך מגזין “יקום תרבות”, פרסמה מחדש הוצאת הספרים האלקטרוניים “בית אוצר” של רקפת ידידיה את החוברת הנדירה מאין כמוה כספר אלקטרוני, וכעת היא שוב נגישה לציבור הרחב.

העורכת והמבקרת הלנה  מגר-טלמור* קראה את הסיפור הבלשי העברי הראשון ושבה עם סקירה מעוררת מחשבה.

אלי אשד

הרצח המסתורי מאת ‘ב. חבקוק’ (פסאודונים של שלמה בן ישראל). מהדורה אלקטרונית בהוצאת “בית אוצר”, 2016

מאת הלנה מגר-טלמור

זהו סיפור הבלש המקורי הראשון בעברית והסיפור הראשון בעברית שמאחוריו עומד גיבור אמיתי, הבלש דוד תדהר. “הרצח המסתורי” היא החוברת הראשונה שיצאה לאור ב”ספריית הבלש”, ופורסמה בשנת 1931.

מתוך דבריו של אביגדור המאירי, הכותב מכתב הקדמה בחוברת, שהוא גם המאמר הראשון בעברית על הספרות הבלשית, ואף כתב הגנה מרתק על הספרות הקלה:

Image result for ‫אביגדור המאיר‬‎

אביגדור המאירי

“…אין מבקר מחמיר בעולם, שידון את ספרות שרלוק הולמס של קונאן דויל. שני היסודות הללו: האירוטיקה והעניין המושך, צריך שישמשו אמצעי ולא מטרה. המטרה היא: ההמצאות המחוכמות השונות, איך לגלות לא רק את הפושע, כי אם גם את החף מפשע. ולפיכך צריך שהבלש יהיה אישיות מוסרית גבוהה ומוחלטת.

ובנידון זה היטבת לעשות בקחתך את השם דוד תדהר לשם הבלש. שם זה אין לו צורך בעדויות לא בתור בלש עברי מובהק בעל חריצות יוצאת מגדר הרגיל ולא בתור אישיות מוסרית, ששורה ארוכה של מעשי-בלשות קשורה בשמו, ושכל בלש בעולם יכל להתהדר בהם.”

לפני שהתחלתי בקריאת הסיפור, רציתי לבדוק מה קרה בארץ הזו בשנת 1931 . זו אינה שנה נגישת זיכרון, כידוע.

ובכן: נוסד הארגון הצבאי המחתרתי, האצ”ל; העיתונאי אורי קיסרי מפרסם ב”דואר היום” את המאמר, “אנחנו עלי-הצבר”, אשר בו הושווה לראשונה דור הילידים הארצישראליים הראשון עם צמח הצבר; יוחנן שטאל וסליה זוהר נרצחו בידי הבדווים; פרצה שביתת נהגי משאיות ואוטובוסים, יהודים וערבים, כנגד ממשל המנדט הבריטי; נערך מפקד אוכלוסין על ידי רשויות המנדט הבריטי. אוכלוסיית תושבי ארץ ישראל מנתה בשנת 1931 – 1,035,821 תושבים, מהם – 174,610 תושבים יהודים.

הסקירה ההיסטורית הקצרצרה עצרה אותי על מקומי. הפרופורציות משתנות. עוד לא היינו “מדינת ישראל”, רק בזו השנה שבה היו בארץ שלוש מחתרות, שעליהן אלמד בעוד למעלה משלושים שנים, וכמה מעט יהודים היו כאן. את כמה מהם עניין הסיפור הבלשי ולמה הוא חלק חשוב בבניין הספרות העברית?

החלטתי להעמיק מעט. מה התרחש בתחום הספרות העברית בשנת 1931?

