המשחק רק מתחיל :משחקי הלוח והקופסה מימי האדם הקדמון ועד המאה ה-21

המשחק רק מתחיל

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " 5.7.2013.

 חשבתם שמשחקי המחשב ישמידו את משחקי הלוח והקופסה ? אז חשבתם. היום מתברר שאם כמרים זועמים בימי הביניים  ומחנכים ישראלים מזועזעים לא הצליחו לנצח את משחקי הלוח והקופסה, גם הטאבלטים והסמארטפונים לא ידחקו אותם מחדרי הילדים.  מתברר שמה שהיה טוב לפרעונים ,למלכי שומר ולצלבנים ,טוב באותה המידה גם היום.  קבלו את השליטים הבלתי מעורערים של תרבות הפנאי מאז ראשית ימי האנושות. כלומר, אם אפשר לקרוא "תרבות פנאי" גם למשחק שמכין את הנשמה שלך לייסורי נצח.

על העטיפה – חבורת סוחרים מציגה אוצרות למלך שלמה, היושב על כיסאו בארמון בירושלים. "אתה וחבריך הנכם סוחריו של שלמה המלך", מסביר דף ההוראות. "בשמו ובשליחותו אתם עוברים אורחות ימים ויבשה, באוניות ובגמלים. תוך מהלך המשחק תלמדו לדעת את דרכי המסחר, את הסחורות ואת שמות הערים והארצות שהיו באותם הימים. דרככם תהיה כרוכה בסכנות רבות".

ילדי ישראל של שנות ה-60 בילו שעות רבות סביב לוח המשחק הזה, 'מסעות שלמה המלך' של הוצאת 'עמרנה', מפליגים בספינות ועל דבשות גמלים לארצות אקזוטיות כמו בבל, תרשיש, אופיר ואחרות. קלאסיקה פופולרית אחרת הייתה 'חידון התנ"ך', בעריכתו של עמוס חכם – חתן התנ"ך הראשון, שפניו הופיעו על עטיפת המשחק. מי שפתר את השאלות, יכול היה לדמיין שהוא עצמו מוזמן ללחוץ את ידיו של ראש הממשלה, בשלב הגמר של החידון הגדול הנערך מדי שנה ביום העצמאות.

משחקים אלו ודומיהם תפסו חלק נכבד בתרבות הפנאי של ילדי ישראל בעבר. "באמצעות המשחק למדנו על ערכים כמו סבלנות, תכנון מוקדם, מזל, חברויות, איך לנצח ואיך להפסיד בכבוד ועוד", נזכרת בנוסטלגיה שלומית הרטמאייר, עורכת ספרים וחובבת משחקי קופסה. "אני חושבת שגם היום, בעידן המחשב והאייפון, יש מקום למשחקי קופסה, אבל אולי צריך לעשות אותם יותר מתוחכמים ומודרניים. אפשר למשל לשלב תלת-ממד בלוח המשחק או בקלפים. את לוח המשחק של 'ירושלים של זהב', במקום מפה רגילה של ירושלים, אפשר לעצב כמו במפה של ג'י-פי-אס – עם צילומים אמיתיים מהמקומות. בכל מקרה, לא כדאי לוותר עליהם".

רבים אכן סבורים כי בעקבות התפתחות משחקי המחשב והרשת, הפכו משחקי הלוח והקופסה לפריט נוסטלגי בלבד שעומד להיעלם מהעולם. חלק גדול מהילדים, כך מקובל לחשוב, מעדיפים את המחשב, ואלו שמשחקים במשחקי הקופסה הם מבוגרים בלבד. בפועל, ההפך הוא הנכון. הז'אנר נהנה היום מתחייה ומפריחה חסרת תקדים – בעיקר בקרב הקהל הדתי והחרדי, אך בהחלט לא רק אצלו.

מאז האדם הקדמון

משחקי הלוח היו נפוצים עוד בימי האדם הקדמון, כפי שמעידים לוחות עם אבני משחק, מקלות ועצמות להטלה, שנמצאו באתרים שונים. מאגר המשחקים הגדול ביותר בעולם התגלה באתר הארכיאולוגי של ערד, שם נמצאו עשרות 'ערכות' מסוג זה.

ידוע לנו על שני משחקים שזכו לפופולריות מיוחדת והתפשטו בכל המזרח הקדום.

משחק המלכים של העיר אור בשומר.

האחד, שנקרא 'משחק המלכים' או 'משחק עשרים הבתים', הומצא כנראה בתרבות השומרית של העיר אור בערך ב-2,600 לפנה"ס או אף מוקדם יותר, ודגמים מפוארים שלו התגלו בקברי מלכים. חוקר המשחקים אירווין פינקל, איש המוזיאון הבריטי שבו מוצגים שרידים קדומים של המשחק, גילה שמי ששימר אותו כמעט עד ימינו היו יהודי קוצ'ין שבהודו. נשים שעלו משם לישראל סיפרו לפינקל כי המשחק היה פופולרי בקרב נשות הקהילה בשנות ה-50 וה-60. הן אף הסבירו לו לראשונה את החוקים – שלא היו ידועים עד כה, משום שבמשך כמעט 5,000 שנות הנאה מהמשחק איש לא טרח לרשום אותם. כיום 'משחק המלכים' זוכה להוצאה לאור מחודשת, ומוצא לו מעריצים בני דורנו.

