עלייה – ציור מאת משה אלנתן

מאת טל סלוצקר

משה אלנתן (חודאדאד), צייר. נולד בפרס ב-1904. בנעוריו למד בבומביי אצל הצייר ההודי, דיהאראם. הרבה לערוך מסעות בהודו, תאילנד, קמבודיה ועוד. היה מדריך אתלטיקה בהודו, ונהג להתבודד עם נזיר הודי. הוא הגיע לעירק ושם התחתן. בכל מקום שבו היה במסעותיו בהודו, אירן מולדתו, עירק ועוד, אסף השפעות מגוונות. ב-1939 עלה לתחנה האחרונה שלו – ישראל. בשנים 1940-1946 שירת בצבא הבריטי והשתחרר עם אחוזי נכות גבוהים.

בזמן הגרוע ביותר, בעת המצור על ירושלים, פתח את דוכן ”מלך הפלאפל’, שהיה ראשון מסוגו בישראל, ברחוב המלך ג’ורג’, סמוך לקולנוע “עדן”, שהפך מאז לשם דבר ברחוב הירושלמי – המקום הפך לחלל תצוגה לעבודותיו. לאחר מכן פתח גם גלריה ברח’ הנביאים. בחייו תויג כצייר נאיבי, אם כי היה הרבה יותר מכך. הוא נפטר בירושלים בשנת 1969.

בדיקה מעמיקה של עיזבונו האמנותי מעלה דיוקן של יוצר שחושיו המחודדים ידעו להתייחס ולהגיב, הן על העבר הרחוק והן על ההתפתחויות החדישות ביותר בתחומי הטכנולוגיה והפוליטיקה. גדעון אפרת כותב בקטלוג התערוכה של אלנתן: “נושאים כמו מגן הדוד וכו’ – גודשים את ציורי אלנתן. כבר בשנות החמישים-שישים ראה בחזיונותיו מלחמות המתנהלות בחלל. אלנתן לא ביטא בציוריו את מצוקותיו הסובייקטיביות האגוצנטריות, אלא התמסר עד תום לביטוי הכלל, העם והעולם, תוך שניזון מחרדות היסטוריות ואפוקליפטיות. אימת פצצת האטום, שהטילה צל גדול על העולם (ו”המלחמה הקרה”) בשנות החמישים-שישים, עלתה לא אחת בציוריו: פטריית העשן היתמרה באופק לרקע נוף אידילי של בתים, ירק ואגם. ב-1953 צייר אנשים הטובלים להנאתם בנהר, מול פטריית עשן אדירה המתנשאת ברקע. ב-1966, כשהגיב בציורו לטיסתו של אייבי נתן למצרים (“יחי אייבי נתן גיבור השלום”), ייצג המוני חיילים, גם יהודים חרדיים ואף חיות יער – כולם מניפים דגלי שלום לבנים. אך בשמים מעל הוסיף פטרייה אטומית, טילים, פגזים, מטוסים והתפוצצויות. אכן, חרדות המלחמה לא משו מציוריו. ב-1948, לרגל פרוץ מלחמת השחרור, צייר אל-נתן המוני זכרים עירומים הנלחמים באלות נגד תמנונים (בעלי ראשי נשים!) המבקשים לחבקם ולחסלם. אפשר, שכאן ביטא גם את תפיסתו בנושא מלחמת המינים, אשר לה הדים ביצירותיו. הפצצות, חורבות, מטוסים, טילים (חלקם נדמים למִגְדָלי-בְּשָמים. אחד הטילים אף חיצון ובין כדורים קוסמיים.

