בימים אלה אני מרבה להרהר על מדיניות החוץ של ארה”ב לדורותיה. זאת, כנראה בגלל הידיעות על הנעשה בסוריה, ששם המצב מידרדר מדי יום למה שנראה כפתיחה למלחמת עולם שלישית. מצב זה מתרחש בזמן הבחירות המקדימות בארה”ב, שכלל המועמדים בהם אינם נראים מבטיחים כלל, בלשון המעטה.

ברור שכדי להתמודד עם מה שקורה היום במזרח התיכון, הסובל היום מסדרת משברים חסרי תקדים, יש צורך באיש בעל יכולות עליונות של ממש, נוסף על הבנה יוצאת מהכלל בדיפלומטיה באשר לנפשות הפועלות ולעמים והקבוצות החיים והפעילים בשטח. ג’ון קרי, שר החוץ של ארה”ב שהיה בעבר מועמד מבטיח לנשיאות ארה”ב, אינו כזה לצערנו.

ובכן, מי היו כאלו בתחום מדיניות החוץ האמריקנית בעשורים האחרונים, אנשים ששווה לקרוא את רעיונותיהם בנושא גם היום?

מבין אלו שאת כתביהם קראתי (ולמען האמת, רוב הנפשות הפועלות בתחום לא כתבו ספר בעל חשיבות), הבולטים ביותר ששווה לחשוב על מה שהם מציעים גם היום – היו בודדים ביותר.

הנה בתמונה, מפגש נדיר: שרי החוץ לשעבר של ארה”ב – הנרי קיסינג’ר, ג’ורג’ שולץ ומדלן אולברייט בהופעה משותפת נדירה לפני הסנאט של ארה”ב בינואר 2015, בדיון על מצבה העולמי של ארה”ב כיום (מצב שהידרדר ביותר לדעת כולם).

סקירה על מה שאמרו ראו כאן.

את ההופעה הנדירה ראו כאן.

התאום המוזר של קיסינג’ר

החשוב ביותר מכולם במאה האחרונה היה וככל הנראה נשאר הנרי קיסינג’ר. האיש הזה השאיר את חותמו יותר מכולם, אבל הוא גם השנוי ביותר במחלוקת. אנשים רבים – ובהם ברני סנדרס, המועמד למועמדות לנשיאות מטעם הדמוקרטים – רואים בו פושע מלחמה. מצד שני, קיסינג’ר הוא גם האדם היחיד היום, שבגיל תשעים ושלוש פונים אליו בכירי המנהיגים בעולם כדי לשמוע את עצותיו. כדאי מאוד לקרוא את קיסינג’ר גם היום כי הוא משפיע בבירור גם על פוטין וגם על הסינים, שמזמינים אותו באופן קבוע להתייעצות. נראה שמנהיגי העולם קוראים בעיון כל דבר שהוא כותב ואומר עד עצם היום הזה. בקיסינג’ר אעסוק באופן נפרד באחד ממאמריי הבאים.

לצד קיסינג’ר אפשר למצוא את   זביגנייב בז’ז’נסקי, שהיה יועץ לביטחון לאומי בימי הנשיא קרטר. גם הוא כותב ספרים חשובים, אך הוא ניגוד אידאולוגי מוחלט לקיסינג’ר, כמין תאום מוזר. מצד אחר, הוא גם מקביל לו. עד לאחרונה הזהיר את ארה”ב שלא להתנתק מהנעשה בשאר העולם כאנשים רבים הדורשים זאת (ביניהם ברני סנדרס, המועמד לנשיאות).

מודעה  על זביגניייב בז’ז’ינסקי שפרסמו תומכי תיאוריות קונספירציה

השניים מקבילים גם בכך שלמרות שדעותיהם שונות ומנוגדות בעניינים שונים, הם הואשמו באופן כמעט מקביל בידי תיאורטיקני תיאוריות קונספירציה שונות, בכך שהם עומדים במרכזן של מזימות שונות של ארגונים סודיים וכמו “האילומניטי”, ליצור “סדר עולמי חדש” שבמרכזו תעמוד ארה”ב שתכפה זאת על שאר העולם.

