עלייתה של התנועה האסלאמיסטית הרצחנית בוקו-חראם בניגריה הייתה כנראה בלתי נמנעת במדינה שאינה מתפקדת ושמנהיגיה עסוקים בעיקר בשוד הקופה הציבורית ובהעשרת עצמם. גם הצבא אינו מתפקד, אף שעל הנייר הוא בין החזקים באפריקה. הדמיון למצב בעיראק מול דאעש, שם קרס הצבא בן הטיפוחים של האמריקאים מול כמה אלפי לוחמים חמושים בנשק קל, אינו מסתיים פה. כמו בעיראק, מדובר למעשה במלחמת אזרחים בין קבוצות שונות, אתנית ודתית. וכמו בעיראק, הדרתן של קבוצות מהשלטון גורמת להתפרצויות אלימות, כאשר לנמנים עליהן נראה שאין להם יותר מה להפסיד.
כך תרבות שלטון מושחתת ורצחנות ג'נוסיידית הפכו את ניגריה, מעצמת העל של אפריקה, למקום חסר תקווה,שמתוכו צמח ה"בוקו חראם" – המודל לזוועות עיראק.
האם יש פה לקחים לישראל? שפטו בעצמכם.
הכתבה הופיעה ב"דיוקן -מקור ראשון" – 31 באוקטובר 2014
סמליה של ניגריה
עידכון חשוב לכתבה למעלה שהופיע לפני כמה שעות באתר "הארץ":ולמעשה מאשר בצורה מוחלטת את מסקנותיה כי אין סיכוי רב שהחטופות הניגריות יחזרו להוריהן :
http://www.haaretz.co.il/news/world/africa/1.2473292
"מנהיג בוקו חראם: לא הסכמנו על הפסקת אש עם ניגריה, החטופות התאסלמו
בסרטון וידיאו חדש שפורסם הלילה טוען מנהיג הארגון אבו בכר שקאו כי 219 התלמידות החטופות חותנו בשבי וכי ארגונו מחזיק באזרח גרמני חטוף.
רשת בי-בי-סי דיווחה הלילה (שבת) כי מנהיג ארגון הטרור בוקו חראם, אבו בקר שקאו, הכחיש בסרטון וידיאו חדש שפרסם כי ארגונו וממשלת ניגריה הסכימו על הפסקת אש ועל שחרור יותר מ-200 התלמידות שנחטפו בצפון המדינה. בהודעה המוקלטת טוען שקאו כי התלמידות החטופות התאסלמו בשבי וחותנו.
סוכנות הידיעות הצרפתית דיווחה כי הארגון הכחיש שהוא הסכים להפסקת אש עם צבא ניגריה וכי לדברי שקאו טענות ממשלת ניגריה בדבר הסכם שכזה הן שקר. הוא אף שלל אפשרות לקיים שיחות דומות עם הממשלה בעתיד.
שקאו הבהיר בסרטון כי 219 התלמידות, שנחטפו בחודש אפריל מבית ספר בעיירה צ'יבוק שבצפון מזרח המדינה, התאסלמו ואולצו להתחתן. בנוסף טען שקאו כי אנשיו מחזיקים באזרח גרמני שחטפו בצפון ניגריה ב-16 ביולי. משרד החוץ הגרמני סירב להתייחס להודעה.לא ניהלנו משא ומתן עם אף אחד ולא חתמנו על הפסקת אש עם איש", הבהיר שקאו בסרטון כשהוא מלווה ב-15 לוחמים חמושים. "זה שקר, ואנחנו לא ננהל משא ומתן כזה", הוסיף. "מה לנו ולמשא ומתן? אללה אמר שזה אסור", אמר שקאו.
בסוכנות הידיעות הצרפתית דווח כי לא ידוע מתי ואיפה צולם הסרטון, אך הוא פורסם באותם ערוצים שמהם יצאו מסרים קודמים של הארגון. בסרטון החדש שקאו מזכיר את התלמידות החטופות, לראשונה מאז שהופיעו בסרטון שפורסם בחודש מאי ובו נראו כמאה מהן עוטות רעלות. "חיתנו אותן והן עכשיו נמצאות בבתים של הבעלים שלהן", אמר שקאו.
