.jpg?w=696)
חתיכות העץ של אלוהים :שלוש יצירות מופת מסנגל , בחרה: לין שלר, תרגום מצרפתית : עוז שלח ואביטל ענבר, אחוזת בית, 575 עמ’
תקציר כריכת הספר :
סיפורים מארץ סנגל.
ירון אביטוב
את “חתיכות העץ הקטנות של אלוהים” קראתי בשעה שבישראל פרצה שביתת האחיות שהסתיימה בפשרה. הן תקבלנה 12% תוספת למשכורתן. התשובה על השאלה האם גם פועלי הרכבת בסנגל, שבהם עוסקת הרומן של אוסמן סמבן הסנגלי, יזכו לקבל אחוזי תוספת או כדורים בין העיניים בעקבות השביתה שלהם הצומחת למרי אזרחי תתקבל במהלך הקריאה. הגם שמדובר ברומן המתרחש לכאורה בתרבות זרה לחלוטין לזו שלנו, הוא מגלה שעולם כמנהגו נוהג: פועלים ועובדים תמיד יתלוננו על שכרם המקפח ויצאו לשביתות בכל רחבי הגלובוס.
שביתות כאלו הן חלק מהכרוניקה העיתונאית, השאלה האם אפשר לרקוח מהן גם ספרות טובה של ממש, שכן לכאורה ימי הריאליזם הסוציאלי הספרותי חלפו כבר מזמן ופג גם תוקפן של הסיסמאות של פועלי כל העולם התאחדו, ויותר מכל, האם ספרות כזו רלוונטית גם לקורא בן ימינו. התשובה היא חיובית עם הסתייגויות. גם בספרות הישראלית ניכרת בשנים האחרונות מגמה ברורה של חזרה ל”ספרות החברתית”, אם כי בסגנון מודרני הרבה יותר מזה שאפיין את הריאליזם הסוציאלי הספרותי של פעם.
“חתיכות העץ הקטנות של אלוהים” הוא סיפור קלאסי על שביתה הרת אסון בעולם השלישי, סיפור המבוסס על שביתה שפרצה בסנגל ב-1947, שתרמה מן הסתם את תרומתה לכך שהמדינה המערב אפריקנית הזו, שנשלטה על ידי צרפת במשך כמעט 300 שנה (החל מ-1677), השיגה לבסוף עצמאות 13 שנים לאחר מכן. הרומן, אחד משלושה שנכללים באסופה שראתה אור בשם זה, משקף את המעבר שעשתה אפריקה מקולוניאליזם לפוסט-קולוניאליזם. במתכוון אינני נוקט כאן בהגדרה של עצמאות, שכן היצירות הנכללות בקובץ לא משקפות עדיין עצמאות תרבותית אמיתית. סנגל, אחת המדינות העניות בעולם, השיגה אמנם עצמאות לפני 52 שנה, אולם עדיין מחצית מהתקציב השנתי שלה נשען על תרומות מצרפת ומהאיחוד האירופי. הדמויות בשלושת הרומנים הנכללים באסופה, מדברות, חושבות וגם כותבות צרפתית, ויותר מכך שלושת המחברים עצמם. נשאלת השאלה, כיצד אפשר להיות באמת עצמאי אם הנכבש ממשיך לכתוב בשפת השליט לשעבר, גם כשהוא כבר יכול להרשות לעצמו להשתמש בשפתו שלו?
שפת הכתיבה של סופרי סנגל היא סוגיה מורכבת. תושבי סנגל, שמספרם אינו עולה בהרבה על 13 מיליון, חיים במגדל בבל של שפות – לא פחות מ-36 שפות, אחת-עשרה מהן מקומיות – כך שהדבר לא הותיר כנראה ברירה לשלטונות העצמאיים לאמץ את הצרפתית כשפת הדיבור הרשמית של המדינה (וגם את הפרנק כמטבע), ולסופרים, מסיבותיהם, לאמץ אותה כשפת כתיבה. קשיי התקשורת בין הסנגלים מומחשים לא פעם בשלושת רומנים עצמם, כשהגיבורים עוברים מדיבור בשפה אחת לשנייה. הגם ש-43% מתושבי סנגל משתייכים לשבט הוולוף, שהוא בעל דיאלקט משלו, בני הוולוף עצמם באסופה מעדיפים לדבר צרפתית, והמשכילים שבהם גם לקרוא בצרפתית. כך למשל מנהיג השובתים, בקאיוקו, שהוא מעין לך ולנסה אפריקני, המקומם במקרה זה לא את עובדי המספנות בגדנסק אלא את פועלי הרכבת בדקר ובתייס, הוא במידה רבה אויב הצרפתים, אבל אפשר לכנותו בנקל כאינטלקטואל צרפתי. וגם הנערה נ’די טוטי, המאוהבת בו בזכות השכלתו, מעידה על עצמה שהיא מכירה את מפת אירופה טוב יותר מאשר את מפת אפריקה. “היא לא קראה מעולם ספר פרי עטו של סופר אפריקני, והיתה בטוחה מראש שקריאת ספר כזה לא תתרום לה מאומה” (190).
