עדי וולפסון
את פרופסור עדי וולפסון אקולוג ומשורר באר שבעי פגשתי במסגרת ערב ספרותי שאותו קיים מגזין “יקום תרבות ” על הספרות הבאר שבעית ולאחר הערב ניהלנו את השיחה המובאת למטה על פעילותו המדעית והספרותית והציבורית של וולפסון.
בימים אלו יצא לאור ספר שירה של עדי וולפסון “אני שלישי ” :שירים ( בהוצאת אבן חושן, 47 עמודים ).ספר שזכה לשבחים רבים.”אני שלישי ” הוא ספר מסע בו המשורר מנהל שיחות עם סבתו מרים רפפורט לבית שיטנברג ז”ל, שהיתה ניצולת אושוויץ ונפטרה בסמיכות להולדתו, עם אימו, אישתו וילדיו ובעיקר עם עצמו. השירים מגלגלים את הזיכרונות, המחשבות והשאלות שהתאספו בו עם השנים כדור שלישי לשואה. לדברי וולפסון אין אלו שירי שואה במובן “הקלאסי” של המילה, אלא שירים של התבוננות מפוקחת על ההווה והעתיד נוכח העבר המבקשים למצוא אושר מתוך הכאב ומייחלים לעתיד אחר וטוב יותר.
זהו ספר השירה השלישי של וולפסון הוא פירסם כבר את ” שירים בארבעה ממדים / ( תל-אביב : גוונים, תשנ”ז 1997)
ולאחריו את ” בגוף אחד : שירים / ( תל-אביב : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ואוניברסיטת בן-גוריון, המחלקה לספרות, תש”ס 2000.)
עדי וולפסון אינו משורר רגיל, הוא אפילו יוצא דופן. הוא במקצועו איש מדעי הטבע תחום שלא הוציא משוררים רבים בלשון המעטה.. וולפסון הוא אחד המדענים המועטים שהתבלטו גם ככותבי שירה לצד אבנר טריינין וצבי עצמון. המדען המשורר הזה נמצא בחזית האקולוגית של הנגב וישראל.
וולפסון הוא פרופסור להנדסה כימית ופעיל בולט ביותר בנושאי אקולוגיה איכות הסביבה והקיימות בישראל בעיקר באיזור באר שבע שבו הוא מתגורר,. תחום המחקר שלו מתמקד בנושא הכימיה הירוקה. בשנים האחרונות הוא עוסק בקידום תרבות שימור הסביבה בישראל למען הדורות הבאים בישראל , בעיקר בתחומי החינוך וההסברה. בנוסף לפעילותו האקדמית פועל פרופ’ וולפסון בהתנדבות במגוון מסגרות ופורומים לקידום איכות הסביבה והקַיָּמוּת בנגב בפרט ובישראל בכלל.
הוא יזם ומלווה פרויקטים סביבתיים רבים בעיר באר-שבע בניהם פרויקט הפרדת פסולת ביתית בבתי התושבים לזרם רטוב ויבש, הכנה ויישום של תוכנית אב להפחתת פליטות גזי חממה בבאר-שבע, ופרויקטים שונים לחינוך סביבתי, ומשמש כיועץ ראש העיר באר-שבע לקיימות. כמו כן פרופ’ וולפסון מכהן כנציג העיר באר-שבע במועצה המקומית תעשייתית רמת חובב וכיו”ר רשות פארק נחל באר-שבע.
המחקר של פרופ’ וולפסון בתחום הכימיה הירוקה מתמקד בביצוע תגובות כימיות בממסים ברי-קיימא (sustainable solvents) ובמסגרתו נבחן לראשונה השימוש בגליצרול, נוזל אורגאני לא רעיל ופריק ביולוגית שמיוצר ממקורות טבעיים ומתחדשים וכתוצר לוואי ביצור של דלק ביולוגי מסוג ביו-דיזל, כממס חלופי וידידותי לסביבה לתגובות כימיות. המחקר החדשני פורסם בעיתונים מדעיים מובילים ופתח מסלול חדש בתחום הממסים הידידותיים לסביבה לתגובות כימיות. מאז פרסום לראשונה, לפני כשבע שנים, פורסמו עשרות מאמרים של קבוצות מחקר מובילות בעולם אשר דיווחו על היתרונות של שימוש יעיל וחכם בגליצרול ובנגזרותיו כממסים לתגובות כימיות. על עבודתם בתחום זכו פרופ’ וולפסון ופרופ’ דורית תבור בשנת 2012 בפרס חדשנות בינלאומי של האיגוד האמרקאי לכימיה של דלקים ושמנים.