בעבר איים שקאו למכור את הנערות החטופות כשפחות, אך הודיע כי הוא מוכן לשקול לשחרר את הבנות בתמורה לשחרור אסירים מארגונו. ב-17 באוקטובר הודיע במפתיע צבא ניגריה על פריצת דרך משמעותית מול ארגון בוקו חראם ועל כך שהושג הסכם הפסקת אש בין הממשלה לארגון. לטענת הצבא, בוקו חראם אכן הסכים לשחרר את 219 הנערות שחטף לפני כחצי שנה."
המסקנה מידיעה זאת ? אירגונו של שקאו מרגיש עצמו חזק לעומת הממשלה המרכזית ומתייחס אליה בזלזול גמור.וכנראה יש לו סיבות טובות לכך. אם המצב לא ישתנה בצורה דרמטית ניגריה נמצאת בשלבים של קריסה..
והנה מאמר מעניין מאוד על מצב ניגריה כיום לאחר חטיפת הנערות שהופיע באתר "הגרדיאן "הבריטי.
http://www.theguardian.com/commentisfree/2014/oct/30/what-kind-of-nigeria-will-chibok-girls-come-back-to
.המחברת היא עיתונאית ניגרית
Chibundu Onuzo
What kind of Nigeria will the Chibok girls come back to?
Hopes of release faded into weary cynicism this week. It’s a feeling Nigerians have grown used to
he news that the Nigerian government and Boko Haram had reached a deal that would secure the release of the Chibok girls was received with excitement all over the world. I landed in Nigeria the day the news broke, and my phone was flooded with texts and messages to the effect of “Have you heard?”. Then, as the days passed and the girls did not materialise, anticipation cooled into watchfulness and watchfulness soured into cynicism. “They’re always releasing false statements,” a relative of mine said the other day. “Just let us know when they get home.”
The Chibok girls have become a symbol of everything that is wrong with Nigeria. They were abducted because the state failed to protect them. They have remained in captivity, first because their disappearance was not treated as an issue of national significance and then because despite pouring billions of dollars into defence, the army tasked with finding them is worse equipped than Boko Haram. Almost the entire population of this country can give instances where state neglect or state greed or state indifference has led to calamity in our lives.
The Chibok girls are our plights magnified – a twist of fate, and we could easily be them tomorrow. Their loss was our nadir as a nation and their recovery would mark, for many, a return to cautious optimism.
For others it would take much more than that. Bringing the Chibok girls back will not solve the problem of the thousands who have been displaced by Boko Haram and are now living as refugees in northern cities like Yola. Bringing the Chibok girls back will not change the fact that 12 Nigerian soldiers were sentenced to death for mutinying against their commander, and more are mutinying because they are so poorly equipped.
On Wednesday the town of Mubi, home to Adamawa State University, was overrun by Boko Haram insurgents and Nigerian soldiers fled, leaving its barracks to be looted of weapons. Some two weeks after the announcement of the deal, newspapers continue to keep track of how many days the girls have been missing – but the main headlines have now moved on to more recent atrocities.
The western fixation on the Chibok girls is seen by some as a simplification of a war that has many victims: young boys, young girls, old men, women, children, Christians, Muslims, pastors, imams, soldiers, teachers, students, journalists, a list of casualties that has no rhyme or reason.
Conspiracy theories thus abound in some quarters, as people express scepticism about the wave of international concern over Chibok. The concern from western governments, some believe, is just a ploy to get a foothold in Nigeria. “After all, Boko Haram has been killing and kidnapping us since,” a friend summarised.
And for others, as well as bringing back the Chibok girls and equipping our army, how we win the wider war against terrorism is just as important.
In 2013, the US state department filed a report on human rights abuses in Nigeria. Ignoring the irony of the US filing a report on abuses that occur as a result of a war on terror, the facts presented were appalling. Extrajudicial killings, torture, rape, beatings – these have sadly become part and parcel of Nigeria’s response to Boko Haram. Innocent Nigerians are becoming collateral damage for our war on terror.
Things have so deteriorated that the US government has allegedly refused to sell arms to Nigeria because of human rights violations. Again, ignoring cries of the pot calling the kettle black, the more pertinent question is: is the kettle black? Are these allegations true? If they are, this is not how a democracy fights a war, particularly on its own territory.