עם עמדת מוצא כזו של האינטלקטואלים הסנגלים על עצמם ועל הספרות שלהם, אין פלא אפוא ששלושת היוצרים המשתתפים באסופה, אוסמן סמבן, מריאמה בה ושייח חמידו קן, לא רק כותבים בצרפתית אלא ממענים למעשה את יצירותיהם לעיניים זרות יותר מאשר לעיניים מקומיות.
עם כל העניין שמייצרת האסופה, היא אינה קלה לקריאה למי שאינו בקיא בתולדות ובתרבות סנגל. את הרומן “חתיכות העץ הקטנות של אלוהים” רצוי לקרוא, לפחות בתחילתו, כשהקורא מצויד במפת אפריקה. סנגל עברה שינויי גבולות רבים המקשים לעקוב אחרי ההתרחשות. העלילה מתרחשת אמנם בסנגל, אבל לכתובים משתרבבים מושגים וכינויים נוספים של המדינה מהתקופה הקולוניאלית כמו “סודאן הצרפתית”, שהיום היא מאלי, “בני מבוא השמש” ועוד. לבלבול של הקורא עלולה לתרום גם הבלבול התרבותי והדתי של תושבי סנגל עצמם – מוסלמים (האסלאם הגיע לסנגל המאה ה-11 ויותר מ-92% מהתושבים הם מוסלמים), הנשלטים על ידי נוצרים ולומדים בבתי ספר זרים.
לא תמיד קל אפוא לצלוח את המחסום הדתי התרבותי, הן בגלל הגיית השמות המסובכת של הגיבורים, הנופים והמנהגים. אחרית הדבר המאלפת של לין שלר, הסוקרת את תולדות סנגל, מצליחה להבהיר לא במעט את התמונה לקורא, ואולי במקרה מיוחד זה כדאי היה לקדם אותה לפתח דבר.
הקורא העברי, שאינו מכיר את ספרות סנגל, אמור להסתמך כאן על טעמה של עורכת האסופה. מתקבל הרושם שהטעם הוא טוב אבל אולי מעט שמרני. שלושת היוצרים המשתתפים כאן נולדו בשנות העשרים של המאה הקודמת, ושניים מהם כבר נפטרו, ואולי חבל שהאסופה אינה כוללת גם יצירה של סופר מהדור הצעיר יותר. בבחירה הזו של הקלאסיקונים היתה כמדומני לעורכת האסופה אג’נדה ברורה – לשתף יצירות החושפות את בלבול הזהות של תושבי סנגל ויוצריה, בקו התפר שבין קולוניאליזם צרפתי לשבטיות סנגלית, בין השולט לנשלט, בין השפה הצרפתית לשפות הילידיות, בין שפת הכתיבה למסורות האוראליות (בכתיבתם, היוצרים מסתמכים על מסורות אוראליות מקומיות), בין אסלאם, נצרות וחילוניות, בין העיר הגדולה לכפר המבודד (כשבעים אחוז מתושבי סנגל חיים עד ימינו בכפרים), בין האליטות לפועלים השחורים תרתי משמע, ולא פחות מכך, בין גברים לנשים. ואם אכן זו היתה האג’נדה של שלר, הרי שהיא השיגה את מטרתה.
הרומן של סמבן הוא אולי האנכרוניסטי ביותר בסגנונו מבין השלושה, אבל בזכות התמה המרכזית שלו – השביתה – הוא עדיין אוניברסאלי. זהו רומן אתני כמעט מרקסיסטי המתפתח בהדרגה אל סיום העלול לכלוא אותו בהגדרה של ספרות מגויסת. הדמויות של המנהיג האניגמטי בקאיאקו ושל מאם סופי, מנהיגת קומנדו הנשים, שמרכלים עליה שהיא זונה, מסקרנות מאוד את הקורא, ואולי אף היו יכולות לקבל פיתוח גדול יותר. ריבוי הדמויות ברומן לא בהכרח משרת אותו.
“מכתב ארוך כל כך” של מריאמה בה עונה להגדרה של ספרות פמיניסטית אפריקנית. הוא מספר את סיפורה של אלמנה ואם לתריסר ילדים, המתאבלת על בעלה האהוב והבוגדני שמצא לו אישה שנייה. מריאמה בה וסמבן עוסקים בהרחבה בבעיית הפוליגאמיות האפריקנית, שהאסלאם מתיר, ושמציבה אתגר קשה לחיי המשפחה. סנגלים רבים באסופה נפרדים מנשותיהם ומשאירים אותן בחוסר כול, רק על מנת להקים תאים משפחתיים חדשים וחוזר חלילה.
סמבן לא חושך שבטו מהקולוניאליסט הצרפתי, בעוד מריאמה בה ושייח חמיד קן לא עולים כמוהו על בריקדות בביקורתם על הצרפתים, אלא מתארים את השניות והמתח בין המסורת האפריקנית והתרבות המערבית. אהבתי במיוחד את הפתיחה לרומן “הרפתקה בערפל” של קן, המתאר את נפתוליו של ילד אפריקני תחת החינוך המוסלמי.