למעט שניים אלו, אין הרבה דמויות בולטות בשטח מדיניות החוץ האמריקנית בעשורים האחרונים, אם כי אפשר להזכיר גם את ג’ורג’ שולץ, שהיה שר החוץ של ארה”ב בימי הנשיא רייגן. במידה פחותה ממנו יש לציין גם את קונדוליזה רייס, שרת החוץ של בוש הבן. אבל אין כל ספק שהם אינם מצויים באותו דרג אינטלקטואלי כמו השניים שהוזכרו למעלה.

בז’ז’ינסקי משחק שחמט עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין בעת חתימת הסכמי קמפ דיוויד

ברשימה זאת אסקור את דעותיו ורעיונותיו של אחד מאותם אנשים בולטים, שלדעתי מן הראוי שיכהן כשר החוץ של ארה”ב, או כיועץ בכיר לנשיא ארה”ב היום. זהו האדם המזהיר כאמור את ארה”ב שלא להתנתק מהנעשה בשאר  העולם.

מדובר בזביגנייב בז’ז’נסקי, שהיה יועץ לביטחון לאומי בימי הנשיא קרטר וכתב כמה וכמה ספרים חשובים ביותר על מדיניות החוץ האמריקנית. כמו קודמו קיסינג’ר, בז’ז’ינסקי הוא אירופי במוצאו, בנו של דיפלומט פולני שעבר לארה”ב (למעשה הוא ברח מהקומוניסטים ומהנאצים שהוא חזה בעלייתם לשלטון). והתאזרח בה. כאמור,  ניגוד אידיאולוגי מוחלט לקודמו הרפובליקני הנרי קיסינג’ר, אך נחשב ולא במקרה,  ל”הנרי קיסינג’ר” של המפלגה הדמוקרטית.

כמוהו היה אקדמאי במקצועו וכמו קיסינג’ר הוא לא היה עוד ביורוקרט ממוצע כמו מרבית אנשי הממשל, אלא טיפוס יוצא דופן למדי בסצנה הוושינגטונית. הוא נודע כאקטיביסט אנטי קומוניסטי קיצוני (מן הסתם משום שהכיר היטב את הכיבוש הקומוניסטי  בארץ מולדתו פולין) ותמך בהתלהבות בפעולות חשאיות שונות לבלימת הקומוניזם, למשל במעורבות היזומה נגד הנוכחות הסובייטית באפגניסטן. כתוצאה מכך נחשב על ידי הסובייטים כאחד מגדולי אויביהם בממסד השלטוני בוושינגטון.

לעברית תורגם בעבר ספרו “מחקרים ביחסים בינלאומיים” (מבחר ומבוא: שלמה אבינרי, תרגום: אהרן אמיר,  ספרית “פועלים”, 1977).

דברים רבים בספר הזה התיישנו כיום מאוד, ביניהם בוודאי הטיפול שלו בברית המועצות הקומוניסטית שהתפרקה זה מכבר, אם כי את העניין הזה בז’ז’ינסקי  – שהיה אולי העוין מבין כל ההוגים של המשטר האמריקני – כלפיה (אחרי הכול, הוא בא ממוצא פולני) לא חזה בעת פרסום הספר. הוא שיער זאת בספר מאוחר יותר שנכתב לאחר הגלסנוסט.

היה זה תור הזהב של יועצי הביטחון הלאומי. בזה אחרי זה באו קיסינג’ר, ברנט סקוקרופט (שעליו נכתבו עד היום שתי ביוגרפיות), ובז’ז’ינסקי. כל אלה נחשבים עד היום לטובים שבכולם.

