ניסים כץ, עורך הפרוזה של “יקום תרבות”, ממליץ על:
הסרט ״להציל את מארק ואטני״ בבימויו של רידלי סקוט. סרט מופלא בכיכובו של מאט דיימון שנותן תצוגת משחק מופתית. זהו סרט המספר את סיפורו של אסטרונאוט שננטש על המאדים משום שחשבו בטעות שהוא נהרג. הסרט מתאים לכולם ולא רק לאלו שאוהבים מדע בדיוני (אני בכלל לא הייתי שם את הסרט הזה תחת הקטגוריה הזו, זהו סרט סופר מדעי ושיר הלל למדע). מדובר גם בסרט מהנה וזה ההישג הגדול של רידלי סקוט מזה שנים. לא להחמיץ.
אלי אשד פרסם מאמר על הסרט, וגם חגית בת אליעזר המליצה עליו במדור ההמלצות הקודם. נראה שיש הסכמה נדירה בין עורכי “יקום תרבות” בדבר איכותו של הסרט.
ורד זינגר, עורכת הלשון והסגנון של “יקום תרבות” ממליצה על:
הספר “לאהוב את מה שיש” מאת ביירון קייטי (הוצאת “פראג”). ספר זה איננו עוד ספר “רוחניקי” המכיל ממבו ג’מבו של מנטרות. הוא מציע שיטה פשוטה ושכלתנית – ארבע שאלות ברורות − שביכולתן לנצח את הסבל באחת. הוא לא יהפוך אתכם לאנשים יעילים יותר, טעויות עדיין תמשיכו לעשות, אבל הוא בהחלט יסייע לכם להכחיד את האשמה ואת ההלקאה העצמית. במשפט אחד מסכם: אנחנו סובלים רק כשאנו מאמינים במחשבה שמתווכחת עם מה שיש. כשההכרה צלולה לגמרי, “מה שיש” הוא מה שאנחנו רוצים. כך כתב על הספר הזה אקהרט טול: “שורש סבלנו הוא ההזדהות עם מחשבותינו, עם ה’סיפורים’ שמתרוצצים לנו בראש ללא הפסקה. ‘העבודה’ של ביירון קייטי פועלת כמו להב חד שחותך דרך האשליה הזאת ומאפשר לנו להכיר בעצמנו את המהות הנצחית של קיומנו. שמחה, שלווה ואהבה צומחים מתוכה כמצב טבעי. ‘לאהוב את מה שיש’ מספק את המפתח. השתמשו בו”. מומלץ במיוחד בימים טרופים אלה.
חגית בת אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים ומופעים בכל רחבי הארץ ממליצה על:
ערבי שירה ב״שירע בצימר״
“הצימר” הוא חלל אמנות, תרבותי חברתי, שבו מתקיימים מפגשים בין קהל לבין אמנים ומוזיקאים.
מסוף 2014 עורכת אלה נובק ערבי “שירע” אחת לחודש שבהם קוראים משוררים ולא משוררים, ותיקים וחדשים, ידועים או בכלל לא. כל משתתף מקבל נתח נדיב של זמן שמספיק לקריאת שירים רבים. האירועים האלה זוכים לקהל רב, פעיל ומעודד, שנהנה מהשירים וכן מהשיחות החברתיות לפני תחילת האירוע, ובהפסקות בין קורא לקורא המתרחשות באווירה חופשית-מרדנית-וודסטוקית.
ביום שני 12.10 התקיים ערב “שירע” של חודש אוקטובר, כאשר המשתתפים הבולטים בו היו קובי אור, מירי רנדל הבר ורון דהן.
אני ממליצה גם על קונצרט – התזמורת הפילהרמונית הישראלית – קונצרט מנויים מס’ 1.
הכנרת ניקולה בנדטי
ביום שלישי 13.10 נפתחה עונת המנויים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בקונצרט מנויים מס’ 1 בהיכל התרבות ע”ש צ’רלס ברונפמן.
למחרת, יום רביעי 14.10, הגיעה התזמורת לחיפה והופיעה באולם האודיטוריום במרכז הכרמל. לאולם בחיפה יש יתרון עצום: הוא היחיד בארץ ובין המעטים בעולם שבו יש מושבים על הבמה מאחורי התזמורת, קרוב-קרוב לנגנים, ועם הפנים למנצח – הפעם זה היה זובין מהטה. התזמורת ביצעה שלוש יצירות שהמלהיבה בהן הייתה הקונצ’רטו ברה-מג’ור לכינור ותזמורת מאת אריך וולפגנג קורנגולד עם הסולנית – הכנרת הסקוטית הצעירה והמפורסמת ניקולה בנדטי. הכינור השמיע צלילים אציליים – הגבוהים והצלולים ביותר ששמעתי אי פעם. לאחר הקונצרט קראתי באינטרנט שמה שראיתי ושמעתי היה כינור סטרדיוואריוס משנת 1712.
נכחתי במאורע קוסמי-היסטורי: זוג האצולה המוזיקלית – מאסטרו קשיש וכנרת צעירה וירטואוזית עומדים כתף-אל-כתף על הבמה הישראלית ומבצעים את הקונצ’רטו שהלחין אריך וולפגנג קורנגולד בשנת 1945 בהשפעת המוזיקה לסרטים הוליוודיים שאותה חיבר קודם לכן.
