למה חשוב שלא תהיה אליטה | מתי שמואלוף

הכותב הוא משורר, שהוציא לאחרונה את ספר השירה הרביעי שלו, “האסון התחיל בארוחת עסקים” בהוצאת נהר ספרים.

 

אורי הולנדר.מבקר.

אורי הולנדר כותב במאמרו “למה חשוב שתהיה אליטה”  כיוצר זקן, אך הוא בעצם יוצר צעיר, שזכה לכיבודים ולכן עיוור לפריבלגיה שלו.  הוא לא שואל את עצמו איך קיבל את ניהול פסטיבל מטולה, האם הוא עבר תהליך דמוקרטי ושקוף? או שהוא קיבל את הניהול של פסטיבל מטולה כי במקרה הוא היוצר האהוב (והממשיך הנצחי) של רפי וייכרט (ולכן הוא גם נמצא בצוות העריכה של ההוצאה של וייכרט “קשב לשירה”). ולא במקרה וייכרט הוא זה ניהל גם הוא את פסטיבל מטולה וכך קשר מוביל לקשר. מדוע אני מתאר את התהליך הזה ושואל שאלות.

ובכן, כי אליטה בדרך כלל לא שמה לב למי היא מדירה ואיך היא מחזיקה בזכויות יתר. כך היא נעה בטוחה בעצמה ורוצה רק לחזק את מעמדה ולסגור את חומותיה לחדשים, שיביאו איכויות אחרות, שפות מוזרות ותרבויות לא מקובלות ואיתם יבואו הערכים הברברים שיזהמו את המחנה הטהור.

אישית, אני לא אוהב כל כך פולמוסים ובטח שלא הייתי רוצה לנהל את פסטיבל מטולה לשירה (שהרי לא יהיה לי זמן לכתוב ואיננני עסקן). אבל אני כן מאמין בשקיפות ובעם. איני מאמין באליטה. אני מאמין במערכת של הזדמונויות שוות לכל, מתוך אמונה בצדק חברתי וביכולת של שכבות לא אליטסטיות בלתרום רעיונות חדשים בצורות רעננות לחברה בישראל.

אבל אורי הולנדר, איכשהו מתנהג כאילו לא התהפך העולם על ראשו, מאז המהפכה האמריקאית, הצרפתית, מלחמות העולם, הדה-קולוניזציה, הסיקסטיז והמחאות החברתיות החובקות עולם. הוא עדיין מאמין בלי לדעת שזה כך בקפיטליזם (כי איך נוצרו מעמדות חדשים מבלי המבנה הכלכלי המרובד של ההון) ובהובלה שלו את התרבות. זה מסתדר, כשננסה להבין את המבנה החברתי החוץ תרבותי. שהרי אנו חיים בתקופה שבנט, לפיד משלימים כל כך את נתניהו ושכבות שלמות עומדות מאחריהן ומאחורי ההתעלמות הכוללת מרוב הצרכים של רוב האוכלוסיה בישראל.

יש לשבור את האליטיזם ולהביא כמה שיותר קולות מודרים לתוך התרבות הישראלית, רק כך נוכל להיות אחראים על מרב הרעיונות שהמוח והלב האנושי מציעים לנו.

 

62 תגובות

  1. שום חברה לא יכולה להתקיים בלי אליטות. האליטריות היא תופעה מובנית בכל חברה שהיא. האליטריות היא אינהרטית להתפתחותה של החברה. בעת העתיקה האליטות היו האליטה השלטונית, האליטה הצבאית והאליטה הדתית (כוהני הדת). בחברות שבטיות הקבוצה המובילה היא זקני השבט. בימינו האליטות הן האליטה השלטונית, האליטה הצבאית, האליטה הכלכלית, האליטה המדעית, האליטה האמנותית ועוד. ככלל ככל שהחברה מורכבת יותר ( או מודרנית) יהיו בה יותר אליטות. האליטות הן במהותן קבוצות מובילות. גם אם תופל אליטה כל שהיא תבוא אחרת במקומה. כשם שאין וואקום פוליטי כך אין וואקום סוציולוגי. דוגמה לכך היא המהפכה הקומוניסטית בברה”מ ב -1917. להלכה חוסלו כל המעמדות. בפועל היו המפלגה הקומוניסטת ומי שמוגדר כמי שחבר בה וכל השאר. \במפלגה עצמה היתה קבוצה מובילה שהרי מי שהוא צריך להוביל ולתחזק אותה ותמיד היו אנשים שיחתרו להיות בין המובילים. חברה שאין בה אליטה סופה להתפרק. התוצאה הבלתי נמנעת היא אנרכיה.
    יש אמנם צורך וחובה לבקר אליטות ובמידת הצורך להביא להחלפתן ומי שיבואו במקום חברי האליטה שהופלה יקימו אליטה חדשה. כאשר בוחנים תהליכים חברתיים רצוי לבדוק אותם דרך משקפיים סטרוקטורליות.

  2. ללא אליטה תהיה השטחה של תרבות וגוויעתה.
    האליטות מגדירות את אי השתתפותן במיינסטרים מתוך כוח, כמו שהשוליים מדירים עצמם מחוץ למיינסטרים מתוך מרד. האליטות הן נקודת התייחסות – לבוא ולחדור אליהן, לשנות את הרכבן, ליצוק תכנים אחרים – אפשר לדבר על אליטות חדשות מול ישנות, אפשר לומר שאליטה צבאית, נניח, פוגמת בתרבות, על נדידת האליטות – אבל מחיקה של הגדרה כה חשובה לאקוסיסטם התרבותי – אסון.

  3. למתי –
    אליטת ההון היא בטח הרסנית ואיומה ורצחנית בארץ. באשר לאליטה ספרותית – הרי שאם היא דמוקרטית ומכילה שלל קולות וייצוגים חברתיים בלי הדרה אבל גם בלי אפלייה מתקנת ופרוטקציה מפא”יניקית – אז אני בעד. אבל זאת צריכה להיות אליטה שמוכנה לספוג ביקורת, שמוכנה להכשיר עצמה (נניח, בספרות, או בכל מדיום אחר) כלומר לקחת על עצמה חובות יתר של שקיפות, ביקורת, קריאת יתר וכו’. וגם אז, בזהירות ובמינון.
    באשר להולנדר – זה כבר סיפור אחר. פה אין לי אלה להסכים. האיש הוא מה שאני מכנה “תרבותניק” – יש לו ידע והשכלה (בדומה לבורשטיין שהותקף כאן) אבל הוא מתנהל בחסות הקולוניאליסט הגדול של “תרבות וספרות” בני ציפר, וכעת גם בחסות רפי וייכרט, תוך זהירות לא לפגוע באיש ולתפוס עמדות מפתח מרכזיות בשדה התרבות והספרות.
    יש לכך מרכיב מטריאלי עמוק – משוררים וסופרים רבים מתים להתפרנס מעבודות הקשורות בספרות, ויש משרות בודדות מאוד כאלה. אז מלקקים ישבנים. ומתהדרים בשמות של ענקי רוח. ותוקפים את האמנים הדבקים באתיות בשם ה”אסתטיקה הגבוהה”. זוהי דמותו של הולנדר. אני קורא בעניין את רשימותיו ב”תרבות וספרות”, האליטה מטעם עצמה כבר עשרות שנים, ומחכה לרגע בו יעז לומר דבר מה. הוא הולך מסביב, מנסה לבקר מעט, אבל תמיד נותר “תרבותי”.
    אם להיות כנה, מתי, אתה עצמך משתמש במידה לא מבוטלת בהדרה שמייצרות האליטות כדי לבנות מעמד בשדה הספרות, ולטעמי זה מיותר.
    הולנדר גם יצא כנגד “מאבק המשוררים” סביר להניח פשוט כי הוא יכול לצאת נגד המאבק הזה, כי להוריו יש נדל”ן שיורישו לו או שכבר יש ברשותו נדל”ן. או שאין – ואז אני מתנצל. אבל האליטה האמיתית הדומיננטית בארץ, האשכנזית, מתאפיינת בכך שהשתלטה על הנדל”ן בשנות קום המדינה וכך נוצרו שני מעמדות רציניים – בעלי הנדל”ן היורשים אותו מהוריהם ויכולים לבלות שנים בפקולטות למדעי הרוח ולהפוך ל”תרבותיים”, וכאלה, שלמצער, אין להם אמצעים כאלה. ו”מאבק המשוררים” חומרי בבסיסו – אנחנו צריכים כסף להדפיס את ספרינו (לא כולנו עורכים בהוצאת “קשב”) רוצים עזרה כלכלית מינימלית למי שנקלע למצוקה רצינית וכו’.
    באשר לעניין המזרחי שתמיד עולה בהקשר של האליטות – ארז ביטון ואהרון אלמוג בהחלט יכלו לקבל פרס ישראל לפני טוביה ריבנר, נניח, עם כל הכבוד למשורר המנוח והתרבותי.