עטיפת ספר מ-2008 המביא דיונים של שני היועצים לביטחון לאומי של ארה”ב בשנות השבעים, בז’זי’נסקי וסקוקרופט על אודות עתיד מדיניות החוץ האמריקאית בראשית המאה ה-21


במאמר שלו מ-1973 – המובא בספר שמוזכר למעלה, “מחקרים ביחסים בינלאומיים” – בשם “מדיניות החוץ של ארה”ב בחיפוש אחר נקודות מוקד”, הוא מספר שבתקופה זאת ההנהגה המדינית של ארה”ב עוברת מהשכבות המסורתיות של העילית של צפון מזרח ארה”ב אל קבוצות אחרות במערב התיכון ובמערב היבשת.

הוא מדבר על כך שכל שלושים שנה בערך יש שינוי במדיניות החוץ של ארה”ב – משלבים של “החצנה”, כלומר יציאה החוצה ומעורבות פעילה בענייני חוץ, והפנמה או בדלנות כאשר ארה”ב מסתגרת בעצמה ומתעייפת מהעיסוק בענייניהם של אחרים.

סביר להניח שבז’ז’ינסקי רואה את תקופתו של אובמה כמודל של בדלנות לעומת תקופת בוש הבן שהתאפיינה במעורבות פעילה ביותר בענייני חוץ.בז’יז’ינסקי בכל אופן, כאירופי במוצאו שחווה על בשרו את הסכנה האיומה שמדינות תוקפניות עלולות לגרום למדינות חלשות יותר, מתנגד בכל תוקף לבדלנות כזאת ורואה בה איום על שלום העולם.

עם זאת, הוא ידוע כמי שהתנגד בכל תוקף למלחמה על עיראק של ג’ורג בוש הבן ולמתקפות על איראן, כמו אלו שדרשה ישראל בראשות נתניהו. לדעתו הדרך להתמודד עם משברים אלו לא הייתה בדרך של מתקפה אלימה. הוא הודיע בריאיון, שלדעתו על ארה”ב למנוע בכל דרך ממטוסים ישראליים לתקוף את איראן. הוא ידוע כאחד המנטורים של הנשיא אובמה וככל הנראה יש לו עליו השפעה מסוימת.

בשל עמדתו היו חוגים בישראל שהאשימו אותו ב”אנטי ישראליות”. בז’ז’ינסקי עצמו לא ראה זאת כך, ובמפגשים עם ידידים ישראלים נהג להזכיר שאביו, בעת היותו קונסול כללי של פולין בלייפציג בגרמניה בשנות השלושים, חזה שם בעליית הנאציזם לשלטון. שם הוא גם סייע ליהודים נרדפים רבים נתיני פולין, להשיג דרכונים פולניים. לאות תודה האב קיבל תעודת הוקרה מצד הקרן הקיימת בישראל בנובמבר 1933 ואף ניטעו לכבודו כמה עצים באחד מיערות הקרן.

מאז אותו ספר שתורגם לעברית הוא פרסם כמה ספרים מעניינים נוספים, כמו Grand Failure: The Birth and Death of Communism in the Twentieth Century מ-1990 שבו מתואר כי סבו הגיע למסקנה שהקומוניזם סיים את תפקידו כתופעה חשובה במאה ה-20 וסופו קרוב. ואכן, הדבר התממש בברית המועצות שנה לאחר פרסום הספר.

בספר The Grand Chessboard: American Primacy and Its Geostrategic Imperatives. Basic Books, 1997 הוא קובע שאסור שמדינה כלשהי בעולם תשיג את היכולות שאפשר יהיה לאיים עמן על ארה”ב.

אותנו מעניין כאן ספרו האחרון, שנכתב בשנת 2011 ופורסם בשנת 2012:

Strategic Vision: America and the Crisis of Global Power.

את הטקסט המלא של הספר אפשר למצוא כאן:

http://www.otvoroci.com/uploads/3/8/0/5/38053843/strategic_vision__america_and_the_crisis_of_global_power.pdf

קריאה לארצות הברית כמנהיגה חזקה ומתוחכמת

בספר זה ניסה בז’ז’ינסקי להעריך את העתיד מעבר לשנת 2025 מבחינת ארה”ב ויחסי החוץ שלה. הוא חזה היחלשות דרמטית בכוחה הגלובלי של ארה”ב. לדעתו, הדבר עלול להוות סכנה חמורה לשלום העולם, שכן רק ארה”ב חזקה ומתוחכמת יכולה להגן על שלום המערב מפני האיומים הגדולים המקיפים אותו.