נפטרה המשוררת רחל; התפרסם ספרו האוטוביוגרפי של יוסף אליהו שלוש, “פרשת חיי”; התפרסם ספרו של ש”י עגנון, “הכנסת כלה”; שלוש הוצאות לאור היו קיימות בשנת 1931 בארץ – הוצאת אמנות, הוצאת שטיבל, הוצאת מצפה;  בתחום השירה, התפרסם השיר – “גלגולו של מעיל”; שתי חברות סרטים היו בארץ בשנה זו: אורה חדשה וחברת מולדת. סרט ישראלי, “הרפתקאותיו של גדי בן סוסי”, והתחלת הפקת יומן אגא, יומן החדשות שהופק על-ידי ברוך אגדתי.

ואם מרחיבים את היריעה – ברוסיה, התפרסם הספר “עגל הזהב”. רומן סאטירי מאת שני הסופרים הסובייטים, אילף ופטרוב, שמאחוריהם הרומן הראשון שכתבו, “שנים עשר הכיסאות”;  פורסמו הספרים “פצפונת ואנטון” ,”שלושים וחמישה במאי” מאת אריך קסטנר ; בקולנוע יצאו הסרטים M, אורות הכרך ו-הקיסר הקטן – ובשבדיה, כן, בשבדיה קרתה התקלה ההיסטורית עם פרס הנובל שהוענק לריק אקסל קרלפלט, שכבר הלך לעולמו, ובכך הפך להיות ליוצר היחידי בהיסטוריה שזכה בפרס לאחר שנטמן באדמה.

ברחבי העולם, תחילתה של המאה העשרים מייצגת את היווצרות התרבות המודרנית, “המודרניזם” הידוע.

רפובליקת ווימאר מצמיחה זרמים חדשים של יוצרים: פרויד, איינשטיין, שנבר, דויטשר, שפנגלר; שנים שבהן נפרש תאטרון אוונגרדי דוגמת ברטולט ברכט; מוזיקה של קורט וייל; הקולנוע מאמץ את האקספרסיוניזם כזרם מרכזי ומציג את “הקבינט של דוקטור קליגרי”, ואת “מטרופוליס” ו”המלאך הכחול”;  המוזיקה של ארנולד שנבר שוברת את הטונאליות המסורתית; הולכת ומתפתחת תפיסה לפיה הארכיטקטורה משרתת את החברה, אסכולת  ה”באוהאוס” מדגישה את הצורות הנקיות והלבנות; הציור חוקר את הקוביזם, את יחסי הצבעים, גוסטב קלימט נחשב לצייר נועז; השירה האוונגרדיסטית מקבלת כותרות דרך שיריה של אלזה לסקר שילר,  ספרות הילדים משקפת ריאליזם בספריו של אריך קסטנר, הספרות הגבוהה נצבעת בגווניו של תומאס מאן, ודמות הכתיבה העיתונאית החריפה מקבלת את דמותו של קורט טוכולסקי.

הבשורות החדשות שיצאו מאירופה, לא הותירו את אמריקה אדישה. האולפנים הגדולים של הוליווד קידמו בברכה ובכסף רב את הבמאים והתסריטאים האירופאים, וכך יצאה סדרת “סרטי הרחוב” של פ.וו. מונראו; לוביטש; אריך וון סטורהיים, פריץ לאנג, החבר’ה האגדיים של תעשיית הסרטים, שעד מהרה יצרו השפעה גורפת גם על היוצרים האמריקאים – היצ’קוק, אורסון וולס, ראול וולש, וויליאם וולמן. הז’אנרים הקולנועיים פרשו את השפעתם לכדי פיתוח סוגות שהיו משותפות הן למרקע הגדול והן לספרות: אימה, מסתורין, הטוב והרע, הפילם נואר.

ועדיין, החיפוש לא השקיט אותי. מהתמונה הקטנה לתמונה הגדולה, וחלק חסר. על איזה רקע צומח סיפור בלשי בארץ ישראל של שנת 1931?

לפני שנים שמעתי הרצאה של ירון לונדון, שבה הסביר את שורשי תרבות הבידור הישראלית באירופה. איני יכולה לצטט מתוך דבריו, ואולם זכורה לי ההרגשה: שמעתי ניתוח מבריק. לונדון ציין את השנים שבהן הבידור הישראלי הפנה עורף לתרבות האירופאית ופנה חזיתית לעברה של ארצות הברית. והרי גם אביגדור המאירי בהקדמתו מציין את היותו של הסיפור הבלשי כשייך ל”ספרות הקלה”.

