בשבוע שעבר, ברביעי ביולי 2016, חווינו כאן כולנו, על כדור הארץ, פלישה הרסנית לכדור הארץ מהחלל החיצון – על פי הוליווד. באותו היום ובאותן השעות הגיעה במציאות  חללית מכדור הארץ “יונו” לכוכב הלכת צדק. אבל כפי שמעידה קרן זוהר, זוהי רק הפחותה בבעיותיו של הסרט “היום השלישי – התחדשות”

טריילר לסרט  “היום השלישי” משנת 1996

טריילר ל”היום השלישי – ההתחדשות”

מאת קרן זוהר

בשבוע האחרון חגגו ברחבי ארה”ב את הארבעה ביולי, יום העצמאות האמריקאי. בדיוק לפני 20 שנה (מינוס יום, הסרט עלה ב-3.7.1996) עלה לאקרנים הסרט “היום השלישי”, ובאנגלית: Independence Day.

בדיוק ב-3.7, עשרים שנה לאחר צאת הסרט הראשון, הזדמן לי לצפות בסרט ההמשך: “היום השלישי – התחדשות” (Independence Day: Resurgence).

עיבוד הסרט “היום השלישי” לספר מאת דין דבלין, רולנד אמריך וסטפן מולסטד. עברית: רחל מורל. הוצאת שלגי, 1996

לצורך ההתייחסות לסרט החדש, נצא למסע בזמן עשרים שנה קודם לכן, ונתייחס לסרט הראשון בסדרה: “היום השלישי”. “היום השלישי” הוא סרטו של הבמאי רולנד אמריך (על פי תסריט שכתב אמריך בשיתוף עם דין דבלין), ועלילתו עוקבת אחר מהנדס מחשבים יהודי, טייס קרב שחור ונשיא ארה”ב, החוברים זה לזה בניסיון להציל את העולם ממתקפת ספינות חייזרים קטלניות.

פתיחת הסרט מציגה בפנינו את הדמויות ואת מערכות היחסים שלהן, וגורמת לנו להתאהב בהן ולייחל להצלחתן, או במקרה השמור לסרטי האסונות: להישרדותן.

Independence day movieposter.jpg

בסרט הראשון הכרנו את דיוויד לוינסון, המהנדס היהודי בגילומו האולטימטיבי של ג’ף גולדבלום, שלמראית עין, כבר מן הסצנה הראשונה עונה על ההיגיון הסטראוטיפי של היהודי בקולנוע המערבי: דיוויד הוא יהודי ניו יורקי, חובב שחמט, חכם, דואג למחזור ולניקיון כדור הארץ (מעיר לאביו כבר בהתחלה: “אתה יודע כמה זמן לוקח לכוס הזו להתפרק?”), ממושקף, רוכב על אופניים (מן הסתם כדי לא לזהם את האוויר), לבוש בחולצה משובצת במין “גיק שיק” חינני, משכיל, וקשור למשפחתו (לאביו האלמן) גם כשזו ממש – אבל ממש נודניקית. בעניין הקשר המשפחתי: נוסף לכבוד האב שדיוויד מספק, הוא גם מסרב להרפות מקשר משפחתי-לשעבר שלו: היחסים עם גרושתו הם סיפור לא גמור עבורו. דיוויד עדיין אוהב אותה. הוא גרוש מזה שלוש שנים ועדיין לא התגבר ולא עבר הלאה, מה שיכול לצייר אותו כ”לוזר”, אך מצד שני – יכול גם לצייר את דמותו כדמות רומנטיקנית שאינה מוותרת על מושא אהבתה ומוכנה אף להציל את העולם עבורה תוך סיכון ממשי ופיזי, ובלבד שזו תתגאה בה (מה שחותר כנגד הסטראוטיפ היהודי). גם האב, יוליוס לוינסון (בגילומו המשובח של ג’אד הירש) עונה לנו בתחילה על הסטראוטיפ היהודי בקולנוע המערבי, כשהוא מתפקד על תקן האם היהודייה הנודניקית (יידישע מאמע) – הפעם בגרסה הגברית.

