המלצותיו של  אריק גלסנר :

1.”קו אורך דם” של קורמאק מקארתי (“מודן”)- לא לבעלי לב חלש. ספר אכזרי ועקוב מדם אבל גם שטוף ביופי מוזר ובפאתוס תנ”כי, על חבורת פראי אדם בדרום מערב ארה”ב ובמקסיקו באמצע המאה ה-19.

2 . “יומנו של גוף” של דניאל פנק (“אחוזת בית”)- ביוגרפיה של אדם המספר על חיי גופו מלידה למוות. מקורי ופשוט במובן הטוב של המילה האחרונה.

3 . “בית מאיה” של אסה דה קיירוש (“מחברות לספרות”)- רומן פורטוגלי קלאסי מהמאה ה-19. דוגמה מוצלחת לרומן הראליסטי האירופאי בגבורתו. מזכיר מעט את “החינוך הסנטימנטלי” של פלובר.

4. “כסא פנוי” של ג’יי קיי רולינג (הוצאת “”ספרי עליית גג”)- המבקרים בחו”ל לא התלהבו מספרה של רולינג למבוגרים. אני דווקא התרשמתי מאד. ספר שנון וסרקסטי, אך רגיש ופוליטי (במובן הטוב של המילה האחרונה). נקרא בהנאה גדולה.

5. “יוצר ההדים” של ריצ’רד פאוארס (הוצאת “עם עובד”)- ספר עכשווי ונבון על סוגיה עכשווית בוערת: השלכותיהם של מדעי המוח על תפיסת האדם שלנו. אגב ובהזדמנות זו: מומלץ לתרגם לעברית ספר עיון מעניין מאד שראה אור באנגלית לאחרונה ומבקר את המגמה הרדוקטיבית של מדעי המוח, בשם “Aping Mankind” של ריימונד טאליס.

המלצותיו של ניסים כ”ץ:

1. “הגיבור בעל אלף הפנים” של ג’וזף קמפבל (הוצאת בבל)- זהו ספר שהוא פשוט קריאת חובה לכל אדם משכיל. הספר חוצה התרבויות של והזמנים של ג’וזף קמפל מספר בצורה חדה ויפה המשלבת תפיסות פסיכולוגיות מודרניות את סיפורם של גיבורים מוכרים לנו כבודהה, ישו , אברהם וכו’. הספר הזה רלוונטי היום כפי שהוא פורסם לראשונה ב- 1949.

2. “מרטין עדן” של ג’ק לונדון (בהוצאת כרמל)- מרב המחמאות להוצאת כרמל על הוצאת הספר הקלאסי הזה שבו כתיבתו של לונדון מגיעה לשיאים מרשימים. בדומה ל”גסטבי הגדול” (שזוכה לרפרודוקציות קולנועיות ולעניין ולתחייה מחודשת) לונדון משתמש בתיאור תולדת חייו של מרטין עדן כדי לבקר את החברה הבורגנית האמריקאית ועל האינדיבידואליזם ההרסני שבה. מעבר לכל זהו סיפור רומנטי שובר לב וגם סיפור על סופרים. פשוט פנינה ספרותית.

3. “הגיבן מנוטרדאם” של ויקטור הוגו (בהוצאת ידיעת ספרים)- לא מזמן, ב- 22 במאי חגגנו את יום השנה למותו של מי שנחשב לסופר הגדול ביותר של התקופה הרומנטית ולאחד מהסופרים הגדולים של צרפת. כבר נכתב רבות על הספר הזה ונדמה שכל מילה מיותרת ותגרע מהחשיבות שלו. התרגום של ארז וולק משכנע וטוב מאוד . כדאי לא לפספס את הספר הזה.

4. “מחיר האלטרואיזם” של אורן הרמן (בהוצאת ספרי עליית הגג) – אמנם הספר הזה מקוטלג כספר מדע ופילוסופיה אך לדידי הוא ספר פרוזה לכל דבר ועניין, משום שהרמן עושה ומוכיח שאפשר ורצוי לשלב בין פרוזה לכתיבה מדעית. זהו ספר פשוט מעורר מחשבה וכתוב נהדר אודות המסע של גורג’ פרייס אודות מקורות טוב הלב באבולוציה דרך תחנות היסטוריות במדע, בפילוסופיה ובפוליטיקה. לא תהיו אותם אנשים אחרי שתקראו אותו.

5. “פני עצמי” של יחזקאל נפשי –חלק א’ (בהוצאת עמדה)- יחזקאל נפשי המשורר עושה מעשה אמיץ מבחינה פרוזאית וכותב את סיפור חייו באופן מכמיר לב, בכתיבה שנעה בין פשטות וכנות לבין שפה גבוהה וארכאית שממעטים לשמוע היום. הספר שהוא חלק מטרילוגיה ראוי לכל השבחים על הכתיבה ובעיקר על האומץ להתכתב עם מסורות בפרוזה של כתיבה רפלקסיבית עצמית שמותירה את הקורא נפעם לאור גילוי הלב האדיר.

2 תגובות

  1. חבל מאוד שלא מצאתם לנכון להמליץ גם על ספרי שירה לשבוע הספר או לחודש הספר. מילא שהתמקדתם בספרות לועזית כאילו לא בארץ אתם חיים, אך איך אפשר להתעלם משירתנו הרותחת שנכתבת כאן כעת חיה. אני מצפה מעורך האתר, מר אלי אשד, שיקדיש לנושא התייחסות רצינית, ולו רק כדי לתקן את המעוות שנעשה כאן.

  2. אילן ברקוביץ’ הזה מלאה אותי למוות. הוא ההתהוות של הגן האשכנזי הכושל במובן הזה שהוא רואה תמיד את החצי-כוס הריקה. לך תמצא חיים.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ten + שש עשרה =