בימים אלה כאשר מפלגת המרכז “יש עתיד ” נמצאת במרכז העניינים חיים מזר חוזר אל העבר ומנסה להסביר את הסיבות לכישלון מפלגות מרכז קודמות.

                        הכשל הארגוני של מפלגות מרכז

                                  חיים מזר

 

מאז בחירות 1977 היו מספר ניסיונות להקים מפלגות מרכז בארץ. עצם העובדה שמפלגות מרכז קמות ונופלות מעידה על שבר במערכת הפוליטית שעדיין לא הצליחו לתת לו מענה ולו גם חלקי. מפלגות אלה, עם הקמתן וכניסתן לחיים הפוליטיים זכו בבחירות הראשונות בהן השתתפו להישגים גדולים. במהפך של בחירות 1977 המפלגה הדמוקרטית לשינוי בהנהגתו של יגאל ידין זכתה ב – 15 מנדטים, שינוי בהנהגתו של טומי לפיד זכתה גם כן ב -15 מנדטים   והמפלגה של בנו יאיר  לפיד “יש עתיד” הגדילה לעשות וזכתה ב – 19  מנדטים. מפלגתו של נפתלי בנט “הבית הלאומי” זכתה ב-12 מנדטים. מפלגה זו היא אמנם מפלגת ימין בנושאים מדיניים ביטחוניים אך בנושאי חברה  וכלכלה היא מפלגת מרכז. המקרה המיוחד הוא המפלגה שהקים אריאל שרון לקראת ההתנתקות מרצועת עזה, הוא לקח איתו את האלקטורט מהליכוד וצירף אליו גם חברי כנסת ממפלגת העבודה תחת השם “קדימה” ובכל זאת גם מפלגה זו התפוגגה כמעט לחלוטין, למרות ששהתה בכנסת קצת יותר משתי קנדנציות.. כאשר מפלגה זו קמה היא זכתה  ב- 27 מנדטים.

מה שמאפיין מפלגות אלה  הוא שבכל אחת מהן  מצויים אישים מוכשרים כל אחד עם הישגים מקצועיים מרשימים משלו תחת מטרייתה של דמות כריזמטית. הצטרפותם של אלה לחיים הפוליטיים מראה שנקעה נפשם מהממסד הפוליטי  וכי שינוי מבני וערכי במערכת הפוליטית הוא מחויב המציאות ואפילו אקוטי. הם היו כנים ברצונם להביא מניסיונם המקצועי רב השנים בכדי לבנות פוליטיקה חדשה. עם זאת אין לשכוח שהיו ביניהם אופורטוניסטים שקפצו על העגלה כדי לקדם את עצמם. אין בכך משום פסול. הם בהחלט יכולים להביא ממרצם ולבצע שינויים הכרחיים במדינה. ולמרות רצונם הטוב של חברי מפלגות אלה, במוקדם או במאוחר לא נשאר ממפלגות אלה שום דבר. השאלה המתבקשת היא למה?

כפי שצוין “קדימה” המפלגה ששרון הקים  היא יוצאת דופן משאר מפלגות המרכז.  לקידום ויישום ההתנתקות, שרון לקח חלק מהאלקטורט של הליכוד וצירף אליו חלק מחברי הכנסת של מפלגת העבודה. גם מהלך זה יכול להעיד על השבר של המערכת הפוליטית ועל ההבדלים המועטים שנשארו בין הליכוד לבין מפלגת העבודה ועל אריאל שרון אמרו לא פעם שהוא המפא”יניק האחרון. הצעד בו נקט שרון הוא חסר תקדים ובעייתי למדי. הוא לקח אלקטורט של מפלגה כדי לממש יעד פוליטי. המתבקש הוא שכל ראש ממשלה שירצה לקדם רעיון פוליטי נועז יהיה חייב להתפטר, לפרוש מהכנסת ועל סמך הרעיון שירצה לקדם, יציג את מועמדותו לכנסת תוך הקמתה של מפלגה חדשה. המהלך בו נקט שרון יכול לפרק מפלגת שלטון( מה שבאמת קרה)  ולגרום לנזקים בלתי הפיכים למערכת הפוליטית. עם מימושה של המטרה פוליטית אליה חותר  ראש הממשלה  מה עושים עם המפלגה? הרציונל  שלשמו הוקמה המפלגה איננו עוד. האם חברי הכנסת של מפלגה זו יפרקו את המפלגה ויקימו אחת חדשה או שיצטרפו  למפלגה קיימת? .מה שמעצים בעייתיות זו הם הרסיסים שנשארו  מ”קדימה”, “התנועה” בראשותה של ציפי ליבני עם  7 חברי כנסת ושאול מופז תחת השם “קדימה” עם 2 מנדטים.