עתידנות טכנולוגית בסימן ספוטניקים, לוויינים, חלליות וכו’ כִּלכלה תמונות של אל-נתן: כלי התעופה העתידניים והבין-גלקטיים עוצבו בידי הצייר בדמיון אגדי שופע, מדע בדיוני במיטבו. אלה לא עמדו בסתירה לתיאורי מלחמות פרימיטיביות הרבה יותר, דוגמת זכרים עירומים לבנים הלוחמים מלחמת חרבות בזכרים עירומים שחורים, שעה שמשמים תומכים המרכבה האלוהית, משה, לוחות הברית, כלי מוזיקה ומלאכים. כאמור, עתיד ועבר, תנ”ך והיסטוריה עכשווית, חלל חיצון וירושלים של מטה – כולם השתלבו בהכרה המיתית (זו השוללת דיכוטומיות קטגוריות) של משה אל-נתן.”

קבר רחל. ציור מאת משה אלנתן

ציוריו של אלנתן גדושים בסצנות תנכיות, בדיוקנאות מנהיגים מבן גוריון ועד סטאלין, לצד התרחשויות קוסמיות, סמלים טכנולוגיים כספוטניקים, טילים ורקטות, חלליות וכוכבי לכת, וגם בסידורי פרחים מרהיבים. המיתי והעתידני, היומיומי והקוסמי, הכול מועלה אצלו על מצע הבד בעוצמה אופיינית ליוצרים עצמאיים שמחוץ לקאנון.

ירושלים. ציור מאת משה אלנתן

משה אלנתן היה צייר שהגיע אל הארץ בשנות ה-30. לכאורה, צייר נאיבי “שיגרתי”, ובו בזמן חזיוני, שצייר נושאים סמליים וחזיוניים, הלקוחים מארסנל המושגים של תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, הכנענית ההודית, המצרית ואף האשורית.

אך נראה שתחום העניין המרכזי ומושא חלומותיו הגדול ביותר היה מסדר הבונים החופשיים. למרות שרבות מיצירותיו מכילות את סמלי המסדר כמין שפה עולמית סדורה ואחידה, אלנתן מעולם לא התקבל לשורות הבונים החופשיים. למרות משיכתו העזה של מי שהיה שונה כל כך (משה עבר הרבה ארצות והרבה תרבויות וספג השפעות מכולם) ל”בונים החופשיים” הוא נשאר בגדר זר, ובכל זאת סמליהם מופיעים כסמליו בעבודות שצוירו בחומרי בניין:

אלנתן צייר בכל מה שמצא. השמן היה שמש שמצא במטבח, כשניגש להראות את כוכבי הלכת. מבחינתו דיוקן משה היה ברור, זהו דיוקן עצמי של הצייר שחג במערכת השמש. המחוגה גם היא חגה, מסמנת את הגאומטריה של הציור.

העירוב של חומרי ההתנסות בחומרי הציור בסמלים שלעולם אינם באים לידי ביטוי מעשי, נוסף על החידתיות של צייר שכתביו אינם באים לידי פרסום וככל הנראה אין כאלה, הופכת את אלנתן לסוג של מסתורין. המסתוריות שבאה לידי ביטוי גם בהופעתו של ערבי יהודי שצייר בלי מורים, בלי תומכים מקרב ה”הארד קור” של האמנות הישראלית באותה תקופה, שכנראה תקשרו עמו לעתים רחוקות, וגם אז על נושאים כללים, הייתה לעניין שהפך אותו למקורי וגם כאמן שאינו משתייך לזרם. על אף היותו צייר מודרניסטי, נקודת מפגשו עם המודרניזם הישראלי נשארת בגדר התיישבותית ולעולם בתחום הביוגרפי של הבלתי-מתקבל, של איש החי במספר יקומים.

אלנתן יצר לעצמו יקום תרבות פרטי, משורר של המודרנה מתייחס רק לעצמו. האני של צייר שחבוי כה עמוק בהיסטוריה פרטית ובלתי מפוענחת מעורר את השאלה, אם בכל זאת יפרוץ ויהיה לאמן מדובר בחברת האמנים הישראלית. אך הקונטקסט רחוק, אין דבר שיביא את אלנתן לעולם הדברים, אלא אם ימצא את דרכו לתוך ההתקיימות ביום יום של שיח איזוטרי, שיש בו עניין למרות זניחותו באמנות הישראלית.

