הצייר של אל ג'זאר

אלבום קומיקס של שי צ'רקה "אל ג'זאר והצייר "  שאחד מגיבוריו הוא המושל הסדיסטי של עכו במאה ה-18 ,אל ג'זאר שהתפרסם במלחמתו בנפוליאון בעת פלישת המצביא הצרפתי לארץ ישראל, מעלה בזיכרון את אחת התמונות הבולטות ביותר של ארץ ישראל במאות ה-18  וה-19, הציור  האמיתי והמצמרר של אל ג'זאר פוסק  גזר דין מוות   כשלידו עומד יועצו היהודי חיים פרחי שאל ג'זאר  עקר את עינו,אך המשיך להשתמש בשירותיו.

הקומיקסאי שי צ'רקה פירסם אלבום קומיקס מעניין בשם "אל ג'זאר והצייר" ( מודן ,2010)  .

"אל -ג'זאר והצייר "  הוא מעין המשך של סיפור קומיקס קודם של צ'רקה בשם  "פתקאות מהשמיים"  ( מודן ,2004) שתיאר עלילות חייל יהודי מפולין  בצבא נפוליאון הצר על עכו  שבה שולט המושל התורכי אל  ג'זאר , שמקבל פתקאות שמימיים  מהרב נחמן מברסלב,  שאכן שהה בעכו בזמן במצור והוא העד היחיד שיש בידינו על הלך הרוחות בעכו בזמן המצור של נאפוליאון מנקודת המבט של האדם יהודי רגיל ש"נתקע " שם.

בספר ההמשך אנו מגלים  שאותו חייל יהודי,ידק'ה  שגוייס בעל כורחו לצבא נאפוליאון  מתיישב בקהילה היהודית של עכו  הופך לצייר. במהלך חגיגת הנישואין של זוג יהודי צעיר מלחשים האורחים שהחתן, ידק'ה, הוא בעל ייחוס יוצא דופן; הוא יודע לצייר פרצופים ולקרוא אותם – אפילו רבי נחמן, נכדו של הבעל-שם-טוב, שלח לו פתקים כדי שיצייר עליהם. למחרת החתונה מתקבצים יהודי צפת ליד ביתם של יודק'ה וכלתו הצעירה, ומבקשים שיצייר אותם ויספר לכל אחד איזה אדם הוא – לפי הציור . אך לא הכל אוהבים את הצייר המוכשר.

אל ג'זאר שליט עכו  בגירסת שי צ'רקה.

הצייר  מעורר את זעמו של הרב המקומי שמלשין עליו לפני השליט האכזר אל ג'זאר רודן  שנודע באהבתו לקטוע איברים של בני אדם כפי שעשה גם ליועצו הבכיר היהודי חיים פרחי שלו הוציא עין ,אוזן וחלק מהחוטם.אך נתן לו להמשיך לשרת בג'וב. וכעת מוצא יודק'ה את עצמו קרוב מאוד לחבל התלייה.

כעת על הצייר למצוא דרך להציל את עצמו מפני אל ג'זאר החשדן  שמעולם לא נתקל בתופעה המוזרה של הצייר והציור  ולצאת בגוף שלם ולחזור למשפחתו.אבל זהו גם הכישרון הוא המציל אותו ברגע האחרון.כאשר הוא מצייר ציור פורטריט של אל ג'זאר.

הסיפור  חביב מאוד. אך  שגוי במקצת מבחינה היסטורית .בניגוד למתואר בו אל ג'זאר בהחלט כבר ידע מהו ציור וידוע לנו שהוא צוייר לפחות פעם אחת בעת המצור על עכו ביחד עם עוזרו חיים פרחי בציור מדהים ומרשים ששרד עד ימינו.

הצייר האמיתי של אל ג'זאר

תמהני אם צ'רקה כשיצר את הקומיקס התבסס על ציור  ידוע  זה של אל ג'זאר ושל   חיים פרחי שצוייר בידי החייל  האנגלי פרנסיס ברוקיל  ספילסברי  (Francis Brockell Spilsbury)בריטי ששהה בעכו בעת המצור עליה של נפוליאון בונפרטה ,ואז בין הרבה דברים אחרים צייר את אל ג'זאר כשהוא מטיל גזר דין על עבריין  כלשהוא .