In Nigeria this month, I witnessed incidents which suggest that in many ways my country is still only a nominal democracy. Waiting in traffic in Port Harcourt, in the south-east of the country, I saw a police officer run up to a traffic offender and deal him a vicious blow across the face. Bystanders did not even look up. Again in Port Harcourt, I saw a convoy with sirens blaring driving down the wrong side of the road to avoid waiting like the rest of us normal, plebeian people. And last, and most shocking, outside Lagos airport, I watched a soldier ram the nozzle of his gun, hand on trigger, into the shoulder of a driver who had formed a second lane at the drop-off point at the departure terminal.
My South African friends, very conscious of the apartheid struggle, are always quick to say, “Biko did not die for this”, or “Mandela did not go to prison for that”, whenever there has been a perceived infringement of their democratic rights. In Nigeria, we too have our democratic heroes. They were not tear-gassed, thrown in prison or killed so that 15 years later, 234 girls would go missing and no one would care.
Kudirat Abiola was not shot in the head so that I would watch a policeman almost shoot a driver for parking wrongly outside Murtala Muhammed international airport. The journalist Dele Giwa was not blown up so that, in 2014, the billions of dollars earmarked to fight a war on terror against a group much smaller and with fewer resources than the Nigerian army would unaccountably not suffice, and an additional $1bn would be needed to do the job.
I have said before, yes please, bring back our girls – but what kind of nation will they come back to? At the Port Harcourt Book Fair last week I watched a troupe of young Nigerians act out the plight of my country. Nigeria, in ragged green and white robes, lay stricken on the floor. The actors surrounded the sick nation, listing the wrongs that had brought Nigeria to this state. So young, and these actors already knew about state corruption and state brutality and state neglect.
And yet the play did not end in despair. These young ones grew and became great, and lifted Nigeria to her feet and discarded her rags and clothed her in sparkling green and white, and danced and danced and danced with the Nigeria they had recreated. Let’s bring back our girls to a country where they can become and blossom and grow to join in the work of lifting Nigeria to her feet and making her dance again.
עידכון :
בוקו חראם השתלט על העיירה ממנה נחטפו 276 הנערות
ארגון הטרור האיסלאמי כבש את צ'ובוק, התושבים נמלטים מהמקום.
""הארץ " מדווח:
http://www.haaretz.co.il/news/world/africa/1.2486229
,אירגון הטרור האיסלאמי בוקו חראם השתלט שלשום (חמישי) על העיירה צ'יבוק בניגריה, ממנה נחטפו מוקדם יותר השנה 276 נערות. לוחמי הארגון תקפו את העיירה ביום חמישי אחר הצהריים, וגרמו לתושביה להימלט, כך על פי עדי ראיה.
נפילתה של צ'יבוק סמלית במיוחד. העיירה, בצפון-מזרח ניגריה, הפכה למוקד תשומת לב עולמית באפריל, כשהג'יהאדיסטים נכנסנו לבית ספר, אילצו את התלמידות לעלות למשאיות ולקחו אותן ליער.
צמבידו אבנה, מראשי הקהילה בצ'יבוק שכמה מקרובות משפחתו הן בין 219 הנערות שעדיין מוחזקות בידי הטרוריסטים, אמר אתמול: "הבנות שלנו ביערות, וכעת הם רוצחים את ההורים. הסיפור הזה לגמרי יצא משליטה". אבנה, שדיבר מהבירה אבוג'ה, סיפר על בני משפחתו הרבים שנמצאים בצ'יבוק: "שמעתי רק מאחד מהם. הוא היה בדרכו חזרה לצ'יבוק, כשראה אנשים בורחים ולכן הסתובב וברח. אחד מתושבי הכפר סיפר לי שיש גופות ברחוב". אבנה הצטרף לביקורת על האופן בו צבא ניגריה מטפל במשבר. " מצבם לא טוב. הם פשוט בורחים ומוסרים את הנשק לאנשי בוקו חראם. "
עד כאן הידיעה.דהיינו הבוקו חראם ממשיך במסע הכיבוש שלו של ניגריה.נראה שאין ברירה אלא שמדינות אפריקניות אחרות והמערב יצרו קואליציה בניגריה שמטרתה לחסל את הבוקו חראם במקביל לקואליציה שקמה במזרח התיכון.