  4. כל מילה שלך בסלע מתי
    זו לא הפעם הראשונה שאורי מנסה לבסס את מעמדו הרי הייתה כבר שיחה חופשית איתו שנמשכה כאן ביקום תרבות עם אשתו יעל ומהר מאד הסתיימו טיעוניה
    והנה עכשיו בשם קדושת השמירה על האליטיסטי בחר אורי ביעל אישתו למשוררת אחת מתוך מאה לאנתולוגיה של הליקון
    ומזר חיים בא ונותן הצדקה לתרחישים היסטוריים שאף שהם נכונים אנו נאבקים נגדם
    ובמקום לומר את דעתו על כך הוא נותן לנו שיעור היסטוריה
    הרי בדבריו מצדיק חיים את מאבקו של אלקאידה במערב האליטיסטי שכן הוא רוצה להחליף אותו
    אבל אנחנו עוסקים בספרות ותרבות ובמקום הזה בארצנו יש פערים גדולים בתרבויות כמו בין מזרח ומערב
    וכל טענה על יתרון כלשהו של תרבות מסויימת היא חסרת בסיס וטבולה בגזענות גרידא
    אני מזמין כאן את אורי הולנדר שבמסגרת הכסף האליטיסטי בו הוא עושה שימוש רב לדוקרב של שירה
    שישב מולי ולצידנו צוות שופטים
    וכך יתקילו אותנו במילה או בחפץ ונכתוב שיר לשיפוטם וכך נדע מי טוב יותר מבלי שתוכל להסתתר מתחת למטריה האליטיסטית שלך

  5. גילוי דעת מבריק בעיני. אחד היפים ביותר שקראתי בתקופה האחרונה. יישר כוח גדול לכותב, האדמו”ר שמואלוף!

  6. לדוד דרבי
    בדברי אין שום הצדקה שהיא לאל קאידה. בדברי אני מתייחס לתהליכים חברתיים מוסדיים גם אם מוסדות אלה אינם פורמליים. אל קאידה הוא ארגון תת מדינתי. גם ארגון זה אפשר לבחון מנקודת מבט סוציולוגית. הסוציולוגיה הגם שהיא מטפלת בבני אדם היא אינדיפרנטית לערכים. התייחסות לדעות של בני אדם או של ארגונים היא התייחסות ערכית והיא בעלת חשיבות רבה ביותר. אם תרצה להעמיק בתחום זה אנא קרא ספרים בסוציולוגיה. דוגמאות לספרים מומלצים – מבוא לסוציולוגיה בעריכתו של יונתן שפירא ז”ל בהוצאת עם עובד או ספרו של רוברט מורטון על מבנים חברתיים. מומלץ גם על ספרי האוניברסיטה הפתוחה בסוציולוגיה. אני למדתי סוציולוגיה ופרסמתי מאמרים בתחום זה. אתה?

    • לחיים
      שמת לב שלא סתרתי אותך לגבי התהליכים החברתיים אך זה לא אומר שצריך לקבל ולקדש
      אלקעידה לצורך העניין אני מוציא אותה כרגע מההקשרים שלהם אני לא מסכים ומנסה לתפוס אותה כארגון על ששאיפתו היא להחזיר את האסלאם להיות אליטיסט כפי שהיה במשך מאות שנים
      הארגון עומד מול מערב שחושב שהוא האליטיסט ואם נסקור מקצת משיטות המערב הם לא בחלו באמצעים כדי להשתלט
      למרות התהליכים המובנים האלה אנו לא מסכימים לדרך של אלקעידה
      אני מניח שכם אתה לא
      על כן אומר אני זה שיש תהליכים חברתיים שמייצרים אליטות זה לא אומר שזה נכון וצודק
      אתן לך דוגמא מהמושב שלי בשנות החמישים שבעים יצרה מפלגת העבודה במושבים שכבה אליטיסטית ונתנה לה מתנות בכדי שביום הבוחר יעשו את העבודה
      במחצית שנות השבעים השתחררנו מהצבא קבוצת צעירים שסלקה את האליטות המלאכותיות ופתחה את הבמה לכולם
      ולא לא מתאים לתזה שלך שאנחנו הפכנו עצמנו לאליטה חלופית לא בשום פנים ואופן
      זה עדיין לא אומר שזה קורא בכל מקום כך שזה בהחלט יכול להיות כמו שתיארת אך זה ודאי לא אומר שזה נכון
      ובמקרה הזה של השירה ממנה התרחקנו
      אין מקום להגדרה אליטיזם!

  7. נציין רק לשם הגילוי הנאות ,שיעל טומשוב אישתו של אורי הולנדר,הייתה בעבר עורכת השירה של “יקום תרבות ” והתרשמנו מאוד מעבודתה המסורה.

  8. כמובן שכל אחד רשאי לקרוא לעצמו ולתייג עצמו היכן שירצה
    החמור הוא שמתייגים את האחר ועושים שימוש בכספי ציבור כדי לעודד זאת
    ואני בהחלט מזמין את אורי להולנדר לדוקרב של כתיבת שירה אולי כך ידע את מקומו הנכון שכן כל כך חשובות לו ההגדרות

  9. דוד ברבי
    אליטריות היא תופעה אוניברסלית ו בתוך כל חברה. זאת הגדרה מבנית .ואני חוזר על דברי אין חברה בלי אליטות. אפשר לשפוט ולבקר אליטות וגם אם אליטה אחת תקרוס תבוא אחרת במקומה. זה טבע הדברים. ההגדרה בתור שכזו היא הגדרה סוציולוגית ובמו כל הגדרה סוציולוגית היא משמשת ככלי עבודה לניתוח חברות. הגישה הסטרוקטורלית דומה פחות או יותר למושג האלגוריתם במחשבים.