סופר סת”ם. ציור מאת משה אלנתן

ציוריו של אלנתן עדיין אינם מופיעים די הצורך במכירות פומביות בארץ, וכנראה שמדובר בדבר טוב, אם הציורים אינם סחירים דיים, נראה שמישהו ודאי יקנה אותם. השיגעון שציוריו של המשוגע הזה משדרים אל הקהל הישראלי מביאים אותי לשאול האם הקונטקסט של אלנתן יישאר פרטי או שהאל נתן יפרוץ. בינתיים תערוכת היחיד היחידה שלו הזכורה לכותב, מתקיימת בגלריה אנגל המתחדשת ככל הנראה, המייצרת בי עניין. ויש לו גם ציור בתערוכת המדע הבדיוני במוזיאון פתח תקווה, ובו רקטות בחלל, ציור המראה משהו מטווח נושאי העניין של אלנתן.

נושאים מעניינים אלו יש להם כמובן קונטקסט רחב מאוד, ואם העניינים ינותבו נכון זה יכול להגיע לקהל רחב מאוד. השאלה היא כיצד ימצאו תכניו של צייר שיכול באותה מידה להיות צייר בדוי (גם אם ברור שאין הדבר כך). ההתעסקות באמנים צעירים מבורכת בדיוק משום שהם מביאים את האמנות לקונטקסטים רלוונטיים להתרחשויות בהווה. כבר יש קסדות עם קולנוע שאפשר להשתתף בהתרחשותו, וציוריו של אלנתן עדיין מעניינים, בדיוק משום קשרם אל היומיומי גם כשאלנתן מצייר לנו בחומרי הרחוב.

השירה שלו היא מעבר למרחב, אם לוקחים בחשבון את הגיאומטריה ואת התגלמויותיה בפיזיקת המרחבים. הסמליות שאינה פגאנית בעבודותיו מביאה אותנו לחשוב שמדובר בחידות של פילוסוף. אלנתן אכן התעקש לתת לנו את היום-יום עטוף במסתורין. הוא דאג לשבץ את מלאכתו וגם את כישלונו בציוריו, שכיום מספיקים להצגת תערוכה המראה לנו את מיקומו בחלל של הדמיון, שהוא מעשי ובלתי-מעשי בו זמנית.

מה שהופך אותו להתגלמות מוחשית של בו זמניותה של האמנות – כשהיא מתרחשת לפני שלושים שנה היא מתרחשת בכמה זמנים במקביל, וקשה לפענח מאיפה היא מגיעה – מאיתנו או מאל נתן. כשצייר חושף בפנינו את כישלונו, אנחנו יודעים, במקרה שהעבודה אמביציוזית, שמדובר בכישלון מפואר. התפארות הצייר ביכולתו להוציא מסרים תרבותיים מהיום-יום ומהרחוב מביאה אותו לחיבור בין משלבים שונים באופן שמזכיר את חבורת “לקראת”, שבשירתה נהוג לחבר מילים מרבדים שונים של הלשון ולכתוב אותן באותו משלב. אלנתן פעל באופן מקביל בעברית של היום. בבואנו לנסח את אופן הציור הכמו ילדותי  נאיבי שלו, אנו נזכרים גם בציוריו של אברהם כהן – צייר בעל עבר מסתורי ביותר, המסתובב ומציג קרוב.

אבל אלנתן עומד בפני עצמו כתופעה ייחודית, ומומלץ לקהל ליצור היכרות עם ציוריו ועם החזיונות שבתוכן.

חלומות השלום ונבואות המלחמה. ציור מאת משה אלנתן

ראו גם:

תערוכה של משה אלנתן בגלריה אנגל

אמן אשפתות: גדעןן אפרת על משה אלנתן

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

14 + 20 =