מאת חיים מזר
מעבר משגשוג כלכלי לשפל ובמקרים קיצוניים למיתון עמוק, מקורו בגורמים שונים ותוצאתו היא צמצומים בתעשייה ובשירותים. אם לתאר זאת בצורה תמציתית, המעסיקים והמועסקים עוברים ממצב של רווחה למצב של מצוקה.
מתפתח שוק של מעסיקים. להתפתחותו של שוק זה יש דינמיקה משלו. כשלב ראשון למצוקה שבה נמצאים בעלי מפעלים, הם מפטרים חלק מעובדיהם. מקורות המחייה של עובדים אלה קטנים והם נאלצים לצמצם את רכישותיהם. ומה הן רכישות אלה? מוצרי צריכה ושירותים. כתוצאה מכך מוכפל הכסף קטן. בשלב השני המפעלים, שמספקים מוצרים אלה, חייבים לצמצם את הייצור, וכשיראו שרווחיהם יורדים מתחת לסף מסוים יפטרו עובדים. כך מכפיל הכסף ירד שוב, הצרכנים יצמצמו עוד יותר את רכישותיהם, וכן הלאה, עד שהשוק יתייצב על נקודת אופטימום של היצע וביקוש בה אחוז גדול מהעובדים מובטל. ככל שהשפל מעמיק, המעסיקים נעשים בררנים יותר ויותר ומחפשים עובדים בעלי מיומנויות גבוהות בלבד, ולא פעם באים עם דרישות בלתי מציאותיות, מכיון שאין בנמצא עובדים כאלה. יתרה מזאת, מכיון שבכל שנה משתחררים חיילים מהשירות הצבאי, וסטודנטים בכל המקצועות מסיימים את לימודיהם, הם לא יוכלו להיכנס לשוק העבודה בהיותם חסרי ניסיון נדרש. המצוקה הכלכלית הולכת וגדלה.
את המתרחש במשק אפשר לתאר גרפית באמצעות תרשימים 1 ו-2 המשלימים זה את זה. תרשים מספר 1 מתאר את הדינמיקה של התפתחות השפל ותרשים מספר 2 מתאר את הקשר בין היצע וביקוש מוצרים. בתרשים 2 נקודה O1 היא נקודת שיווי המשקל בין היצע לביקוש מוצרים כשהמשק במצב של תעסוקה מלאה. תרשים מס' 1 הוא תרשים של לולאות. הירידה במכפיל הכסף פותחת לולאה חדשה. לכן עם כל פתיחת לולאה, נקודת שיווי המשקל בתרשים מספר 2 זזה שמאלה. מספר הלולאות הנמנות בתרשים מס' 1 מציין את מספר התזוזות שמאלה בתרשים מספר 2. לכן במיתון עמוק מספר הלולאות גדול מאוד ונקודת שיווי המשקל בתרשים מספר 2 היא גבוהה מאוד וקרובה קרבה מקסימלית לציר האנכי, מה שמתורגם לכך שהמעסיקים יבואו עם דרישות מקסימליות.
הנקודה השמאלית ביותר בתרשים 2 היא הנקודה שבה המשק נמצא בשפל קריטי העלול לפגוע במרקם החברתי ובתפקוד השוטף של המדינה. מפעלים לא ינקטו בצעדים לשיפור מצבם מחשש ליטול על עצמם סיכוני יתר. כאן הממשלה חייבת להתערב. הממשלה קובעת כללי משחק חדשים (תמריצים וכללי מיסוי שונים מאלה שקדמו לשפל) והיא חייבת לפעול במהירות. הדרך לעשות זאת היא להיכנס לפרויקטים ממלכתיים עתירי הון ועתירי ידע, שיש בהם משום השקעה עתידית. מטבעם פרויקטים מסוג זה מחייבים מעורבות מסיבית של תעשיות ושירותים רבים. בעלי המפעלים יצטרכו להוריד את סף הדרישות שלהם. הם יהיו חייבים להתייחס לעובדיהם כאל השקעה. המשק יעבור משוק של מעסיקים לשוק של עובדים. נקודת האיזון בין הביקוש להיצע בתרשים מספר 2 תתחיל לרדת לשיווי המשקל לפני המיתון ואפילו יותר.