  10. דוד ברבי
    פער בעמדות הוא בהחלט תופעה חברתית אבל אין לכך שום קשר עם אליטריות. יכול בהחלט להיות פער רעיוני ובעמדות בין כל שתי קבוצות חברתיות. ניקח למשל קבוצה חברתית אשר לה רעיון מסוים וקבוצה חברתית אחרת שלה דיעות נוגדות וגודלה של כל אחת מהן 5% מהאוכלוסיה ואף אחת מהן אינה אליטה.ניתוח תוכן של שתי קבוצות אלה חיוני אבל במקביל יש לפתח כלים מתודולוגיים תואמים על מנת שאפשר יהיה לבצע ניתוח ראוי. אני מפנה אותך שוב לספרים שהמלצתי עליהם. אי אפשר לעשות ניתוח סוציולוגי של חברה בלי להכיר את שיטות העבודה של הסוציולוגיה לרבות הרציונל שלהן. זה כמו לפתור משוואה ריבועית בממתמטיקה בלי להשתמש במספרים ובנוסחאות. כל ניתוח של איזו שהיא חברה שלא יעשה שימוש לפחות באחת מהמתודולוגיות של הסוציולוגיה יהיה לוקה בחסר. אם הייתי צריך לבדוק עבודות של סטודנטים בסוציולוגיה בלי שנעשה בהם איזה שהוא שימוש בכלים אלה עבודות אלה היו מקבלת אצלי ציון נכשל. ניתוח תוכן בלבד איננו מספיק.

  11. חיים יקר
    תתמקד
    הדוגמאות למעמדות היו לשם השוואה מתאימה
    כלומר הגם שהעובדות נכונות לגבי התהליכים החברתיים זה לא אומר שאני ואתה ואחרים צריכים להסכים שזו הדרך הנכונה ולכן שאלתי אותך אח לדעתך זה צודק
    האנשים בטבעם ובכישוריהם אינם זהים ובהחלט יש הבדלים אך אין צורך לאגד אותם בקבוצות ולתייג אותם במעמדות לטוב ולרע
    ולדוגמא איני מקבל את המושג בשירת משוררים שנקרא שירה מזרחית שהרי אין שירה ״אשכנזית״
    כלומר מי שחשבו עצמם משום מה לטובים יותר תייגו עצמם כאליטה ואת האחרים כשירה מזרחית(כדי למנוע בלבול אני לא מתכוון למוזיקה מזרחית /גם על זה יש לי מה לומר)
    הבעיה הנוספת שלי עם ההגדרות היא שכספי ציבור מועברים בהתאם
    כלומר;
    אורי הולנדר חולש על מאות אלפי ש״ח בניהול פסטיבל מטולה
    הוא החליט לתייג וקבע מי אליטיסטי בעיניו כמובן שהוא הכליל ראשית את עצמו ואת אשתו
    ובהתאם לזאת הזמין משוררים
    כלומר אילו היה מדובר רק בהגדרות
    אז אומר בשפה עממית שיתגרדו איתם
    אבל מאחר שמדובר בתקציבים גדולים פה אני ומתי נכנסים לתמונה
    חיים אין לי ספק בידע שלך אבל מוטב שנתמקד בעניין
    ולעניין קריאת הספרים אליהם אתה מפנה אותי ודבריך לגבי הציון שהיית נותן לסטודנט
    אז כך;
    אין לי השכלה מוזיקלית ובשלוש שנים האחרונות הקלטתי 50 לחנים שלי לשירי ושירי משוררים כולל רוני סומק יקיר בן משה רפי ויכרט ומירון איזקסון
    המעבד המוזקאלי עופר לוט אמר לי שיש לי יתרון בכך שאין לי השכלה מוזיקלית שכן אני יוצר יצירות מופלאות שלא מתחשבות בחוקים מגבילים
    על כן אין לי צורך בכלים שעליהם דיברת כדי להבחין בעיוות
    תודה חיים
    אשמח להמשך

    • דוד היקר
      יאללה, נבטל גם את האוניברסיטאות, ובודאי את האקדמיות למוזיקה. למה? כי עופר (who?) אמר!!

      • לילה טוב עופר
        לא ראיתי את התגובה שלך
        אני מניח שאתה כותב זאת בהומור
        מין הסתם הבנת לצורך מה נתתי את הדוגמא הזו
        פשוט כדי לומר לחיים אני לא חייב לקרוא ספר מסוים שאתה מכוון אותי אלי כדי להעמיד לך טיעונים טובים בשיחתנו
        עופר בעצמו כן למד ואני חייב אותו להפקת האלבומים
        בלעדי המעבדים המוזיקליים לא יכולתי להשלים הפקת האלבומים
        אני מקווה שעכשיו ירדת מהרעיון המגוחך לסגור את האוניברסיטאות
        אגב אני בעניין שמדבר על פתרון חברתי טוען שצריך להרבות את מספרן בכדי לקיים חינוך חינם לתואר שני לכל האזרחים!

  12. דוד ברבי
    שוב אתה מערבב מין בשאינו מינו . לגבי העימותים הספרותוים איני יכול לומר שום דבר מאחר שאיני מכיר את הנושא. באשר לנושא המוזיקלי גם כאן אין לי מה לומר מכיון שאיני מוסיקאי . אני לא כותב ולא מביע דיעה בנושאים שאיני מכיר. אין קשר בין הנושא המוזיקלי לספרים שהמלצתי עליהם. מדובר בשני עולמות תוכן שונים. כישרון מוסיקלי ושמיעה מוסיקלית הם כישורים שנולדים איתם. באשר להשכלה המוזיקלית גם לפול מקרטני מהחיפושיות אין השכלה מוזיקלית והיצירות שלו נחשבות לקלסיקה בתחום הזמר הקל. האם הגעת למימדו?

    • לחיים
      חיינו ערבוביה אחת גדולה
      ויש מקום לדוגמאות שהבאתי לומר שאפשר שתהיה ידיעה ואפשרות להביעה
      בנושא אליטות ובנושא חברה בכלל ללא קריאת הספרים אליהם אתה מכוון אותי
      לעולם לא אקרא את כל הספרים ולכל אחד יש סדרי עדיפויות ואני לא שלחתי אותך לקרוא ספרים
      שקראתי
      בבואנו להציג דעה מוטב שירבו מקורותינו בכדי לקצר דרך אך זו לא חובה לקרוא מקור מסוים אותו אתה מזכיר
      מעבר לכך יש חוויות חיים שנותנים לך כלים לבחון ולדעת טוב יותר מהספרים ולא אפרט כרגע אלא אם תרצה בעתיד
      חיים אני רוצה להזכיר לך שהסכמתי איתך בקיומן של אליטות במהלך ההסטוריה כמו שקיימים פערים חברתיים וקסטות ודיקטטורים ועוד
      אבל זה לא נכון שיהיה וזה לא צודק ועל זאת לאורך כל השיחה לא נתת דעתך
      בכל מקרה נעימה לי השיחה איתך

