צביקה ניר

בימים אלו נודע כי עיריית רמת גן − העיר והאם בישראל −  אחת הערים הגדולות והחשובות  וגם העשירות ביותר  במדינה, שרויה במבוכה גדולה. ישראל זינגר, ראש העיר מזה שנה, מואשם בשחיתויות שונות. זאת, לאחר שראש העיר הקודם, צבי בר, שכיהן בתפקיד במשך לא פחות מ-24 שנה (בר הוא ניצב משטרה בדימוס) נמצא אשם בפרשיות שחיתויות שונות.

לרגל הפרשה פניתי לעורך הדין, איש הציבור ואיש הספרות הוותיק צבי ניר, שרץ בעבר לראשות העיר רמת גן ולצערם של כולנו לא זכה.

אלי: האם תוכל להצביע על יצירות ספרות בולטות − למבוגרים ולילדים − העוסקות ברמת גן-גבעתיים?

ניר: למרות שיש די הרבה יצירות שרמת גן וגבעתיים “מככבות” בהן, אינני חושב שישנה יצירת ספרות ה”עוסקת” בעיר רמת גן. בכל אופן, לא בדרך שתל אביב מככבת, למשל, ביצירותיו של יעקב שבתאי ושל סופרים אחרים. ובכל זאת, רמת גן שימשה − ומשמשת עדיין − כתפאורה וכרקע למספר לא מבוטל של יצירות ספרות. אך אלו תמיד קשורות לנוסטלגייה של ילדות ולמסעי חניכה, ולא לרמת גן כפי שהיא כיום, וזה אולי מעיד על משהו.

למיטב זיכרוני, ומבלי שעשיתי מחקר מעמיק, אני יודע שהסופרת בתיה גור − שגדלה ברמת גן − כתבה על העיר, אלון אלטרס על גבעתיים, אתגר קרת − שגדל מול כיכר “אורדע”− מזכיר אותה בסיפוריו, והמשורר ישראל בר כוכב בשיריו. גם רוני גלבפיש מזכירה אותה בספריה, אוריאל אופק כתב ספרים קלאסיים על ילדותו בשכונת “בורוכוב” בגבעתיים, עיר האחות שלנו. גם אנוכי כתבתי עליה ב“זמן הלב”, הרומן האחרון שלי שבו יש מעין סיור מודרך לקורא באתרים שונים של רמת גן הישנה.

אלי: מדוע לדעתך יש, יחסית, מספר כה מועט של יצירות ספרות העוסקות בעיר רמת גן ובשכנתה גבעתיים, בהשוואה לתל אביב, שכנתה הגדולה?

ניר:  תל אביב נוהלה תמיד טוב יותר מבחינת התרבות ובדרך שבה התייחסה אל התרבות, ויש לכך השפעה על האנשים שגדלו בה ועל הדרך שבה הם מתייחסים אליה.

אביא דוגמה אחת: כולם זוכרים שהמשורר הלאומי ביאליק חי במשך שנים בתל אביב. לא רבים יודעים שהוא התגורר בשנתו האחרונה ברמת גן, למרות שעיריית רמת גן מנסה להזכיר זאת בדרכים  שונות. זה מראה לך משהו על היחס השונה לתל אביב ולרמת גן כמרכזי תרבות.

כדאי לזכור שישנם  גם שני יוצרים גדולים שמרכז חייהם ברמת גן − המשורר רוני סומקערה: צביקה ניר כתב עבודת תזה על יצירתו של רוני סומק. א”א) והסופר חיים באר. אבל אני לא חושב שרבים יודעים את זה על פי יצירתם.

אלי: כיצד אתה מגדיר את מצבה התרבותי של רמת גן היום? האם הוא היה טוב יותר בעבר, או שמא נותר יציב ובלתי משתנה לאורך השנים?

ניר: לפי הבנתי את המושג “תרבות”, בשנה האחרונה ישנה נסיגה, עד כדי קריסה, בנושא זה, אולי גם בגלל פרשיות שונות שנמצאות כעת בחקירה משטרתית ואני מנוע מלהתייחס אליהם. אך אני כן יכול לומר לך שמצב התרבות היה טוב יותר בעבר.

