נוסף על מרכז היצירה התל אביבי, שעליו מרבים לדבר ושבו מרבים להתעמק, קיים מרכז יצירה שנוטים להתעלם ממנו – המרכז הרוחש בעיר חיפה.
אחת מהחברות הפעילות בו היא היוצרת אילנה צמחוני. צמחוני נולדה וגדלה בשכונת הדר הכרמל והתגוררה כל חייה בחיפה. היא בוגרת בית הספר הריאלי, למדה ציור אצל סימה סלונים באוניברסיטת חיפה, רישום אצל יחזקאל שטרייכמן במכון אבני בתל אביב ואצל משה שטרנשוס באוניברסיטת חיפה. כמו כן ,למדה אצל אברהם נסטי. עוסקת בציור באופן פעיל משנת 1962.
היא בוגרת לימודי תואר ראשון באמנות וספרות ותואר שני באמנות-יצירה וספרות כללית (1974), שניהם מאוניברסיטת חיפה. עבדה שנים מספר כגננת, אחר כך עבדה כמורה לציור במרכזים קהילתיים וכמורה ללשון עברית לעולים חדשים במסגרת משרד החינוך ובמכינה של אוניברסיטת חיפה.
צמחוני ערכה כשלושים תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם. בשנת 1974 הקימה סטודיו בקריית האמנים בצפת ומקיימת תערוכה קבועה מאז.
חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל, חיפה והצפון. מזה כשני עשורים עוסקת בכתיבה – שירה ופרוזה, פרסמה מספר ספרים, חברה באגודת הסופרים העברים במדינת ישראל.
שיריה משובצים באנתולוגיות לשירה "קורות" – אנתולוגיה לשירי משפחה ובאנתולוגיה העוסקת בשירים על חיפה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
השיר הראשון שבחרתי להביא הוא "זכות הצעקה". "זכות הצעקה" הוא ביטוי שטבע יוסף חיים ברנר, סופר ומנהיג בישוב היהודי בארץ ישראל, בדיוני ועידת היסוד של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, בבניין הטכניון בשכונת הדר בחיפה, בחנוכה תרפ"א, דצמבר 1920. הביטוי הפך למטבע לשון מקובל בשפה העברית ובהקשרים שונים ומגוונים, אשר המחאה, חופש הביטוי וגם הזכות לחופש המחשבה, משותפים להם. אין הוא מונח משפטי טהור, אך הוא טעון משמעות תרבותית וחברתית ייחודית בשיח העברי הישראלי. באחת מהישיבות, הרים לפתע ברנר את ידו ופנה בזעף אל אחד הדוברים:
"אבל מה יש לך לומר לעצם הדבר?!"
יושב ראש הישיבה העיר לברנר:
"חבר ברנר, אינך ציר. אין לך רשות הדיבור."
וברנר ענה:
"רשות הדיבור אין לי. אבל זכות הצעקה יש לי".
זְכוּת הַצְּעָקָה
אֵיךְ הִשְׁתַּמְּשָׁה בִּזְכוּת הַצְּעָקָה,
אֵיךְ יָדְעָה לְשַׁכְלְלֵהּ , לְגַוְנָהּ.
אֵיךְ שִׁנְּנָה אוֹתָהּ
הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב, הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב,
כְּשֶׁשָּׁתְקָה,
וְרַק יָדֶיהָ
מִשְׁמְּשׁוּ בַּדִים,
מְצָרְפוֹת ,מַדְבִּיקוֹת,
לָשׁוֹת וּבוֹנוֹת.
בּוֹרֶרֶת אֶת הַצְּבָעִים, מְמֻסָּכִים מְמֻזָּגִים,
שֶׁיְּסַמְּנוּ אֶת עֲרוּצֵי הַדָּם
וְאֶת הַדְּמָעוֹת
וְאֶת הַנֶּעֱלָם
וּבַל יִמָּצֵא
וְאֶת הַבִּלְתִּי נִקְרָא, בִּלְתִּי נִשְׁמָע,
אֶת כָּל הַבִּלְתִּי שֶׁבָּעוֹלָם
מַבְלִיעָה בְּעוֹלָם הַבַּדִּים הַזֶּה.
הַכָּזוֹ צַעֲקָתָהּ?
