הגיבורים שנשכחו: הסיפור מאחורי אותות הגבורה שלא הוענקו במלחמת העצמאות – שיחה עם עופר דרורי

בתום מלחמת העצמאות הוענקו רק 12 אותות "גיבור ישראל". אך לפי מחקר מקיף — היו אמורים להיות למעלה מאלף. מי החליט לצמצם? מדוע נגנזו מאות סיפורי גבורה? ומה ניתן לעשות היום כדי להשיב את הכבוד ללוחמים?

על כל אלה מספר עופר דרורי , שחקר את הנושא במשך שנים, הקים את "אתר הגבורה", ופרסם סדרת ספרים פורצת דרך.

המערכת

מזה שנים עמל עופר דרורי, איש מחשבים, על אתר הגבורה: גיבורי ישראל לדורותיהם, שבו הוא מפרט את האנשים שזכו באותות גבורה ואומץ שונים מצה"ל ומגופים אחרים במדינה לאורך השנים.

דרורי פירסם בעברו לפחות שבעה ספרים המיועדים למומחים בתחומי מערכות מידע שונות. ספרים עם שמות כמו "מתודולוגיות וכלים בתכנון מערכות מידע" (1995), "אפיון ונהול מערכות מידע ממוחשבות" (1999), ואחרים מסוג זה.

לאחר שביצע עבודת מחקר אקדמאית באוניברסיטת חיפה בנושא אותות הגבורה האבודים ממלחמת העצמאות התברר לו שבעצם אין כל כך תיעוד, על הנושא, ומה שיש הוא חלקי ביותר במקרה הטוב.

באתר הגבורה הוא מתעד את שמות ופרטי הזוכים השונים באותות שונים, מקום המדינה ועד היום. והוא הפך לדמות מרכזית בספרים שיוצאים בתחום זה.

בשנים האחרונות דרורי מקדיש את זמנו לתיעוד האנשים שהיו אמורים לזכות באותות שונים במלחמת העצמאות, ולא זכו בהם – כתוצאה מהחלטה שנראית בדיעבד שרירותית לחלוטין.

הוא פירסם בעניין כמה ספרים שונים, ובימים אלו פירסם ספר חדש, גיבורי תש"ח – העיטורים (הוצאת דרור, 2026).

להלן ראיון עם עופר דרורי על הפרוייקט של חייו ועל ספרו החדש.

אלי: איך הגעת לנושא אותות הגבורה בצה"ל, שעליו יצרת אתר שלם — "אתר הגבורה" — וכתבת סדרת ספרים?

עופר: זהו סיפור ארוך שתמיד אני נשאל עליו. אני מניח שזה קשור לילדות, אבל לא בטוח. בביתנו, בסלון, היו שני עיתוני "במחנה", ובכל אחד מהם סיפור גבורה של חייל — הראשון על נתן אלבז והשני על יהודה קן דרור. העיתונים הללו נשארו בסלסלת העיתונים שנים, והייתי מעלעל בהם מפעם לפעם. מעבר לכך, הנושא עניין אותי כמו היסטוריה צבאית כללית — גם של קרבות בעולם וגם של מלחמת העצמאות. שני הוריי היו חיילים במלחמה, והנושא היה מדובר בביתנו.

אלי: מה עשית קודם לכן?

עופר: אני עוסק בתחום כבר עשרים שנה. במקצועי אני איש מחשבים כבר ארבעים שנה — עבדתי בחברה ממשלתית גדולה, ובמקביל לימדתי באוניברסיטה במדעי המחשב. נהגתי לומר שמחשבים זה לעניין ולפרנסה, והיסטוריה צבאית זה לנשמה.

אלי: מה משך אותך בנושא הזה?

עופר: ככלל, היסטוריה צבאית עניינה אותי, אבל בכל הקשור למעשי גבורה — משכה אותי התנהגותו של האדם הבודד במצבי קיצון חריגים. הפער בין ההתנהגות הטבעית — למשל, כאשר יורים עליך לתפוס מחסה — לבין ההחלטה הפנימית של אדם, בניגוד לטבע האנושי, להסתער או לצאת ממחסה כדי למשוך פצוע לשטח מוגן, בתוך אש.