      • לחיים
        אתן לך דוגמא מעניינת מהחיים
        השתחררתי מהצבא ישר לפעילות חברתית וכל חיי עשיתי זאת בחינם
        אחד המסלולים הראשונים עבורי; צעירי תנועת המושבים
        במסגרת ועידה העליתי סוגיה חשובה
        מדוע שאלתי את עמוס הדר יש שני מזכירי תנועת המושבים
        עמוס הדר היה נציגם של המתישבים הוותיקים והמזכיר השני יצג את ההתיישבות הצעירה
        תשובתו של עמוס הדר הייתה מתחמקת;יש מספיק עבודה לשניים אמר
        השבתי לו שיש גם מספיק עבודה לשני ראשי ממשלה אז למה יש רק אחד(זה עדיין קיים עם הרבנים)
        מאחר שחשפתי את שטחיותו ענה את התשובה הבאה שתחקק באותו יום בזיכרוני ;
        ״אנחנו לא ניתן לרוב לנצח את המיעוט האיכותי״
        משפט כזה מגוחך שנאמר לפני מאות אנשים מבהיר יותר מכל את הנושא עליו אנו מדברים
        עמוס הדר האמין שהוא אליטה ולא בחל באמצעים כדי לשמור על שליטה
        ולמעשה נהג בגזענות מופגנת
        לאחר כ7 שנים נבחר מזכיר אחד והוא נציג ההתיישבות הצעירה שהיווה את הרוב
        תאמין לי חיים שכל חיי האזרחיים לפני צבא ואחרי צבא למדתי בדיוק את מה שאולי אפילו לא כתוב בספרים

  13. השאלה היא לא אם זקוקים לאליטות או לא זקוקים, אלא מיהן האליטות ומכוח מה הן קיימות. באשר לכתבה של הולנדר שאליה התייחס מתי רציתי להגיב לה בעצמי בזמנו והנה הזדמנות. אחת מתלמידותיי היתה באותו מפגש שהולנדר הזכיר עם חיים גורי וכששאלתי אותה מה חשבה לגבי אמירתו של גורי על האליטות ענתה לי שהיא לא זוכרת כלל אמירה כזאת. מה שהיא כן זכרה היה שאחת הנערות בקהל אמרה שיש לה הרגשה שהדור המבוגר מאוכזב מהם, כלומר מהדור הצעיר, ושגורי ענה שהוא באופן אישי מעולם לא היה מאוכזב משום דור צעיר. נראה לי שלהולנדר לא יזיק ללמוד דווקא זאת מגורי.

  14. מתי אני לא חושבת שזו השאלה שצריכה להישאל. כי יש לנו את זה ממילא. כעם האוחז ב”ספר הספרים” שהנחיל לנו ולאנושות כולה, ולא מה שהתפתח במשך אלפי שנים לאחריו. אז יש לנו בהחלט עליונות אינטלקטואלית ומוסרית אם נרצה או לא נרצה, שראוי לכבדה.
    למצער, בדורות האחרונים. מאז קום המדינה הייתי אומרת, התפתחו כאן אליטות מאד מזוייפות, ששולטות באקדמיה, במשפט ובתקשורת. בדרך כלל “אליטות” בעיני עצמן בלבד.
    מי שיקבע זה הדורות הבאים. מי שחשב וחושב שבכוחניות, ובגסות רוח, שחצנות, חוצפה, יראה תוצאות גם להבא. מרמה את עצמו וחסידיו העיוורים והשוטים.
    מתי, וזה לא סותר את העובדה שקולות שונים ומגוונים צריכים וטוב ומגיע להם שישמעו.
    אבל אליטה בהחלט קיימת ומגיעה לנו. אבל לא כזאת שטוענת לכתר מטעם עצמה, בגלל שהשתלטה על מקורות מימון ופרנסה, במקומות מפתח.
    מי שחכם עיניו בראשו. אנחנו עם חכם. כיהודיה מאמינה, אני מאמינה שהדורות הבאים ישכילו להבחין בין הולכת שולל לאמת שלנו. שגם אם יפרסמו כל יום ושבוע מאמר ושיר וספר בעיתונים יהיה מי שירצה לעיין בזה בעוד 50 או 100 שנים, יותר מאשר כבקוריוז……..זמני והבלי……..

    • טעות דפוס. צריך להגיד:
      ……….וכל מה שהתפתח במשך אלפי שנים לאחריו.

  15. קראתי שוב את מאמר המקור של אורי הולנדר ואת המאמר של מתי שמואלוף וכן את התגובות. אולי אפתח בכך שיכולתי להזדהות הן עם משפטים במאמרו של הולנדר, (למשל, “חוקי המשחק של ה”המולה” דורשים מהם לצווח מתחת לכל עץ רענן; עליהם לדווח על כל מעשיהם ברשתות החברתיות, עליהם להופיע בכל מאורע הקשור ולו בעקיפין לתחום מומחיותם האמיתי או המדומיין ומובן שעליהם להיעלב באופן קבוע ומסודר מפושעי התרבות שהתעלמו במופגן מנהרת גאונותם”); והן עם דברים של שמואלוף (כמו: “אבל אני כן מאמין בשקיפות”. ו-“אני מאמין במערכת של הזדמנויות שוות לכל”).

    אין סתירה בין הדברים האחרונים לצורך החשוב ב”אליטיזם” הן כסמן של איכות אמנותית (או מדעית או אחרת) והן כשומרי הסף של קודים של מוסר ויושרה (ששקיפות ומערכת של הזדמנויות שוות לכל הן למשל מיסודותיה).

    בדיון שורבבו נושאים שונים, רובם שלא ממין העניין. החל מנושא העדתיות (אני למשל נגד ניסיון אישי להתקדם לא בשם האיכות אלא בשל דגלים חברתיים וטעמים סמויים אחרים, שמשמעם דרישה ל”אפליה מתקנת”, לדעתי כבר עברנו את זה) וכלה בנושא הכלכלי-קפיטליסטי (אני סוציאליסט מוצהר ובעד הובלה של אליטות וטיפוח של “מצויינות” דהיינו “אליטות”, אך ללא בסיס של נפוטיזם או בסיס מפלה אחר)

  16. והן כשומרי הסף של קודים של מוסר ויושרה (ששקיפות ומערכת של הזדמנויות שוות לכל הן למשל מיסודותיה).
    ואם כיוונת לאורי הולנדר איך אתה מסביר את בחירתו באשתו לאונטולוגיה של ״המאה״ / הליקון

    • לדוד

      התייחסתי כמובן בתגובתי לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.
      אך לא אתחמק משאלתך לדעתי האישית, בעניין האישי מאוד, שחורג מהמאמר, ואני אפילו ער למגמת הניגוח האישי מאוד שיש בו. אך הואיל ואני מאמין ביושרה אפיל עצמי למלכודת. אף שאני סבור שאורי הולנדר כותב ברהיטות, עם תובנות מבריקות לעיתים וגם מפגין ידע רב ההולך ופוחת כיום במקומותינו, ואף שאני סבור שרעייתו היא משוררת מחוננת אני סבור שהוא טעה טעות אתית (ולא רק הוא, ואני כמובן מתכוון לטעויות אתיות, לא אסתטיות, בבחירות שנעשו באנתולוגיה המדוברת). ייתכן, וכך אני מקווה, שטעותו נבעה מכך שהוא סבר שבכך הוא עושה מעשה של “אפליה מתקנת”, דהיינו שמגיע לה, לדעתו, להופיע ב”רשימת המאה”, ואיש מלבדו כנראה, מסיבות שונות, לא מכיר בערכה ולכן לא יבחר בה. ייתכן שהוא מכיר בטעותו האתית בדיעבד וייתכן שלא. אך במחשבה שניה הואיל והקשר ביניהם ידוע, ייתכן שהכשל האתי חמור פחות מאותם מקרים שבהם ההטייה שבבחירה סמויה לכאורה, אך הרווח האישי גדול יותר.