בציור הזה לעניות דעתי המרשים ביותר שצוייר של שליט באיזור ארץ ישראל במאות ה-18 וה19 ואחד המרשימים מכל סוג על ארץ ישראל   רואים את אל ג'זאר ליד שומריו וליד איש בעל עין חבושה הלא הוא יועצו הבכיר  חיים פרחי  מחליט על גורלו של   קורבן כלשהו שמשתחווה בציפיה לשמוע את גזר הדין של אל ג'זאר בעת שזה  מסמן בגרונו להוציא להורג את האיש המסכן. התמונה מצליחה להעביר היטב את האיום הנובע מהשליט שהיה סדיסט על פי כל הגדרה.

הציור הזה של פרחי הוא ככל הנראה אחד מציורים המוקדמים ביותר הקיימים של אישיות יהודית אמיתית בארץ ישראל שצויירו ב"זמן אמיתי". ( להבדיל כמובן מציורים של אישים שמתו מאות ואלפי שנים לפני הציור כמו גיבורי התנ"ך ישו ושליחיו וכו' ).

עצם העובדה שאל ג'זאר הסכים שמישהו יצייר אותו בעת שהוא גוזר גזר דין היא לכאורה  מדהימה. ואולי גם השליט נהנה מכך שדיוקנו יופץ ברבים כשהוא חורץ גזר דין מוות, בבחינת "למען יראו ויראו "  ?

ואולי ספילסברי לא צייר בעת מעשה אלא מן הזיכרון ,אבל ברור שבכל מקרה הוא נכח באירוע של חריצת  פסק הדין.

בציור זה הוא הנציח לנו הנצחה אמנותית יחידה שניים מהאנשים המעניינים ביותר שחיו בארץ ישראל בסוף המאה ה-18 אל ג'אזאר ויועצו חיים פרחי. שני האנשים שהביסו לראשונה את נפוליאון ליד חומות עכו וההיסטוריה של עכו קשורה לשמם קשר בל יינתק.

הצייר  האמיתי של אל ג'זאר

פרנסיס ברוקט ספילסבורי.הצייר של אל ג'זאר.

מי היה הצייר האמיתי של אל ג'זאר ?

פרנסיס ברוקיל ספילסברי היה רופא באונייה הבריטית "טייגר " שנחלצה לעזרת עכו הנצורה בידי נפוליאון תחת פיקודו של קומודור  סידני סמית שניהל את המערכה הימית נגד הצרפתים בעכו.

ספילסברי שהיה צייר חובב בן למשפחה של ציירים שהיו פעילים בין 1760 ל-1810  ( אביו ששמו היה גם כן פרנסיס ספילסברי היה כימאי )  יצא לאחר נסיגת נפוליאון לשוטט בארץ ולהנציח במכחולו מראות שונים מנופה של ארץ ישראל ומהווי החיים של תושביה.בביירות הוא הקים בית חולים זמני וידיעותיו ברפואה תרמו רבות לבריאות האוכלוסייה המקומית.

לאחר שחזר לאנגליה הוא כינס כ-20 ציוריו  שאותם צייר בארץ ישראל בשנים 1799-1800 מעובדים בצבעים בידי אמן אחר  בשם Daniel Orme  באלבום  שהוקדש למפקדו סיר סידני סמית בשם "הנוף הציורי של ארץ הקודש וסוריה " (Picturesque Scenery in the Holy Land and Syria )  שראה אור ב-1803 ובמהדורות נוספות בשנת 1819 ושוב  ב- 1823 מה שמראה על הצלחת הספר .

בין הציורים יש סצינות של   גשר בנות יעקב,  של  מחנה הצבא הצרפתי של נאפוליאון בעמק יזרעאל  שלרגלי הר התבור, של  חורבות קיסריה ועתלית מצד הים.