בשלב מסוים התחלתי מחקר מקדים, שהתבסס על ראיונות עם מקבלי עיטורים וצל"שים, אך עצרתי אותו לטובת כתיבת דוקטורט על הגבורה במלחמת העצמאות. אולי בעתיד אחזור אליו. הבעיה המרכזית היא שיש רק 24 שעות ביממה, ויש לי עיסוקים נוספים שחשובים בעיניי.

אלי: אילו תגליות מעניינות גילית?

עופר: שטבע האדם מורכב — אם כי הפסיכולוגים לא צריכים את התובנה שלי. אני בא מעולם המדעים המדויקים, ונפש האדם פחות מוכרת לי. עוד למדתי שאנשים מסוגלים להוציא מעצמם הרבה מעבר למה שהם חושבים שאפשרי. לתכונה הזו נחשפתי גם בשירות המילואים שלי — ולא בהכרח רק במעשי גבורה.

אלי: מדוע לא ניתנו יותר מ־12 אותות גבורה במלחמת העצמאות?

עופר: זו שאלה שהתשובה לה נמצאת בדוקטורט שכתבתי, ושיצא בספר גיבורי תש"ח האלמונים – גם בחלוף הזמן הם ראויים להכרה (הוצאת דרור, 2024).

בקיצור: היו אמורים להינתן לא 12 אלא 1280 עיטורים, בשבע רמות של גבורה. בפועל חולקו רק 12, והאחרים לא ניתנו. את העוול הזה אני מנסה כבר שנים לתקן — באמצעות התכתבויות ופגישות עם רמטכ"לים, חברי כנסת, ועוד. לדעתי, הצבא נמנע מלתקן את העוול מחשש לפתוח את הנושא מחדש — ללא הצדקה עניינית, ובניגוד למקובל בצבאות העולם.

אלי: על אילו מקורות התבססת בספריך?

עופר: מחקר ארוך שנים. ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, ספרות ענפה על תש"ח — ספרי זיכרונות, מחקרים היסטוריים, ראיונות ועוד.

בקצרה, כאמור למעלה בתום מלחמת הקוממיות הוענקו 12 אותות "גיבור ישראל", שהומרו בשנת 1973 לעיטור הגבורה לפי חוק העיטורים של צה"ל.

לקראת סוף המלחמה הוקמה ועדה מטכ"לית, בראשות שדמי, שמטרתה הייתה לסנן אלפי המלצות למעשי גבורה. הוועדה לא סיימה את עבודתה בשל עומס ההמלצות. לאחר מכן מונתה ועדה שנייה, בראשות יצחק פונדק, שהשלימה את הבחינה והכריעה.

ממחקרי עולה כי הוועדה השנייה קבעה למעשה את רשימת גיבורי המלחמה — כ־1200 מקרים — לאחר פסילה של אלפי המלצות אחרות. היא גם קבעה מדרג של שבע רמות עיטורים, המקביל למערכת העיטורים הנהוגה כיום בצה"ל.

ואז נכנס לתמונה דוד בן-גוריון, שדרש לצמצם את הרשימה בצורה דרסטית. למרות התנגדות, הוועדה נאלצה להיענות. כפי שאמר פונדק: "לא היה ניתן לעמוד מול בן-גוריון". כך נבחרו רק 12 עיטורים , והשאר עיטורים ואותות — שאמורים היו להיות מוענקים בהמשך — לא חולקו מעולם.

בן-גוריון גם קבע קריטריון נוסף: עיטור יינתן רק על מעשה גבורה בקרב שבו ניצחנו.

אלי: אתה חושב שבן-גוריון צדק?

