קריאה בספר "טובת הילד" \ איאן מקיואן (הוצאת "עם עובד", 2015. תרגום: מיכל אלפון)
מאת מירב גולן
איאן מקיואן, 1948, סופר אנגלי, פרסם עד כה שני קבצי סיפורים ו-13 רומנים. ספריו היו מועמדים לפרסים רבים. ספרו "אמסטרדם" זכה בפרס בוקר, וב-2011 קיבל אף את פרס ירושלים. חייו של מקיואן רצופים שערוריות תקשורתיות: סיפור גרושיו זכה לסיקור נרחב, בעיקר אחרי שב-1997 זכה במשמורת על ילדיו ומיד לאחר מכן אשתו ברחה לצרפת עם ילדם בן ה-13. לפני כמה שנים גילה מקיואן שיש לו אח שגדול ממנו בשש שנים, שנמסר לאימוץ −הוא נולד לרומן בין אימו לאביו של מקיואן בזמן שהם הייתה נשואה לגבר אחר.
בספרו החדש, "טובת הילד", פיונה מיי, בת 59, היא שופטת בבית המשפט הגבוה לענייני משפחה. הנרטיב נפתח כשפיונה יושבת ליד פסק דין שעליה לסיים לכתוב אותו. הקורא מיודע שכרגע היא סיימה מריבה עם בעלה, שהכריז הכרזה מדהימה והטיל עליה עול בלתי נסבל. בעלה מבקש ממנה רשות לנהל רומן, הוא לא מבקש להתגרש – "רק" לנהל רומן. היא המומה מהתעוזה וכשופטת "היה לה הכוח להרחיק ילד מהורה לא טוב ולפעמים השתמשה בו אבל להרחיק את עצמה מבעל לא טוב?" (עמ' 12). הכרזתו של בעלה מביאה אותה לחשוב על קמלותו של הגיל, הגוף, חיי המין על היחסים הבינאישיים והתקשורת בין בני הזוג גם אחרי שנים רבות של חיים משותפים. במובן מסוים היא גם חושבת על החרטה שלה ולבעלה אין ילדים. כשהם מנהלים שיחת "פנינו לאן", פיונה מקבלת טלפון דחוף, כשופטת תורנית, ומעבר לקו נמסר לה שבית החולים צריך לתת בדחיפות עירוי לחולה סרטן, נער בן 17. המשפחה קשורה לכת עדי יהווה והם מסרבים לטיפול, טיפול שעשוי לשפר את חייו של הילד ולאפשר לו לחיות עוד שנים של בריאות. פיונה מגיעה לבית המשפט ומחליטה לדחות את ההחלטה לאחר שתשוחח עם הנער, כדי שתוכל להבין האם הנער מסרב כבן אדם עצמאי וחופשי בדעותיו, או שהוא מושפע מאנשי הדת ומהוריו בהחלטתו. לאחר שיחה מעמיקה עם הילד, שיחה שמתארכת למעלה מעשרה עמודים, שיחה שבה היא משתפת עם הנער פעולה ומגלה בו כישרון, היא מחליטה לאשר את עירוי הדם. בינתיים, בעלה של פיונה עוזב את הבית, והיא מחליפה את המנעול.
איאן מקיואן
הספר מסופר מנקודת מבט שלישית, אך מתוך תודעתה של פיונה. כלומר, דרכה אנו מתוודעים לעובדות, לחוקים ולטענות העולים מהם, על החרדות מנטישת בעלה ועל מה שעולה בעקבות מה שקורה עם הנער, אדם, שאותו היא "מצילה" כשהיא מחליטה על ביצוע העירוי.
