מאת אלי אשד

לפני כמה ימים שהינו זוגתי דינה ואני במקום אירוח מקסים בשם “חוות כינרת”, הנקרא על שמו של ישוב זעיר מראשית המאה הקודמת. הישוב הזה שגשג בשנות העשרה של המאה הקודמת ואף קשה להאמין בזאת היום, שימש אז כאחד המקומות החשובים והמתקדמים  ביותר בארץ ישראל ואולי בעולם כולו.

התקבלנו במקום במאור פנים בידי המארח האדיב אייל פרימור, ויצאנו לסייר בסביבה − מקום הנוטף היסטוריה אולי יותר מרוב אזורי הגליל.

על פי השמועה, השם “כינרת” הומצא בידי איש בשם צצ’קיס, הלוא הוא הסופר חתן פרס הנובל ש”י עגנון. אבל הסיפור ממשיך וטוען שכאשר הציעו את השם לאנשי המושבה התברר כבר שהם חשבו עליו בעצמם. לי, הספקן, זה נשמע בלתי-סביר, ואולי מעיד על קיומן של שתי גרסאות שונות באשר לשאלה מי העניק את השם “כינרת”, אבל מן הסתם זה לא באמת חשוב.

הדבר החשוב באמת הוא שהמקום הזעיר הזה, חוות כינרת, שקיבל גם את השם “חצר כינרת”, הוא  לא פחות מאשר מקור הרעיון הסוציאליסטי במזרח התיכון ובעולם כולו. שם נולד הרעיון של  “הקבוצה” ושל “הקיבוץ”, צורות חיים שהעולם לא ידע עד אז כמוהן.

פועלים בחוות כינרת ,1908

חוות כינרת הייתה בין השאר מקום לימוד וההדרכה לפועלות העבריות הראשונה, בניהולה של אישה נחושת החלטה בשם חווה מייזל. המוסד הזה הטיף לראשונה לאפשרות שוויון בין גברים ונשים בעבודה חקלאית ופועלית, ויצרה את מה שלימים קיבל את הכינוי “חוות העלמות”.

מכל בחינה שימש המוסד הזה כציון דרך בתולדות התנועה הפמיניסטית העולמית ובוודאי הארץ ישראלית (ואף מקום שעליו חיברה הסופרת שולמית לפיד רומן היסטורי מעניין  בשם “חוות העלמות ” המתאר את החווה ואת האזור כפי שהיו בשיאם, בראשית שנות העשרה, והוא המשך לרומן ההיסטורי הידוע שלה “גיא אוני”. רשימה שלי עליו ראו כאן).


מחוות כינרת ומחצר כינרת יצאו האנשים שהקימו את הקיבוץ הראשון דגניה במרחק קצר מכינרת, והיא נותרה בגדר ההישג הגדול ביותר ומאריך הימים ביותר של הסוציאליזם. שם נוצרו היסודות של הסוציאליזם הישראלי, למשל “המשביר לצרכן” בפינת מחסן בחצר, בלחץ המצוקה של מלחמת העולם הראשונה. שם נוצרה תנועת הפועלים הארץ ישראלית ושם נוצרה ההסתדרות הכללית של העובדים, שהפכה לימים לבסיס לממשלת מדינת ישראל. שם הוקמה “תנובה” ושם הוקם ארגון “ההגנה”. כולם באותו מקום זעיר.

תוצאת תמונה עבור סמל ההגנה

שם, בחוות כינרת, נוצר “היהודי החדש” או “העברי החדש”, זה שאמור היה להוציא את לחמו מהאדמה בזיעת אפיו ולא בעיסוקי בורסה שונים, כפי שהתרחש לימים. שם שהו אנשים כמון ההוגה אהרון דוד גורדון והמשוררת רחל, ודמויות ידועות אחרות בתולדות הסוציאליזם. ולכל הדמויות הללו הייתה השפעה עצומה על התרבות והאידאולוגיה של תנועת העבודה בארץ ישראל, ומכך − על התרבות והאידאולוגיה שנוצרה במדינת ישראל.

היום קשה להאמין, אבל במשך תקופה של כעשור ויותר היה המקום הזעיר הזה שבו שהו לא יותר מכמה מאות אנשים, מרכז פריחה רעיוני אידאולוגי ואינטלקטואלי שבו נוצרו ויושמו מגוון אדיר של רעיונות סוציאליסטיים, אולי חסרי תקדים באזור ובעולם כולו.

מושבת כינרת

“חוות כינרת” לא שכנה לבדה. ממש לידה צמח ישוב אחר בעל שם מקביל אך אידאולוגיה שונה − המושבה כינרת, שבה שכנו איכרים יהודיים קשוחים וחרוצים מסוג אלו שהתגוררו במושבות אחרות כמו פתח תקווה, ראשון לציון וזכרון יעקב. אך איכרים אלה בהחלט לא החזיקו באידאולוגיה שבה החזיקו אותם חלוצים נלהבים של “חוות כינרת”.