הוא קורא לארה”ב להיות מנהיגת אזור דמוקרטי מוגדל באירופה התומכת ביציבות במזרח באסיה. ארץ שתתווך בין ארצות אסיה המסוכסכות: סין, הודו ויפן, ותיצור בינן מאזן של כוח.

ארה”ב חזקה היא רק ארה”ב המצליחה לפתור את בעיותיה הפנימיות, ובראש ובראשונה הכלכליות. איך היא תעשה זאת? על כך הוא איננו מפרט. הוא ממשיך ומתאר את התעצמותה של סין עלולה להביא להשתוותה לארה”ב בעוצמתה הכלכלית בשנת 2020, אם כי לדעתו בשנת 2025 אין לצפות לשום מעצמה אסיאתית דומיננטית. לדעתו האסייתיים יתעצמו מאוד, אבל הם לא יהפכו לדומיננטיים בעולם, ולדעתו גם אינם מסוגלים לכך. הוא מעלה את האפשרות שרוסיה, הודו ויפן ישתפו פעולה נגד סין כדי למנוע ממנה להפוך לדומיננטית. לדעתו אין זה סביר שארה”ב וסין יצאו למלחמה של ממש ביניהן, משום שלכל צד אין אינטרס, ובכך שתיהן זקוקות לשנייה יותר מדי.

עם זאת, בז’ז’ינסקי סבור שבשנת 2050 העולם עלול להיות מחולק בין אסיה דומיננטית מבחינה כלכלית ומסוכסכת בתוך עצמה, ובין מערב הולך ונחלש. ואת זה יכולה לשנות רק ארה”ב חזקה. רק היא לדעתו מסוגלת לנהל בהצלחה עולם מפולג

אפריקה שמדינות שונות בה יכולות להתחזק בפרק זמן זה אינה מוזכרת כלל. דבר זה מעיד אולי מה שבז’ז’ינסקי חושב שהיא אינה צפויה להיות גורם חשוב גם בעתיד.

עוד מזהיר בז’ז’ינסקי מפני מלחמה בין ארה”ב ואיראן, שעלולה רק להעצים את השנאה של איראן לארה”ב,  כשהיא מחוזקת ברגשות דתיים ולאומיים. הוא גם חוזה שפגיעותן של המדינות הנתמכות בידי ארה”ב במפרץ הפרסי תתחזק. כמו כן, לדבריו ככל שארה”ב תנטוש את האזור, הן תחפשנה לעצמן בעלות ברית חזקות אחרות שיתפסו את מקומה כמגִנות עליהן ועל ביטחונן – למשל סין, הודו או רוסיה. בז’ז’ינסקי קובע שבעתיד אנו צפויים לחזות בהיחלשות דרמטית של מעמד ארה”ב במזרח התיכון.

אם זה יקרה, אנו צפויים לראות כאוס גלובלי ההולך ומתחזק. במקרה כזה יתרחשו סכסוכים הולכים ומתחזקים בין מדינות שונות שיסרבו לשתף פעולה זו עם זו גם בנושאים הקטנים ביותר. כל זאת, בזמן ששיתף פעולה בנושאים כמו התחממות כדור הארץ והטרור הבינלאומי יהפך ליותר ויותר קריטי.

לדעתו, על ארה”ב לחזור אל עצמה ולחזק שוב את מעמדה בעולם כדי למנוע מהעולם משברים אדירים בעתיד הנראה לעין.