תחום המחקר השני בו מתמחה פרופ’ וולפסון הוא שירותים בר-קיימא, שירותים בהם הספק והלקוח פועלים יחד לקידום איכות הסביבה. שירותי אלו מבוססים על ניהול מושכל של משאבים ומזעור הפגיעה בסביבה ומציעים חלופה לתהליכי ייצור. על המחקר בתחום זה זכה פרופ’ וולפסון בשנת 2011 ביחד עם ד”ר שלמה מארק ופרופ’ דורית תבור בפרס בינלאומי של חברת י.ב.מ. בנושא של ניהול “ערים חכמות” .תחום חדש ומעורר תשומת לב בנושא ניהול ערים.
אלי :על מה בדיוק זכית בפרס בנושא “ניהול ערים חכמות “?
וולפסון :הפרס היה על הצעה למודל חדשני בנושא שירותים עירוניים ברי-קיימא לניהול של עיר חכמה באופן כללי, המודל מתייחס מחד לקיימות כמרכיב מרכזי בעיצוב, פיתוח ויישום של כל שירות ולצורך בהטמעה של קיימות בערכי הליבה של השירות, מאידך, המודל מתייחס לקיימות כשירות בפני עצמו, שירות של הדור הנוכחי לדורות הבאים, ולכן גורס כי על כל שירות להציע ולאפשר ללקוחותיו להיות ספקים של קיימות בפני עצמם. מכיוון שעיקר תפקידה של עיר הוא לספק לתושביה שירותים, המודל החדש מטמיע את החיבור בין קיימות לשירות כחלק מרכזי בתכנון, פיתוח ויישום של שירותים עירוניים, תוך שיתוף מתמיד של הציבור כלקוחות אקטיביים ולא כצרכנים פאסיביים.
אלי :אתה יכול להבהיר מה זה בדיוק “קיימות” ?
וולפסון : “קיימות” היא המילה המתאימה ל sustainability בלעז. אמנם זאת מילה חדשה ביחס אך ביחד עם “פיתוח בר-קיימא” היא שגורה מאוד בשנים האחרונות בשפה המקצועית וגם בעיתונות.“קיימות” היא היכולת של הטבע לשאת ולקיים תהליכים יציבים לאורך זמן תוך שקלול היבטים סביבתיים, חברתיים וכלכליים. המשמעות היא שצריך להתקיים שיווי משקל בין היכולת של הטבע להמשיך ולקיים את המערכות טבעיות (מחזורי חיים, שרשרת המזון וכדומה) ולתמוך בחיים על פני כדור הארץ לאורך זמן לבין ההתפתחות והצרכים של אוכלוסיה מסוימת (אנושית או אחרת) שתלויה בתהליכים אלו.
אלי :אתה ידוע כפעיל מאוד בעיר באר שבע בתחומים שונים,מדעיים וגם ספרותיים.במה מתמקדות השאיפות שלך לגבי באר שבע ?
וולפסון :אני שואף לכך שבאר שבע עירי תהיה עיר שתישא את מודל “הקיימות “. החזון שלי לבאר-שבע הוא כי בעשור הקרוב תהיה באר-שבע עיר מטרופולין דרומית, המבוססת על תכנון, פיתוח וניהול ברי-קיימא. העיר תוביל ותטמיע את מודל הקיימות תוך שיתוף הציבור בפיתוח פיזי, כלכלי, חברתי וסביבתי גם יחד, פיתוח המתחשב בשימור משאבי הטבע, התרבות וההיסטוריה המקומיים, ובכלל ההיבטים העירוניים של חינוך, תרבות ופנאי, תשתיות, בריאות, פיתוח כלכלי ועסקי, תיירות ועוד. מלבד זה אני פעיל גם בתחום הספרות והתרבות בעיר שכידוע לך היא לכאורה מוזנחת למדי מבחינה תרבותית בהשוואה לתל אביב ולירושלים. אני וקבוצה של אנשים פעילים כעת ביצירת כתב עת תרבותי שיעסוק ביצירה באר שבעית. תקוותנו שיום יבוא ונוכל להפוך את באר שבע למרכז תרבותי שאינו נופל מתל אביב.
משורר הדור השלישי
בכתיבתו השירית וולפסון עוסק רבות בתחומי ה”שירה הירוקה” העוסקת באקולוגיה ובסביבה. הוא גם עוסק בכתביה שירית על העיר באר שבע ,עיר שבניגוד לתל אביב וירושלים לא זכתה למשוררים וכותבים רבים שיעסקו בה.
אולם השירים של “אני שלישי ” שונים מאוד משירתו “הירוקה” ו”המקומית ” של וולפסון.
דוגמאות לשירים מהספר
שעת האפס
דּוֹר רִאשׁוֹן דּוֹר שֵׁנִי דּוֹר שְׁלִישִׁי
אַתְּ הָיִית נִצָּחוֹן אִמָּא נֵצֶר וַאֲנִי
זִכְרוֹן מִי אֲנִי?
הַסְּפִירָה מַמְשִׁיכָה רְבִיעִי חֲמִישִׁי
וְשִׁשִּׁי עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפֵנוּ?