אלי: אם היית צריך לבחור אחד מראשי העיר של רמת גן בעבר, במי היית בוחר? מי לדעתך היה ראש העיר הטוב והיעיל ביותר, שהשאיר את החותם החזק ביותר על העיר?

ניר: אין ספק שראש העיר הראשון, אברהם קריניצי, השאיר את החותם החזק ביותר. הוא הזמין את ביאליק לגור ברמת גן. ביאליק רכש קרקע לבנייה בעיר, ואלמלא מותו הפתאומי היה חי את שנותיו האחרונות ברמת גן.

אלי: מה אפשר לעשות, אם בכלל, כדי לתקן את מצבה התרבותי של רמת גן ולהפוך אותה למרכז תרבות ישראלית בדומה לתל אביב?

ניר: התשובה היא מנהיגות, מנהיגות, מנהיגות. אנחנו זקוקים לראש עיר חזק כמו קרניצי בעבר, איש שיהיה לו אכפת מהתרבות בעיר, שיבין שלטווח הארוך זה יתרום לרמת גן הרבה יותר מעוד כמה מגדלים.

ראו גם:

צבי ניר בלקסיקון הסופרים

צביקה ניר בווקיפדיה

השאלון עם צביקה ניר

צביקה ניר בהשקת ספרו

צביקה ניר לרשות העיר רמת גן

דף הפייסבוק של צביקה ניר

עיריית רמת גן-zvika_nir

6 תגובות

  1. כתבה מעניינת של רות אלמוג על מוזיאון ברמת גן לאמנות רוסית הופיע בה”ארץ ” כאן :
    http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2522388
    ובין השאר יש שם את הקטע הרלבנטי הזה :
    שערי רמת גן, לפנים עיר גנים ונופש, שאווירה מצוין לבריאות, מִגדלים מן הגבוהים בארץ וביניהם עשרות עגורני־ענק המבשרים מגדלים חדשים. בפתח רחוב ארלוזורוב, המטפס על גבעה שלערך במחציתה היה “גן הנשיאים”, שאליו היו לוקחים אותי בילדותי והוא היה גן נפלא ורחב ידיים, עדיין ניצב למעצבה הבניין הישן של בית החרושת לשוקולד “עלית”, שהיה מתחרה בבית החרושת “עסיס” שנהרס, בהפצת הניחוחות המתוקים של השוקולד המתבשל וריבות התפוזים, שהיו מגיעים עד תל אביב כשרוח ערב נשבה ממזרח למערב. כיום שוכן בו בית הספר הגבוה לעיצוב ולאופנה “שנקר”, אבל המגדלים בולעים הכל, פוצעים את הרקיע, חוסמים את האוויר, בולמים את הנוף, ואני יודעת שמן הגן של ילדותי נותר רק מעט מאוד, בתי מגורים כירסמו אותו.
    הנסיעה דרך רחובות רמת גן, כיום עיר דהויה, חסרת כל אופי ודלה מאוד בגינון, מעכירה את מצב רוחי. אני זוכרת היטב, שכשאבי היה זקוק לכמה ימי החלמה לאחר מחלה קשה, הובא לנופש לפנסיון ברמת גן שאווירה נקי וטוב וסביבתה רבת גנים. האורבניות היא טורף־על.”.
    עוד מי שמגיעה למסקנה שרמת גן העיר הרביעית או החמישית בגודלה בארץ כיום היא חסרת כל ייחוד ובוודאי שאינה “:עיר הגנים ” כפי שהייתה בעבר.

  2. כנראה שלא ״לצערם של כולנו״ כי עובדה שמישהו אחר נבחר. דרך אגב, ואולי זה לא המקום באתר של תרבות, מה היה הפרש הקולות?

  3. ישראל זינגר ניצח בבחירות 2013 ברמת גן ברוב עם 52.38% מקולות הבוחרים.
    לפי הכתבה המסקרת את הבחירות כאן :
    http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4441690,00.html
    בעקבות פרישתו של ראש העירייה המכהן, צבי בר, נאבקו ישראל זינגר וכרמל שאמה-הכהן על כסאו. לאחר מאבק סוער וצמוד במיוחד, זינגר ניצח ברוב של 52.38 אחוז מהקולות.