יצאנו אני וזוגתי לסיור במקום בחווה ובמושבה, בניסיון להבין מה היה באותו מקום זעיר, “חוות כינרת”, שגרם לה להפוך במשך עשור למרכז התפתחות אינטלקטואלי חסר תקדים כזה?

לא הגענו למסקנה בעניין, אך מן הסתם האווירה המיוחדת של הכינרת הקרובה שאנשים מכל העולם באו לטבול בה בעקבות ישו ויוחנן המטביל תרמה את תרומתה.

יש הרבה מה לראות בסביבה. הרחוב הראשי של המושבה כינרת הוא רחוב בן שמונה משפחות, אלו שהקימו את המקום. חלק מצאצאי המשפחות הללו עדיין גרים שם בפשטות יחסית אחרי מאה שנה ויותר. אחד מבתי המקום מפואר ביותר, ומדובר על בית טריידל, השונה מאוד בגודלו ובצורת הבנייה שלו משאר הבתים במקום. בית זה שימש על פי אחת השמועות כבסיס לפזמון “ארמון על שפת כינרת” מאת יעקב פיכמן.

טיילתי סביב הבית, תמה מה חשבו הסוציאליסטים מהחווה על הבית המפואר. יש להניח שהם לא התלהבו ממנו בלשון המעטה. מצד אחר, האם האיכרים של המושבה כינרת תמכו ברעיון הסוציאליסטי של הקבוצה ושל הקיבוץ שאותו יצרו שכניהם מהחווה ממול, כמה מטרים לידם? בהחלט לא.

על סמך השיחות שניהלנו עם בני המקום היה מדובר (וכנראה עדיין)  בחקלאים אינדבידואליסטים וחשדניים ששיתפו פעולה זה עם זה אבל במידה ובזהירות, ומעולם לא בטחו זה בזה או במישהו אחר עד הסוף.

מן הסתם היו להם סיבות טובות לכך.

יש להניח שהאיכרים של המושבה כינרת לעולם לא היו מעלים על דעתם את הרעיון הסוציאליסטי של הקיבוץ והקבוצה, שנוצר כמה מטרים לידם. את זה העלו בדעתם חבר’ה צעירים יותר שהגיעו מרוסיה, מלאים וגדושים ברעיונותיו של הסופר הרוסי טולסטוי (אריסטוקרט רוסי שדיבר על קומונות). אנשי המושבה כינרת כנראה התייחסו אליהם כאל הוזים ומשוגעים, כאל “אנשי רוח” (במובן המקורי של הביטוי) ולא היו נותנים להם להיכנס לביתם.

את הדיונים הנסערים בנושאי אידאולוגיה יכלו מן הסתם לשמוע מבתיהם הקרובים.

אני מדמיין לי את אותם חקלאים נמרצים וקשי עורף, יושבים בביתם על המקטרת מתכננים את עמלם ליום הבא, שומעים את הצעקות ואת הדיונים הנסערים בבנייני חוות כינרת כמה מטרים ממול, מנידים בראשם על המטורפים הצעירים האלו, מזהירים את  בניהם ואת בנותיהם שלא להיפגש עמם ולא לבזבז עליהם את זמנם, וממשיכים בעסקיהם.

מן הסתם, כשנוצרו קבוצות וקיבוצים בסביבתם הם התייחסו אליהם בחשדנות ובהסתייגות שלא פגו לעולם.

היום המושבה כינרת היא מקום שמרתק לבקר בו ותענוג להתארח בו, אבל אין זה המרכז האינטלקטואלי שהיה בימים ההם − תושבי המקום חיים כיום על זרי הדפנה ועל הזיכרונות.

ובכל זאת, אני ממליץ מאוד על ביקור במקום וב”חוות כינרת”, לא רק כדי “לנוח”, אלא גם כדי לחוש במשך כמה ימים שאתה חלק ממקום מיוחד במינו, ולשוב − ולו במעט − לתהליך ההיסטורי היחיד במינו שיצר למעשה את תנועת העבודה ואת מדינת ישראל.

“חוות כינרת” – אירוח כפרי 04-6750202 www.ckinneret.co.il

דף הפייסבוק של אייל פרימור ושל “חוות כינרת”

פרטים על “חוות כינרת”

אתר “המושבה”

3 תגובות

  1. כדאי להזכיר את החווה השיתופית של טרומפלדור ,מראשית העשור השני של המאה העשרים ,במגדל ,גם היא על שפת הכנרת לא הרחק מחצר כינרת ,כחלק מהמאמץ של התנועה הציונית תוך מימוש רעיונות של א.ד. גורדון
    הניסיון אומנם נכשל אבל יש להזכירו ,גם מגדל הוקמה כמושבת איכרים והישוב לא המשיךאת חזון “ראשוניו” קבוצתו של יוסף טרומפלדור

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש × שלוש =