דיוויד מגלה במהלך יום עבודה שגרתי תדרים מן החלל החיצון המתקרבים לכדור הארץ ומשבשים את יתר התדרים בו. התדרים מודיעים על כוונתם להשמיד את כדור הארץ. דווקא בנקודת זמן זו, נוטש דיוויד את עמדת החנון שהולך על בטוח וחושש לצאת מקליפתו, והופך לנגד עינינו לדמות שהולכת באומץ נגד הזרם. וכך, בזמן שכולם יורדים למקלטים הוא יהיה זה שיעלה לגג כדי לראות מקרוב את המתקפה של העב”מים המשבשת את הקליטה.

אם דיוויד הוא האנטי גיבור המתגבר על פחדיו וחושף את אופיו האמיתי תוך כדי תנועה, מי שעומד כאנטי תזה הוא הגיבור האולטימטיבי סרן סטיב מילר (וויל סמית’), טייס קרב עשוי ללא חת, המותיר אחריו אשה ובן חורג ויוצא להציל את העולם. הוא מאומן היטב, נטול פחד ויודע בדיוק מה הוא עושה. מערכת היחסים של דיוויד וסטיב מתבססת על איזון, המושג באמצעות ריקוד עדין שבו האחד מבליט את חסרונותיו יתרונותיו של האחר: אם דיוויד חסר בטחון והססן, סטיב אמיץ והחלטי, דייויד הוא השכל, סטיב הוא הכוח, סטיב יטיס את המטוס ודיוויד יהיה זה שיקבל בו בחילה. הבמאי הגרמני אמריך מציב את בני המיעוטים בחזית, את האנדרדוגים לכאורה – היהודי (דיוויד) והשחור (סרן סטיב הילר) הם אלו שיוצאים להציל את העולם ואף מצליחים בכך. רק לקראת הסוף מצטרף למלחמה זכר האלפא – נשיא ארה”ב (בגילומו של ביל פולמן), שמתגלה כטייס קרב לשעבר בעצמו.

ארה”ב מככבת כדמות בפני עצמה – המעצמה החזקה ביותר בעולם שעיני כל היקום נשואות אליה והיא היחידה שתצליח להציל את המצב. הוליווד אוהבת פטריוטיות אמריקאית, ושם הסרט “Independence Day” הנוצר בחובו את שיא הפטריוטיות (החג הלאומי של אמריקה), רק מעצים את תחושת ההרואיות של אמריקה כגיבורה בינלאומית.

סוד קסמו של הסרט הראשון הוא האיזון בין שלל מערכות היחסים בסרט. זה הוא לב לבו של הסרט: החברות הנרקמת חרף כל הסיכויים בין דיוויד ה”לוזר” לסטיב “הגבר גבר”, יחסיו הרומנטיים הלא פתורים של דיוויד עם גרושתו, יחסיו האוהבים-נרגנים עם אביו – שמושיט לו סידור וכיפה רגע לפני המלחמה הגורלית “ליתר בטחון”, וכשהוא נותר אחריו הוא נושא תפילה לשלומו מן המקורות – הם אלו שכובשים את לב הצופים ו”מחזיקים” את הסרט. בסוף הסרט אתה גאה בהם ושמח בשמחתם על הצלחותיהם, על כך שהגיעו בניגוד לכל הסיכויים.

אך לעומת הסרט המקורי, סרט ההמשך “היום השלישי – ההתחדשות” אינו מצטיין בחוזק מערכות היחסים בין הדמויות, ולא מצליח לגרום לצופים באמת להתאהב בדמויות ולדאוג בחרדה לשלומן.

הסרט החדש מראה כיצד העולם התאושש במהלך עשרים השנה האחרונות מן המתקפה ההיא, ובמהלך החגיגות לניצחון האנושות על האויב החייזרי, האכזר מתרחשת מתקפה מחודשת מצד אותו האויב, אבל הפעם הסרט מעמיס עלינו, שלא לצורך, עודף גיבורים היוצאים למסע להצלת העולם.