Image result for ‫המפקח מגרה‬‎

בשנת 1931 החל ג’ורג’ סימנון, עיתונאי וסופר צעיר, לפרסם את סדרת “המפקח מגרה”. הסדרה זכתה להצלחה מסחררת. ספרו הראשון בסדרת המפקח מגרה הוא “פיוטר הלטבי”. בסוגריים, או מחוצה להם, בהחלט אפשר לציין כי מהספר עולים ניחוחות של אנטישמיות וסלידה מאורח החיים של המהגרים החדשים של פריז, שתוארה כקורסת תחת גל המהגרים הנדחסים אליה. סימנון לא כבש את סלידתו, כפי שאף עולה מדברי המבקרים עם פרסום התרגום לעברית.

Image result for ‫המפקח מגרה‬‎

ההיפוך בפענוח תעלומת הרצח  על ידי המפקח, כלומר, הטלת האשם על המהגר, במקום על הצרפתי הכפרי, אפשר את ההתיישרות עם האתוס הצרפתי, ובה בעת להביע סלידה ממעשי פשע המבוצעים בידי זרים שהותר להם לשהות בצרפת. במהלך החתירה לגילוי האמת, מתפרשים מעשי הרצח כמזיגה של תאוות בצע ותסכול, שמקורם ברגשות של אותם הזרים המאכלסים את פריז. הייחוס החוזר של הרוע, המשתקף היטב בעלילת “פיוטר הלטבי”, למהגר ולזר, עולה בבירור כמאפיין בכתיבתו של סימנון באותן השנים.

“עברו שלושה שבועות. יום המשפט התקרב ובא. המשטרה האשימה את יוסף ארמון ברצח בכוונה תחילה והנאשם היה צפוי לעונש מות. במשך כל זמן החקירה טען הנאשם באחת: «אני לא רצחתי». אשת הנרצח שגם היא נאסרה, הוצאה לחפש אחרי שהוכיחה את אי-אשמתה בהשתתפות לרצח. גם ערביי הסביבה, שהוטל עליהם חשד כל שהוא, הוצאו לחפש. כל ההוכחות היו נגד יוסף ארמון.

כן, יחי “ההבדל הקטן.”

עכשיו יכולתי לגשת לקריאתו של “הרצח המסתורי”.

הסיפור הבלשי נפתח בידיעה עיתונאית בדבר הרצח של חיים שמעוני, בין בני ברק לבין עיר גנים. החשוד המידי הוא יוסף ארמון. אהובתו של יוסף ארמון מגיעה לחוקר תדהר, משוכנעת בחפותו של אהובה. תדהר ועוזרו ניגשים לחקירה ופותרים אותה.

אני חייבת להודות שחייכתי בזמן קריאת הספרון. הכתיבה תמימה. ראשונית. אפילו סימני הפיסוק משונים לעין.

משום כך, קשה להיכנס בביקורת הנוקטת ביטויים כמו – סגנון, התפתחות, מאפיינים, התעגלות הדמויות, קול ייחודי, עומקים רגשיים ועוד כהנה וכהנה, שבוודאי מהווים אבני בוחן לספרים בסוגת המתח כיום.

ועם זאת, הענייניות הספרותית של הכתיבה הרשימה אותי. “טל הלילה התנוצץ על העשבים והעצים כפנינים; הכביש הבריק לאור השמש ואויר הבוקר היה צח.” זהו המשפט הלירי היחידי המצוי בסיפור. אין גלישה לאפיות, אין חריגות מלודרמטיות, ואין העצמה או האדרה של דמות הבלש.

בד בבד, אין בסיפור פשטנות. העלילה מעניינת, כיווני החקירה אינם בנאליים, הקצב מהיר כיאה לספרון הפורש תעלומה בלשית והמעברים ענייניים.

