אנה מרגולין הוא שמה הספרותי של רוזה לבנסבוים. היא נולדה בבלרוס ב-1887 וחיה זמן מה באודסה, בוורשה ובארץ ישראל. היא היגרה לאמריקה ב- 1913. מרגולין החלה לפרסם שירים בעיתוני יידיש בניו יורק ב-1920. ספרה היחיד, “לידער” (“שירים”), יצא לאור ב-1929. היא מתה בניו יורק ב-1952. כמה משיריה הולחנו, ולאחרונה יצא ספר שיריה המתורגמים לאנגלית. הספר עתיד לצאת בשפה העברית בתרגומו של אשר גל ובהוצאת “קשב לשירה”, ולפניכם מספר שירים מתוך תרגום זה.
בחדר האפל
בַּחֶדֶר הָאָפֵל נִצָּבִים דְּבָרִים עֵרִים כְּכַלְבֵי שְׁמִירָה.
פִּרְפּוּרֵי יַעַר, חֲבָטַת הָרוּחַ שׁוּב תִּשְׁמַע,
בֵּין קִירוֹת אַנְחַת יֶלֶד,מִלִּים חֲנוּקָה.
אוֹר פָּנָס הָרְחוֹב מְנַגֵּן בָּלָדוֹת חַסְרוֹת מְנוּחָה
עַל מִפְלֶצֶת פְּסַנְתֵּר כָּנָף שְׁחֹרָה.
הָעֵץ מְהַמְהֵם.
אֶצְבַּע מַצְבִּיעָה וְצָפָה
עַל כְּנַף הַוִּילוֹן
מִתְכּוֹפֶפֶת בַּמַּרְאָה.
וְאֵבֶל עוֹלֶה וְצָף מִן הַפִּנּוֹת כִּלְבָנָה מֻכַּת עִוָּרוֹן,
מְטַפֵּס עִקֵּשׁ, אָחוּז בְּפִּתָּיוֹן
בְּקוּרִים כְּבֵדִים שֶׁל יָקִינְתּוֹן.
יָד עַל הַוִּילוֹן.
צֵל בַּנְּהָרָה.
אֶל הַחֶדֶר נִכְנֶסֶת הָאִשָּׁה הָאֲפֵלָה.
נִבְלַעַת בַּכֻּרְסָא הִיא נֶעֱלֶמֶת שׁוּב.
הִיא רַק אֲגַרְטָל לְיָקִינְתּוֹן גָּדוֹל וְעָצוּב.
לילה
בַּחֹשֶׁךְ, נֶאֱבֶקֶת עִם שׂוֹנְאִים,
מִבְּלִי לִרְאוֹת לְאִישׁ אֶת הַפָּנִים.
וּבְכָל לַיְלָה צִיּוּץ וּצְלִיפָה,
וּרְקִיעַת צְעָדִים נַעֲלָמִים בַּחֲשֵׁכָה.
וַאֲנִי עוֹמֶדֶת, מְדַמֶּמֶת וַעֲיֵפָה עַד מָוֶת,
לִפֹּל אֵינִי רוֹצָה, אֵינִי רוֹצָה.
וּבְכָל לַיְלָה אַחֲרָיו הַשְּׁתִיקָה רְחָבָה זוֹרֶמֶת
כְּמֵעוּגָבִים רַבִּים, כְּאוֹר מִתְנַחְשֵׁל,
וּמֵעַל עֵינַי,
מְחַיֵּךְ גּוֹחֵן מֵעָלַי,
פַּרְצוּף עֲנָק שֶׁל צֵל.
סתיו
בַּזֹּהַר הַחַם, הַחַד בְּעָמְקוֹ הַפְּרָאִי שֶׁל הַגַּן,
שָׁם תְּלוּיוֹת עֲרָבוֹת בְּחִוָּרוֹן וָאֳרָנִים מִתְעַנְּנִים – כֵּהִים,
שָׁם כְּכַדְכּוֹדֵי זָהָב צִבְעוֹנִיִּים לוֹהֲבִים,
בְּקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, בְּרַחַשׁ שִׁמְשִׁי שֶׁל הַגַּן
מְחַשֵּׁל הָאַרְבֶּה אֶת הַסְּתָו.