פיונה מתגלה כשופטת נמרצת, החלטית, יצירתית ואקטיבית, אך ייתכן ובחייה שלה היא נשארת פסיבית ולא לוקחת החלטה ממשית. היא לא סתם שופטת, אלא שופטת לענייני משפחה, והכותרת מרמזת על עניינו של הספר. Children Act הוא מושג הלקוח מהחוק שקבע הפרלמנט הבריטי ב-1908 ומטרתו להגן על הילדים מניצול. הוא גם לקוח ממילות הפתיחה של הספר Bleak House (בית קדרות) של צ'רלס דיקנס, ספר שבו מותח דיקנס ביקורת על מערכת המשפט והסחבת הביורוקרטית המענה את האזרח. בעמוד 112 ישנה התייחסות מפורשת לחוק מ-1989, שבה פיונה מצטטת שופט אחר הקובע כי לנגד עיניו עומדת קודם כל טובת הילד והוא חייב להחליט בהתאם לטובתו. יתרה מכך, היא מצטטת חוק הנוער מ-1989, המצהיר בשורות הפתיחה על עליונות של עקרון טובת הילד. והיא רואה בטובת הילד מושג הכולל את האינטרס של הילד ואת רווחתו גם יחד.
החלטותיה הן הרות משקל ואיאן מקיואן משלב בסיפור כמה תיקים שפיונה מטפלת בהם, כמו: פסק הדין שבו היא מטפלת בזמן שהנרטיב נפתח הוא פסק דין שהיא צריכה עוד ללטש ונוגע בבני זוג מהקהילה היהודית, שנישאו בשידוך. כיום, לאחר ניסיון גישור, בני הזוג פרודים. יש להם שתי בנות והן גרות עם האם. על פי המסורת האם צריכה לשבת בבית ולגדל ילדים רבים, אך האישה לומדת באוניברסיטה הפתוחה ועם סיום לימודיה התקבלה לעבודה כמורה. על פני השטח עסק הסכסוך בשאלה באיזה בית ספר ילמדו הבנות, אך למעשה השאלה הגדולה הייתה אופן גידולן של הבנות. זאת קהילה סגורה שבה אינטרנט, טלוויזיה ואופנה מחוץ לתחום, אך האם מעוניינת שבנותיה ילמדו, היא רוצה שיכירו וידעו, וכתוצאה מכך יהיו סובלניות כלפי האחר. משפט נוסף שמוזכר הוא המשפט לגבי התאומים הסיאמיים: בית חולים לונדוני מבקש היתר להפריד תאומים סיאמיים כדי להציל אחד מהם, שיש לו פוטנציאל לחיות כילד בריא ונורמלי. ההורים, קתולים אדוקים, מסרבים לאשר את הרצח. בתחילת פסק הדין מזכירה פיונה: "זהו בית משפט ועניינו הוא החוק ולא המוסר, מתפקידנו לגלות ומחובתנו ליישם את עקרונות החוק הנוגעים למצב המובא לפנינו (עמ' 29). כלומר, יש אפשרות להפר את החוק כדי למנוע פגיעה גדולה יותר. היא מצליחה להפעיל שיקול דעת רציונלי קר כדי להפריד בין חוק למוסר.
הספר מטפל בנושאים מורכבים כמו תיאולוגיה, פילוסופיה, חוק ומשפט, מוסר, אך מעל לכול עניינו של הספר הוא דת ומדינה. ליתר דיוק, הפרדת הדת מהמדינה. בשני המקרים הנזכרים לעיל אלו מקרים שבהם הדת והמדינה מתנגשת ופיונה מתבקשת להלך בין הטיפות: לכבד את דתם של הנוגעים בדבר אבל גם לתת מקום לחוק במדינה. אך במקרים של ילדים היא מצהירה עוד בהתחלה "ברגעים של אופטימיות סברה כי הקביעה בחוק שצורכי הילד קודמים לצורכי ההורים היא אבן חשובה בהתקדמותה של התרבות האנושית" (עמ' 9). ויתרה מכך, טובת הפרט – היא המכילה את הפילוסופיה של החיים הטובים: חירות כלכלית ורוחנית, מידות טובות, חמלה ואהבת הזולת, עבודה מספקת שהיא פרי מטלות תובעניות, רשת משגשגת של קשרים אישיים, האפשרות לזכות בהערכת הזולת, חיפוש אחר משמעות לקיומנו וחיים שבמרכזם קשר משמעותי אחד או קשרים אחדים המאופיינים כקשרי אהבה (עמ' 19).