 בשל תוחלת הקיום הקצרה של מפלגות אלה אפשר לומר שאלה היו מפלגות אד – הוק. במבט היסטורי היו כאן עוד ניסיון ועוד ניסיון להקים מפלגות מרכז. על כן מה היה בהן במפלגות אלה שהן התפוגגו? לפחות לאחת מהן,  המפלגה הדמוקרטית לשינוי היה פוטנציאל לחולל בארץ שינויים פוליטיים וחברתיים מרחיקי לכת. מפלגות אלה באו עם הבטחה גדולה, כל אחת בדרכה, והן לא השאירו שום חותם במרחב הפוליטי הישראלי.

מבחינת רציונל הפעולה שלהן הן היו מפלגות של כאן ועכשיו. לפתור את הבעיות הכבדות של המדינה באופן מידי, זבנג וגמרנו. גישה תמימה ביותר. חרף העובדה שחברי הכנסת של מפלגות אלה היו והינם (כיום במפלגת “יש עתיד”) אנשים מוכשרים ועתירי ניסיון, כל אחד בתחומו, הם לא הבינו ולא מבינים שני דברים בסיסיים ביותר שהם לב ליבה של הפוליטיקה. הדבר הראשון שהם לא השכילו להבין שפוליטיקה היא מקצוע וצריך לצמוח איתו לאט לאט. פוליטיקאי טוב הוא זה שיודע ללכת על ביצים בלי לשבור אותן. דבר שני אותו לא הבינו הוא שכלכלה וחברה ברמת המדינה יותר מורכבות מאשר ניהול מוצלח ככל שיהיה של חברה (firm ) או מפעל. דרושה ראיה נרחבת ביותר ברמת המדינה. רק הניסיון המצטבר יכול להוביל להתפתחותם של פרלמנטרים ומדינאים מעולים.

לקראת כניסתן  לכנסת ובעקבות זאת לממשלה מפלגות אלה הקימו מסגרות ארגוניות על מנת לגייס תרומות ומצביעים. הפריסה שלהן היתה ברמה הארצית שהרי הן רצו לזכות במספר גדול ככל שניתן של מצביעים ולהיות גורם מרכזי בקואליציות שתוקמנה. שני מושגי יסוד  בחקר המפלגות הם מפלגות שלד ומפלגות מנגנון. למפלגות שלד יש מנגנון ארגוני קטן, גלעין שנועד לתחזק את המפלגה. מפלגות אלה מגדילות את המבנה הארגוני שלהן לקראת בחירות ומצמצמות אותו עם סיום מסע הבחירות מפלגות מסוג זה אופייניות למפלגות ימין ולמפלגות מרכז. מפלגות מנגנון הן מפלגות שלהן סניפים בכל רחבי המדינה. ולעיתים גם במפעלים. סוג זה של מפלגות אופייני למפלגות שמאל. בשני המקרים מי שפועלים ומפעילים את הבסיס הארגוני מקבלים משכורת בעד עבודתם. בז’רגון של מדע המדינה עובדי הארגון המפלגתי נקראים אפרצ’יקים (מונח זה בא מרוסית). לא פעם הובא זלזול ולגלול כלפי עובדים אלה. עובדים בשביל כסף ולא מוכנים להקדיש מזמנם וממרצם ללא גמול כספי בשביל הרעיונות של המפלגה. אבל כל מפלגה זקוקה לעובדים אלה. הם אלה שמתחזקים את המפלגה. אם אלה לא יהיו בנמצא המפלגה תקרוס.. מה שכן צריך לתת עליו את הדעת הוא שהמנגנון המפלגתי לא יתפח לממדים חסרי פרופורציה ( איך אמר על זה פרקינסון? המנגנון צומח כל שנה ב –  6%).