יתרה מכך, הבלש תדהר מוצא השראה לחקירתו בחוברת שאותה מצא בחדרו של עוזרו, ירמיהו, הרצאה פופולרית על גלגל המזלות וסבת התהוות המיטאורים עפ”י ספרו של ח.א. פינס.” מאוד אהבתי את הקריצה המיוחדת הזו לעבר ההתבוננות הקוסמית, המותירה סיבותיה ועקבותיה גם בספרון הצנוע שלנו, “הרצח המסתורי”.

לא מעט חוקרי ספרות, סופרים ומבקרי ספרות ניסו לטעת בסוגת ספרי המתח חוקיות מנצחת.

יקום תרבות ארח את יורי מור. סופר, מחזאי, ויו”ר אגודת הסופרים דוברי רוסית בישראל. בעל טור שבועי בכמה עיתונים בשפה הרוסית. פרסם מאות מאמרים וכתבות על ספרים במדיה הכתובה והמקוונת בארץ ובחו”ל. בין היתר חיבר ארבעה ספרים על אודות העברית בשפה הרוסית. פרסם שני ספרים בלשיים ברוסית: “הזמנה לשוד” ו”קשה להיות בלש פרטי.”

וכך מבהיר יורי מור את הליבה של הסיפור הבלשי: במאמרו “ז’אנר ספרות הבלשים -כתב ההגנה ” “בהזדמנות זאת שפושקין מת, בואו נדבר על הסוגיה העקרונית מבחינתי בנוגע לז’אנר המדובר. מה שעושה את הסיפור לבלשי, אלה לא דמויות, לא רגשות, לא נופים, לא תמונות, לא קרבות, לא רציחות אכזריות או מחשבות ודיאלוגים פילוסופיים מעמיקים. המרכיב ההכרחי, שבלעדיו את הסיפור שלך אי אפשר להגדיר כבלשי – הוא איזה טריק, גימיק, אשר משמש לבלש/חוקר כלי לפענח את הפשע או את התקרית. או איזה מהלך מתוחכם שמאפשר לפושע לבצע פשע מושלם מבחינתו – אך בסופו של יום החוקר מתעלה עליו, גם בעזרת מהלך מתוחכם משלו.”

אפשר להסכים, להתווכח, להוכיח, לערער על דבריו של יורי מור. אך במבט בוחן, “הרצח המסתורי” מבהיק בהצטיינותו בהגדרה הקלאסית על-פי יורי מור.

תעלומה בלשית שנכתבה לפני שמונים וחמש שנים. בעברית.

רבותיי, כבוד.

*הלנה מגר-טלמור, ילידת 1961, עורכת ספרותית ומבקרת ספרות. עורכת ראשית בהוצאה לאור “חדרים”, ויועצת ספרותית בכתב העת “המסדרון”. בעלת תואר שני בפילוסופיה. מחברת הספר “לא יכולה לשתוק”.

ראו גם:

“הרצח המסתורי” בהוצאת “בית אוצר”

ז’אנר ספרות הבלשים – כתב ההגנה מאת יורי מור

הבלש העברי הראשון

עוד ישוב התמוז: על הספר הבלשי הזוכה בפרס “התדהר” הראשון לספרות בלשית עברית מופתית

בעקבות הבלש העברי : הסוגה הבלשית בספרות הישראלית

Image result for detective

2 תגובות

  1. הציבור מוזמן לתרום לפרוייקט גיוס ההמונים למהדורה אלקטרונית מורחבת של הספר “מטרזן ועד זבנג ” ספרי על תולדות הספרות הפופולארית בעברית כולל תולדות הספרות הבשלית שבו יש פרק מיוחד על החוברות של דוד תדהר.
    אפשר לתרום לו מכאן
    https://www.mimoona.co.il/Projects/3694

  2. מאמר מעניין מאוד, שהרקע ההיסטורי הוסיף לו רוחב יריעה. למדתי רבות על הסיפור הבלשי

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × 5 =