נכון ל-2016, התחזית הזאת של בז’ז’נסקי מלפני חמש שנים התגשמה במלואה. ארה”ב נסוגה כיום מהמזרח התיכון  משיקולים שונים, שלא את כולם יכול היה בז’ז’ינסקי לחזות. למשל, חוסר הצורך שלה בנפט המזרח התיכוני כתוצאה משינויים בהפקת נפט, גרם לכך שאת מקומה תפסה רוסיה, שבשלב זה היא מעצמה דומיננטית בסוריה. ובכל זאת, ארה”ב בהחלט לא אמרה את המילה האחרונה במזרח התיכון והיא עדיין פעילה במידה מסוימת בסוריה ובארה”ב. הוא אינו מאמין שהפונדמנטליזם האיסלאמי יכול לזכות במהפכים בעולם המוסלמי. נקווה שכך.

לעומת זאת, בספר שנכתב בשנת 2012 אין כל תחזית על משהו כגון ארגון דאע”ש והג’יהאד העולמי. דבר שאפשר היה לחזותו ב-2012. ומדובר בכשל חמור.

בז’ז’ינסקי ממשיך להיות פעיל בענייני אסטרטגיית חוץ גם ב”טוויטר”, שם הוא ממשיך לבטא את דעותיו.

האם יזכו דעותיו האנטי בדלניות להשפעה בארה”ב של הממשל הבא – רפובליקני או דמוקרטי? את זאת נדע לאחר הבחירות הבאות לנשיאות. אך בכל אופן, הבה נקווה שנשיא ארה”ב הבא ימצא מישהו לפחות בדרג של קיסינג’ר ובז’ז’ינסקי, כי העולם כיום זקוק מאוד למישהו כזה.

וכבונוס: הנה כתבה  של העיתונאי האמיריקני ג’ון האמלין  שהופיעה על בז’ז’ינסקי בתקופת שיא פעילותו במוסף “דבר השבוע “של העיתון “דבר” ב-20 ביולי 1979:

ראו גם:

בז’ז’ינסקי בוויקיפדיה

בז’ז’ינסקי בטוויטר

כמה ציטוטים של בז’ז’ינסקי

ריאיון עם בז’זי’נסקי על הסכם השלום בין ישראל ומצרים

יונה עם ציפורניים של נץ: שמואל אבינרי על ספר מאת בז’ז’ינסקי

4 תגובות

  1. זביגנייב בז’ז’ינסקי, היועץ לביטחון לאומי בתקופת ממשלו של נשיא ארצות הברית לשעבר ג’ימי קרטר בשנים 1981-1977, הלך לעולמו. כך הודיעה בתו, מיקה.

    בז’ז’ינסקי היה בן 89 במותו.

    • הקיסינג’ר של קרטר: מת היועץ לביטחון לאומי לשעבר זביגנייב בז’ז’ינסקי
      הארץ
      http://www.haaretz.co.il/news/world/america/.premium-1.4126020
      27.05.2017 11:22
      עופר אדרת
      בניגוד לכינוי שלו זכה, בז’ז’ינסקי ייזכר בשל פעולתו לסיכול ההתפשטות הסובייטית בעולם – בכל מחיר, ונוכח תפקידו בשיחות בקמפ דיוויד. בזמן כהונתו אירע משבר בני הערובה בטהראן

      י
      זביגנייב בז’ז’ינסקי, היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארה”ב ג’ימי קרטר בין 1979 ל-1981, מת אתמול (שישי) בגיל 89 בארה”ב. בז’ז’ינסקי ייזכר בשל המדיניות התקיפה שלו נגד התפשטות השפעת ברית המועצות ובשל הגברת מעורבותה של ארה”ב במזרח התיכון בימי כהונתו, ובכפרט נוכח התפקיד שמילא בשיחות השלום עם מצרים בקמפ דייויד.

      הוא נולד ב-1928 בוורשה בפולין. בזכות אביו הדיפלומט, שנדד לקנדה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא נמלט מאירופה לפני שנכבשה בידי הנאצים. את לימודיו הגבוהים עשה באוניברסיטת מקגיל במונטריאול ובהרווארד בארה”ב, שם השלים לימודי דוקטורט במדע המדינה ב-1953. בהמשך עבר לאוניברסיטת קולומביה, שם היה פרופ’ ליחסים בינלאומיים.

