ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של “יקום תרבות”, ממליץ על:

הספר “לגיהינום ובחזרה: אירופה 1914-1949”, מאת איאן קרשו, בתרגום כרמית גיא (הוצאת “עם עובד”)

הקהל הישראלי כבר מכיר את פועלו האדיר של איאן קרשו מספריו הקודמים, בעיקר אחרי הביוגרפיה המעולה של היטלר, ועוד שלל ספרים שלו שתורגמו בשנים האחרונות. כעת ראה אור ספר חדש שלו (זהו כרך ראשון מתוך שניים) בתרגום לעברית, ובו הוא מבקש להבין את מנגנון ההשמדה העצמי של אירופה. יותר מתמיד זהו נושא אקטואלי כעת, לאחר יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי ותהליכים גיאו-פוליטיים נוספים המתרחשים באירופה. כיף לקרוא את איאן קרשו בכל ספר שלו, משום שהוא יודע לכתוב היסטוריה בכישרון ובמקוריות. מומלץ מאוד.

חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים ממליצה על:

הסרטהאשליה 2

זהו סרט ההמשך של “אשליה”, שפרץ לתודעה לפני שלוש שנים. לא ראיתיו, ויש בכך יתרון שאני צופה ב”אשליה 2″ בלי להשוותו לסרט הראשון, בלי דעות קדומות.
במרכז הסרט חבורה של חמישה קוסמים, אמני האשליה, הפועלים יחד. רוב ההתרחשות מהירה מדי, לא נתפסת במלואה על ידי הצופה, אך אין זה גורם להתפעלותו, להפך – זה נראה כהתנשאות ואפילו כניסיון לטשטש את רדידות העלילה. דווקא הסצנה האטית יחסית של גניבת כרטיס מחשב בגודל קלף על ידי קוסמים זריזי ידיים, המעבירים אותו ביניהם בשעשוע ובמעידות קטנות, שבאות על תיקונן, נעימה לצפייה, מובנת, אסתטית. שמחתי לראות את שני השחקנים הוותיקים נורמן פרימן ומייקל קיין בסצנה אחת, משוחחים על איזה הבל במושב האחורי של מכונית פאר – מחווה לשיתוף הפעולה שלהם בסרט “האשליה” הקודם, ובשלושת סרטי האביר האפל בבימויו של כריסטופר נולאן, הזכורים לטוב.
חביבים גם השחקנים הצעירים ליזי קפלן וג’סי אייזנברג, שאותו אראה לעולם כמרק צוקרברג בסרט “הרשת החברתית”.
לסרט כמה סצנות חביבות, אך עלילתו מופרכת, אף שאינו פרודיה, וסופו – החוליה החלשה בשרשרת הרופפת של התסריט.

חגית ממליצה גם על:

ההצגה מין אלסקה“, מכללת סמינר הקיבוצים

בימים אלה, 6 עד 9 ביולי, מציגה מכללת סמינר הקיבוצים את המחזה “מין אלסקה” מאת הרולד פינטר, בתרגומו של פרופסור שמעון לוי, בבימויה של ריבי מאיש, ובהפקתו של איתמר מנדלסון. ההצגה היא תרגיל הסיום של השניים במגמת הבימוי בסמינר הקיבוצים. ההצגות פתוחות לקהל הרחב והמועדים הבאים הם ביום שישי 8.7 (12:00, 14:00) ושבת 9.7 (19:00, 21:00).
שלושה שחקנים: כרמל נצר (בתפקיד הראשי – דברה), רועי ביתן, ואורן דיקמן, נמצאים בחדר בית חולים לבן. במרכזו מיטה, שבה שוכבת דברה, המתעוררת משנתה שנמשכה 29 שנים.
איתה מתעוררות השאלות של הקשר בין הגוף המשתנה לתודעה, שיכולה לקפוא כמו באלסקה, ולאו דווקא כתוצאה של תרדמת, אלא מבחירתו של האדם. המחזה מתבסס על הספר “יקיצות” מאת הרופא הנוירולוג אוליבר סאקס, שאסף עדויות ממטופליו שהקיצו ממחלת השינה, אך השלכותיו רחבות וישימות לחיי האדם בכלל.
המשחק המשכנע, בתמיכת הבלונים הלבנים, שינויי התאורה, וקטעי הווידאו טורד ומעיק – כולנו חצי-רדומים, לא מנצלים דיו את הזמן שניתן לנו, לא ממלאים אותו בתוכן מעשי ורגשי. כל מבוגר יכול לעצור רגע, להסתכל 29 שנים אחורה ולשאול את עצמו:  “האם הייתי ערני מספיק?”

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש × חמש =