משחק הסנט בגרסה מודרנית.

המשחק הפופולרי השני נקרא 'סנט' או 'משחק שלושים הבתים', והוא מזכיר במקצת את השש-בש המוכר לנו. בגרסה שהתקיימה במצרים, וכנראה נוצרה בידי כוהני אל השמש רע,  תואר מסע של הנשמה בעולם המתים, כשבדרך היא נשפטת על מעשיה ולבסוף מתאחדת עם אל השמש. השחקן היה עובר במקומות מסוכנים שונים, ששמם צוין בהירוגליפים, כשהגמול הממתין לו הם חיי הנצח בעולם הבא – או מוות נצחי, אם כשל באחד השלבים.

נראה שהסנט נחשב לאימון הכרחי לקראת המסע הצפוי לנפטר לאחר מותו. במצרים הוא הפך למשחק לאומי, ובקברים שם התגלו ציורים של המתים משחקים בסנט בעולם הבא. עם זאת ייתכן שמוצאו דווקא בארץ ישראל, שבה התגלו הדוגמאות הקדומות ביותר שלו. לפי תיאוריה זו, רק מאוחר יותר התגלגל הסנט למצרים, זכה לחוקים חדשים, ושוחק בהנאה בידי פרעונים ופשוטי עם כאחד. המשחק נעלם בתקופה הביזנטית – כנראה משום שהכנסייה הנוצרית ראתה בו כלי פגאני – אך עד עצם היום הזה משוחקת במצרים, בסודן, בסיני ואף ביישובי הבדווים בנגב גרסה פחות פגאנית הנקראת 'טב'. החוקים המדויקים של הוורסיה הקדומה אינם ידועים כיום, אם כי ישנן תיאוריות שונות בנושא.

הארכיאולוג מיכאל סבן ליד לוח של המשחק הקדום "סנט".

"את המשחקים הקדומים ניתן לחלק לשתי קטגוריות עיקריות: משחקים אישיים ומשחקי ציבור", אומר הארכיאולוג מיכאל סבן, מנהל מחסן אוצרות המדינה של רשות העתיקות ומומחה למשחקי לוח עתיקים. "בראשונים שיחקו באמצעות לוחות שנמצאו בבתים פרטיים – חרוטים על הרצפות או מגולפים ועשויים מאבנים יקרות, כשמדובר באוכלוסייה אמידה. במשחקים הציבוריים השתמשו בלוחות שנחרטו באזורי התקהלות, כגון רחבת שער העיר, ליד גתות, בתי בד ובורות מים, על מדרגות של מקדשים, ברחובות ראשיים ועוד".

 אלי : מתי החלו לשחק בהם?

 סבן "הקדומים ביותר שגילינו מתוארכים לאלף השביעי לפני הספירה, כלומר לפני כ-9,000 שנה. למעשה, הארכיאולוגיה מעידה שתושבי הארץ החלו לשחק מיד לאחר שהקימו את היישובים האנושיים הראשונים כאן. ניתן להעריך שהם שיחקו גם קודם לכן, בתקופתם כשבטים של ציידים-לקטים".

המשחקים הללו זכו לפופולריות, אומר סבן, משום שהיו פשוטים, זמינים ושווים לכל נפש. "אמנם מצאנו ערכות משחק מפוארות, שנוצרו בידי אמנים מומחים בשביל אצילים ובתי מלוכה, אבל בדרך כלל לא נדרשו מיומנויות טכניות וכלי עבודה מיוחדים. מרבית המשחקים נוצרו בחריטה או קידוח רדוד בלוחות אבן, וגם החוקים היו פשוטים וקליטים, ובתוך זמן קצר אפשר היה לשלוט בהם. בעידן שבו רוב האנשים לא ידעו לקרוא ולא הייתה גישה לתיאטרון, משחק הלוח היה כנראה אחד הבילויים העיקריים של האוכלוסייה. השחקנים היו כולם כולל כולם – מלכים, אצילים, פשוטי עם וגם נשים. לא מדובר בעצירת הזמן והקדשתו לבילוי, אלא במשחק שנעשה במקביל לפעילות יומיומית שגרתית, ועל כך מורים המקומות שבהם נמצאו הלוחות. אדם הולך לבית הבד לסחוט את זיתיו, ועד שיגיע תורו הוא משחק ותוך כדי כך גם סוגר עסקאות ומעביר או מקבל אינפורמציה. זה היה חלק מהחיים, בדיוק כמו שאתה רואה היום אדם משחק באייפון שלו במשחק פלישה מהחלל ובין לבין סוגר עסקאות בבורסה. באימפריה הרומאית זה היה טבעי ביותר לראות אנשים משחקים ב'סנט' תוך המתנה לפגישה עם פקיד. אם היית הולך בעיר של אותה תקופה, היית רואה מאות לוחות כאלו ברחובות, כשליד שני המְשחקים עומדים עשרות צופים שדנים במשחק ואולי גם מחליפים הימורים על התוצאות".