      את הקשר שלו עם הממשל האמריקאי החל ב-1966, אז מונה לחבר בצוות תכנון המדיניות של משרד החוץ. בתקופה זו זיגזג בעמדותיו המדיניות. תחילה דיבר בשבחה של המעורבות האמריקאית בלחימה בווייטנאם תחת הנשיא לינדון ג’ונסון, אחר כך, ב-1968, התפטר במחאה על כך, ובהמשך מונה ליועץ למדיניות חוץ של סגן הנשיא, יוברט האמפרי, שתמך בהעמקת המעורבות בווייטנאם.

      ב-1973 מונה לעמוד בראש “ועד השלישייה”, הארגון שהקים דיוויד רוקפלר כדי לקדם את שיתוף הפעולה בין ארה”ב, אירופה ויפן. כך החל הקשר שלו עם ג’ימי קרטר, כוכב עולה בשמי המפלגה הדמוקרטית, אותו הזמין בז’ז’ינסקי להיות חבר בוועד.

      ב-1977, כשקרטר נבחר לנשיאות הוא מינה את בז’ז’ינסקי ליועץ לביטחון לאומי – תפקיד שמילא במשך ארבע שנים, עד 1981. כשנכנס לתפקיד כונה “הקיסינג’ר של קרטר” בשל הדמיון בינו ובין הנרי קיסינג’ר, אחד מקודמיו בתפקיד. שניהם היו אקדמאים ילידי אירופה, שהאנגלית שלהם הושפעה משפת אמם (גרמנית, במקרה של קיסינג’ר, פולנית – אצל בז’ז’ינסקי).

      ואולם, הרעיונות שהחדיר בז’ז’ינסקי (שכונה “זביג”) לבית הלבן, שללו את הדימיון לקיסינג’ר, אשר שאף לכינון יחסים יציבים עם ברית המועצות. בשנות כהונתו של בז’ז’ינסקי עמדה לנגד עיניו המשימה העליונה של סיכול ההתפשטות הסובייטית בעולם, בכל מחיר. בבדיחות הדעת נאמר עליו אז, כי הוא “הפולני הראשון אחרי 300 שנה שמסוגל ‘לסדר’ את הרוסים”.

      לשם כך כל האמצעים היו כשרים, כולל גיוס, חימוש ומימון מתנדבים מוסלמים פונדמנטליסטים למלחמת גרילה נגד הסובייטים, שהשתלטו על אפגניסטאן, ובהמשך הפנו את נשקם כלפי ארה”ב. לצד זאת, במקביל להרעה ביחסים בין ארה”ב וברית המועצות, הוא פעל לנורמליזציה ביחסים בין ארה”ב וסין – פעילות שהיתה אחת ממשימות החוץ החשובות שנטל על עצמו.

      בז’ז’ינסקי מילא את התפקיד הבכיר ביותר בתחום מדיניות החוץ בממשל האמריקאי. בפעילותו זו הוא דחק הצדה את שר החוץ, סיירוס ואנס. השפעתו של בז’ז’ינסקי על הממשל עלתה על זו של ואנס וגם קרבתו לנשיא היתה גדולה יותר משלו. מתנגדיו טענו כי חרג בכך מסמכותו תוך ניסיון להשתלט על הזרוע המבצעת במשרד החוץ. ב-1980 היה בז’ז’ינסקי ממובילי המבצע הכושל של צבא ארה”ב לשחרור בני הערובה בשגרירות ארה”ב בטהראן. לאחר מכן התפטר ואנס.
      ב-1978 היה בז’ז’ינסקי חבר מרכזי בשיחות השלום בין ישראל למצרים בקמפ דייויד בארה”ב. במהלך השיחות הוא תועד בתמונה מפורסמת משחק שחמט עם ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין. בהזדמנות הזו הוזכר כי השניים היו היחידים שהיו מסוגלים לדבר בשפת סתרים במהלך השיחות – פולנית.