בתחילת הסרט אנו נחשפים לעובדה כי דמותו של וויל סמית שנשאה על גבה את תפקיד הגיבור המושיע,  הלכה לעולמה בתאונת אימונים כלשהי. בנו החורג, דילן, הפך בעצמו לטייס קרב שנקרא הפעם לדגל. דילן הוא חלק מצוות ההצלה שכולל גם את טייסת הקרב מאייקה (פטרישיה וויטמור) שגם היא דור ממשיך לשושלת של טייסי קרב: היא בתו של נשיא ארה”ב לשעבר (ביל פולמן המופיע גם בסרט החדש), כמו גם ארוסתו של השליש השלישי בצוות: ג’ק מוריסון בגילומו של ממתק העיניים ליאם המסוורת’, שעושה עבודה לא רעה, אך לא מצליח “לסחוב” על גבו לבדו את הסרט ולהובילו לאותם הגבהים שסמית’ הוביל בעבר.

מלחמת אגו מטופשת מתקופת קורס הטייסים הותירה משקעים ומתחים כלשהם בין דילן לג’ק. זהו קונפליקט שלא באמת מייצר התרגשות או עניין, ומערכת היחסים הזו נשארת שטחית, ובשל כך, גם הזדהותנו עם הדמויות נותרת מרוחקת ומסויגת.

הדמויות שממשיכות איתנו מן הסרט הקודם הן מורכבות ומעניינות יותר באופן מובהק מן הדמויות החדשות, בשל העובדה הפשוטה: יש להן היסטוריה מן הסרט הקודם, אנו כבר מכירים ומחבבים אותן. אין ספק שההיסטוריה מוסיפה רבדים ועומק לדמויות, בעוד שהדמויות החדשות מתנהלות במעין ריק, וגם ההיסטוריה שהוצמדה להן היא חלשה ותלושה.

מערכת היחסים בין דיוויד לאביו מוסיפה להיות קרובה ומעניינת, אך בשל הצורך לתת מקום לדמויות החדשות, היא חסרה את ההומור והקרבה שובת הלב שהייתה מנת חלקה בסרט הראשון. נוסף על כך, בסרט הקודם מערכת היחסים בין דייויד לסטיב הייתה צמודה וסיפקה לנו “אחוות לוחמים” אמיתית בין שני גברים שונים בתכלית, וחסרונה של אחווה זו מהדהדת למרחקים. נדמה כי העדרו של סמית’ מן הסט כמוהו כחתיכת פאזל גדולה מדי שחסרה, ובלעדיה – התמונה לא שלמה.

לצד הדמויות האלו מגיעה גם טייסת קרב סינית, שהיא במקרה אחייניתו של אחד המפקדים הבכירים במבצע. העובדה הזאת מנסה לייצר קרבה משפחתית ורגש מאולץ, שלא מצליח להיווצר אצל הצופה, בשל שטחיות מערכות היחסים. אותה טייסת היא גם מושא אהבתו של טייס ביישן אחר. נדמה כי מטרת הטייסת החדשה היא רק תירוץ שמטרתו, לכאורה, להוסיף מוצא נוסף שאמור לייצר בצורה ויזואלית ושטחית בלבד את רב התרבותיות בחברה האמריקאית.

יתרה מזאת, נעשה ניסיון לתאר מערכת יחסים קרובה של הנשיא לשעבר ובתו הטייסת, אך לרגעים מסוימים רצונו של האב לאפשר לבתו להישאר עם אהוב לבה, נדמה כחיקוי חיוור של סרט אסונות משובח שכבר ראינו, ולרגע הרגשתי טעם לוואי של “ארמגדון לעניים”.

השחקנים לא אשמים בתסריט הדל שנכתב עבורם. הם עושים את המיטב בגבולות המצומצמים שניתנו להם. הסיפור החדש מנסה להישען על תהילת העבר, על הפטריוטיות ועל שלל האפקטים הטכנולוגיים, אך שוכח שבסופו של דבר – ההון האנושי הוא זה שתמיד עושה את ההבדל. העדר העומק של הדמויות ומערכות היחסים השטחיות שלהן, חורץ את דינו של הסרט, ובמקום “התחדשות”, נותרתי עם געגוע לעולם הישן..

ראו גם:

היום השלישי” בויקיפדיה

היום השלישי -התחדשות” בויקיפדיה

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

17 − שבע עשרה =