מרד זה מתקשר למרד נוסף, שעורר הדים ביום הכיפורים האחרון, מרדו של המובל לשחיטה
כַּפָּרָה
הַזֹּאת חֲלִיפָתִי,
תְּמוּרָתִי ,
כָּפַרָתִי.?
הַתַּרְנְגוֹל הַזֶּה הַמְסוֹבֵב מֵעַל רָאשִׁי
יַנִיחֵנִי נְקִיָּה וְזָכָה
מוּכָנָה לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים
וְיוֹתֵר מִכָּל יָבִיא אֶת הַשָּׁלוֹם ?
לְמַעַן שָׁלוֹם
וּבְעִקָּר לְצֶאֱצָאַי וְלַבָּאִים אַחֲרַי
הָיִיתִי מוּכָנָה לְרִיטוּאָל זֶה
לַמְרוֹת הֱיוֹתִי כּוֹפֶרֶת
וּבַאֲשֶׁר לַתַּרְנְגוֹל
לֹא הָיִיתִי מְאַמֶּצֶת לְעַצְמִי
אֶת קֹרְבַּנִיוּתו
כִּי אִם אֶת קִרְטוּעָיו וְזַעֲקָתוֹ הָאִלֶּמֶת
אוֹתוֹת נִסְּיוֹנוֹ לְמֶרֶד
בְּטֶרֶם יוּבַל אֶל שְׁחִיטָתוֹ
מערכת יחסיה של צמחוני עם האל באה לידי ביטוי גם בשיר "מקום" שהוא כידוע שמו של אלוהים:
בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ
בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ
אִשָּׁה אוֹבֶדֶת עֵצוֹת
בְּתֹם יְמֵי אֶבְלָהּ
לְאַחֵר שְׁכָּל הַפּוֹקְדִים אֶת בֵּיתָהּ
פָּנוּ לְדַרְכָּם
וְדַרְכָּהּ עָלוּמָה.
בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ
יֵשׁ אֵם הַמַּדִירָה שֵׁנָה מֵעֵינֶיהָ
בַּחֲרָדָה לִילָדֶיהָ
שֶׁהִתְגַּיְּסוּ לִלְחֹם בְּמִלְחָמָה זוֹ,
אוֹ בַּמִּלְחָמָה הַבָּאָה.
בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ
מִישֶׁהוּ חָשׁ עַצְמוֹ
שֶׁלֹּא בַּמָּקוֹם
בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ
מִישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְאַחוֹת חוּטִים פְּרוּמִים
אֶל אֶלוֹהָיו
אֲשֶׁר שְׁמוֹ נִקְרָא גַּם"מָקוֹם".
בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ
מִתְקַבְּצִים מְדִינָאִים
לָדוּן
בַּעֲתִידוֹ שֶׁל מָקוֹם
בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ
חוֹקְרִים מַדְּעָנִים אֶת
אֶפְשָׁרֻיּוֹת קִיּוּמוֹ
אוֹ אִי קִיּוּמוֹ שֶׁל מָקוֹם.
האקטואליות והצלילות של שירתה של צמחוני, באים לידי ביטוי גם בשיר שמטפל בסוגיה שעוד לא טופלה בשירה העברית – התאבדות החיילים בעקבות צוק איתן.