    “סיימנו עם הקמפיין, אין יותר פוליטיקה, הפנים קדימה לעיר רמת גן”, אמר ראש העיר הבא של רמת גן ישראל זינגר, “יש לנו הרבה מה לעשות לטובת התושבים ונתחיל במלאכה בהקדם. אני אהיה ראש עיר של כולם ואדאג כפי שהבטחתי לתושבי רמת גן. יש לנו עיר נהדרת ונהפוך אותה למובילה וחזקה בישראל”.

    “עם תוצאות בחירות לא מתווכחים”, אמר שאמה-הכהן בתגובה להפסדו, “זו הדמוקרטיה – היא אינה שיטה מושלמת אבל היא הטובה ביותר שיש ושנוסתה עד היום”. שאמה-הכהן אמר כי הוא עוסק כרגע בלחבק ולחזק את המשפחה והפעילים שלו ולהודות לכל מי שעזר לו במטה. “העיר והתושבים יקבלו בדיוק את מה שבחרו וסיעת רמת גן 1 תעשה כל שביכולתה לעשות את המיטב למען העיר והתושבים, בכפוף לאילוצי תוצאות הבחירות”, הוסיף.

    אלו התוצאות ברמת גן:
    ישראל זינגר 52.38%
    כרמל שאמה הכהן 37.82%
    רחמים גני 0.41%
    אלי מוסרי 3%
    דוד מנע 2.27%
    אריאל נודלמן 1.2%
    צביקה ניר 2.93%
    לפי זה יש סיכוי שכרמל שאמה הכהן אולי יהיה ראש העיר הבא של רמת גן אם יתמודד שוב ובהנחה שראש העיר הנוכחי שנמצא כעת תחת חקירה משטרתית ,לא ינוקה ולא יכהן יותר.

  4. כתושבת העיר בהווה, שעם זאת, לא מגדירה את עצמה כרמת גנית אלא יותר כאורחת-לשעה (אבל קשורה לעיר בדרך כלשהי, כי אִמי גרה בה עד לא מכבר…), אוכל להעיד על אפרוריותה של העיר, שעל אף הכול, עדיין נשארו בה, לצד הרחובות הראשיים המפויחים, לא מעט גנים יפים ופינות חמד. אבל אם ארצה סתם לנשום עיר, ללכת לערב שירה, לתיאטרון – אחצה תמיד את הגשר לכיוון תל אביב. בלי ספק, יש הרבה מה לעשות ברמת גן כדי שיהיו בה חיי תרבות תוססים יותר, וגם לא מעט פיח לנקות (אם כי עלי להודות, שבמשך הזמן מצאתי איזה סוג של קסם דהוי ברחוב ביאליק – שמזכיר לי במשהו את אלנבי בתל אביב או רחוב יפו בירושלים. יש שם בלגן תוסס יותר ושמח, בהשוואה לשכנה, גבעתיים הסולידית). ופוטנציאל יש – ובפרט שלא מעטים כאן פליטי תל אביב, שנאלצו לעזבה בגלל יוקר הדיור. אבל אני בספק, אם רמת גן תוכל אי-פעם להפוך למיתוס, בדומה לתל אביב או ירושלים שמככבות בספרות ובקולנוע הישראלי. והרי בסופו של דבר, נראה שבכל מדינה יש בדרך כלל רק שתי ערים שמתחרות באופן תמידי על הבכורה: ניו-יורק וושינגטון, מוסקבה וסט. פטרבורג ועוד…

  5. בעניין ספרים שמתרחשים ברמת-גן: ספר מומלץ מצעד הספרים לכיתות ד’ – ו’, בהוצאת הקיבוץ המאוחד: “הדינוזאור מרמת-גן”. סיפור על ילד שמגדל דינוזאור בחצר בית משותף, ולאחר שהדינוזאור נעשה גדול מדי – הוא עובר לספארי שברמת-גן.
    http://www.kibutz-poalim.co.il/product?c0=42314&bsp=45346

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

2 + ten =