מַה יִּהְיֶה
בְּסוֹפִי?
סימן
סַבְתָּא אֲנִי נוֹתַרְתִּי לָךְ
לְזֵכֶר אֲפִלּוּ שֶׁאֵינִי זוֹכֵר
אֶת קַוֵּי פָּנַיִךְ אֶת חִסְפּוּס
יָדַיִךְ אֶת צְרִיבַת קוֹלֵךְ
אֲנִי הָיִיתִי לָךְ לְעֵד
לָעַד
אֶשָּׂא אֶת הַטְּלַאי הַצָּהֹב
עַל כִּיס הַחֻלְצָה בְּתִיק
בֵּית הַסֵּפֶר בְּלוּחַ
לִבִּי
אלי : איך נכתבו השירים של “אני שלישי ” שנראים על פניהם מנותקים מתחומי העניין הרגילים שלך ?
וולפסון :.הם בכלל לא מנותקים אלא קשורים. הם מראים את הצורך בהמשכיות בין הדורות כפי שמראה עבודתי בנושא “הקיימות ” שעוסקת בצורך לחשוב לא רק על עצמנו אלא גם על הדורות שיבואו אחרינו.
במשך השנים עסקתי בנושא השואה במספר פרויקטים, אולם כתיבת השירים החלה כשלוש שנים לאחר מסע משותף שלי עם אימי לפולין בשנת 2008, לעיר הולדתה של סבתי ניצולת השואה פיוטרקוב ולמחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו בו שהתה סבתי וממנו שוחררה ב-1945,היא עלתה לארץ ישראל ונפטרה בטרם עת ב-1973. תרמו גם נסיעה של אישתי כמורה מלווה עם תלמידיה לפולין וציון גיל ארבעים שלי ובר-המצווה של בננו הבכור. כל הדברים והאירועים האלו הם נכתבו כמקשה אחת והתגבשו לכדי ספר המציין את זיכרון השואה בדרכי האישית כדור שלישי מי שלא באמת חווה את השואה ,אבל חווה אותה ומנסה להבין אותה כל הזמן בדמיון.
אלי : מה אתה חושב על היחס של מדענים לשירה?
וולפסון :אני לא רואה שוני בין העניין לשירה בקרב מדענים לעומת זה שבקהל הרחב (דרך אגב זה נכון בעיני לכל תחומי האמנות). ישנם מדענים שאני מכיר שקוראים שירה וספרות ואחרים שלא. יש גם מדענים רבים שכותבים בסתר או בפומבי. האחוז של המדענים אוהבי השירה הוא כנראה פחות או יותר כאחוז אוהבי השירה בעם. הבעיה המרכזית היא שבימנו אנחנו מתעקשים להפריד בין השניים כבר מגיל צעיר ומעודדים את הילדים ובני הנוער לפתח תחום אחד על חשבון השני. דבר זה מוביל כנראה לתמיהה של מרבית האנשים כאשר מישהו, מדען או אמן, מתעניין בשני התחומים או אפילו עוסק בשניהם. זה נראה תמיד כמו פלא, בזמן שבעבר הרחוק הפילוסופים והאמנים הגדולים ביותר היו גם מדענים מחוננים. בסופו של דבר לדעתי, העיסוק במדע או בשירה אחד הוא, יש בו מההתבוננות ומהרצון לגלות משהו נסתר, סוד, שפתרונו יכול לתת למי שמחפש, מדען, אמן או הקהל הרחב תשובה וסיוע. יש בשניהם שפה מיוחדת וחוקים שצריך ללמוד בכדי “להבין” ויש בשניהם את ה”משהו” הזה שהיא אפשר להסביר שמסקרן אותנו וממגנט אותנו. בעיניי העיסוק של כל מדען בעולם של אמנות ככלל ובמילים בפרט הוא הכרחי בכדי שיהיה מדען טוב יותר ועם ראש יותר פתוח.
והנה שיר שאני חושב שמסכם את עמדתי בנושא זה :
אמדע
לָמָּה אֲנִי צָרִיךְ לִבְחֹר בֵּין
אָמָּנוּת לַמַּדָּע ?
יֶש לִי אֶמְדָע בְּרוּרָה נֶגֶד
בְּחִירָה. בַּמַּעְבָּדָה שֶׁלִּי
הַמַּחְשֵׁב מַדְפִּיס שִׁירִים
וּמִשוָאוֹת בְּאוֹתָהּ הַשּׁוּרָה,
לׂא מַבְחִין בֵּין דְּיוֹ לִדְיוֹ.
וּבָחֲלוֹמוֹת לְאוֹנַרְדוֹ דֶּה וִינְצִ’י
מְרַחֵף מֵעָלַי, סָפֵק בְּדֶגֶם מַסּוֹק
סָפֵק כְּמַלְאָךְ וּבְפִיו בְּשׂוֹרָה.
ראו גם :
