ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה של “יקום תרבות” ממליץ על:

הסרט “באבא ג’ון”, מאת הבמאי יובל דלשד- המועמד של ישראל לאוסקר השנה וזוכה פרס האוסקר הישראלי. מדובר בסרט חכם ומרגש מאוד, העוסק בקרע במשפחה, בפער הבין דורי בין מסורתיות למודרניות, בין הגולה לישראל. הסרט עושה זאת ברגישות ובדיוק מופתיים עד לפאתוס מרשים. כמו כן, הוא מציג תמונות ויזואליות מרשימות – וכל זה בשפה הפרסית. מומלץ מאוד.
לטריילר:
https://www.youtube.com/watch?v=2pN9KhZLaec


ורד זינגר, עורכת הלשון והסגנון של “יקום תרבות”, ממליצה על:


הספר “סָפוג מלחמה”, מאת יון דגן (עורך אחראי: חיים דולוגופולסקי, עורכת התרגום והלשון: ורד זינגר, הוצאה עצמית, 2015)
גילוי נאות: ערכתי את תרגום הספר הזה, ואף כי אני משתדלת לא להמליץ על ספרים שהייתי מעורבת בעשייתם, הרי שהספר הזה (שראה אור השבוע) זועק לתשומת לב. למרות שיצא בהוצאה עצמית, אין לי ספק שהיה מתקבל לכל הוצאה גדולה והופך באחת לרב מכר מדובר. הוא מרתק ונבון וקולח ומצחיק ומפחיד – והכול בעת ובעונה אחת. מדובר בסיפורים קצרים שנכתבו מנקודת מבטו של שריונר יהודי בצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה. הספר משובץ בשירים שתרגמה בכשרון רב סיוון בסקין. יון דגן הוא סופר ורופא עטור מדליות מהתקופה שבה לחם כשריונר בצבא האדום והוא בן שש-עשרה בלבד. בסיפורים אין ולו בדיה אחת, רק אמת – המחרידה אך גם הנחוצה כל כך.

חגית בת אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים ומופעים בכל רחבי הארץ ממליצה על:

הצגת יחיד בתיאטרון “קליפה”, רחוב הרכבת 38, תל אביב

תיאטרון קליפה מארח את Love the Juice  – מופע היחיד של אריאל ברונז- משורר, מחזאי, במאי, שחקן, שקספירולוג בניסן נתיב – כפי שהוא מציג את עצמו בפתח המופע. אריאל משחק את דמותו של סוכן נוסע, יהודי נודד המקדיש עצמו למסעות גיוס עולים חדשים ובקיצור: “המעלה”. נושא העלייה אנכרוניסטי בעיניי – וודאי לא נמצא כעת על סדר יומה של המדינה, אך מאפשר להציג את ישראל בצורה ביקורתית ולעתים אף גרוטסקית בפני קבוצת עולים פוטנציאליים – שהם הקהל עצמו. היו שתי הופעות: ביום רביעי 30.9 שבה נכחתי והצגת הבכורה יום קודם – ביום שלישי 29.9, שבה צפה מעין ידידי. ההמלצה הזאת נכתבת מתוך שיחת החלפת החוויות, ומסתבר שבשתי ההצגות היה סוף שונה. אריאל ברונז נכנס לבמה בחליפת-המון-חלקים מהודרת, בדקות הראשונות מבצע “חשיפה” – ונשאר בתחתונים ובחצאית ורודה קצרצרה, ומדי פעם עולה על נעלי עקב. אני שואלת: למה גבר משחק גבר משחק אישה – “עובד” בתיאטרון – או מצחיק או מפחיד? “למגמה הזאת שורשים עמוקים ביותר: מאז יוון העתיקה, דרך שקספיר ומולייר, דמויות נשים שוחקו על ידי גברים” – אומר מעין. תשובתו אינה מספקת אותי. תבואו לראות את אריאל המתערטל בהופעות הקרובות: 28.10,  24.11,  23.12.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע − שש =