      • תודה על כנותך
        ולעניין שאף אחד לא מכיר אותה
        היא ניהלה יפה מאד את האתר הזה יקום והשתתפה בפסטיבל מטולה
        ומה יאמרו האחרים
        בכל מקרה גם זה היה נסיון כנה להגן עליה
        והדבר הנוסף שלא רק הוא נגוע אלא מי שאשרו את החלטתו שגם הם יחשיבו עצמם מין הסתם ״לאליטה״
        תודה דוד אגב אתה משורר לא פחות טוב מיעל ואפשר שהיה בוחר בך…..
        תודה דוד

        • לדוד
          כלל לא הבנתי את ה”אשמה” שבצירוף של להיות עורכת ולהיות מוזמנת לפסטיבל מטולה.
          באשר ל”אחריות העורך” ל”רשימת המאה” אני מסכים בהחלט. האחריות כפולה. ראשית בהנחיות המוקדמות צריך היה להדגיש העדר זיקה או תלות מהבחינה האישית, וברגע שאלה היו מופרים הייתה צריכה להיות פסילה או פנייה חוזרת.

          הבה לא נכנס לשאלה איזה משורר טוב ממי. זה מביך ומיותר, גם כשאתה עצמך לא משורבב בדירוג. הניסיון ל”דרג” משוררים הזכיר לי כותרת מאמר משנות השישים-שבעים “השירה העברית מסרבת להיות אוסף פרפרים ממוין”.

          • לגבי תפקידיה והופעותיה של יעל אין לי בעיה
            טענתי זאת מול דבריך;
            סבר שבכך הוא עושה מעשה של “אפליה מתקנת”, דהיינו שמגיע לה, לדעתו, להופיע ב”רשימת המאה”,
            שבת שלום

  17. לעצם העניין גם אני חושב שיש צורך באליטות.
    אבל האליטות האלו כדי לשרוד לאורך זמן חייבות להיות פתוחות לכוחות טובים שבאים מ”בחוץ”. ואחרת נגזר עליהן להתנוון ולהיעלם. כפי שקורה עכשיו עם הרבנות הראשית שעליה השתלטו הבנים של הרבנים הראשיים הקודמים , וזה רק מראה על שלב התנוונות מתקדם.

  18. הולנדר נראה כל כך מבוהל בצילום למעלה, כאילו צולם בשעה שהוא קורא את התגובות, שאני חייב לסנגר ולהגיד (לך דוד) שהוא בהחלט מינוי ראוי, כמו שאומר אבי לוזון על אחיינו, אבל ברצינות – האיש מכיר שירה ויודע תרבות, כלומר יודע בדיוק מה הקהל התרבותי שמגיע למטולה רוצה – תרבות, תחושת מכובדות. ולכבוד העניין חיברתי שיר בסגנון ויזלטיר המוקדם:

    אנחנו אוהבים לבוא לפסטיבל במטולה
    מרגישים תרבותיים בפסטיבל במטולה
    נכון שלא קנינו אף ספר שירה במטולה
    אבל אנחנומוחאים כפיים במטולה
    מביאים משורר ערבי למטולה
    ולפני זה מפזרים עליו בושם במטולה
    מגיע משורר בן לדידיטי במטולה
    ושר שירים על דידיטי במטולה
    מגיעה לסבית עצבנית למטולה
    ושרה שירים על ויברטור במטולה
    נכון שאנחנו לא קונים ספרי שירה בצומת ספרים במטולה
    אם יש צומת ספרים במטולה
    וגם לא קונים ספרי שירה מחוץ למטולה
    אבל אנחנו הולכים לפסטיבל השירה במטולה
    וקונים את השירון שנמצא למכירה במטולה
    ומספרים בארוחת השישי אצל דודה חנה בצהלה
    שהיינו בפסטיבל השירה במטולה

  19. ולי לא אכפת כל כך מי מופיע במטולה ומי לא – אבל הולנדר, והדבר ידוע, הוא משורר חלש ביותר, מה שלא נכון לגבי אשתו. מאחר ונזכרתי שכתבתי פעם ביקורת על ספרה ושהביקורת לא הופיעה מעולם, ולמרות שאנשים קוראים טוקבקים יותר מאשר את הרשימות עצמן, היא תופיע בקרוב ב”יקום תרבות ” והיא נוגעת בפולמוס הנידון גם מבחינת ההשכלה ו”תרבותיות היתר” המסוימת בשירתה של טומשוב:

  20. לזכותו של אורי הולנדר הוא באמת אדם רב תחומי ,מבין גם במוזיקה וגם בשירה. כמדומני שדן מירון בחר בו פעם כמבקר הצעיר הטוב ביותר הפעיל כיום.דהיינו כיורשו המוצהר. קראתי את שיריו והם היו בסדר,אבל איני יכול לאמר שמשהו מהם נשאר בזכרוני לאחר הקריאה.,דהיינו שירה בינונית.
    זאת בניגוד לשירה של אישתו שנשארת בזיכרון הרבה לאחר הקריאה. לעניות דעתי הם באמת סוג של צוות או משלימים , הוא בביקורת הניתוחית והיא בשירה הריגשית.

  21. ליובל
    רשימתך על שירתה של יעל טומשוב יפה ביותר ולא ברור לי מדוע לא פורסמה. הלוא קיימת לפחות במת ה”בקורת” ב”יקום תרבות” העומדת לרשותך?
    הרשה לי להסתייג מהנימות האישיות, הן הגלויות (כמו שלך או דוד ברבי למעלה) והן הסמויות (למשל “אויבו של אויבי הוא חברי”) כי המסקנה שהקורא שעיניו בראשו מגיע אליהן שכל הערכה או אי-הערכה של משורר לחברו קשורה אך ורק ל”חבורות-קליקות” ולכן אין לה שום ערך ממשי, ולא אאריך כי הדברים ידועים, ובודאי לך. במקום לכתוב: “אבל הולנדר, והדבר ידוע, הוא משורר חלש ביותר” היה עדיף שתכתוב “הולנדר הוא משורר חלש ביותר” ואולי אפילו להוסיף “לעניות דעתי” או לפחות “לדעתי”, אם אתה אכן באמת סבור כך (ולא בשל התנצחויות אישיות וחשבונות אישיים).
    בנוסף גם אני התרשמתי מאוד מהשיר “תל אביב בחרוזים” ומצאתי בו מורכבות ובגרות לירית פואטית ומקצבית.
    יחד עם זאת איני מבין כ”כ את הביטוי “אבל אל לה לשירה לשקוע במילים”.

  22. הי דוד א. –
    אלי יפרסם את הרשימה על טומשוב, היא לא פורסמה כי נשכחה אצלי, ונעלמה מהתגובה כי אלי החליט כנראה לפרסם אותה בנפרד, זה הכול. לגבי שירת הולנדר – אתה צודק. תמיד צריך לנמק, אולי בהזדמנות.
    לגבי השורה – אני מתאר לעצמי שהכוונה לארס פואטיות או משהו כזה, שקיעה במילים במקום תיאור החיים.
    לאלי – שירת טומשוב אולי מרגשת (לפרקים) אבל מאחורי כל שירה רגשית/מרגשת עומד מוח עם אינטלקט, בדרך כלל, והאינטלקט הפואטי מורכב משכל ולב שעובדים יחד.

  23. הדברים המובאים במאמר מפי משורר הם הקורא להזדמנות שווה לכל.
    טוב בעיני הכל, חשבתי.
    אך הם אינם דברי-טעם רב: אין בהם אבחנה מהי בדיוק אליטה, אין בהם כבוד לדברי-זקן אין בהם סדר, ויש בהם סתירות.
    ישנם דברי-טעם גדולים מהם בהערות, דברים המקרבים ומכבדים דברים שלמים הקוראים בתבונה ולאהבה!
    גם במרחב צבורי חפשי ישנו מקום לדעת טוב ורע.
    הנה נתנה לו הזדמנות שווה מכבדת וגדולה והחמיצה, אולי מוטב נתן הזדמנות לחכם ממנו, לפנינו הבחירה.

