שלושה שירים מאת יוסף עוזר

ציור

תַּלְמִיד בְּכִתָּה א’ שָׂם צְבָעִים בַּקַּלְמָר.
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ יְצַיֵּר בַּפִּנָּה,
הַשָּׁמַיִם בִּגְבוּלוֹת פַּס צַר כָּחֹל מְיֻשָּׁר בְּסַרְגֵּל
וּלְמַטָּה אֲדָמָה  וּפֶרַח  וְהַבַּיִת מַגִּיעַ עַד לַמַּתְנִים
וְהַשֻּׁלְחָן וְאָבִיו וְאִמּוֹ נִשְׁקָפִים דֶּרֶךְ קִירוֹת הַבַּיִת.
פִּתְאוֹם יִלְחֲצוּ עַל הַשֶּׁמֶשׁ לְהִתְבַּגֵּר.
הַשָּׁמַיִם יֵרְדוּ עַל הָאֹפֶק
הַקִּירוֹת יִהְיוּ אֲטוּמִים וְלֹא שְׁקוּפִים
וְעַכְשָׁו הוּא יֵלֵךְ לשטיבלאך.
הוּא יִלְמַד מִלִּים.
הוּא יִקְרָא תְּהִלִּים.
הוּא לֹא יִשְׁתַּעֵל.
הוּא  יָצוּם  הוּא יִשְׁמֹר שָׁ”הִי פָּ”הִי.*
אָז מַה יַעֲשֶׂה?!

* ש”הי פ”הי – “שבת היום פסח היום” תלונת הרומאים כנגד היהודים המעדיפים שבת וחג כדי להיות בבטלה.

תְּבִּית הוא חַמִּין הזיכרון

כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה מַכְנִיסָה אֶת הַחוּט לַמַּחַט
לֹא לְתִקּוּן חֻלְצָה אוֹ גֶּרֶב
הִיא הָיְתָה תּוֹפֶרֶת אֶת חַמִּין הַשַּׁבָּת
וְהַטַּעַם הָיָה רוֹקֵם בַּזִּכָּרוֹן אֶת מַטְעַמֵּי יִצְחָק
הַמְמַשֵּׁשׁ אֶת יַעֲקֹב וּמֵרִיחַ גְּדִי עִזִּים
וְאֶת בְּכִי הַגְּדִי הַפּוֹעֶה עַד רֶגַע זֶה
הָיְתָה אִמִּי בְּכָל זֹאת מַגִּישָׁה אֶת הַחַמִּין
וַאֲנַחְנוּ מוֹשְׁכִים אֶת הַחוּט
וְטֶרֶם יָדַעְנוּ שֶׁבַּחוּט יַחֲלֹף כָּל פְּתִיל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ
וְהָיִינוּ שָׁרִים שִׁירֵי שַׁבָּת וְנִמְלָטִים מִפְּנֵי עֵשָׂו
וּמְנַגְּבִים אֶת דִּמְעוֹת רָחֵל לְיַד הַבְּאֵר
וְיוֹדְעִים שֶׁיַּעֲקֹב עַתִּיר גַּעְגּוּעִים וַאֲנַחְנוּ רָחוֹק מֵאִתָּנוּ הַשָּׂבָע
כִּי לֹא נִשְׁכַּח שׁוּב אֶת מַה שֶּׁנִּפְרַם
בָּעֶצֶב הַגָּדוֹל שֶׁל שִׂמְחַת בּוֹאֵנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אֵיךְ לֹא נָבִין מֵאַבָּא – פִּיּוּטָיו הַגְּרוֹנִיִּים בְּחֵית וּבְעַיִן
וּבָאוּ חֲבֵרִים וְשָׁאֲלוּ ווּז הֵךְ צָאךְ?!
וְהַמַּחַט נָפְלָה מִידֵי אִמִּי
וְאֶת הַחוּט אֲנִי טוֹוֶה אַחֲרֵי מוֹתָהּ
וְאֵינֶנִּי מֵשִׁיב לַשְּׁאֵלָה שֶׁאֵין רוֹאִים בָּהּ תַּרְעֵלָה:
ווּז הֵר צָאךְ?!

היהודי המושלם

הֵם שׁוֹיְאָלִים עַל כָּבֵד שֶׁל הָרָב עוֹבַדְיָה:
אַתָּה אֹיְכֶל כָּבֵד שֶׁל הָרָב עוֹבַדְיָה?
הֵם אוֹיְכְלִים כָּבֵד שֶׁל הָרָב עוֹבַדְיָה.
מַה נִּשְׁאַר מֵהָרַב עוֹבַדְיָה? זְרוֹעַ? כָּתֵף?
לֵב הֵם לֹא אוֹיְכְלִים.
לְבָבוֹת הֵם אֵבָרִים פְּנִימִיִּים.
אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא פְּנִימִיִּים.
מַה חִפַּשְׂתִּי בְּגַן הָאֱלֹהִים?

יוסף עוזר נולד בירושלים ב-1952, להורים שעלו מעיראק שנה קודם לכן. גדל במושב ברק שבעמק יזרעאל, וכיום מתגורר בירושלים והוא נשוי ואב לשבעה. למד ספרות וחינוך באוניברסיטת חיפה ולאחר מכן למד בישיבת אור-שמח, ועובד כמנהל חינוכי בתלמוד תורה. עוזר ערך ושימש כחבר מערכות כתבי-העת “מאזניים”, “משיב הרוח”, “דימוי” ו”כתרים”. ב-1990 ראה אור ספרו השני “שם ומלכות” בהוצאת עקד, וב-1993 זכה בפרס ראש הממשלה לשירה.

עוזר בלקסיקון הספרות העברית החדשה.
עוזר בוויקיפדיה.
ראיון עם לינורה אסא ב”הארץ”, 2004.
רשומה ושירים בבלוג של חביבה פדיה.