חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” לאירועים ולמופעים ממליצה על:
ההצגה המלט Machine בתאטרון תמונע
המופע הזה – המלט Machine בתאטרון תמונע – היה טוב ואף השתבח עם מעבר הימים, הרושם והטעם. אנחנו – הצופים – היינו מופעלים ופעילים: עוברים מאולם לאולם, יושבים בשתי שורות על הבמה, משנים שכנים, הייתה לי הזכות לשבת ליד השחקן ניקו ניתאי. מתכבדים בסוכריות, בתבשיל אורז וירקות, שותים מים, תה. ובתווך המלט משתגע: זורק נעליים על אמו ולא פוגע, תולש חתיכות מכיכר לחם ומשליך לעבר הקהל, ואפילו כן פוגע. אופליה מתמכרת להתאבדות, ונשארת בחיים, ושרה בליווי הנגנים שהתמקמו ברומו של האולם מעל לספסלי הקהל המדורגים. אוקטביוס וגרטרוד מתחתנים, הורציו לא מוצא את עצמו, רוצה להיות המלט.
חמישה שחקנים – בני אלדר, גיל אלון, עינת ויצמן, דוד זאבי, ריקי חיות – טוטליים, מכורים לתאטרון, ממלאים את החלל כולל ממד הגובה. עולים על מגוון סולמות, נתלים על חבלים, טורפים את שני נוסחי המלט – זה של שייקספיר מראשית המאה ה-17, נוסף על המלט machine של הגרמני היינר מולר מהמאה ה-20. יש כאן דמוי-דם המרוח על גופם ובגדיהם, יזע המנצנץ על מצחם, ודמעות של שני הילדים היתומים – המלט ואופליה – המבכים את אבותיהם. הבנתי עוד חלק מההצגה, של רצח אביה של אופליה – הוא עושה אותה יתומה מאב בדומה להמלט.
שמעתי מפיו של מבקר מחמיר, במאי בפני עצמו, שהוא לא ראה מספיק משמעות מאחורי כל האמצעים התאטרליים המרהיבים המיושמים במופע. אני כן הבנתי דבר-מה לראשונה, מה שלא ראיתי בכל ההמלטים הקודמים, בזכות משפט חד ובהיר אחד מפיו של המלך הרוצח קלאודיוס – יש כאן סיפור עתיק של רצח בין אחים ששורשיו בעומק התרבות והספרות: בראשית רצח קין את הבל.
ההזדמנות לתובנות חדשות, עיצוב החלל הבימתי והפעלת הקהל – ראויים לעלייה לרגל המונית לתאטרון תמונע.
ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה של “יקום תרבות” ממליץ על:
המחזמר “שיער” בתאטרון הקאמרי, בבימויו של משה קפטן.
מחזה ושירים: ג’רום ראגני וג’יימס ראדו. מוזיקה: גאלט מק’דרמוט. תרגום: אהוד מנור. בימוי: משה קפטן. כוריאוגרפיה: אביחי חכם. ניהול מוזיקלי: ג’וני גולדשטיין וטל בלכרוביץ’. תפאורה: ערן עצמון. תלבושות: יובל כספין. תאורה: קרן גרנק. וידאו: יואב כהן ואדם לבינסון. עיצוב צליל: ערן פרלדיק. הדרכה קולית: דוקי עצמון. מפיק: חיים סלע.
רפרודוקציה נהדרת למחזמר המקורי משנת 1979, שרלוונטית לימינו יותר מתמיד. התפאורה מדהימה, המוזיקה והרקדנים מהפנטים, ואנסמבל השחקנים, הכולל את עוז זהבי, דן שפירא וחן אמסלם, עושה את ההצגה למרגשת וסוחפת. אמנם ישנן חריקות פה ושם בתרגום השירים, ולעתים המופע נוטה לצעקנות, אבל בשורה התחתונה יש כאן מחזמר ומוצר-תיאטרון הראויים להערכה. לכו לראות.