  24. אני רוצה לחזק את דברי דוד ברבי. אני חושב שהרשימה של מתי מאוד יפה ונקודתית ואני סבור כי אורי הולנדר עשה מעשה לא אתי ואף פתטי בבוחרו את אשתו, זוגתו, יעל טומשוב – משוררת טובה או לא טובה אין זה רלוונטי – לאותה האנתולוגיה. היא עצמה הייתה צריכה להתנגד לכך ולומר לו טול קורה מבין עיניך. אבל ניחא הזוג המאוהב. היכן העורך חמור הסבר דרור בורשטיין? נראה שהשומרים, שלא לומר השמרנים, האתסטיים הללו נוהגים איפה ואיפה כאשר מדובר בקשרים אישיים הקרובים לבשר. מאוד-מאוד מאכזב. רן יגיל

  25. אני דווקא לא מסכים. אדם צריך להימנע מהכנסת יצירות של עצמו לאנתולוגיות שהוא עורך ( אם כי יש כאלו שאינם נמנעים מכך ) כי הוא אינו יכול להיות אובייקטיבי לגביהן .אבל בכך נמתח הגבול.אני חושב שהוא יכול להיות אובייקטיבי מספיק לגבי יצירות של קרובים ומקורבים. אם מישהו חושב שמישהי שהיא במקרה זוגתו ( או אחותו ,או בת דודו ,או גיסתו או חותנתו וכדומה ) כתבה יצירה שהיא טובה מספיק כדי להיכנס אני לא רואה סיבה למה שימנע מכך.

    • אלי אשד
      אתה מאד מאד טועה
      יותר מכך אני חושב שגם אם אתה מוציא לאור אסור לך היה לבחור את מי שהוציא אצלך ספר
      הרי גם בועדות הפרסים אינך יכול להמליץ על מי שהוציא ספר בהוצאה שלך
      אבל כמו שכתב רן העניין מטשטש כנראה גם אצלך כשמדובר בחברים
      זו לא יעמוד בשום מבחן שיבדוק זאת
      חבל שאתה מעמיד את הקרדיט שלך אלי לעניין כל כך לא נכון
      קראת את מה שכתב דויד אדלר
      ואם אתה רוצה לנסות תעמיד משאל
      או אולי אתה מציע שזו תהיה רק ההחלטה של ״האליטה״
      אני מאד מאוכזב וחבל

  26. בקהיליה הספרותית כולם “חברים ” ,כולם מכירים ,כולם מקורבים יותר או פחות. ישנם מקרים ידועים של מבקרי ספרות שממליצים על יצירות של נשים שהתגלו כאהובותיהן. מקרה ידוע :דן מירון ואגי משעול שלפי השמועה ניהלו רומן .תיאורטית תגיד אסור היה לו להמליץ על מי שהיא אהובתו אבל נשאלת השאלה כאן :מה קדם למה :האהבה לאישה או האהבה לשירתה? אני חושד שבמקרה כזה המבקר התאהב קודם בשירה ורק אחר כך באישה שמאחוריה …
    כך שבהמלצתו של המבקר הוא דווקא די אובייקטיבי מבחינת הערכתו ליצירה. .
    במקרה דנן ידוע לי מעדות אישית שאחד הצדדים התאהב קודם בשירה ורק אחר כך וכתוצאה בזה שמאחוריה.

    • אלי לילה טוב ואולי כבר בוקר
      ל א. י כ ו ל. ל ה י ו ת. ש א ת ה. כ ו ת ב. ב ר צ י נ ו ת!!!!!
      אולי יום שישי אחד בתמר תספר
      כי אם אתה באמת מתכוון ברצינות זו ממש חברות נפלאה ונסיון נואש ממש להגן על חברך
      אצלנו במושב אומרים לזה ״לא מחזיק מים״
      לילה טוב
      תעשה נסיון נוסף

  27. פרופ’ דן מירון לא המליץ מעולם על אגי משעול לשום פרס, והיא אכן לא זכתה בפרסים כבר שנים רבות. הוא כתב מסה ארוכה ומייגעת החותמת את כרך מבחר שיריה. מסה ,שלמיטב ידיעתי אף אחד לא קרא, אני חושש שגם המשוררת , ויש לי הרגשה שגם הפרופ’ לא קרא את מה שכתב. כך הוא עשה גם למבחר שירי איזקסון, חלפי (רחל) ונורית זרחי.

  28. לדוד –
    כל המערכת הספרותית “נגועה” במידה זו או אחרת בקשרים, מניפולציות, יחסי ציבור, קרבה והשפעה, ניסיונות התחנפות, שמור לי ואשמור לך, אפריס לך פרס ותפריס לי, מחנות, היכרויות אישיות, קרבת משפחה רחוקה זו או אחרת, ואפילו אני, שמשתדל לכתוב כאן ביקורות ענייניות, לא אובייקטיבי לחלוטין. אין מה לעשות, ישראל היא מדינה קטנה, קהילת קוראי השירה שלה כמעט ולא קיימת (אם כי מספרים שלי שהמצב בארצות הגולה לא הרבה יותר טוב, ואולי אפילו יות רגרוע) וכך העורכים, הקוראים, הכותבים וכו’ – כולנו בביצה אחת. לכן משוררים עושים מאמץ לעזור אחד לשני – לכתוב אחד על השני, לתת פרסים אחד לשני, ויש תמיד צדדים שיוצאים נפגעים. אנימבין שאתה פגוע ממר הולנדר, אבל לפחות מהסתכלות מרחוק, אני לא בטוח שהוא גרוע ממך או מאחרים במידת הלחץ שהפעיל על מקבלי החלטות “קובעים” כביכול. אולי יש כאן “ניגוד עניינים” – אבל לא מדובר בבחירה למשרת דירקטור שמרוויח מיליונים בחברה המייצאת נשק לאפריקה לנערים שיהרגו אחד את השני, בסך הכול איש שירה ותרבות שהתעקש להכניס את אשתו ועצמו. קצת פרופורציות.
    לגיורא – המסות של מירון, משגל או לא משגל, הן אמנם ארוכות ובעייתיות ביותר, אבל מהוות משקל מכריע בהתקבלות של משוררים בישראל, מבחינת הקוראים ומבחינת פרסים וכו’. אתן לדוגמא את מקרה רחל חלפי, משוררת שעולה עשרות מונים, לטעמי, מבחינת ייחודה והאפשרויות הלשוניות שלה, על אגי משעול (שהיא משוררת טובה בהחלט, אבל הדברים יצאו לחלוטין מפרופורציה מבחינת הערכתה כתוצאה מלחץ פיזי בלתי מתון על מקבלי החלטות). ובכן, גברת חלפי חיה בחצי נידחות מבחינת הביקורת וקהיליית הקוראים עד שהואיל הפרופסור וכתב את המבוא הארכני. מאז – יש התקבלות, יש ביקורות, פרסים, ובעיקר “מקלעת השמש” – המבחר המשובח, הגיע למהדורה שניה, דבר לא נפוץ בימינו, כי קהל הקוראים המעט רחב יותר של קוראי השירה, שיש לו מעט זמן לכל הרחש בחש בביצתנו אותה אני אוהב, רואה כרך גדול עם חותמת של המכשיר מירון וקונה.