שִׁיר כְּפוֹרִי נֶחְפָּז מְטַפֵּס מִתּוֹךְ נִבְטֵי עֲשָׂבִים
הוֹלֵם בַּצַּמָּרוֹת הַפּוֹרְחוֹת,
וְצִפּוֹרִים זְרוּעוֹת שֶׁמֶשׁ מִתְנַדְנְדוֹת וּבוֹרְקוֹת.
בַּשֶּׁקֶט, הָרוֹטֵט, הַבּוֹעֵר שֶׁל עֲשָׂבִים
זוֹעֵק הַסְּתָו.
שלג
הַשֶּׁלֶג מְלַבְלֵב הַיּוֹם עַל כֹּל הָעֵצִים.
לָמָּה זֶה אַתְּ עֲצוּבָה, שִׁלְגִית שֶׁלִּי,
פִּלְאִית, רְחוֹקָה שֶׁלִּי?
שְׁמוּטוֹת הַיָּדַיִם הַדַּקּוֹת,
עֲצוּמוֹת הָעֵינַיִם, הַמִּימוֹזוֹת,
מִתְנוֹדדות, מִסְתַּגְּרוֹת
בֵּין צְלָלִים רוֹחֲשִׁים,
אַת קְלִילָה וְצַיְתָנִית,
כּצִפּוֹר קְטַנְטַנָּה לְבָנָה.
כּצִפּוֹרי שֶׁלֶג יְרוּיות
נוֹפֵל הַיּוֹם הַשֶּׁלֶג מִכָּל הָעֵצִים.
הגנגסטר
בְּדֶלֶת בֵּית דִּירוֹת, שָׁם בְּמוֹרָד הַמַּדְרֵגוֹת
פָּנָס קוֹרֵעַ אֶת עֵין הַחֲשֵׁכָה,
מִתְרוֹמֵם רֹאשׁוֹ כְּמוֹ הִלָּה קְדוֹשָׁה.
עֵינֵי מַתֶּכֶת בַּפַּרְצוּף הַמְּאֻבָּן,
עֲגֻלּוֹת וּמְאִירוֹת, לְלֹא זִכְרוֹנוֹת,
אֶת הָרְחוֹב עִם כֹּל עוֹבֵר וָשָׁב וְכָל פָּנָס מְכוֹנִית
בָּלְעוּ הֵן בְּרֵיקָנוּת רְעַבְתָּנִית.
הוּא מֵרִים כָּתֵף בְּקַלּוּת וְחַדּוֹת,
גְּרִירָה, רְכִינָה, בְּכִיסוֹ פִּגְיוֹן צוֹנֵן,
הָרְחוֹב שָׂרוּעַ לְפָנָיו כְּמוֹ נֵבֶל זָהֹב,
וְאֶצְבְּעוֹתָיו הַפְּרָאִיּוֹת מִזְדָּרְזוֹת לְנַגֵּן.
אשר גל הוא יליד תל אביב, 1952, ולו תואר שני בספרות ובקולנוע מאוניברסיטת ת”א. גל הוא בוגר כיתת השירה הראשונה של “הליקון”, ולצד שיריו פירסם בכתבי-עת גם תרגומים מלשון היידיש. ספר שיריו השני, “השתקפויות”, יצא בהוצאת קשב לשירה. ספרה של אנה מרגולין בתרגומו יופיע אף הוא בהוצאת קשב לשירה.
שמונה שירים של אשר גל ב”יקום תרבות”.
גל בלקסיקון הספרות העברית החדשה.
שיר של אשר גל ב”זוטא”.
מעולים. “דברים ערים ככלבי שמירה”, “מפלצת פסנתר כנף שחורה”, שירים אפלים וליריים,
“כציפורי שלג ירויות / נופל היום השלג מכל העצים”, דימויים מעוררי קנאה.
שאפו למתרגם, מומלצים גם תרגומי הרשב לשירה יידית, היתה שם הרבה השראה,
בשירת היידיש האמריקנית של תחילת המאה העשרים.
גם את נפשי צדו אותם המשפטים שציטטת…
טוב להעלות מהעבר משוררים וסופרים אידיים
לא תזיק קצת פרספקטיבה והשבת הקולות המושכחים
אבי ג
שירים “רוטטים” ו”רוחשים”. הם חיים כמו נכתבו היום, למרות שחוברו בתקופה אחרת.