וכמובן ציורים  מעכו עצמה על בנייניה ומסגדיה את מראה השוק בעיר זו על תושביה השונים בלבושם החגיגי

,הוא תיאר בציור "אוהל הואזיר הגדול התורכי " גם אירוע הקשור בו עצמו כאשר מפקדו סיר סידני סמית  ביקש רשות מהוזיר הגדול העותומאני ( שאולי  היה רק מפקד צבא עותומאני רגיל )   לתת לספילסברי לצאת  לסיור באיזור  והוא עצמו מופיע בתמונה זאת בבגדי אזרח מצד ימין.

בנוסף לספר זה פירסם ספילסברי גם "דוח של מסע לחוף מערב אפריקה 1805"  וכן חיבר כנראה את הספר "אמנות סוגי החריטה " תחת שם בדוי.

אך מעל לכל יצירותיו  בולטת התמונה של אל ג'זאר המושל הבוסני במוצאו של עכו שופט כנראה למוות  את אחד מנתיניו כשהוא נינוח על מרבד   כשגרזן לידו ורובה ארוך מאחוריו ( סימלי השילטון שלו ?) חיים פרחי עוזרו  חסר העין  של אל -ג'זאר ן עומד בצד כשהוא מחזיק מסמך כלשהו הקשור לפרשה.

ספילסברי צירף כמה מילות הסבר לתמונה יוצאת הדופן ,שלא באמת מסבירים את המתרחש בה  :

" הציור הקטן מראה את הפחה כשהוא ממולל במחרוזת התפילה שלו ובו בזמן פוסק את דינו של איש אחד ,שינקרו לו אחת מעיניו.מימינו נראה מזכירו ( חיים פרחי ,אלי אשד ) איש חסון ,יפה מראה. לפני שנים אחדות שלח ג'זאר את האיש הזה לרכוש סחורה עבורו וכשחזר חשד בו כי רימה אותו ,וניקר את עינו הימנית וכרת את אפו ,כדי "שיראה כמו אריה " כדבריו. לאחר מעשה נוכח לדעת כי צדק האיש ועל כן העניק לו מתנות רבות ,והיה מאז ידידו הנאמן".

הערות אלו לא באמת מסבירות  את המתרחש בתמונה שכן אל ג'אזאר בבירור מעביר את ידו על גרונו בתנועה שמשמעותה יכולה להיות רק הוצאה להורג ולא עקירת  עין  "בלבד " כפי שקובע ספילסבורי בהסבר.

הקצב הסדיסט

אחמד אל ג'זאר.ציור מודרני באודיטוריום עכו.

אחמד אל ג'זאר כלל לא היה מוסלמי במקור הוא היה נוצרי בוסני בן למשפחה ענייה שבקטנותו נאלץ לברוח לקושטא ומכר את עצמו לסוחר עבדים.הוא התאסלם ולאחר מכן היה אחד ממשרתיו של עלי בק מושל מצרים שהשתמש בו כתליין .ומכאן כינויו "אל ג'זאר " ( הקצב ) כינוי שלימים כידוע זכה בו גם סדאם חוסיין "הקצב מבגדד ".

הוא התבלט כאיש צבא חזק ויעיל ובזכות העזרה שהגיש לתורכים במלחמותיהם כנגד השליט הבדואי המפורסם  של הגליל דהר אל עומר ניתנה לו לאחר רצח מושל זה בפרס נציבות העיר צידון . ב-1777 העדיף ג'זאר לעבור לבירתו של דאהר לעכו .שם פיתח ושיכלל ובנה את העיר והפך אותה לעיר החוף הראשית .בין השאר הוא בנה בה את המסגד הגדול הנקרא על שמוט ועל ידו הקים מוסד לחינוך אנשי דת שנקרא על שמו "אלאחמדיה "הוא בנה שוק מצויין ומזרקה וכן הקים בנמל עכו צי קטן .ובעכו ארגן היטב את צבאו שהיה מורכב מבוסניים ואלבנים בני ארצו ומרוקנים שלטונו היקיף גם את דמשק והלבנון והיה כמעט בלתי תלוי בשלטון המרכזי בקושטה  אם כי  מהיותו אדם  זהיר הקפיד תמיד לשלם את מיסיו לשלטון זה.