    • לאלי וליובל (ליובל ברור לי שב”לדוד” ב7:39 התכוונת לדוד ברבי ובכ”ז). דומני שבתיאור הידוע של “הביצה הספרותית” כתירוץ המצדיק את הסטייה האתית הקלה של הולנדר בבחירתו את רעייתו, אתם מחמיצים, חלקית לפחות, היבט אחד חשוב. גם אני הייתי מודע לכך ולכן גם אני התייחסתי ל”סיבות המקלות” שבבחירה. הייתי מודע גם לאלמנט של ה”ניגוח האישי” וגם אני איני בטוח שהמנגחים עולים במעלותיהם הטרומיות על אלה של הולנדר והיו נמנעים מלקדם את שירתם או של מקורביהם או קבוצתם בשל מעקשים אתיים מסוג זה. ההחמצה שלכם נובעת מהתנתקות קו מחשבתכם מנושא הדיון “אליטות” דהיינו בכך שנושאי לפיד האליטיזם צריכים להוות דוגמה. נאמר “חכמים היזהרו בדבריכם”. מדוע חכמים? הרי כל אדם? אלא שחכמים בדבריהם ומובילים, מטיפים ומנהיגים, בדבריהם ובמעשיהם, חייבים לנהוג בזהירות יתר. גם בשל הדוגמה האישית ואפילו כדי שלא ינוגחו כמו במקרה דנן (“בית זכוכית”).

  29. ליובל גלעד
    מאחר ואני אוהב את כתיבתך אזדרז ואתקן אותך
    אני לא פגוע מאורי הולנדר אלא בז להתנהגותו ואילו לא היה מדובר בנושא של כספי ציבור (פסטיבל מטולה) כי אז לא הייתי מתייחס אליו בכלל
    עניין בחירת אשתו חד משמעי לא אתי וכפי שהוסיף דויד אדלר
    אני מחמיר יותר מדוד ולא מקל שכן מדובר פה בשחיתות ציבורית מהמדרגות הגבוהות ביותר
    אל תנסה פה להקטין יובל כי אז אתה מקהה את דף היושר הלבן שלך לפחות לפי הכרותי אותך עד כה
    יכולתי לכעוס על שהשווית אותי לאורי הולנדר
    שכן ברצף של חיי הציבוריים שהיו כולם בהתנדבות כולל ארגונים שמגלגלים מאות מליונים תמיד נהגתי בקפדנות גדולה
    אינך מכיר אותי מספיק בכדי לומר את מה שאמרת
    אבל אני בטבעי גם לא ממהר להפגע במיוחד שזו לך הפעם הראשונה
    אני מאד מקווה שיחול שינויי בהנהלת פסטיבל מטולה בהקדם שכן בנוסף למה שכתבת על הביצות הספרותיות וחלקו הגדול של אורי בדרך ניהול הפסטיבל במטולה הנה התברר עכשיו שהוא גם נוהג שלא ביושר מוקצן ביותר
    וכל נסיון של חבריו להגן עליו מפחית מאד מכבודם
    איך אמר אדלר קל וחומר שמדובר באיש ציבור

  30. שלום דוד ברבי
    אני חושב שאתה מלין על יובל גלעד במקרה הזה שלא בצדק, הוא לא האשים אותך (או אותי ואת עצמו) בשחיתות כספית. שים לב למה שהוא כתב :”אני מבין שאתה פגוע ממר הולנדר, אבל לפחות מהסתכלות מרחוק, אני לא בטוח שהוא גרוע ממך או מאחרים במידת הלחץ שהפעיל על מקבלי החלטות “קובעים” כביכול. ”
    הוא טען, שבארץ כמו שלנו, כשכולם מכירים את כולם, (למשל: אתה גדלת עם מודי לוי, שבגיל 10 עבר למושב אביגדור והפך להיות השכן שלי), וודאי בקהילת המשוררים (אני לא אוהב את המילה “ביצה”), אי אפשר כנראה להימנע מטובות הנאה קטנות (לאו דוקא חומריות) בזכות קשרים חברתיים כאלה ואחרים. ומה הפרסים הגדולים: השתתפות בפסטיבל או בערב שירה זה או אחר? למשל כמו בערב האחרון שאורגן ב”בית ביאליק ” אתמול, שאיגד את “מיטב” משוררי האלפיים?. קרא בעיון את רשימת “המיטב”, ואמור לי: האם באמת כולם ראויים להופיע בה? האם אין סיכוי שחלק מהם התגנבו לרשימה בזכות הכרות או לחץ פיזי מתון כזה או אחר?. אני אגב, לא מוצא בזה פסול גדול:כי כמו שכתב יובל גלעד: בסופו של דבר אין כאן רווחים גדולים, ומקסימום שמענו שיר פחות טוב (מי קבע?) ולצורך העניין: חשוֹב על “פסטיבל מטולה” כעל “בית ביאליק”, שניהם ממומנים על ידי כספי הציבור. אני בעד אירועי שירה ופסטיבלים. אני אוהב חגיגות ומפגשים (לא מסוגל להתרכז ולשמוע שירה, חייב לראות את הטקסט לפני). אשמח להגיע לאן שיזמינו אותי, ואתן את מלא הקרדיט למנהלי הערבים והפסטיבלים. הם הרי יודעים שהם נשפטים לפי המשוררים שהם מזמינים.
    בזמנו אמר משה ” וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים”. הנה, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה: כל עם ה’, משוררים”.
    בהצלחה
    גיורא

    • אני מחשיב עצמי כאחד שמעריך עדיין את יובל על כן אין לי בעיה איתו אלא בהשוואה המיותרת שעשה ביני ובין אורי אני לא בטוח שהוא גרוע ממך או מאחרים במידת הלחץ שהפעיל על מקבלי החלטות “קובעים” כביכול. ” אם אתה לא בטוח תבדוק ואל תגיד סתם
      אני בטוח שלא ואם הייתי במצב של אורי לא הייתי נוהג כמותו
      אגב לגבי בית ביאליק היו גם לי השגות וערבים בבית ביאליק יש רבים ופסטיבל יש רק אחד בשנה
      הייתי רוצה לראות משוררים נוספים בבית ביאליק ולומר מהמיטב זה עדיין לא להנציח באונטולוגיה או לממן שלושה ימים במלון עם שוברים
      יחי ההבדל
      שבת שלום גיורא

      • לדוד ב. – האליטות פועלות כמו הולנדר – הן לא מגיבות בטוקבקים, הן לא “מלכלכות את הידיים”, הן לא כותבות כמוני עשרות ביקורות בחינם – הן מתקדמות יפה וטוב. מצד שני, דוד, אתה דוחף יותר מדי, ואישית אני מעדיף בהרבה את הסגנון שלך, אבל אתה משחק כך לסטריאוטיפ אותו האליטות אוהבות ליחס לאלה שאינם באליטות , ל”עממיים”, “מזרחיים”, “רגשניים” וכו’ –
        בשביל לפרק אליטות צריך לפעול בקור רוח ובנחישות, במידה רבה כמו שעושה מתי שמואלוף היקר, לא בעצבים על מי שאינו שם (כמוני) למרות שיכל להיות שם, על מי שבהחלט יכל להתעצבן על שלא הכלילו אותו כמשורר בבית ביאליק באותו הערב, אלא שפשוט לא ידעתי על קיומו של אותו ערב, ואני לא משתתף בשום ערב, כי לא מעניינים אותי הערבים האלה, ולמעשה גם לא המשוררים(למרות שאני חש אליהם אחווה מקצועית) אלא רק שיריהם.

