לילה ארוך בפריז: המיתוג של יחידה 8200 מגיע לספרות העברית

מאת אבי גולדברג

לילה ארוך בפריז (הוצאת כינרת זמורה ביתן, 2016)

אז זהו, אם כל שירי ההלל בעיתונות הכלכלית לא הספיקו למתג את יחידת המודיעין 8200 של צה”ל כמכינה של טאלנטים לעשיית מיליונים בעולם הסייבר המתרגש ובא עלינו, התגייס העיתונאי דב אלפון –  יוצא היחידה – ואפשר לקוראים לראות על כריכת ספרו ״לילה ארוך בפריז״ (“כנרת זמורה ביתן”, 2016) את המיתוג “8200 המדור המיוחד” באותיות אדומות כמו על קופסת קורנפלקס.
בבסיסו של הספר החדש עלילה בלשית בכיכובם של גיבורי העל מיחידה 8200, המצוידים בטכנולוגיות שאנו רגילים לראות בסרטי ההמשך הרדודים של  “משימה בלתי אפשרית” או 007 ואושן 11. הספר כתוב כתסריט מתקתק על רקע עיר האורות. התסריט כתוב היטב ומהודק, הודות לעריכה טובה, אך צפוי ונטול הפתעות הודות לשפע הפרטים השתולים לכל אורכו.
עלילת הספר, שמכוונת בפירוש להיות תסריט, מתרחשת על רקע מלונות פאר ומסעדות יוקרה, ואפילו “תיאורי גלויות” של האופרה בפריז. הספר כתוב על פי מתכונת מוכרת, ומקיים את כללי הז’אנר של הפילם נואר, דהיינו התרחשות אחת אין סופית ברצף מתיש, כפי שמעיד שם הספר, “לילה ארוך בפריז”. על הבלש יפה התואר והמצולק,שהוא במקרה איש היחידה 8200, מוטל לפענח מזימת דמים המפילה חללים בכל שעה בערך, במשך 24 שעות שבהן מתרחש הסיפור. שותפתו למשימה היא בת דמותה של דלה סטריט, מזכירתו הנאמנה של פרי מייסון, יצירתו של ארל סטנלי גארדנר. היא פועלת בצייתנות עיוורת ונאמנות חסרת פשרות לבוס המדהים בעל צעדי החתול. אוריאנה היא קצינה מסחררת ביופייה ובעלת איי-קיו גבוה – כנדרש כמובן מחברי מועדון 8200. הצמד מ-8200, “הוא והיא”, פועל על אף הלחץ מהחלונות הגבוהים בישראל לסכל את פיצוח התעלומה שבבסיס מסע הדמים בפריז. מדובר בצמד בלשים מהזן הישן, ניגוד מוחלט לבלשים של המאה ה-21. הם יפים, נטולי חולשות, ואינם נושאים על גבם שלדים מהעבר. שלא כמו צמד הבלשים הסקנדינבים מהסדרה “הגשר”, הם סטרייטים לחלוטין, תרתי משמע.

מעמדו של הסופר דב אלפון כעיתונאי, ועברו ביחידה 8200, מעניקים לו מחד ידע ומיומנות רבה לגבי תהליכים בצמרת הצבא ובצמרת השלטון, אך מנגד הוא אינו מצליח להתנתק מכתיבה עיתונאית מעט “חנונית”, ומיצירת סטריאוטיפים של יועצים מדיניים ארוכי לשון וקצינים רודפי שררה. הפרגון של הבראנז’ה לספר ולסופר עולה ממאמרי הביקורת שקראתי לאחר סיום כתיבת רשימה זו. חבריו העיתונאים שקולים ואוהדים בביקורתם.
הספר קריא וערוך היטב. העלילה רצה, ושטף האירועים רהוט ועשוי היטב, אך כאמור צפוי וזרוע קלישאות כמו “ובלילה אתה אומר לי בן אדם נעלם בתוך חדר סגור ואני זה שנאלץ להסביר לך שזה לא יכול להיות.” או תיאור האימא המזרחית הפותחת שולחן עם “סלט הארטישוק, המרמונה והסלט…”.
הקורא הבקי בסוגה יודע ש”דוקטרינת” החדר הסגור נוסחה כבר עם הולדת הסיפורים הבלשיים של אדגר אלאן פו, שעלילתם מתרחשת אף היא בפריז, ובהם מתגבשת החידה הלוגית – כיצד יכול להתרחש רצח בחדר סגור שאין יוצא ואין בא בו. גם המתכונת על פיה מפקח משטרה צרפתי אינו מסוגל לפתור תעלומה בלשית, חוזרת כמוטיב עיקרי בספר, והמפקח דיפיסיל נאחז בגאון מיחידה 8200 כמוצא שלל רב.
הספר כתוב על רקע האקטואליה הישראלית, יחסי הון שלטון, וסכסוכי גנרלים בצה”ל. כל המרכיבים נכנסו במינון נכון למותחן שמטרתו לבדר את הנוסע בטיסת אל-על תל אביב- פריז, והטיפים שבספר הם מורה דרך לתייר המתחיל בפריז.
גילוי נאות: המבקר כתב שני ספרי מתח על רקע עיר האורות: את מסדר קוזימה ואת הרצח בטור דה-פראנס.

ראו גם:

פרק מתוך “לילה ארוך בפריז”