מי שפועלים במערך ארגוני זה הם שמתחזקים את המפלגה. הם מגייסים תורמים, הם מצרפים אנשים חדשים למפלגה, צעירים ומבוגרים כאחד. הם הבסיס לדור הבא של פוליטיקאים. ומדינאים. במסגרת זו אנשי הדור הבא  צוברים ניסיון שאין יקר ממנו להמשך פעילותם הפוליטית. כללי העבודה אינם בדיוק כללי בית ספר. ישנם כללי משחק מאוד עדינים שסטייה ולו הקטנה מהם עלולה להשאיר משקעים ברמת יחסי האנוש. צריך לדעת מה לומר, איך לומר, למי לומר ומתי לומר. הרבה טקט ורגישות. אין לשכוח שפוליטיקה היא גם משחק של אגו, יצרים ויצריות. את כל כללי ההתנהגות האלה לומדים בחיי היום יום. כך גם  ביחסים שבין חברי הכנסת החדשים של חברי מפלגות אלה ושל אלה מהם שנבחרו לשמש כשרים בממשלה וניסיון זה חסר להם.

סניפי המפלגה הפרוסים בארץ  ובמקרה שיש רק מערך ארגוני מצומצם של מפלגת שלד משמשים כחוליה מקשרת בין חברי הכנסת לציבור הבוחרים. במפגשים אלה לציבור הבוחרים יש מקום בו הם יכולים לשטוח בפני נציגיהם מצוקות שונות שבהם הם נתקלים במפגשים שלהם עם רשויות שונות או להלין על מיסוי גבוה. מפגשים אלה הם הבסיס לנושאים המועלים לדיון בכנסת ולעיתים גם להצעות חוק. למפלגות המרכז שקמו במהלך השנים בארץ לא היה ואין כיום (“קדימה”) בסיס ארגוני זה. מבחינתן הבסיס הארגוני שהוקם כדי להיכנס לכנסת סיים את תפקידו ואין בו יותר צורך. התוצאה היא שמפלגות אלה הן במהותן מקבץ של אנשים שנכנסו לכנסת.

המרחק האידאולוגי בין  המפלגות הגדולות וההיסטוריות הוא קטן מאוד והרושם הוא שהן סיימו את תפקידן ההיסטורי והתפקוד הארגוני שלהן מקרטע. מפלגות המרכז לא הקימו שום צוותי עבודה לבדיקת תפקודן של מפלגות אלה, לא למדו לקחים מהמבנה הארגוני שלהן  ומה גורם לקרטוע הארגוני והרעיוני  שלהן.

התוצאה היא שלא היתה ואין שום הפקת לקחים כבסיס  לבניית מפלגות חדשות ומתפקדות שהציבור כמה אליו. בשל כך מפלגות אלה לא היכו שורשים בציבוריות הישראלית. המסגרת הארגונית היחידה שנשארה היא מקבץ רופף של אנשים תחת אותו לוגו הנמצא בכנסת. מתכון בטוח לכישלון קולוסלי של מפלגות אלה.

התוצאה הבלתי נמנעת היא שלחברי הכנסת של מפלגות אלה אין שום קשר עם הציבוריות הישראלית. הם מנותקים מקהל הבוחרים שלהם ועסוקים בינם לבין עצמם. חיכוכים הם בלתי נמנעים ולעיתים בוטים למדי. הבסיס הארגוני יכול להיות גורם מרסן וממתן. הפעילים במנגנון הארגוני  מטבע הדברים  נמצאים קצת בצד ובמפגשם עם חברי הכנסת שלהם יכולים  להרגיעם ולראות את מה שהם מדברים עליו בפרופורציות קצת יותר מתונות. בתוך מנגנוני המפלגה יהיו מי שמזהים עצמם עם חבר כנסת זה או אחר, אך עדיין הם יכולים לשמש ככבאים המנמיכים את גובה הלהבות ולהביא אפילו לפיוס. הדוגמה הבולטת לכך היא העימותים  החריפים בין ציפי לבני ושאול מופז שהביאו בסופו של דבר לריסוקה של “קדימה”

כללי ברזל בהקמת מפלגה חדשה הם  הקמת מסגרת ארגונית שתלמד מהצלחות ומכישלונות של המסד הארגוני של המפלגות איתן הן מתחרות, תכנון מהלכים של מסעי בחירות וחשיבה ארוכת טווח, הרבה מעבר לקנדנציה אחת ולהבין שמפלגות יש לתחזק.

וראו עוד :

חיים מזר על עלייתה ונפילתה של ד”ש -החלק הראשון

החלק השני

  

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע עשרה − 8 =