        • ליובל גלעד
          איש יקר אתה ולכן הקדמתי וכתבתי קודם וגם בתשובתי לגיורא שאיני כועס עליך שכן אני מעריך אותך מאד עוד מהיכרותי את כתיבתך באנרגי
          כמובן שגם כשנפגשתי עם שירך אהבתי
          ועכשיו לענייננו
          אני מודה לך בכנות על דאגתך אל מול גלגסי האליטות אך אני לא אשנה את עורי
          עמדתי בועדות הכנסת כנציג החקלאים אל מול בכירי האוצר וקראתי להם נוגסים
          אחד מהם בכיר ביותר אף שאל לשמי ודאג להוציא לי שומה של 200 אלף ש״ח שמתבררת עד היום כבר עשר שנים בבית משפט
          החברה האלה שקוראים לעצמם בשמות מוזרים אינם יכולים להתחרות עם האוצר
          יובל אני בעד איכות והצטיינות זה קיים בכל נושא ומקצוע וכך גם בחקלאות
          אבל מעולם לא יצרנו קסטות לצורך שליטה באחרים
          אני מודה לך על הדאגה אבל אמשיך בדרכי
          חשובה לי דעתך יותר מדעתם של אורי דן מירון ואחרים
          אני יעמיד מופע שירוץ ברחבי הארץ ואעשה הכל כדי שיותר אנשים יקראו שירה
          ותתפלא יובל משהו קורא בפייסבוק
          יותר אנשים קוראים שירה
          נשמח כמובן אני ורן יגיל השותפים למופע להזמין אותך
          אני מסכים עם המשוררים שצריכים לקבל תשלום כמו אחרים ואני חושב שצריך להגדיל מאד את פלח השירה למרות שלא התאפשר לי להיות
          צריך שבית ביאליק יהיה ער לצורך לשלב חדש וישן וייתן יותר הזדמנות למשוררים להופיע בן כתליו
          שתהיה לך שבת נפלאה וכן אני חושב צריך להיות בן המוזמנים החשובים לבית ביאליק ולקבל על זאת שכר מכובד וכך גם בפסטיבלים למיניהם שמפסידים כישרון כשלך

          • לדוד ברבי
            רק את יובל גלעד תזמין למופע שלך? ומה אתי?
            כשתגיעו לקיסריה, אנא העלה אותי כמופע חימום. אך גם אם לא תעלה אותי, לא אכעס. מבטיח לשבת בקהל, להוריד את החולצה ברגע המתאים, להעיף אותה באוויר לכיוון הבמה ולצעוק:
            דוד, תעשה לי נכד!!

            בהצלחה! כל הכבוד על הדחף
            גיורא

            • תודה גיורא
              לפחות עכשיו אני צוחק
              אבל אנחנו נסתפק באולמות קטנים בין חמישים לשלוש מאות מקומות
              ואני התחלתי מאוחר מידי בכדי להגיע לקיסריה כך שצר לי לאכזב אותך
              ולעניין עצמו אתה תמיד אורח מכובד
              מקווה לראותך בערב השני של עמדת שיר ב27.8.13
              ובמופעים בעתיד נשמח אני ורן שתהיה בן אורחינו
              שכן חלק מהמופע יהיה לארח משורר

  31. הייתי באירוע אתמול בבית ביאליק ,היו עשרות משוררים,וכמדומני שאני הייתי הלא משורר הכמעט יחיד שהיה שם ,בוודאי הלא משורר היחיד שנשאר עד הסוף.
    המאפיין הבולט של האירוע הייתה הדרישה שחזרה ונשנתה מהנוכחים שבית ביאליק יואיל ויטרח לשלם למשוררים המופיעים כפי שהוא משלם לכל אחד אחר מלבדם שמופיע שם , למוזיקאים ,לאנשים הטכניים וכו’. דיברו על כך שביאליק מקים הסתדרות המשוררים העבריים ששמה על דגלה את השגת הזכויות למשורר העברי מתהפך בקברו בכל פעם שמופיע בביתו משורר עברי ללא תשלום הוגן.

  32. לאלי אשד, כתבנו מהשטח (לא, חס וחלילה, “משורר בשטח”): אני מאד מקווה שתעלה את התרשמותך מערב זה. האם הצלחת לעמוד ולאפיין את הקהל שאכלס את האולם באותו ערב?
    תודה
    גיורא

  33. כל המשתתפים וכמעט כל הבאים היו משוררים צעירים באופן יחסי ופה ושם מקורביהם. אני ואינה גרובמן ובן זוגה של המנחה היינו האנשים היחידים שבאו לערב ולא השתתפו בהקראה. המסקנה שלי שכבר היגעתי אליה לפני שנים אחרי ערבים כאלו בבית הסופר :ערבים שבהם כמה עשרות מקריאים הם ערבים מיגעים שקשה לשמור בהם על ריכוז. אני באתי לשם בתקווה שאני אגלה שם את המשורר או המשוררת הגדול/ה הבאים. אבל הסיפור האמיתי של הערב היה הקריאה לזכויות המשורר בבית ביאליק ולא השירים שהוקראו בו.

    • אלי תודה
      ערב שירה, אסור שיארך יותר משבעים דקות.
      אם רוצים שתהיה לו משמעות לא רק חברתית, יש להדפיס את השירים כדי שאפשר יהיה לקרא אותם לפני השמעתם, ושניתן יהיה לקחת אותם הביתה, לחזור ולקרא בם,
      כך אולי תצליח לגלות את “המשורר הבא”.
      גיורא

      • אני מסכים איתך גיורא
        צריך לתחום זמן
        אך בנוסף חשוב לערב הנחיה מעניינת מוזיקה ובעיקר קהל חיצוני
        את היופי של השירה צריך למהול בצבעים יפים ובכך למשוך קהל חיצוני שנחשף היום לשירה בפייס או בפרסומים קטנים אחרים שנדחפים היום באתרים השונים עיתונות אינטרנט עיתונות מודפסת ומוסדות שונים
        הקהל מגלה את השירה ומתעניין ואסור לאכזב אותו בערב משמים
        אני מאד מקווה שהערב בבית ביאליק היה מוצלח יותר מאשר אתה מתאר אלי
        וכן צריך להרבות בערבים כאלה בהם כמו אצל רוני סומק רוב הקהל היה חיצוני

  34. קשקוש, מה פסול שמשורר מפרגן לאשתו המשוררת?
    ומה זה ענינו של מישהו בכלל אם היא אשתו או לא?
    מי שעינו צרה ומחפש למצוא דופי, יטיל דופי בכל דבר:
    את זה אני מכיר מהצבא, ואת ההוא אני מכיר מהאוניברסיטה,
    ואת ההיא אני מכיר מהבלוק, ואת זאתי מהבלוג
    אין לזה סוף.
    פשוט אנשים קטנים וצרי עין

    • לעוזי
      עם תגובות כאלה לא פלא שהשחיתות בארץ רק גוברת והשלטון לא מתחלף
      אני מתחיל לגלות סימנים של השלמה או שהתשובה מושתלת בשם בדויי כדי להגן על מישהו
      שכחתם שרבין התפטר מרשות הממשלה בגלל אשתו
      אבל אלה היו ימים רחוקים ואז היה עוד המוסר חלק מאישיותם של אנשי ציבור
      לילה טוב

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

3 − 1 =