כתבה מ"הארץ":
שמראה שהמצב בניגריה הולך ומתידרדר במהירות עצומה. http://www.haaretz.co.il/news/world/africa/.premium-1.2528941
מהסיוע האמריקאי לניגריה נותרה בעיקר חשדנות
ניגריה מאשימה את ארה"ב בכך שנטשה אותה במאבקה נגד ארגון הטרור בוקו חראם. בעוד וושינגטון טוענת כי הצבא הניגרי מושחת, כושל ומפר בשיטתיות זכויות אדם
אריק שמידט, ניו יורק טיימס
זמן קצר אחרי שארגון בוקו חראם חטף כ-300 נערות בניגריה, בחודש אפריל, שיגרה ארה"ב למקום מל"טים ומומחי ביטחון ומודיעין, כדי לסייע לצבא ניגריה לפעול לחילוצן, אבל מתברר ששבעה חודשים אחר כך מספר טיסות המל"טים ירד באופן תלול, יועצים רבים חזרו הביתה ואף אחת מהנערות החטופות לא אותרה. על פי דיווחים שונים, חלקן נישאו בכפייה ללוחמי בוקו חראם, שחטפו בששת החודשים האחרונים מאות אזרחים נוספים, בהם ילדים, הניחו פצצות בערי ניגריה והשתלטו על עיירות שלמות.
מתברר ששיתוף הפעולה בין ניגריה לארה"ב, ששיגשג בחודש מאי, פינה בינתיים את מקומו להאשמות ולחשדנות הדדית בשני הצבאות. שגריר ניגריה בארה"ב האשים את ממשל הנשיא ברק אובמה באי-מתן תמיכה במאבק נגד בוקו חראם, טענות עליהן הגיב מיד משרד החוץ האמריקאי, כאשר גינה את הפגיעה בזכויות אדם שמבצעים לכאורה קצינים בשורות צבא ניגריה.
"המתיחות ביחסי ארה"ב־ניגריה הגיעה כנראה לשיא שלא ידענו זה עשור", אמר ג'וני קארסון, שהיה בעבר הדיפלומט האמריקאי הבכיר ביותר באפריקה. "רמת התסכול גבוהה בשני הצדדים, אבל אסור לתת לתסכול הזה לצאת מכלל שליטה".
בוקו חראם פשט על עיירות בצפון קמרון; מטוסי קרב הפציצו לראשונה 29.12.2014 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
בגלל הפחד מבוקו חראם, בנות ניגריה הפסיקו ללכת לבית הספר 18.12.2014 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
בעלי תפקידים רשמיים במפקדה האפריקאית של ארה"ב בגרמניה, מציגים תמונה קודרת של צבא ניגריה וטוענים שהוא צבא מוכה שחיתות ודל אמצעים, המתמודד עם אויב שמחזיק כבר ב־20% משטחי המדינה. "אט אט בוקו חראם משתווה לצבא ניגריה, ואולי אף עולה עליו", אמר פקיד אמריקאי רשמי.
למרות ההסכם לשיתוף פעולה מודיעיני שהושג בין שתי המדינות באביב, ארה"ב לא העבירה לניגריה מידע משמעותי מחשש שבוקו חראם כבר חדר לכוחות הביטחון הניגריים. בנוסף, הסיוע הבטחוני של ארה"ב לניגריה מוגבל משמעותית בחוק האוסר על הממשל לשתף פעולה עם כוחות צבא זרים המעורבים בפגיעה בזכויות אדם. בקיץ שעבר מנעה ארה"ב מכירת מסוקי קוברה אמריקאיים מישראל לניגריה, על רקע ספקנותה של וושינגטון ביחס לכושרה של ניגריה להשתמש ולתחזק מסוקים אלה במאבקה נגד בוקו חראם, וחששותיה לפגיעה באזרחים בעת ביצוע הפעולות הצבאיות.
