עודד בן דורי

כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם

לְעִתִּים

אַחֲר סְעֻדַּת הַשַּׁבָּת

לוֹקֵחַ אִתִּי אֵת ^*עַמִּיחַי גַּם לִמְּקוֹמוֹת

שֶׁהַס מִלְּהַזְכִּיר

לְיִתּ אֲתָר פָּנוּי מִינֵיה

^* יְהוּדָה עַמִּיחַי

***
גְּבוּרָה

לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל

וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ

וּבְעוֹלָמִי מָה

עָשִׂיתִי אֲנִי שֶׁאַתָּה

רָחוֹק

מִסְתּוֹרִי

נֶעֱלַם

מִתְחַבֵּא בֵּין הַנֵּרוֹת

בְּמִשְׂחָקֵי אוֹר וְצֵל

הַזִּכָּרוֹן עוֹדו חַם

אֵיךְ הָיִיתִי מַנִּיחַ רֹאשׁ יַלְדִּי

עַל יָרֵךְ תּוֹרָנִית

וְאָבִי נֶאֱסַף אל שַׁרְעָפֵי הַחֲדָשׁוֹת

הַבּוֹקְעִים מֵהַמַּכְשִׁיר

בְּשָּׁחֹר וְלָבָן

שֵׁם גָּדוֹל הָיָה פֹּה

***

נְעוּרִים

/

בַּיְּשִׁיבָה הַתִּיכוֹנִית שֶׁלֹּא לָמַדְתִּי בָּהּ

מִתְפַּלְּלִים שַׁחֲרִית

אֲנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ

וְלִפְנֵי הַתֵּבָה

שָׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁל סִיעַת יָחִיד

אֵין אֲנִי רָגִיל

זוּגוֹת זוּגוֹת עֵינַיִם

צוֹפוֹת לְצִיוֹן

נִנְעצוֹת בְּגַבִּי

וְעֵינָי שֶׁלִּי נעוּצוֹת בָּרֶוַח הַקָּטָן

שֶׁל קֵפֶל כֶּתֶר הַטַּלִּית

אוּלַי מִשָּׁם תָּבוֹא

עֶזְרִי

***

פְּתַח לָנוּ

לִפְעָמִים מַרְגִּישׁ לִי סָגוּר

כְּמוֹ תְּפִלַּת נְעִילָה

הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתִּקְרָא לָהּ תְּפִלַּת פְּתִיחַת הַלֵּב

שֶׁתִּפְתַּח אֶת הַלֵּב

שֶׁתִּשְׁמַע אֶת הַלֵּב הַנִּפְתָּח שֶׁלִּי

בֵּינְתַיִם אֲנִי מִתְפַּלֵּל לְהַגִּיעַ לְצִנְתּוּר

שָׂם הַלֵּב נִפְתַּח

וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּקְשִׁיב

***

שמי עודד בן-דורי. יליד 1974. בן המושבה רמת-השרון. שמו"צניק. חוזר בתשובה. גר כיום בגבעת-אולגה שבחדרה עם אשתי ושבעת ילדי. מהנדס בחברת היי-טק.

****************************************************************************************************

אורנה סילברמן

מבטי על השירה

התחלתי לכתוב שירה כאשר התנסיתי באימהות, תקופה מטלטלת של מעבר משמעותי בחיי. חוויית האימהות לילדים רכים החזירה אותי לילדותי המוקדמת, תקופה בה כילדה בת שנתיים עברתי טלטלה רגשית כאשר אבי חלה בעת שירותו הצבאי ואושפז בבתי חולים למשך חמש שנים ואני נותקתי ממנו וחשתי עצב ונטישה – אירוע מכונן זה הוטבע בתוכי ולהבנתי אני חוזרת אליו בשירה ומבטאת באמצעים פואטיים מערכת שלמה של רגשות הקשורים אליו – געגועים,כעס, רחמים,חרדה, פגיעות ועוד. היסוד האוטוביוגרפי המתאפיין בתחושה של מציאות על סף ערעור נמצא בבסיס הרגשי של כתיבתי.

בשני ספרי "שוברת קרח" ו"שברים לא פשוטים" (עומד לראות אור בהוצאת "פרדס" בספריית "כתוב") מודגשת תחושת השבר, המצב המעורער של האדם בעולם. על רקע זה השירה עבורי היא דרך לשלב בין המטריד והמערער לבין המפעים והמייצב. הרחבת הפרספקטיבה של סיטואציות שמקורן בפרטי אל העולם החיצוני או הדמיוני מאפשרת מתן "בית" אופטימי לתחושה קיומית פסימית בבסיסה.

אני נהנית בכתיבה מביטוי רגשות קיצוניים, מתיאורים  חזותיים בתמונות ודימויים לעולמות פנימיים וחיצוניים, מביטויים סוריאליסטיים  ומשילוב  של לשון המקרא, התפילה והאנגלית בשירים. לנטיות אלה מתקשרים מקורות השראה

מתחום האמנות החזותית, בעיקר אמנות סוריאליסטית (תחום עיסוקי העיקרי הוא  תולדות האמנות) ומתחום הספרות – היוצרים האהובים עלי הם וירג'יניה וולף, עגנון ונתן זך ואני מקווה שהשפעתם ניכרת בשירי.