 אלי : ומה לגבי ילדים? גם הם שיחקו בסנט?

 סבן :"עד כמה שזה מוזר, ייתכן שדווקא הם לא היו חלק מהמשחק. בכל הציורים של שחקנים שמצאנו נראים מבוגרים בלבד. מן הסתם גם ילדים עשו זאת, אבל המשחק נחשב כחלק מעולמם של המבוגרים".

 אלי : המשחקים הללו יכולים להצליח גם היום, או שהם התאימו רק למנטליות של ימי קדם?

 סבן "היום יש תחייה מסוימת במשחקים העתיקים והם חוזרים לשימוש. אני ואחרים מלמדים אותם בחוגים שונים, ויצרנים מוציאים דגמים מודרניים שלהם. יש קבוצות שחקנים שמתעניינים בתקופות קדומות, ואפילו משחקים כשהם לבושים בבגדים של התקופה".

תפוצתם הנרחבת של משחקי הלוח בעת העתיקה ובימינו מלמדת משהו על חשיבותם ונחיצותם,דומה שהצורך לשחק או לצפות במשחק טבוע בנו ומהווה מרכיב בסיסי בתרבות האנושית. המשחק מאפשר לנו לקחת פסק זמן מטרדות היומיום, וגם לשוחח ולהתרועע זה עם זה – במקום שכל אחד יישב לבדו, מנותק מסביבתו עם המחשב והאייפון שלו.

"אחרי שפרסמתי את המחקרים שלי על המשחקים הקדומים, היה לי רצון שכלל הציבור יתוודע לנושא, ושהמידע לא יישאר נחלתה של קבוצה מצומצמת בלבד. הדרך הנכונה ביותר לעשות זאת הייתה לדעתי להקים שולחנות משחקים ולשרטט לוחות רצפה, כדוגמת משטחי השחמט שמוצבים בחוצות הערים. מצד שני, לא רציתי שהקהל יצטרך להביא איתו את כלי המשחק מהבית, אלא שכל החומר יהיה נגיש בו במקום. לכן הקמנו במוזיאון עין יעל רחבה שבה אפשר לעסוק במשחקים קדומים, ואנחנו מקיימים שם טורנירים. המתחם הזה הוא רק ראשית הדרך; אני עדיין מקווה לראות משחקים פזורים ביערות קק"ל, בגינות ציבוריות וגם ברחובות הראשיים בערים. במילים אחרות, לחזור בתחום הזה לתקופה הרומאית".

משחק המוכר לחוקרים מאתרים מאוחרים יותר הוא 'טחנות הקמח', שייתכן כי נוצר עוד באימפריה הרומית אבל התפשט בעיקר בימי הצלבנים. לוח המשחק הורכב משלושה ריבועים – קטן, בינוני וגדול – הנתונים זה בתוך זה ומחוברים באמצעות ארבעה קווים החוצים את צלעותיהם. המשימה הייתה להניע על הלוח אבני משחק וליצור שורה רצופה של שלוש מהן. לוחות של 'טחנות הקמח' נחשפו במבצרים בעתלית ובכוכב-הירדן. גם כאן, המשחק היה פשוט ללימוד, וניתן לשרטוט בקלות.

תור הזהב של משחקי הלוח הגיע כעבור שנים רבות, עם המהפכה התעשייתית. כתוצאה מהרחבת אפשרויות הייצור והשימוש במגוון חומרים, צצו בחנויות המוני משחקי קופסה, שרבים מהם נועדו לילדים. התפתחות הדפוס והגרפיקה במחצית השנייה של המאה ה-18 השתלבה בתפיסה שהעניקה משקל לעולם הילדים כעולם נפרד, שיש לו צרכים והגדרות משלו, ולכן גם ראוי לאמצעי בידור משלו. עם זאת לא נפקד מקומם של משחקי הקופסה למבוגרים, כשמעל כולם מתבלט המונופול, שהפך לרב-מכר ענק במדינות רבות.

יש המקשרים את הצלחתו של המשחק הזה לשפל הכלכלי בארה"ב, כאשר ההמונים חיפשו משהו שישכיח את המציאות העסקית המרה שמסביב, אך מחקרים הראו שהמונופול הומצא עוד ב-1902 כיצירה אנטי-קפיטליסטית. מוצאו האמתי הושכח במכוון בידי חברת המשחקים שהפיצה אותו, וזאת כחלק מתרמית מסחרית מסובכת  שמטרתה הייתה להשתלט על המשחק שלא היו עליו זכויות יוצרין רשומות.   תרמית שפרטיה התבררו רק בשנים האחרונות במשפט זכויות יוצרים מורכב ביותר.

המשחק הזה ורבים אחרים היגיעו גם לארץ הקודש בשנות השלושים של המאה העשרים ושם זכו להצלחה עצומה.

ועל כך ראו בחלקים הבאים של הסדרה:

החלק השני :משחקי הלוח אז והיום

החלק השלישי :משחקי הקופסה במאה ה-21