וּבְשַׂךְ הַקְּרָבוֹת
וּבְשַׂךְ הַקְּרָבוֹת
הַשֶּׁקֶט הַמְּדֻמֶּה
וְהַנְחָמוֹת הַקְּטַנּוֹת
וּמַלְּאוּ הָאוּלַמּוֹת
וְהַיְצִיעִים מַפָּה לְפֶה
כְּשֶׁהִכְנַסְנוּ עַצְמֵנוּ לְעוֹלָמוֹת מְדוּמְיָינִים
וּמְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם הִצְטָלְלוּ בְּאָזְנֵינוּ
כְּשֶׁהִמְשַׁכְנוּ וְהִמְשַׁכְנוּ בִּתְשׁוּאוֹת לְנַגָּנֵי הַתִּזְמֹרֶת
שֶׁהִשְׁכִּיחוּ לָנוּ לִרְגָעִים
אֶת שְׁאוֹן הַתּוֹתָחִים
אֶת הַדָּם וְהָאָבְדָן
אֶת אֵלֶּה שֶׁאֵינָם
אֶת אֵלֶּה שֶׁחַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים
וְאֶת חַסְּרִי הַבַּיִת הַנִּדּוֹנִים לִנְדוּדִים
וַחֲבֵרִים פָּתְחוּ דְּלָתוֹת
וְעָרְכוּ שֻׁלְחָנוֹת לַסּוֹעֲדִים
וּמַכְשִׁירֵי הַטֶּלֶפוֹן הָמוּ מִבְּרָכוֹת
וְסִפּוּרֵי נְפָשׁוֹת מְבַקְּשׁוֹת קֵרְבָה
וּכְשֶׁמִּישֶׁהוּ הִפְטִיר לְרֶגַע
בִּסְעֻדַּת רֵעִים
עַל הִתְאַבְּדֻיּוֹת שֶׁאֵרְעוּ
מִבֵּין הַחַיָּלִים הַחוֹזְרִים
דָּאֲגוּ לְהַסּוֹת אוֹתוֹ מִיָּד ,
פֶּן יִהְיֶה מַשְׁבִּית שִׂמְחָה.
אֲבָל מֵעֵת לְעֵת
תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחַת חֻלִּין
נִפְלְטָה מִפִּי מִישֶׁהוּ אֲנָחָה
וּבְעֵינָיו שֶׁל אַחֵר
נֵעוֹר לִרְגָעִים זִיק שֶׁל חֲרָדָה.
שֶׁמַּהֵר לְכַסּותָהּ בְּמָסָךְ
הַכִּבְיָכוֹל הַכֹּל כְּשׁוּרָה.
וּמַשִּׁיקִים כּוֹסוֹת
וּמָפְטִירִים בְּרָכוֹת לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה
וְלַמְרוֹת הַכֹּל הַסָּפֵק שֶׁאֵינוֹ מַרְפֶּה
וְהַשְּׁאֵלָה הַמַּטְרִידָה
עַל שַׁבְרִירִיוּת הַאָרְכָּה שֶׁנִּתְנָה
כל האלמנטים עליהם דיברנו מתלכדים בשיר הבא שמותר לראותו כדיוקן עצמי
פְּתָחִים
פְּתָחִים הִיא קוֹבַעַת
בְּתוֹךְ בַּדֵּיָה ,בְּדָיוֹתֵיהָ.
מַיִם חַיִּים זוֹרְמִים בִּינוֹת גֵּבִים,
בְּמֶרְחַבְיָה ,נוֹפֵיָה הַמְּסֻלָּעִים
מִסְתַּמְּנִים כְּתָמִים אֲפֵלִים ,
פִּתְחֵי מְעָרוֹת ,עֵדֻיּוֹת ,
עַל חַיִּים שֶׁהָיוּ,שֶׁיִּהְיוּ
מִבְּלִי שֶׁתְכַוֵּן,
כְּמוֹ מֵאֲלֵיהֶם הָלְכוּ וְנִבְנוּ.
עַכְשָׁו הִיא מְכַוֶּנֶת עַצְמָהּ,
מְשַׁנֶּנֶת מִילוֹתֵיָה לְלֹא אוֹמֵר,
כִּמְבַקֶּשֶׁת עַל חַיִּים .
",פָּתַח לָנוּ שַׁעַר"
שַׁעֵר צֶדֶק ,
שַׁעֵר חֶסֶד,
שַׁעֵר בִּינָה.
פְּתַח לי שַׁעֵר לִתְפִלָּה
לִכְמִיהָה
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִיסוֹד הַתִּקְוָה.
לסיכום, לא הכרתי קודם לכן את שירתה של אילנה צמחוני על אף שכתבה מספר לא מבוטל של ספרי שירה ("ציפור על גג", "אגדת שלוש הציפורים" [ספר לילדים], "המוזיקה בציורה" ו"לשיר ציור"). חודשים רבים שיריה נחו על שולחני טרם התפניתי להם, כך שמעבר לנושאיו שהיו אקטואליים עד מאוד בזמנו, אני מוצא בשירתה קרבה רבה לשירי שלי, ויכול אפילו לומר בכנות, שבעיניי זהו דגם אידאלי לשירה, מטאפורית במידה, ציורית וצלולה.