השלטון המרכזי אכן לא סמך על אל ג'זאר שעשה באיזור שלטונו כבתוך שלו,ובהחלט לא היה מקובל עליו שאדם אחד ישלוט באיזור אחד במשך עשרות בשנים  וניסה להורידו מהשלטון שוב ושוב באמצעים שונים , אך תמיד ללא הצלחה. אל ג'זאר התגלה כערמומי יותר מיריביו בקושטא והוא ידע תמיד את מי לשחד כדי שמעמדו לא יפגע.

הוא היה בונה גדול ובעכו יש כיום מבנים רבים שהוא בנה,  אך מאידך  כמו המלך הורדוס אלפיים שנה לפניו היה ידוע כעריץ  אכזר שהתיז ללא רחמים את ראשי אויביו ומתחריו והטיל את חתיתו על סוריה והלבנון .אכזריותו וקמצנותו השניאו אותו על התושבים .והוא הפך לסמל הדיכוי של תורכיה כלפי הערבים.

לזכותו אפש/ר להגיד שהוא נהג להציק גם לתושבי הארץ היהודים והנוצרים ללא משוא פנים.

ואכזריותו של אל ג'זאר  הייתה מן המפורסמות. עוד בימי חייו סופר  שלא היה עינוי שבו לא עינה את החיים באיזורי שלטונו. רבים מתושבי עכו נשאו את אותות נקמנותו .מהם שכרתו להם יד אחת ,שנקרו להם עיין אחת או שחתכו את אפם ואת אוזניהם  היו שנקרו להם שתי עיניים.  היו שעשה נכים והיו כאלו שציווה "לפרזלם כסוסים ".  וכמובן היו רבים שהוצאו להורג בכריתת ראש.

ב-1789 אל ג'אזאר הוציא להורג עשר מנשותיו שחיו בהרמון שחשד בהן שקיימו יחסים עם החיילים הממלוקים שלו.הוא היה נודע למרחוק בהתקפי הזעם המטורף שלו שהיו עלולים להסתיים בהתקפי אכזריות בלתי מרוסנים.ספילסברי מספר לנו כיצד הרג ג'זאר במו ידיו את הגנן הזקן והנאמן שלו שהיה היחיד שלא ברח שעה שג'זאר יתקף באחת מהתקפות הזעם הבלתי מרוסנות שלו .

מאידך העובדה היא שג'זאר היה חייל יעיל מוכשר ואמיץ לב .עובדה הוא עמד בפני המצור של  גדול מצביעי העולם בזמנו נפוליאון בונפרטה  על עכו ( אם כי נעזר לשם כך בספינות הצי הבריטי שבאחת מהן שירת ספילסברי ) וגם בעזרת כושר האירגון המופלא של חיים פרחי ,שהיה האחראי על המודיעין של אל ג'זאר  הצליח להדוף את צבא נפוליאון והיה  למעשה הראשון שהביס את המצביא הקורסיקני הבלתי מנוצח עד אז. .זלזולו של נפוליאון באל ג'זאר "כזקן שאינני מכיר " התגלה כנמהר.

היועץ

חיים פרחי .ציור מודרני באודיטוריום עכו

חיים פרחי הדמות הבולטת השנייה בציור של פילסברי הוא בן למשפחה יהודית מכובדת מדמשק שיש המייחסים אותה לבית דוד. ממחצית המאה ה-18 בני המשפחה שימשו בתפקידי גזברי חצר בנפת דמשק. והקימו מפעלי צדקה שונים עבור הישוב בארץ ישראל ובין השאר סייעו בהשגת הקלות ליהודי צפת ממיסים. חיים שנולד ב-1760 שימש בתחילת דרכו בנקאי של מושל דמשק ולאחר מכן הפך ליועצו הכספי וראש השרים של אל ג'זאר. בין השאר הוא נתן הנחה ליהודים במס הגולגולת לבקשת פרחי.