מקורות ניגרים רשמיים מתחו ביקורת נוקבת על מגבלות אלה. שגריר ניגריה בארה"ב, אדבבואלה איבידפו אדפוייה, אמר כי ממשלתו אינה מרוצה מ"ההיקף, האופי והמהות" של הסיוע האמריקאי במלחמה נגד בוקו חראם. הוא גם חלק על הטענות בדבר פגיעה בזכויות אדם מצד חיילים ניגרים. "קשה לנו להבין איך ולמה, למרות נוכחות ארה"ב בניגריה עם הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת שלה, מצליח בוקו חראם להתפשט ולהיות קטלני יותר", אמר.
משרד החוץ האמריקאי לא נשאר חייב והגיב בנחרצות לדברי השגריר. "אנחנו ממשיכים לדחוק בניגריה לחקור חשדות לעוולות שעשו כוחות הביטחון שלה ומציעים לה במקביל סיוע בפיתוח אסטרטגיה ובאימונים, על מנת לשפר את יעילות צבאה", אמרה דוברת משרד החוץ, ג'ן סאקי.
נכון להיום, גם שיתוף הפעולה בשטח נשחק. בביקורו בניגריה בחודש אוקטובר, לא הורשה תחילה הגנרל האמריקאי ג'יימס לינדר להיכנס לבסיס הצבאי שבו מאמנים מדריכים אמריקאים גדוד ניגרי חדש שהוקם כדי להילחם בבוקו חראם. התקרית הוסדרה מאוחר יותר באותו יום.
בשימוע לפני בית הנבחרים והסנאט בחודש מאי, הביעו אנשי ממשל ביקורת על צבא ניגריה. "אנחנו מדברים עתה על כוח צבאי שנעשה, למען האמת, כה מפוחד שהוא נמנע אפילו מנקיטת יוזמה", אמרה אליס פרנד, ששימשה בשעתו כראש מחלקת אפריקה בפנטגון.
שרה סווול, תת שרה לביטחון אזרחי, דמוקרטיה וזכויות אדם, אמרה בשימוע אחר שלמרות תקציב הביטחון של ניגריה לשנת 2014 בסך 5.8 מיליארד דולר, "השחיתות מונעת שציוד בסיסי ככדורים וכלי רכב יגיעו לקווי החזית של המאבק בבוקו חראם".
הכתבה למעלה מראה שיש חשש אמיתי שצבא ניגריה יתפרק ובוקו חראם ישתלט על המדינה.וזה יהיה אסון עולמי .שכן ניגריה היא מעצמה אפריקנית אחת משתי המדינות החשובות של אפריקה. נראה שאין ברירה למערב אלא להתחיל לאמן כוחות פנימיים לא מדינתיים בניגריה שיתחילו להילחם בבוקו חראם.
על רקע כל האירועים בצרפת ובסוריה ובעיראק בנתיים בניגריה קצת רחוק לכאורה ממרכזי ההתרחשויות אבל חשוב מאוד ,למעשה חשוב אולי יותר מאחר שניגריה היא מעצמת על באפריקה …
אירגון הטרור האיסלאמי הרצחני "בוקו חראם "רצח כאלפיים איש (!) לאחר שהשתלט שם על עיר ועל בסיס צבאי בסביבתה.
הצבא הניגרי למעשה ברח על נפשו והאמריקנים חוששים שהצבא על סף קריסה. הם הפסיקו לשתף עימו פעולה.
אה כן והם גם שלחו ילדה בת עשר כמחבלת מתאבדת לשוק הומה אדם והיא אכן התפוצצה שם. ישנם הרוגים רבים.
ראו כאן :
\http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4613503,00.html
ה"בוקו חראם " למי שלא יודע הוא הממציא הגאה של שיטת כריתת הראשים בידי פנאטים איסלאמיים כאמצעי טרור.דאע"ש בסך הכל מעתיקים מהם.
וויש להניח שגם בעקבותיהם דאעש ישלחו ילדים בני עשר בני שמונה בני חמש כני שלוש כפצצות חיות לכל מקום אפשרי. למעשה הם כבר התחילו בכך.
מכיוון שאי אפשר לסמוך על הצבא הניגרי ויש חשש הבוקו חראם ישתלט על ניגריה בחלקה הגדול אני הייתי מציע לגורמים השונים בניגריה להקים מיליציות משלהם שילחמו ב"בבוקו חראם " ובטירוף שהוא מייצג.זה פיתרון רע .אבל כרגע לא נראה שיש חלופה אחרת.