חגית בת-אליעזר, שגרירת "יקום תרבות" לאירועים, ממליצה על:
מפגש מדעי Do It Yourself Evolution
במסגרת מפגשי DIY BIO של שוחרי הביולוגיה בישראל, וביוזמתו של איליה ויינברג סלוצקין – דוקטורנט במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע – התקיים ב-20.7 מפגש עם ניב אנטונובסקי, ד"ר לביוכימיה החוקר אבולוציה של חיידקים במעבדת מילוא במכון ויצמן.
הגדרה של אבולוציה מתוך המצגת של ניב:
Reproduction-variation-selection-amplification
ובתרגום חופשי: התרבות-השתנות-בררה-העצמה.
אבולוציה ניסיונית נעשית על חיידקים בעלי קצב התחלקות גבוה – כל 20 והאלופים בהם אפילו כל 10 דקות, ובתנאי מעבדה מבוקרים וממוחשבים. הניסויים מתוכננים בקפידה רבה באמצעות מכונות אבולוציה לחיידקים בעלות שמות יצירתיים, כמו turbidostat – להאצת החלוקה של חיידקים ע"י בחירת המהירים ביותר ו- morbidostat – שבה דורות של חיידקים נחשפים למינון הולך וגובר של אנטיביוטיקה והמוטנטים השורדים את מסע העינויים הזה, מפתחים עמידות מדור לדור עד כדי פי 1000 תוך שבוע של ניסוי רצוף. בד בבד עם צהלת ההישגים המדעיים האלה, החוקרים, מתוך מוסר אישי גבוה, מודעים לסכנה הממשית של אותם חיידקים משוכללים, ושומרים על כללי בטיחות במעבדות, מנהלים סיכונים, מפעילים מערכות הגנה, ופונים לעזרת רגולטורים בתחום הבטיחות הביולוגית.
איפה נכנס כאן הנושא של "עשה זאת בעצמך"? הרי לרשותו של ניב אנטונובסקי עומדים כל המשאבים של מעבדת מילוא המאובזרת של מכון ויצמן למדע ובכל זאת הוא נעזר בשירותי DIY. מסתבר כי ציוד המעבדה, המכונה "מכונת אבולוציה", יקר, עם זמני אספקה ארוכים ממדינות אירופה, וגרוע מכל – עם תוכנה סגורה ולא ניתנת להתאמה לצרכים המשתנים (העוברים אבולוציה גם כן) של החוקרים.
לעומת זאת, מיזם ישראלי בשם XLN Bat Yam, מספק רכיבים של מכונות ביולוגיות עם חומרה ייעודית וקוד פתוח גמיש לשינויים. לכן פונים אליו לא רק חובבים, אלא גם חוקרי מכונים אקדמיים, להשלמה ולרענון של ציוד המעבדה שלהם.
ניב, הבקי בנושאי המחשוב, בנה מכונת אבולוצית חיידקים מהרכיבים הזמינים והזולים בעזרת חבריו ב- XLN – כפי שרואים בתמונה למעלה – אך עכשיו צריך לתכנן ניסויים, להתאים את המכונה, לבקר ולתחזק את התהליך. הזמן הוא תמיד צוואר בקבוק. ניב הציע את האתגר לחבר בקהילת החובבים מחוץ לאקדמיה, המתפתחת והמתמקצעת, שנידבק בחיידק אבולוצית החיידקים להתחייב לפרויקט, להקדיש נתחים מזמנו, מרצו והתלהבותו, ולבוא באופן קבוע בשעריה של מעבדת מילוא במכון המחקר היוקרתי.
הסימביוזה הזאת של מתמטיקה-מחשבים-ביולוגיה מלהיבה ממש, והיא זאת שמצעידה את המחקר הביולוגי לעבר העתיד הבהיר וההומני, והופכת אותו לתחום המחקר המתפתח ביותר.
גם איליה ויינברג סלוצקין, המנהל את דף הפייסבוק של אירועי DIYbio, שייך בו זמנית למחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית במכון ויצמן למדע, ולמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא, בה, במעבדתו של ערן סגל, הוא חוקר את סיפורי הדנ"א, ומה כתוב בהם על כמויות (מתמטיקה!) החלבונים המקודדים בפרקים האחרים של ספר החיים הזה.
כדאי להיכנס לדף האירוע – לראות את הסרטון, שמתעד את המפגש עם ניב אנטונובסקי, ופרטנית את המצגת עצמה, ולהתעדכן בדבר המפגש הבא המתוכנן ל-21.9 באותו המקום – גוגל קמפוס המרווח במרומי הקומה ה-34 של בניין אלקטרה ברחוב יגאל אלון 98, תל אביב.
חגית ממליצה גם על:
ההצגה "הדרך לעין חרוד"
יש מקום ציורי כזה, נמל יפו, עם מסעדות ומועדונים לאורך הקשת של החוף, כשאת מי הים מכסים ומסתירים עשרות כלי שיט מסוגים שונים, נושקים סיפון-אל-סיפון, עטופי רשתות דיג, המטפסות גם על קו החוף. נמל יפו, אחד הנמלים העתיקים בעולם, ממנו הפליג יונה הנביא בבריחתו תרשישה, היה הנמל הראשי של ארץ ישראל עד לשנות השלושים של המאה ה-20, אשר קלט את העליות הראשונות, שימש ליצוא ההדרים – על שמו נודעו התפוזים הארץ ישראליים כ-"תפוזי Jaffa" – ובשנת 1920 קידם את פניו של הרברט סמואל הנציב העליון הראשון. באותה השנה נבנו גם המחסנים הגדולים. במחסן 2 הקימה בשנת 2013 עמותת הכוריאוגרפים מתחם ייחודי לאומנות רב תחומית, בו, במוצאי השבת 23.7, אמני הזירה הבין-תחומית, עם צבי סהר בראשה, הציגו עיבוד בימתי של הרומן הדיסטופי של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד".
הקהל הרב עקב אחר התהליך בו על משטח הבמה הנרחב השחור נשפכו בזה אחר זה דליי מלח, כשברקע רונה קינן שרה: "הדרך אל הקבוצה אינה קצרה ולא ארוכה" (לביצוע אחר של השיר).
המלח נערם תחילה בגבעה מרכזית, ובמהלך המופע שינה את צורתו והיווה תשתית גמישה ודינאמית. צבי סהר התחיל לספר על מסע בריחתו מתל אביב לקיבוץ עין חרוד שבעמק יזרעאל, על הסכנות והאיומים שבדרך. כיוון שלא ידעתי דבר על הרומן של עמוס קינן, הייתה לי הזכות הגדולה לחוות לראשונה את תלאות הדרך, את אימת המרדף, להרהר על התובנות של עמוס קינן, מפיו של צבי סהר השחקן, על הסכסוך, על אבסורד החיים במרחב הישראלי בעקבות הכיבוש, על חלום ושברו, ולתהות מה האמת ההיסטורית ומה הבדיה האפלה של משטר צבאי, העוין ליהודים ולערבים כאחד, בין גבעות המלח הצורב.
גם חבריי שישבו יחד אתי על דרגש העץ במרכז העולם: עמית מאוטנר, בזכותו הגעתי למופע, אלי אשד, דינה מרקון, ורקפת ידידיה, שהכירו את הרומן, נהנו מהעיבוד הבימתי החדשני, ששילב את הטכניקה של Puppet Cinema, אותה פיתח צבי סהר, בה השחקנים מפעילים בובת סמרטוטים וההתרחשות על משטח המלח מצולמת בזמן אמת ומוקרנת על המסך מעל לבמה.