אין ספק שאל ג'זאר היה זקוק מאוד לכישוריו של פרחי כשר וכיועץ  שניהל מעל לכל את ענייניו הכלליים בין השאר משום שידע לכתוב את אגרותיו לקושטא אל השולטן שהיו שילוב של התרפסות מצד אחד ואיומים נסתרים לגבי מה שעלול לקרות אם חס וחלילה יעלה השולטן על דעתו להזיז את אל ג'זאר ממשרתו.

במשפחת פרחי השתמרה מסורת בעל פה כי נפוליאון  פנה בחשאי לחיים פרחי והיציע לו את כתר דוד בסיוע בצרפתים בתנאי שיתייצב לימינו של נפוליון ויטה את יהודי סוריה וארץ ישראל לימין הצרפתים .פרחי כמובן התנגד כדי שלא להכתים את שמו בבגידה וככל הנראה בגלל פחדו מאל ג'זאר.. ופחד זה היה יסוד חזק שכן אל ג'זאר חתך את פניו של פרחי ככל הנראה עוד בשנים הראשונות להכרותם. .

ספילסברי אינו מספר שאל ג'זאר לא רק ניקר את עינו הימנית של פרח וכרת את אפו .הוא גם חתך  את אוזנו. ( אך ייתכן שהוא אינו מזכיר זאת מאחר שהדבר בוצע באירוע שונה ואולי רק לאחר שספילברי פגש את השניים ) לאחר שביצע את מעשי הזוועה האלו בפרחי המשיך אל ג'אזאר להעסיק אותו אך כלא אותו בארמונו ואסר עליו לצאת ממנו אפילו לרגע אחד.סופר שאימו הזקנה של פרחי שמעה שבנה חולה אנוש בקשה רשות לראות את פניו .בקושי רב קיבלה אישור לבקרו בארמון ובהגיהה לחדרים שבהם שהה נפלה ארצה ומתה בו במקום.

שנים לאחר מותם של אל ג'זאר ופרחי ב-1843 סיפר הנוסע  ג'ון וילסון  תיאור מפורט על מה בדיוק קרה בינהם שאמנם נקרא כאגדה עממית אך מן הסתם משקף את דעת העם על מערכת היחסים בין השניים

.חיים פרחי היה איש מוכשר ומראהו נאה אמנון הפחה היה נתון לו והוא התעשר תוך כדי עבודתו עבורו. יום אחד אמר לו אחמד ג'זאר :"חיים הופעת נאה הנך יפה ,הנך האיש האתלטי ביותר מבין האנשים .בני האדם מתפעלים ממך ולא מימני .נדמה שכל אחד אומר אשרי הפחה שאיש כזה לו .ולכן חשבתי לפטר אותך ממשרתך .אך אהבתי הגדולה לך מונעת ממני לעשות כן .אך בוודאי לא תתלונן אם אצווה לנקר אחת מעיניך".

הוא שלח לקרוא לספר ,וחיים פרחי נוקרה עינו .הוא המשיך במשרתו ומילא נאמנות את תפקידו .והפחה המשיך להמטיר עליו טובות הנאה. אך היהודי הקפיד בהופעתו ,ולבש את הטורבאן שלו בצורה כה מוצלחת שלא ניתן היה להבחין בכמעט בחסרון עינו. ג'זאר הבחין בזה ואמר לו יום אחד' :"כל אשר עשיתי היה חסר תועלת .חזרת להיות יפה ומושך כמקודם .עלי לכרות את אפך !" שוב שלחו לקרוא לספר וחיים נכרת אפו.

היו טענות שבמקור אל ג'זאר אכן תיכנן לכרות את ראשו של פרחי והתחרט והסתפק רק בכריתת איברים שונים.

סיפרו שלחיים פרחי היה משרת נוצרי נאמן שהתנדב להיות כלוא עם אדונו כשאל ג'זאר כלא אותו .וכשזה רצה לחתוך את אברי אדונו ביקש המשרת שהפקודה האכזרית תבוצע בו אך גודל ליבו לא השפיע והעונש בוצע באדונו. הנוסע ויליאם וילסון שביקר ב-1819 בעכו סיפר  שהתליין שהובא עם מכשיריו עימו  שחתך את חוטמו של פרחי שחשש ממעמדו של השר עשה את מלאכתו בחסכנות יתרה וחתך רק את קצה החותם.ג'זאר רגז על התליין שלא ציית להוראותיו המפורשות תפס את הסכין הארוכה המשמשת לצורך זה וכרת בה את כל חותמו של התליין עצמו.