עופר: היום ברור שאין קשר בין ניצחון לבין גבורה אישית — ולעיתים להפך. בקרבות קשים במיוחד מתגלים מעשי גבורה יוצאי דופן. בפועל, כ־1200 עיטורים וצל"שים לא הוענקו, תוך פגיעה קשה בלוחמים ובמשפחותיהם — חיים ומתים כאחד. כשליש מהם נפלו בקרב, ונשמטו ממורשת הגבורה של צה"ל ושל העם.

בדקתי גם את סוגיית היקף העיטורים: במלחמת העצמאות הוענק מספר זעום יחסית. אילו הקריטריונים של בן-גוריון היו מיושמים במלחמות אחרות — אחרי יום הכיפורים היו מוענקים חמישה עיטורים בלבד (במקום 585), ואחרי ששת הימים — שניים בלבד (במקום 270).

אלי: מה ניתן ללמוד ממאגר המידע שיצרת?

עופר: זה דורש קריאה בספר. מדובר בניתוח רחב — גיל, מוצא, יחידות, גברים מול נשים, ועוד. אי אפשר לצמצם זאת לשתי שורות.

אלי: במה שונה הספר החדש שלך?

עופר: הספר "גיבורי תש"ח – העיטורים" מרכז מידע מלא על שלושת העיטורים העליונים. הוא מתבסס על מחקר מתפתח ועל גילויים חדשים.

הספר "ואלה שמות הגיבורים" היה הראשון שפרסם את כל השמות שאושרו על ידי הוועדה — תוצאה של עבודה מורכבת של איתור, סינון, ופיענוח. אחריו הגיע גיבורי תש"ח ומעשה גבורתם -חלק א – מעוטרי עיטור הגבורה ואות גיבורים ב' (המקביל לעיטור העוז), שהציג בפירוט את מעשי הגבורה עצמם.

הספר הנוכחי, "גיבורי תש"ח – העיטורים", מרחיב לשלושת העיטורים העליונים, אך עדיין נותרו ארבע רמות נוספות.

אלי: האם ניתן להבין את הקריטריונים לבחירה?

עופר: הוועדה לא פרסמה קריטריונים מפורשים, אך כן פרסמה דירוגים. כמו כל ועדה — נעשה מיון והערכה.

אלי: יש תוכניות להמשך?

עופר: כן. הספר הבא יהיה "גיבורי תש"ח – הצל"שים", שיכלול מאות מקרים. הקושי הוא שחלק גדול מהחומר חסר בארכיונים, ויש לשחזר אותו ממקורות שונים.

בנוסף, אני מקדם מיזם חדש — "מגש הכסף". מדובר במפת גבורה מבוססת גוגל מפות, שתציג את אתרי הקרבות, את הגיבורים שהוכרו רשמית, ותקציר על כל אחד מהם. המידע מבוסס על שני ספריי המרכזיים בנושא.

בשטח עצמו אני פועל להנכחת האירועים באמצעות שלטים קטנים ונטיעת עצים. לא הנצחה — אלא החזרת הסיפור למרחב הציבורי.

עד כאן עופר דרורי.

אציין שעל פי מחקריו של דרורי שלושה מבני משפחתי היו מועמדים אך לא זכו באותות גבורה: סבי יוסף וסרמן; דודי משה וסרמן; ואבי צבי וסרמן.

הם מעולם לא ידעו שהם היו מועמדים לאותות הגבורה , שאותם לא קיבלו בגלל החלטה בירוקרטית שנויה במחלוקת.

וכך גם ידיד המשפחה אליהו "אליק" שמיר, שעליו כתב אחיו, משה שמיר, בספרו "במו ידיו – פרקי אליק".

פרסומיו של עופר דרורי עושים לראשונה צדק עם קהילה שלמה של אנשים אמיצי לב שלא זכו להכרה הלאומית שהגיעה להם, ועם בני משפחתם.

הם ראויים מאוד לקריאה, ולמחשבה מה היה קורה אילו הגיבורים האלו כן היו מקבלים את האותות שהגיעו להם.

קראו גם

קיראו את עבודת המחקר של עופר דרורי על האותות שלא ניתנו במלחמת העצמאות

העבודה בגירסתה האקדמאית

אתר הגבורה