      בתקופתו גברה השפעת ארה”ב במזרח התיכון. בז’ז’ינסקי תמך במדיניות של צעד-אחר-צעד: “הסתבר לנו כי לנסות לפתור הכל בבת אחת, פירושו לא לפתור דבר”, אמר. במרוצת השנים היה בז’ז’ינסקי אחד ממבקריה של מדיניות ממשלות ישראל ביחס לשטחים, ולא אחת האשימו אותו באנטישמיות.

      בז’ז’ינסקי המשיך להשמיע את דעותיו בזירה האמריקאית והבינלאומית גם בעשורים הבאים, כאיש אקדמיה, כסופר וכמרואיין. הוא האמין כי אין מתחרים להגמוניה הגלובלית של ארה”ב, אך הזהיר גם מהסכנות הכרוכות בשימוש לא נכון בה, בהן יצירת התנגדות ואיבה כלפי ארה”ב בעולם או פגיעה בדמוקרטיה שלה בבית.

      הוא טען כי הממשלים של בוש האב, קלינטון ובוש הבן לא השכילו לנצל לטובת ארה”ב את השינויים הגלובליים לאחר נפילת חומת ברלין ב-1989. בין היתר, היה מהמתנגדים היחידים לפלישה לעיראק ב-2003 וכן התנגד לתקיפת מתקני גרעין באיראן.

      בתחילת כהונתו של ברק אובמה כנשיא היה מתומכיו הבולטים, אך בהמשך האשים אותו ב”היעדר נחישות אסטרטגית”. בהמשך היה ממבקריו של טראמפ. באחד הציוצים האחרונים שלו בטוויטר כתב: “האם יש לנו בכלל מדיניות חוץ כעת?”.

    • היועץ הלאומי של קרטר, שניסה לבלום את ברית המועצות, מת בגיל 8

      רויטרס
      יום שבת, 27 במאי 2017, 21:25

      זביגנייב בז’ז’ינסקי, שהיה היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית בתקופת ממשלו של הנשיא ג’ימי קרטר, מת אתמול (שישי) בגיל 89. בתו מיקה, מגישה ברשת MSNBC, אמרה כי הוא “מת בשלווה” ולא פירטה את סיבת מותו.

      בז’ז’ינסקי, בנו של דיפלומט פולני, סייע לקרטר בשורת משברים בינלאומיים, בהם המהפכה באיראן, שבמהלכה נלקחו בשבי 52 אמריקנים, והפלישה הסובייטית לאפגניסטן. עמדותיו הנציות כלפי מוסקבה היו מנוגדות לאלו של בכירים אחרים בממשל קרטר, כמו שר החוץ סיירוס ונס ושר ההגנה הרולד בראון, שדחפו להסכמים עם ברית המועצות.

      אחרי הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, בז’ז’ינסקי תמך בחימוש המורדים. בשל עמדותיו, הוא כונה על ידי ה”פראבדה”, ביטאון המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, “אויב הדטנט”. מנגד, הוא תמך בשיפור היחסים עם סין וב-1979 ממשל קרטר כונן יחסים רשמיים עם בייג’ינג. קרטר ספד לו ואמר כי הוא היה אדם מבריק, מסור ונאמן. “רוזלין ואני עצובים עם מותו של זביגנייב בז’ז’ינסקי. הוא היה חלק חשוב מחיינו במשך יותר מארבעה עשורים והיה איש ציבור נפלא”, אמר הנשיא לשעבר.

      הנשיא הקודם ברק אובמה אמר כי הוא היה “איש ציבור בעל הישגים, אינטלקטואל ותומך נלהב של המנהיגות האמריקנית בעולם”. לדבריו, “השפעתו הורגשה במשך כמה עשורים, ואני הייתי אחד מכמה נשיאים שהרוויחו מחוכמתו ומיעוצו”.

  2. ההודעה האחרונה של בז’ז’ינסקי בטוויטר שלו מה-4 במאי שאולי יש לראות בה כסוג של צוואה פוליטית הייתה :
    Sophisticated US leadership is the sine qua non of a stable world order. However, we lack the former while the latter is getting worse.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × 3 =