מתי שמואלוף התפרסם עד כה כמשורר מחאה חברתית. בספר החדש, "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים", הוא מוכיח שכוחו רב גם בפרוזה, ואף בסיפורי פנטזיה ומדע בדיוני. הנה, לדוגמה, קטע הסיפור שלפנינו.
שאריות מהספר המקולל
מאת: מתי שמואלוף
אני מתעורר בבר עם השטן הספרותי הזה שדחף אותי לכתוב, ועכשיו הוא משקה אותי במשקאות שמרחיקים כל אפשרות של התרכזות בעלילה. כן, אז הוא משקה אותי במשקה אחר משקה, ואנ'לא יודע מדוע אני משמש כעבדו הנאמן. בחוץ קור כלבים. שלג שמצטבר, ולא נותן לצאת מבלי להסתכן שייפלו לך האוזניים, או האף, או שניהם ביחד. אתה לבוש כמו שצריך, אבל השלג מתעלם מהכנותיך ומביא גשם קר של קרח חד מעורבב עם שלג חלק, ואינספור מכשולים שמתחבאים ברגע שרגלך תצעד החוצה בקרש הבוצי שמונח בכניסה לבר. ואתה מתבאס. השטן, אוהה איזה שטן מתוק. אף אחד לא מכיר את הבר הזה, כי אין שלט ואין שום סימן. זה נראה כמו דלת לבניין נטוש. ובכל זאת המקומיים, כמותי, שהיגרו לעיר הגדולה, יודעים על המקום ונכנסים ויוצאים ושומרים על קדושתו. אין מאבטח, אבל יש מעין שבועת-סוד שאף אחד לא יכניס אף חבר קרוב, כי חבר מביא חבר, ואי-אפשר לפתוח את המקום לכל התיירים שהציפו את העיר והפכו אותה למסחרית ומגעילה.
אני יוצא מהשירותים ואני מתקשר הביתה בכדי לדבר עם הֵידֵיקִי קיושקה, השותף שלי בברלין, ולראות שהוא סידר את מערכת ההסקה, כי אם היא לא עובדת, אני מעדיף להישאר בבר של השטן. מעדיף לשתות את עצמי למוות ולישון בישיבה בשירותים, עד הערב הבא שייפתח הבר ואני אצא לחופשי. להפתעתי עונה לי קול קל כזה, מלא חיים, אבל דוחה באותה המידה, ואני חש את התיעוב כלפַּי.
"מי זה?"
"מה זה עניינך?"
"זה הבית שלי."
"יופי לךָ."
"מי אתה?"
"מי אתה?"
"אני לא אוהב את המשחק הזה."
"יאללה, אז תשחרר לי מפה."
"אתה מוכן להפסיק לחזור על הדברים, ולומר מי אתה לפני שאני אזמין משטרה?"
"עאלק משטרה."
"אתה חבר של סמי?"
"לא."
"השותף שלי בבית?"
"אהה, השותף שלך. נראה לי שהוא עזב את הדירה."
"מה זאת אומרת עזב את הדירה. רגע, אתה מחליף אותו?"
"עוד לא החלטתי."
"אז מי אתה?"
"אז מי אתה?"
"אני בעל הדירה."
"חשבתי שאתה שוכר כאן."
"זה לא עניינך. אני מבקש בפעם האחרונה, צא מהדירה שלי."
"זאת הפעם הראשונה שביקשת ממני."
"אני לא צוחק איתך."
"יאללה נו."
"אז מה אתה רוצה ממני?"
"אתה התקשרת."
"אני מזמין משטרה."
"תזמין משטרה ותסולק מהבית."
"למה?"
"כי שמעתי אותך אומר לחבר שלך שאתה לא חוקי בדירה."
אני מנתק לו את השיחה בפרצוף, כי הוא מביא לי את הסעיף, ואין לי כוח למשחקים האלו.
אני מביט מסביבי ורואה שהבר התרוקן. רק אני והשטן. הוא שם לב שאני מוטרד. ומוזג לי שוט של אוזו משובח.
"אתה לא צריך להיות מוטרד," השטן אומר לי ובנוסף, מציב בפני את כוס הבירה הקבועה שלו, ואנחנו עושים לחיים.
"אתה לא מבין מה קרה לי עכשיו."
"אני יודע."
"איך אתה יודע?"
"אני השטן."
"אז מה אני צריך לעשות?"
"אבוד לך."
"מה?"
"אין לך סיכוי לצאת מזה."
"אבל הרגע אמרת לי 'לא להיות מוטרד'."
השטן מפסיק לחייך, תופס לי את הצוואר ולוחש לי לאוזן דברים שאני לא יכול לספר.
(קטע מהסיפור "שאריות מהספר המקולל" מתוך ספר הסיפורים הראשון של מתי שמואלוף, "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים", שיצא בהוצאת "זמורה ביתן",בעריכת תמר ביאליק ופרופ' יגאל שוורץ.)
עוד על אודות הספר
* אפשרות הזמנות מחו"ל
* הקשיבו: ריאיון נפלא של רונה גרשון-תלמי ברשת א' בתכנית "המוסף לספרות"
* צפו: שיחה על תהליך כתיבת החלק השלישי של הספר בברלין, בתכנית של אורלי וגיא, ערוץ 10
* קטע מהסיפור "צריך מכונות אחרות בכדי לעצור את הזמן" שהתפרסם בבלוג של "שיחה מקומית"
* טל גולדשטיין ממליצה על הספר במדור הספרות של "מגאפון".
* בחירת הספר לאחד מחמשת הספרים המעניינים שייצאו בקיץ ב"טיימאאוט"
הדבר הזה עבר בכלל עריכה? לומר "… מתקשר הביתה בכדי לדבר…", זו שגיאה נפוצה. "בכדי" יגיע רק בצמידות למילת שלילה – לא בכדי (ובחיריק). או כדי לציין כמות. כל ניסיון אחר להשתמש במילה כדי לתאר תכלית, הוא סתם יומרת דיבור שמסגל לעצמו הדובר.
עד כמה שידוע לי זוהי גרסת הספר .כלומר זה עבר עריכה מקצועית.