לרגל עשרים שנה לרציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין, להלן המלצות לכמה ספרים הקשורים אליו וגם לרציחתו – במישרין או בעקיפין
אלי אשד העורך הראשי של “יקום תרבות” ממליץ על הספר:
המהדורה מ-1936 עם איורים של בינה גבירץ
“בני היורה”, ספרו הישן והנהדר של אליעזר שמאלי משנת 1936, עם איוריה של בינה גבירץ. הספר יצר את דמות “הצבר” בספרות העברית, ומתאר את דמותם של ילדי כיתה אחת בשנת לימודים אחת בבית ספר בתל אביב. את הכיתה הזאת אכן לימד שמאלי – ואחד מהילדים היה יצחק רבין. הספר הפך לקלאסי וכתוצאה ממנו יצחק רבין הפך ל”צבר הקלאסי” בעיני אחרים, ובראש ובראשונה בעיני עצמו. הספר יצא לאור שוב ב-1964 בהוצאת “מסדה” בעריכת אוריאל אופק, שקרא את הספר בילדותו, והתרשם ממנו מאוד (כאשר גילה בזמן ששירת בפלמ”ח שאחד מ”בני היורה” שעליהם קרא, יצחק רבין, הוא מפקדו הייתה זאת עבורו חוויה מכוננת). במהדורה החדשה איורים חדשים של איה שמואלי. נוסף על כך מופיעה בספר הקדמה מיוחדת מאת יצחק רבין – שכיהן כרמטכ”ל בעת ההיא – הנושאת את הכותרת: “הייתי מבני היורה”. בהקדמה סיפר בהתרגשות כיצד הספר השפיע על חייו ועל מה שהפך להיות.
המהדורה השנייה של הספר עם הקדמת הרמטכ”ל יצחק רבין, “הייתי מבני היורה” ואיורים של אורה שמואלי
סקירה מפורטת של אלי אשד על “בני היורה” ועל חלקו של יצחק רבין בו, הכוללת גם נספח, רשימת מרבית הספרים שהופיעו בעברית ובשפות אחרות על יצחק רבין: “בן היורה”: יצחק רבין בספרות הילדים העברית
רן יגיל, “הרביניסט האחרון” (“הקיבוץ המאוחד”, 2006). זהו מותחן קצבי ומסחרר על מעריצו של יצחק רבין המנוח היוצא לרצוח את יגאל עמיר בבית הכלא ולנקום את נקמת רבין. האם יצליח? ספר שאי אפשר להניח אותו מהידיים.
סקירה של אלי אשד על הספר “מתנקש על הכוונת”
טל בר ועידו מרט, “אדוני הבובות”, הוצאת “ידיעות ספרים” (2011)
בשנת 2021, 26 שנה לאחר רצח רבין, נפתחת שוב החקירה בפרשת הרצח, ומתברר שהרצח בוצע בידי ארגון יהודי ציוני חשאי חובק עולם, המנהל את חיי המדינה מאחורי הקלעים. כעת מתברר שאיש השב”כ שירה בהוראת הארגון בראש הממשלה עומד להתמנות לראש ממשלת ישראל. האם תיעצר המזימה? זוהי דוגמה אולטימטיבית מסוגה של ספרות “מזימות הקשר” על רצח יצחק רבין.
ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה של “יקום תרבות” ממליץ על הספר:
״שלוש יריות ועשרים שנה: הרהורים על הפסיפס הישראלי”, בעריכת אניטה שפירא ונורית כהן-לוינוביסקי, בהוצאת “עם עובד” (2015).
במלאות עשרים שנה לרצח ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין הספר מציע אסופת מאמרים הבוחנת ופורסת את יסודותיה של “מורשת רבין” מאז הרצח ועד היום. אסופת המאמרים מרשימה וכוללת אישים כמו רובי ריבלין, שלמה אבינרי, חיים גורי, רוני סומק, הרב ישראל לאו ועוד.
ורד זינגר, עורכת הלשון והסגנון של “יקום תרבות” ממליצה על הספר:
עטיפת מהדורה ראשונה.1991
“ביום שבו ירו בראש הממשלה” – סיפורי אהבה”, בהוצאת “עם עובד”-“ידיעות אחרונות-“ספרי חמד” מהדורה ראשונה 1991, מהדורה שנייה 2003.
זהו בעיניי אחד מקבצי הסיפורים המעולים שיצאו בארץ. אני זוכרת שקראתי אותו עם צאתו בהתרגשות. ושוב. ושוב. ולא הסכמתי להשאילו לאיש. היכולת לזקק רגשות עזים לכדי משפט או מילה, הסיפורים המותחים, הקולחים, העזים וממיסי הלב, לא דמו לשום דבר ישראלי שקראתי עד אז בסגנון הנקרא למרבה הצער “רזה” – למעט אורלי קסטל-בלום המופלאה. זהו ספרו הטוב ביותר של עוזי וויל בעיניי, הנקרא בנשימה אחת.
עטיפת מהדורה שנייה 2003.
המלצה לסיום מאת אלי אשד:
ההצגה “עשר דקות מהבית” מאת מאיה ערד, תיאטרון “הבימה”.
הצגה שמעלה על הבמה את יצחק רבין ברגע מכריע בקריירה שלו, כאשר עליו להחליט החלטה גורלית. שנה לאחר שחתם על השלב הראשון של הסכמי אוסלו, נחטף חייל ישראלי ומוחזק בשטח שנמסר לריבונות פלסטינית. חזון השלום של רבין עומד למבחן, ורבין ניצב מול דילמה מנהיגותית ואישית אדירה. ברגעים קריטיים אלה, כאשר שעון עצר קוצב את חיי החטוף ואם מתחננת על חיי בנה, מציפים את רבין זיכרונות מן העבר, וחזיונות מזעזעים מן העתיד של אימהות שכולות, החוזרות אליו אל העבר משנת 2015 העתידנית ומספרות לו את העומד לקרות. היסטוריה של מדינה שלמה ושל איש אחד מקופלת ונפרשת בתקופה של שלושה ימים מורטי עצבים, כשרבין מקבל סדרה של החלטות שנויות במחלוקת, ואגב כך לומד את העתיד לקרות לו ולמורשתו השנוייה במחלוקת.
מומלץ מאוד.
כדאי לציין ש”ביום שבו ירו בראש הממשלה ” יצא לאור ב-1991 ארבע שנים לפני..שירו כאן בראש הממשלה.
אז האימפקט שלו לפני ואחרי הוא דבר שונה לחלוטין.אני משער שבצאתו הכותרת נראתה כלא יותר מבדיחה טובה או תפלה.
בדיעבד זה נראה כמו סיפור אפל על היום שבו נרצח רבין ,אם כי כמובן לא זאת הייתה כוונת עוזי ווייל שניבא ולא ידע מה ניבא.
תודה לך, אלי אשד, חידשת לי בנושא של יצחק רבין בספרות הילדים. שמו של ספר הילדים המרכזי בנושא מאת אליעזר שמואלי – “בני היורה” נשמע מצמרר עם החוכמה והטפשות שלנו שלאחר המעשה.