סופר  שפעם דן את פרחי ל"אפיה" בתוך תנור מחומם ועברו עליו יסורים נוראים שם.

אך למרות כל העינויים שעבר חיים פרחי  המשיך בשירות הפחה ומילא את תפקידו בנאמנות כל חייו.

נוסעים מחו"ל היציעו לו לעבור לאירופה ששם יהיו חייו בטוחים יותר. אך הוא העדיף להישאר בארץ ישראל ובסוריה שם יוכל לעזור יורת לבני עמו.

פרחי לכאורה כנגד כל הסיכויים  שרד את אל ג'זאר  שנפטר ב-1804 () שנה לאחר שפורסמה באנגליה אותה תמונה מפורסמת שלו ) והמשיך להיות שר ומנהיג גם בימי יורשו  סולימאן פאשה  שלעלייתו לשלטון סייע ובימיו ניתנה לו יד חופשית בענייני הכספים והמנהל והוא היה השליט בפועל של המחוז ,ונודע בעזרתו הרבה ליהודים ולנוצרים והיה אהוב מאוד על תושבי המחוז.

אך  הוא נרצח בבוגדנות והוא כבן 60  בידי יורשו של סולימאן פאשה,עבדאללה שהוא עצמו  עזר  לו להגיע לשלטון וגם אצלו שימש בתחילה כשליט בפועל   לאחר שמוחו של זה הורעל כנגדו בנגדי יועציו המוסלמים שקינאו בפרחי ובעוצמתו וחתרו כנגדו .אחיו של חיים פרחי  שהיו סוחרים עשירים בפני עצמם אירגנו צבא ויצאו עימו כדי להפיל את אותו שליט בוגדני אך הלה הצליח להכשיל את מסע העונשין כנגדו והם נאלצו לחזור מיואשים לדמשק. לבסוף איבדו את כל רכושם בעלילת הדם המרושעת של דמשק בשנת 1840 ובכך בא הקץ על עושרו וגדולתו של בית פרחי.

אך אל ג'זאר  המרושע ויועצו  המעונה חיים פרחי הפכו לסמלים של העיר עכו והתמונה שצייר ספילסברי שלהם ,הפורטריט הידוע היחיד של כל אחד מהם שצוייר בחייהם היא ככל הנראה התמונה הידועה ביותר שצויירה על העיר עכו.  התמונה המפורסמת הזו של אל ג'אזר עם חיים פרחי הפכה לסצנה מובילה במופע "מנהרת הזמן" שהועלה בשנת 1985 באולמות האבירים בעכו. ע"י שחקני תיאטרון עכו עם הווסדו.את אל ג'אזר (הקצב מעכו) גילם השחקן מוני יוסף( שלימים הפך למנהל התיאטרון בעכו )

ביבליוגרפיה

אמנון כהן ,  ג'זאר אחמד פאשא – חייו ופעולותיו /    ירושלים :   עבודת גמר (מ"א)–האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ה 1965

יהושע  בן-אריה   ארץ ישראל במאה הי"ט :   גילויה מחדש /    ירושלים :   כרטא, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה,

1970

., נתן שור     מסע נפוליאון לארץ-ישראל /    תל-אביב :   עם עובד,   תשמ"ד 1984

נתן   שור   תולדות עכו. / תל-אביב :   דביר,   [תש"ן] 1990.

יהושע  בן אריה    צייריה וציוריה של ארץ-ישראל במאה התשע-עשרה /    ירושלים :  יד יצחק בן-צבי,   תשנ"ב 1992

מרדכי גיחון ,  נפוליאון בארץ-ישראל /    רעות :   אפי מלצר,   2003.

וראו גם :

צופן נחמן מברסלב כסיפור קומיקס