ד״ר ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה, ממליץ על:
הסרט "נעורים" בבימויו של פאולו סורנטינו
מבחינתי זהו הסרט הטוב ביותר שראיתי עד כה בשנת 2016. זהו סרט אמנותי, מרגש ונפלא של הבמאי הגאון סורנטינו, אשר מספר את סיפורם של מנצח ומלחין דגול בשם רד (בגילומו של מייקל קין), במאי סרטים גדול בשם מיק (בגילומו של הארווי קייטל הענק), ושחקן קולנוע מפורסם של סרט אחד, אשר נפגשים במלון יוקרתי ויפה הצופה לנופי האלפים. כל הדמויות בסרט – עברם מפואר ועתידם מאחוריהם, והם בעיקר מתרפקים על עברם המפואר ובה בעת גם בועטים בו. הסרט דן בשאלות אקזיסטנציאליות רבות כמו משמעות החיים, שאלת הזִקנה, ערך האמנות, והמוות. זהו סרט קשה לעיכול עם מסר אופסימיסטי – פסימיזם לצד אופטימיות ואהבת החיים. פשוט אל תפספסו את הסרט הזה.
משה מנשהוף, עורך מדור הגות ופילוסופיה, ממליץ על:
הצגת היחיד "שתוכל לבד" מאת רחל גיל
משחק: אברהם סלקטר. במאי: אלירן כספי. תאורה: אורי רובינשטיין. מוזיקה: נדב ברנע.
בשביל תאטרון טוב לא תמיד צריך תקציבי עתק, להקת שחקנים ופעלולים. לפעמים די בשחקן אחד, במונולוג, ובתפאורה מינימליסטית.
זוג מבוגר שהעז לקוות לאושר הביא ילדה לעולם, אולם לילדה יש צרכים מיוחדים. ההורים עושים כמיטב יכולתם כדי לעשות מהלימון לימונדה, ומנסים בכל כוחם לגדל את הילדה שתהיה עצמאית, "שתוכל לבד". בהצגה אנו פוגשים את אביה של הילדה, בגילומו המוצלח של אברהם סלקטר, ברגע הקשה בחייו. אנחנו במתח שילווה אותנו עד לסופה הלא צפוי של ההצגה. זה עתה עזבו את ביתו של האב שני שוטרים. מדוע באו? למה הם ממתינים? האב נושא מונולוג, פורק מעליו את כובד משאו ומעביר משהו ממנו אל הצופים. סיפור חייו נפרש אט-אט לנגד עיניהם.
ציטוט מההצגה: "שתוכל לבד? כן, שתוכל לבד. כל החיים שלנו היו כדי שהיא תוכל לבד, זה מה שלימדנו אותה, לבד. זה מה ששיקרנו לה. כאילו שיש לה אפשרות של לבד, כאילו שהיא תוכל להחליט, כאילו שיום אחד מישהו יבוא ויפזר לה את כל הברירות לפניה כמו גולות צבעוניות על מגש."
המציאות טופחת על פניהם. מעט העצמאות שהילדה מצליחה לרכוש מוליכה למשהו, שהם בוודאי לא ייחלו לו. שום עין באולם לא נותרת יבשה.
המחזה, שהועלה לראשונה בתיאטרונטו הבינלאומי 2015, זכה לביקורות נלהבות.
יום שישי 18/03/2016, אחת בצהריים ב"תמונע". 03-5611211.
ביקורת ב"מעריב"
חגית בת אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים ומופעים בכל רחבי הארץ ממליצה על:
הסרט ״עין בשמים״
יום עבודה לא שגרתי של קצינת מודיעין בריטית בדרגה גבוהה – קולונל (אלוף משנה): מנהיגי המחבלים הנמצאים בראש רשימת המבוקשים התכנסו בבית מאובטח בניירובי – בירת קניה. המשימה המקורית של לכידתם על ידי כוחות קרקעיים מתחלפת במשימת חיסול באמצעות ירי ממל"ט, לאחר ששני נושאי חגורות נפץ המוכנים לפיגוע התאבדות נצפו בתוך הבית. הימצאותה של ילדה המוכרת לחם בקרבת הבית בתחום הפגיעה מסבכת את המצב. מפקדי הצבא וראשי המדינה שותפים לדיונים ולקבלת ההחלטה בדילמה הצבאית-משפטית-מדינית: האם לתקוף את המחבלים בידיעה שחייה של הילדה בסכנה ממשית?
זהו סרט אנגלי, עם הלן מירן (Helen Mirren) שעושה תפקיד טוב כקצינת המודיעין, ואלן ריקמן (Alan Rickman), כאלוף המוביל את הדיון המתוח, סמכותי במשחקו ובקולו העמוק – בתפקידו האחרון (ריקמן נפטר ב-14 לינואר 2016 מסרטן הלבלב). הסרט מרתק את הצופה במתח קבלת ההחלטות, במפגן קדמת הטכנולוגיה, ומעניק לי בונוס של מחשבה אחרי הסרט על הקשריו התרבותיים כיצירת אמנות.
ואני רואה: ילדה עם סל נשלחת אל היער של שומרים חמושים המאבטחים את כינוס רבי המחבלים, על ידי אמה, הנשארת בעורף הבטוח, והילדה עוטה צעיף מסורתי אדום, שנראה בדיוק כמו השכמייה עם הכובע של כיפה אדומה מן האגדה האירופית. יש הרבה זאבים טורפים. האם כיפה אדומה תישאר בחיים?
אין חדש תחת העין בשמי ההקשרים הספרותיים.