לתת מבע לשוני שיש בו מן ההמצאה והדמיון גורם לי סיפוק רב ואני רואה בו אתגר שעדיין לא הושג לשביעות רצוני ולכן אני רואה בשירה עבודה תובענית ומעניינת, הדורשת ממך לשאוף לשיפור מתמיד של היכולת הפואטית.

***

תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם  וּמָחָר

/

אֶתְמוֹל אָרַז יִצְחַק  קוּמֶר  אֶת תַּרְמִילוֹ

וְהַיּוֹם  עָלָה לָרַכֶּבֶת הַמְּהִירָה בֵּין יָפוֹ לִירוּשָׁלַיִם.

כָּל שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִמְצָא פֹּה.

הַמּוֹשָׁבִים נוֹחִים, הַדַּיָּלוֹת נָאוֹת

הַנּוֹפִים חוֹלְפִים, הָאֲוִיר נָקִי,

וְאַף שִׂיחַת רֵעִים לֹא מְחַיֶּבֶת תִּמָּצֵא לַנּוֹסֵעַ

עַד הַכְּנִיסָה לָעִיר הַקְּדוֹשָׁה.

//

יִצְחָק קוּמֶר עוֹמֵד בַּכֹּתֶל

בְּכִיסוֹ פֶּתֶק בּוֹעֵר –

אֵלִי הַשֵּׁב  אֵלַי  אֶת לֵב אֲהוּבָתִי.

הָרְחָבָה צְפוּפַת מִתְפַּלְּלִים

שְׁחֹרָה מִשְּׁחֹר.

כֶּלֶב שְׁמוּט זָנָב מַזִּיל רִירוֹ

וְקוֹל הַדַּרְשָׁן נִשָּׂא בָּאֲוִיר :

הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים, דּוֹר תַּהְפּוּכוֹת,

הוֹי נָשִׁים מִתְעַטְּפוֹת בְּטַלִּיתוֹת,

שׁוּבוּ אֵלַי,  אָמַר אֲדוֹנַי צְבָאוֹת.

//

מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה,

אוֹמֵר יִצְחָק בְּלִבּוֹ:

אֵין זֶה שַׁעַר  הַשָּׁמַיִם.

הוא יוֹצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת

וְאֵינוֹ מַבִּיט לְאָחוֹר

נוֹסֵעַ בָּרַכֶּבֶת לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה

מְנוֹפֵף לְשָׁלוֹם לַמַּלְאָכִים

הַמְּעוֹפְפִים בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן

וּמִתְפַּלֵּל : אֵלִי  פְּתַח  לִי שַׁעַר.

***

בֵּין הַמּוּסַכִּים

/

בֵּין הַמּוּסַכִּים

וְחֻרְשׁוֹת הָאֳרָנִים

אַהֲבַת נְעוּרֵינוּ

בּוֹעֶרֶת כְּמוֹ בִּצַּת  כָּבוּל,

כֶּתֶם  לוֹהֵט בַּמַּחְשַׁכִּים

מְחַמֵּם אֶת עַצְמוֹתֵינוּ.

***

רוּחַ אַחֶרֶת

/

בַּחֶדֶר הַשָּׂכוּר בְּבַּרְצֶלוֹנָה

עָבְרָה הָרוּחַ בַּחַלּוֹן

הַפָּתוּחַ כְּאֹזֶן כְּרוּיָה

לְרַחֲשֵׁי הָרְחוֹב.

//

סוּסִים דָּהֲרוּ

עַל קִירוֹת חֲדַר הַשֵּׁנָה

רָקַדְתִּי מוּל מַפַּל צְמָחִים

בַּמִּרְפֶּסֶת הַפְּתוּחָה

//

גְּבָרִים שְׁלוּבֵי יָדַייִם

פָּסְעוּ עִם כַּלְבֵיהֶם,

אֲפוּפֵי עָשָׁן מָתוֹק .

יָרֵחַ וְכוֹכָבִים

כִּשְׁכְּשׁוּ בִּזְנָבָם.

***

הָאָדָם הַמְּחַשֵּׁב

/

כְּשֶׁהַמַּיִם זוֹרְמִים

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל עֵינָיו

של הַמּוֹרֶה לְמָתֶמָטִיקָה

שֶׁהִבְרִיקוּ כְּשֶׁשָּׁאַל :

מַהוּ מֶשֶׁךְ הַזְּמַן הַנָּחוּץ

לִשְׁנֵי צִנּוֹרוֹת לְמַלֵּא אַמְבַּטְיָה?

//

אֲבָל הוּא כְּבָר מֵת,

וַאֲנִי יְכוֹלָה כָּעֵת

לְהִשְׁתַּכְשֵׁךְ בַּמַּיִם הַחַמִּים

בְּלִי חֶשְׁבּוֹן.

***

לְאַחַר הַשֶּׁלֶג

/

הָעֵץ הַזָּקֵן מוּל הַמִּרְפֶּסֶת

נִבְקַע לִשְׁנַיִם מִכֹּבֶד הַשֶּׁלֶג

מְשֻׁלָּשׁ הָפוּךְ בֵּין חֶלְקֵי גִּזְעוֹ,

חוֹשֵׂף אֶת חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת שֶׁמִּמּוּל

תֵּאַטְרוֹן צְלָלִיּוֹת מְהַבְהֵב

בֵּין חֲדָרִים סְמוּיִים.