היוזמה לתרגם יצירות מעולמות רחוקים היא בהחלט ברוכה, וצריך לקוות ש”אחוזת בית” בשיתוף מרכז תמר גולן יתרגמו רומנים ממדינות אפריקניות נוספות שהספרות שלהן אינה מוכרת לקורא העברי.
פעם זה היה אחרת. אפריקה היתה נוכחת הרבה יותר על המדף ואולי צריך להחזיר ימיה כקדם. מכל מקום, מעניין מאוד לקרוא את האנתולוגיה הזו גם בהקשר של פרסום “וילה בג’ונגל”, ספרו של איתן בר יוסף שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, המתמקד בשנות “תור הזהב” של אפריקה בתרבות הישראלית, בתיאטרון, בספרות ובתרבות הפופולארית ובהשתקפות ביבשת השחורה כמרחב נפשי וגיאוגרפי בישראל. את הספר של בר יוסף טרם הזדמן לי לקרוא, אבל אני משוכנע שהוא יכול להשלים את הקריאה באנתולוגיה הסנגלית ולהעניק לה היבט ישראלי אחר, חשוב לכשעצמו.
נספח : עוד יצירות מסנגל ועל סנגל בעברית
מאת אלי אשד
מסנגל תורגמו שירים של משורר אחד שכתב בשפה הצרפתית לאופולד סדר סנגור (1906-2001) אינטלקטואל אפריקני צרפתי מפורסם שגם שירת כנשיא סנגל.
לאופולד סדר סנגור טוטם : מבחר שירים / תרגום: איתמר אבן-זוהר, אהרון אמיר, חיים גורי, אריה לרנר, שמשון ענבל. עריכה: שמשון ענבל תל-אביב : עקד, [תשכ”ה] 1965.
, לאופולד סדר סנגור , צומת הלבבות השחורים : מבחר שירים / תרגום מצרפתית ואחרית דבר ראובן מירן בנימינה : נהר ספרים,2006.
מארי נדיאיי שלוש נשים חזקות / מצרפתית עדה פלור ירושלים : כתר, 2012
תקציר הספר : נורה, פנטה וקאדי הן הגיבורות של שלושת החלקים המרכיבים את הרומן: שלושה סיפורים, שלוש נפשות קרועות בין אירופה לאפריקה. נורה חוזרת לאביה בסנגל אחרי שנים של ניתוק, ושם עליה להתמודד עם טעויות העבר ועם פשע נורא במשפחה. פנטה באה לצרפת בעקבות בעלה רודי, ששדי העבר רודפים אותו והוא אינו מסוגל להעניק לה את החיים שציפתה להם. קאדי נאלצת לעזוב את מולדתה לאחר מותו של בעלה, ויוצאת למסע הגירה אכזרי מאפריקה לצרפת.
ספרי עיון על סנגל :
אמיל פוירשטין “סנגל וסודאן הצרפתית ( פדרציה של מאלי לשעבר”) בתוך אפריקה :כרך 3 .סדרת חמש יבשות תל-אביב : השכלה 1963? . סדרה של ארבעה כרכים על ארצות אפריקה השונות .בכרך השלישי יש דיונים שונים ומפורטים על מאלי וסנגל.
ישראלים בשליחות דיפלומטית במאלי וסנגאל:
יהודה בן-דוד, גרגיר תירס לבן : שליחות באפריקה. תל-אביב : מערכות, 1967
יהודה בן דוד היה שגרירה הראשון של ישראל ברפובליקות של סנגל ושל מאלי. כאשר אלו עוד היו מדינה מאוחדת אחת. בספר מכונסים פרקי התרשמות ונסיונו בשליחות מטעם מדינת ישראל ברפובליקה של סנגל ושל מאלי.
, חנן עינור האתגר האפריקאי : מרשימותיו של שגריר /מאנגלית אמנון סלע תל אביב : עם עובד, 1971.
translation of : Notes from Africa \ H.S. Aynor 1969
חנן עינור היה השגריר בסנגאל לאחר שזאת נפרדה ממאלי. והוא מתאר בספר את חוויותיו מסנגאל כולל מפגש עם נשיאה המשורר סנגור ( ראו למעלה ) .משום מה בלי להזכיר כלל את שמה של הארץ שבה שירת .
ביקורת על הספר באנגלית
על חנן עינור
http://kha.tech-career.org/pages/heb/Hanan.aspx
מחקרים בעברית על סנגל
, רותי ג’ינאו סנגל מאי 1968 – מרד הסטודנטים באוניברסיטת דקר עבודת גמר (מ”א)–האוניברסיטה העברית בירושלים, : האוניברסיטה העברית ירושלים, תש”ס, 2000″
ליאורה משה, דקר (סנגל) בשיח הקולוניאלי הצרפתי – פרופיל של הארכיטקטורה והתכנון העירוני / החוג ללימודי אפריקה ; חיבור זה הוגש כעבודת גמר לשם קבלת תואר “מוסמך אוניברסיטה” (.M.A); בהדרכת סטיב קפלן ירושלים. 1993.
סונדייטה קאייטה -המשחרר הגדול -סיפור קומיקס על ארץ מאלי שכנתה של סנגל
