אלי אשד, העורך הראשי של “יקום תרבות” ממליץ עבור יום הכיפורים – ובסמיכות לאירועי מלחמת יום הכיפורים – על קריאת ספר שראה אור בשנת 1969, ספר שהוא נדיר כיום, אבל אפשר לאתרו בכל ספרייה גדולה:
אילו נוצחה ישראל, מאת ריצ’ארד ז. צ’זנוף, אדוארד קליין, רוברט ליטל (עברית: מ. דרומי וש. יונתן). הספר ראה אור בהוצאת “ספריית מעריב”, 1969, כמעט מידית או ממש במקביל לאחר פרסומו באנגלית, דבר שהוא נדיר מאוד אז והיום.
ספר זה שנכתב לאחר מלחמת ששת הימים מתאר מציאות שבה ישראל הובסה במלחמה זאת ונכבשה, כתוצאה מכשלים שונים של מנהיגיה. בתקופה שלאחר ששת הימים, ימי חגיגות ומשתאות, ספר זה היה בגדר צל אפל וקודר. אבל פרטים שונים ממנו התגשמו בימי מלחמת יום הכיפורים.
הספר מתאר את את השלטון הערבי האפשרי על מדינת ישראל הכבושה, דבר הכולל מעשי עינויים וטבח בשבויים, מעשי אונס המוניים של נשים ישראליות את הוצאתו האכזרית להורג של משה דיין. כמו כן מתאר הספר את מינויים של פושעי מלחמה נאציים כדי לנהל את המשטרה החשאית של הכובשים.
הפלסטינים, שלהם הובטח שיוכלו לחזור לשטחיהם, נאלצים להישאר במחנות הפליטים שלהם. ישראל מחולקת בין כוחות ערב הכובשים ולהם אין מקום בחלוקה הזאת. הבה נאמר שאנשי דאע”ש, אם חלילה ישתלטו על שטחינו, ינהגו כנראה בצורה דומה אם גם עוד (מעט) יותר אכזרית.
הספר מסתיים עם יגאל אלון, שמתכנן מרד בכוחות הכיבוש הערבי, מרד שיהיה ארוך ואכזרי.
מומלץ מאוד לקרוא את הספר ביום הכיפורים לחשוב ולהפנים שאסור שזה יקרה.
ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה של “יקום תרבות”, ממליץ על:
הספר “ללכת בשדות הכחולים” של קלייר קיגן בהוצאת “זיקית”
קלייר קיגן, הסופרת האירית הנפלאה, מגישה ארבעה סיפורים מעולים ומצמררים שמתאימים בול ליום הכיפורים ולעשיית חשבון נפש נוקב, בדמות אירועי עבר הקשורים בסודות ילדות, סודות של מבוגרים ואמיתות קרירות ונוראיות של החיים. הספר מתאים ליום הכיפורים גם מבחינת אורך הקריאה – 224 עמודים ששותים אותם בצמא דף אחר דף.
ורד זינגר, עורכת הלשון והסגנון של “יקום תרבות”, ממליצה על:
פארק אדית וולפסון, הידוע בכינויו הנצחי “גבעת בטיח” (יש האומרים, על שום האבטיחים שגידלו שם בעבר). זהו פארק הבית שלי (ממוקם בדרום מזרח תל אביב, בין דרך השלום, כביש הטייסים ורחוב לה גוארדיה), והמקום שאליו נלקחים ילדי הסביבה לצפות בזיקוקים ביום העצמאות. מבחינה טופוגרפית זהו המקום הגבוה ביותר בתל אביב, וביום העצמאות, כאמור, אפשר להעפיל ל”כיכר הלבנה” – פסל סביבתי שכולו בטון לבן, עצים ותעלות מים קטנות שתכנן דני קרוון (האתר הפך, זה מכבר, לאתר החלקה על בקבוקי פלסטיק) – ולצפות משם בזיקוקי תל אביב, גבעתיים, רמת גן, קריית אונו, פתח תקווה, ויש האומרים שאף בזיקוקי ירושלים. בימי חול הפארק שקט וריק באופן מפתיע, אף כי הוא נאה וחינני לא פחות משכנו השוקק – הפארק הלאומי ברמת גן. באגם יש כמה ברווזים ושתי אנפות קבועות, הפכפוך מרגיע, השקט נדיר והאוויר צלול במיוחד – הוא מתחלף באחת לאוויר רגיל וארצי כשמתחילים לחזור לרכב (החניה קרובה, בשפע וחינמית).
